ספר "תכלית חכמה על עץ חיים להאר"י" (מוקדש לשותף סוד)

שותף סוד היקר

אולי תרצה להבהיר לפי מה אתה משתמש במילה "רהב".

אם כוונתך לגאוה בלתי מוצדקת, כמדומני שמה שכתבתי בענין הזוהר וזיופו או המינות שבקבלה אינו בלתי מדוייק.

מיימוני
א. מה בכך אם הזוהר נכתב במאוחר. [אגב, גרשם שלם מוכיח שספרות ההיכלות ומרכבה נכתבו בזמן כתיבת התלמוד. כך שהקבלה אינה המצאה של ימי הביניים]
ב. אני לא מכיר שום מקובל שמבין שהקבלה מדברת על חלקים או דינמיקה באלקים. [ומה שזה נראה כך הסברתי היטב באשכול שלי הקבלה מציאות או שפה]
כך ש-על הקבלה שאתה מדבר אתה צודק. רק שאין קבלה כזאת.
כך שיש לעיין לגבי ה"רהב" שלך בענין זה שוב.

יהי אור

לא זכיתי להבין את תשובתך.

א.

1.  אם הזוהר מאוחר, אז החיבור כמות שהוא הוא זיוף כיון שהוא מייחס עצמו למי שלא נטלו חלק בחיבורו.

יתכן שיש בו רעיונות עתיקים. יש מי שטוען כך, וברור שעליו להוכיח. אבל לפחות מנקודה זו אי אפשר להתחמק. הספר עצמו נכתב מאות רבות של שנים לאחר התקופה שכביכול נתחבר בה. העלילות שכביכול מתוארות בו לא היו ולא נבראו. וכיו"ב. וזה גם אומר שהמחברים המאוחרים שלו לא התביישו לשקר ולהעמיד פנים כאילו הספר עתיק.

האם כל זה "רהב"?

2. ספרות ההיכלות והמרכבה עוסקת בעולם שונה לחלוטין מזה של קבלת הזוהר. אפשר שכתבתי על הנושא בעבר ואם לא, חומר רב מצוי בספרים, ואתה מוזמן במיוחד לסדרת הספרים של יוסף דן על תולדות הקבלה.

בקצרה: גם זו ספרות פסאודו-אפיגרפית, כלומר מזוייפת. (מיוחסת לתנאים). עיקרה חויות שמימיות בהיכלות שאליהם מגיעים כמה מן המפורסמים בשמותיהם של התנאים. יש שם הרבה מאד מלאכים, חלקם שהשם של ארבע אותיות מרכיב חלק משמותיהם. יש הרבה תיאורים חוויתיים אבל לא על עולמות אלוהיים אלא על היכלות שמיימיים שמקיפים את הא-ל העליון.

עסקתי קצת בדמות היכלות אלו באשכול שכתבתי על התפתחות האגדה על עלייתו של חנוך למרום והפיכתו למטטרון ועל האופן שבו זה משתקף בספרים החיצוניים, כגון חנוך. העולמות השמיימיים המתוארים בחנוך מקבילים לעולמות של ספרות המרכבה ונראים כלקוחים מאותה השקפה בסיסית. ספר חנוך מביע השקפות של כתות יהודיות ולא של חז"ל. למשל, הוא דוגל בלוח שנה שמשי (ולא ירחי משולב כשלנו).

ב. אני מכיר המון מקובלים שמאמינים בדינמיקה בעולמות א-לוהיים אבל עלי להודות שאת האשכול שלך לא קראתי. אני כן מבין, אבל למה לכתוב לפני שאני קורא, שאתה מציע פרשנות. האם הפרשנות הזו היא באמת "פשט" היסטורי בדעת מחברים אלו? תמהני. אבל אקרא שם ואענה שם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני.
מי שכתב את הזהר כנראה באמת האמין שמה שהוא שם בפי רשב"י הם דברי רשב"י. [באיזה אופן ידע זאת-נוכל רק לשער] ונתלה באילן גדול כמ"ש החת"ס. שזה היתר המוזכר ומתואר בגמרא-כי היכי דליקבלו מיניה. 

נכון שספרות ההיכלות שונים מקבלת הזוהר. אבל כמדומה שגם שם ישנה הגשמה והתחלקות האל. עיקר הטענות של ג'ש הם שהמסופר שם על התנאים משלים ומפרש בצורה מדוייקת מה שכתוב בגמרא. [שגם די מגשם] 
יש להבדיל בין ספרים שונים בזה. ולא הכל מקורו בספר חנוך שאתה מזכיר. 

אם אתה באמת חושב שהרמב"ן, הראב"ד, רש"י ותוס',  [שמזכירים שמות הקבלה],ועוד ועוד, היו מינים . אז כמדומה שהתואר רהב נכון.

ברור לי למעלה מכל ספק שאין מקובל כזה ואין קבלה כזאת. ומה שנדמה לך שאומרים כן כבר הסברתי לך. [ותודה שאם היית דן את הפסוקים וחז"ל כפי לשונם השטחי שגם הם מינים. והמקובלים אינם אלא משתמשים בלשון התורה, אז למה תחשוד אותם יותר מהתורה עצמה]