ספר "תכלית חכמה על עץ חיים להאר"י" (מוקדש לשותף סוד)

תכלית,
שותפי, דרום, דורש,
האם יש בינינו מחלוקת אמיתית או שאנחנו רק מתווכחים באיזה מילים להשתמש. נא תחשבו על זה.

דורש יחודך

כך כתבת

< זו אינה הדרך השלישית כיון שלא מדובר פה באלוקות שנפרש מאלוקות ונצטמצם (כקושיית החוקר במאמר הויכוח לרמח"ל). מדובר פה ביכולת של הנברא לסבול את האלוקות (המילה צמצום פה אולי אינה מדויקת)יותר נכון  את החיבור עם האלוק עלמנת שהאלוק יוכל לפעול באמצעותו בעולם.
וכאן הקב"ה נותן בנברא כח לקבל את ההתחברות עמו. >

כאן ראוי להעיר, כי בתורה ה' מכונה בורא או יוצר, אבל ה' לא מכונה מתחבר, ה' לא מתחבר עם בני אדם, לא מצידו ולא מצדם, כי אין בין ה' לנבראים שום רמת יחס, והוא אינו נמצא באותה איכות של מציאות כמותם שיתחבר עמם.

ה' ברא את העולם.
ה' יצר את העולם.
ה' מנהיג את בני האדם כאן בעולם ועושה למענם מעשים ומקרים לטובתם או רעתם.
אבל ה' לא מתחבר עם בני אדם, לא מצדם ולא מצדו.

***

מורה נבוכים חלק א פרק נב

אין ייחס בין ה' לנבראיו

אבל מקום החקירה והעיון, האם יש בינו יתעלה לבין אחד העצמים שברא יחס אמיתי כל שהוא, שאז יתואר בו. והנה שאין צירוף בינו לבין דבר מברואיו, הרי הוא ברור בעיון ראשון, כי מסגולת המצטרפים היא יחסי הגומלין, והוא יתעלה מחויב המציאות, וכל זולתו אפשרי המציאות כמו שנבאר, ולכן אין צירוף.

אבל אם יש ביניהם יחס מסוים, הוא דבר שאפשר לחשוב בו שהוא נכון. ואינו כן, לפי שאי אפשר שיצטייר יחס בין השכל והצבע, ושניהם כוללת אותם מציאות אחידה בשיטתנו, והיאך יצטייר יחס בין מה שאין בינו לבין זולתו שום עניין הכוללם בשום אופן? כי המציאות אינה נאמרת אצלנו עליו יתעלה ועל כל זולתו כי אם בשיתוף בהחלט, ובאמת אין יחס כלל בינו לבין שום דבר מברואיו, כי היחס לא ימצא לעולם כי אם בין שני דברים שהם תחת מין אחד קרוב בהכרח. אבל אם היו תחת סוג אחד, אין יחס ביניהם.

***

אלא שנראה מדבריך שאתה מכנה דבר שלא בדרך הכינוי המדויק שלו, ולפיכך יוצא כאילו יש בינינו מחלוקת, כי אינך מתכוון לחיבור בעצמות ה', אלא אתה מתכוון לחיבור בהנהגת ה' ובפעולותיו כאן בעולם, אבל עצמות ה' לא מתחברת לשום דבר כדברי המורה נבוכים, וכך גם אתה סובר.

כיוון שכן, אם כוונתך שה' מתחבר בהנהגתו בעולם, ואין כאן שום דיבור על עצמותו, לא יצדק לומר על הנהגת ה', שאין בכוח הנבראים לסבול את אלהותו, כי איננו מדברים על עצמותו אלא על הנהגתו ופעולותיו ומעשיו, ביטויים תיאורתיים לא עצמיים, ואותם ביטויים אינם כוללים בתוכם שם מציאות, אלא תיאור מצב, ה' מנהיג כאן בעולם, ה' ברא את העולם, ה' יצר את העולם, אבל אין כאן מציאות ממשית עצמית המקשרת בין ה' לנבראים.

והשאלה הנשאלת, מה מקום לדבר על כוח הנבראים לסבול את האלוק אם איננו מדברים בעצמותו אלא במעשיו???

***

בנוגע לשאלות, וגם לשאלת האבן, התשובה בכולם היא שלילית, מינוס ומינוס שוה פלוס, מי שלא יכול לעשות חיסרון, אינו חיסרון אלא מעלה, כך שהדברים פשוטים, וכך כתב הרמב"ם במורה נבוכים חלק א פרק עה

"אין כל מי שאינו עושה מה שאין בעצמותו לעשות, נקרא "חסר יכולת". לפי שאין אנו מיחסים לה' יתעלה חוסר יכולת, מפני שאינו יכול להגשים את עצמו, או לברוא כמוהו, או לברוא מרובע אשר צלעו שווה לאלכסונו, ..."

***

יהי אור

קראתי את הספר פעמיים, וגם רכשתי אותו.
 

דורשיחודך
כאשר ה' מסובב את הסיבות שתהיה לי פרנסה, הוא לא מתחבר אלי בעצמותו, אלא מסובב הסיבות מרחוק, כסיפור מגילת אסתר.

כל זה אם אתה מאמין במה שהסבירו לך ולימדו אותךעל הסיפור של המגילה בלי האמונה הזו כל סיפור המגילה הוא סיפור בנאלי לילדים ולעקרות בית משועמעמות.
סיפור על משפחה מתבוללת שנשואים עם הגויים לא היותה כל בעיה בשבילם,ואכילה של טריפות לא הזיזה להם. וכל הפרשנויות מסביב לא יכולות לעמוד לבד.  הכל שטויות בלי האמונה, כמו כל מה שנכתב פה אין לו כל ערך הגיוני בלי אמונה. מכאן אתה לומד כי לא חשוב מה שאומרים וכותבים אלא במה שמאמינים