יראת שמים: מה מפחיד באלוקים?

צענע
הפחד האנושי הוא לא מבית הדין של מעלה. בית דין של מעלה זה מושג ערטילאי לחלוטין, מושג שהוא לא מושג, השלכת הדמיון האנושי הנוכחי על אחרית לא ידועה.
הפרידה מפחידה אנשים חיים, כאשר נפרדים מהם, המת לא מפחד מהפרידה, הוא מפחד מהלא ידוע, מהאין.

ירוחם
כנראה שהפערים ביננו גדולים מידי. לכן למשפט אחרון כלפיך נראה לי שאתה חי בעולם תיאולגי דתילוני. בעומק הדברים חווית החיים שלך היא עולם הזה. המוות לא מטריד אותך הוא מקסימום מטרד שממנו אתה מתעלם.
 
כתבת: " אני מאד אוהב לחיות להנות מכל הנאה אפשרית בחיים, אני אפעל ואעשה כל מאמץ להשיג לי את הדברים הטובים ביותר והמענגים ביותר"
וכן כתבת:" הייתי מפרש -ויראת מאלוקיך- אתה צריך לפחד מהבית דין האישי שלך,(מהמצפון) ורק ממנו יש לפחד, כי אין יסורים גדולים יותר לאדם מיסורי מצפון אמיתיים."

לולי דמסתפינא וחס וחלילה לא מתוך רצון לפגוע נראה לי שהתיאולוגיה שלך היא תאולוגיה של בורגני. אתה חי בעולם בורגני, מוגן שבו אינך נותן לחיים או למוות להפתיע אותך או לזעזע אותך. בעולם המוגן והבטוח הזה אלוקים הוא רק טוב ויש אנשים רעים. בעולם המוגן הזה חותמים על כרטיס אד"י ונוסעים במיניואן. ושכחתי.. אוכלים ארוחת ערב ביחד, כל המשפחה, הולכים לישון מוקדם בלילה וקמים מוקדם בבוקר.
עולמם של המשוררים זר לך. אינך מבין על מה הם מדברים. יסוריים כמובן הם רק יסוריי מצפון. בית החולים בו מתייסרים אנשים ממשיים ולא בגלל מצפונם נמצא רחוק ממך.
אני קורא לעולם כזה עולם חילוני. ואני שואל איפה "איש האמונה הבודד"?
האם ירוחם חש אי פעם את הדברים עליהם דיבר הרב סולובייצ'יק?
האם חש ירוחם אי פעם את העולם כלא מוגן? כמפחיד? כמאיים?
אני רוצה לשמוע ממך איך אתה קורא את הפסוקים הבאים? בבכי? בהתרגשות? או שמא באדישות