ספר "תכלית חכמה על עץ חיים להאר"י" (מוקדש לשותף סוד)

אקווה שאני לא מטריח אותך להתייחס שוב ושוב

על סדר אותיותך

א.      בעצם השאלה ההסטורית של מי כתב את הזוהר היא לא כל כך נוגעת אלינו. הרי אתה הוא זה שטוען שיש לדון בכל דבר לגופו של דבר ולא לגופו של דובר. והרמב"ם אומר שאם הדבר אמת מה לנו אם אמרו גוי או אמרו נביא.

ולכן מעמד הזוהר אינו תלוי אלא במעמד שאנחנו נותנים לתוכן שבו [ותכלית, לסיפורים שבו הרי אין נפק"מ גדולה לעניננו. וזה לא כ"כ משנה אם יכלו לקרות או לא] וזה כנראה גישת הרמ"ק והאר"י שכנראה ידעו על הבעיות שבזוהר ובל זאת התייחסו אליו כתורה מסיני. [וכ"כ הלשם]

מה שאמרתי רק מסלק את ההאשמה החמורה של זיוף ביודעין. הן אם ניקח את הדרך של החת"ס הן בדרך שלי, [שאני סבור ששניהם נצרכים, הרי סוף סוף גילוי וכדו' אינו מתיר לכתוב הדבר בצורה שאינו מסגיר בכלל שזהו גילוי שמיימי או השערה וכו' ולעינים נראה כאילו נכתב ע"י הרשב"י עצמו, ולכן צריכים להגיע להיתר של החת"ס] הזיוף הזה נעשה בכוונה כנה.

[בעצם י"ל שההיתר לתלות דברים בשקר נעוצה בעצם ביסוד של קבל את האמת ממי שאמרו, אלא לפי שלהמון קשה לקבל בצורה זאת, מתירים למי שמבין שזה האמת להגיד כאילו בשם מי שיודע שיקבלו ממנו]

ב.      כפי הבנתי, מה שהמקובלים נאבקים נגד הגשמות הוא גופא שהם נאבקים נגד הריבוי. הבאתי לזה באשכול שלי את דברי הרמב"ם שהגשמות נשללת מהאל מפני אחדותו, כך שבעומק כל מי שמדבר נגד גשמות בעצם מדבר נגד ריבוי, דהיינו הך. [אפשר שזו פרשנות, אך לדידי זה פשוט]

בענין ספרות המרכבה אני לא כ"כ בקי, אם אפשר למצוא שם תיאורים המקבילים לספירות וכו'. אבל כפי שאמרתי, ההגשמה היא היא הריבוי. וביתר עומק, כל מי שכותב על התגלות האל בדמות והיכלות וכו' [אגב הזוהר והאר"י גם מתייחסים להיכלות, ולטענתם הם במדרגה פחותה יותר מהספירות, היינו שהאל המתגלה בהיכל מתוך היכל וכו' אינו אפילו הספירות לדעתם וצ"ע] הרי בהכרח אינו מדבר על האחד הפשוט של המורה נבוכים. אלא לאיזה דמיון והתגלות שלו. ואם הוא קורא להתגלות הזאת בשם אל, הרי נגע בזה בבעיה של התחלקות האל. גם הבלבול בהיכלות בין שם האל לשמות מלאכים תורם הרבה לבעיה הזאת.

ג.       קראתי ספר של שלם באנגלית בשם

and Talmudic Tradition Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism  [הספר נמצא ברשת] שם הוא טוען את מה שאמרתי. [אמנם אני חושב שהוא מייחס את הכתיבה לאמוראים] ,איני יודע אם חזר בו, אבל לגופן של דברים ,טענותיו על שהתיאורים בגמרא, בעיקר בברכות וחגיגה, מקבילים מאד להיכלות, נראית נכונה מאד.

לא ברור לי למה אתה כל כך משוכנע שהזוהר מייחס התחלקות ודינמיקה באלקים. אני לא קראתי כך את הזוהר אף פעם.

ד.      נכון מאד. ומכיון שברור לנו שמי שאומר כן הוא מין. וגם ברור [לפחות לי] שהרמב"ן לא היה מין. אז מתבקש מאד שנפרש את דבריו בצורה אחרת משוללת כל מינות [אמנם יש לזכור את דברי הראב"ד על גדולים וטובים שהגשימו, אמנם הרי לדעתו משום כן אי אפשר לקרוא לזה מינות] אם נתעקש לפרש את דבריהם באופן שנמצא שהם מינים, בצדק נקרא לזה רהב.

ה.      השפה של המקובלים הוא הרחבה ופירוט של השפה של התורה. אם כבר מתארים את התגלות האל בשם אדם, מתבקש מאליו שנפרט את כל אבריו וכו' אע"פ שאינם מפורטים בתורה. כמו כן נפרט את סדר גדילת אותו אדם, מעיבורו ולידתו וכו' עד זקנתו [שזהו בעצם אריך וזעיר, אין לי כח להסביר בפירוט, אבל הזהר אומר בפירוש שאריך וזעיר הם אותו דבר, וכן יוצא מדברי האר'י והרש'ש למי שמבין דבריהם, וגם יוצא מהסוגיא הזאת מפורש מה שאמרתי, שכל הספירות וכו' אינם אלא דרכים שונים בהם אנו תופסים את האל, לא שהם קיימים כמציאות באל ח"ו, כי הסמיכו זאת על מאמרז'ל בים נגלה כבחור-ז"א, ובסיני כזקן-א"א, והראה שם א'. המסר הפשוט במאמר זה כי אף שאנו חוווים את האל בצורות שונות

נדע שאינו מתחלק לחלקים, ולמה? מכיון שמה שאנו חוים אינו כלל הוא עצמו. ומצד שני- מכיון שהנחנו שכל דרך שאנו יכולים לתפוס אותו נבחרו על ידו בדוקא להיות הדרך לכך- הרי כל השגה שלנו אמתי ואלקי]

כמו כן מתבקש שנפרש איך האדם הזה מתחתן ומוליד בנים וכו'

וכל אלו הדברים לא מפני שהם כך ח"ו, אלא מפני שסוף סוף המציאות הגשמית שלנו היא הרחבה ביותר בשבילנו, ונותנת לנו את השפה העשירה ביותר לפרש את חווית האלקות ולבאר כל הסתירות והפרדוקסים הנמצאים בחוויה הזאת.

אני לא מפרש את הזוהר והאר'י שלא יהיו קיימים. אני טוען בהחלטיות שהם קיימים, ולא אומרים בכלל את מה שאתה מייחס להם.

ושוב , את ההבנה שלי לקחתי ישירות מדברי המקובלים ומפרשיהם, אין לי צל של ספק שזו פרשנות מתבקשת מתוך דבריהם בעצמם ללא אילוצים חיצוניים. [כמובן אפשר לפרש בצורות אחרות, נכונים ובלתי נכונים]