חשבונו של עולם

_________________

תוקן על ידי ייתכן ב- 24/02/2011 14:59:08

_________________

ייתכן, אחזור עוד בגרון ניחר: שמעת פעם במהלך בירוריך על הוכחה בדרך השלילה? כאשר אני מראה שאופציה מסויימת אינה סבירה, זוהי גופא ההוכחה להיפוכה. זה לא ממש מסובך, וזוהי מתודה שמשמשת אותנו בכל דיון רציונלי.
לגבי השאר, אנא חזור לקרוא את שכתבתי, כי אתה עדיין מתעלם מדברים שכבר נכתבו.

תלמיד טועה
שאלת מדוע אני חושב ש mdabraham מציע דת חדשה.
ובכן אין בכוונתי לטעון לשינוי פתאומי של הדת אלא לתהליך ארוך וממושך של 'ספציאציה' שהתרחש מתקופת חז"ל ועד ימינו, כאשר ראשיתו בהטמעת התורה בפילוסופיה ההלניסטית ובתיאולוגיה הערבית ע"י הרמב"ם ודומיו. חשוב על רבי עקיבא המגיע לדיון סטנדרטי כאן בפורום ושומע את mdabraham מוכן לקבל שהתנ"ך כולו הוא אלגוריה, שמכנה עמדות תיאולוגיות שננקטו בידי חז"ל כמטופשות (=נדמה לי שאדם הגיוני מבין שהעמדות הפרימיטיביות מבחינה מדעית, תיאולוגית  ומוסרית של אחרון החרדים הבורים קרוב הרבה יותר לעמדות חז"ל כפי המשתקף בכתביהם מאשר הרציונלזיציות של הרב יובל שרלו או mdabraham. סורי), שמעמד הר סיני היה התרחשות מנטלית וכו'. אך בעוד חלק מהאנשים מתעקשים 'להבריג' את העמדות המודרניות (מבחינה מדעית, תיאולוגית ומוסרית) בתוך התנ"ך/חז"ל, mdabraham מוכן להודות ביושר שזהו אנכרוניזם ושכוללללם טעו בטעויות מטופשות.
חשוב על רבי עקיבא יקירנו. האם לדעתך הוא לא ינקוט ש mdabraham הוא מסוג האנשים עליהם נאמר 'מורידין ולא מעלין'?
עוד 200 שנה תוכל לראות אדם שבודק תולעים בסכך (אפרופו מה שהעליתי שם) אך לועג בתוקף לכל עמדה שהיא ימינה מליבוביץ'. "איזו פרימיטיביות! אלו עמדות מטופשות! הוא כל יכול אך נצרך, ומהלכי על שתיים הם מרכז העולם!"

לגוף הענין
את עמדת mdabraham ניתן לסכם בשלוש מילים: "לך עם האינטואיציה" (אין אמת אחת, פוסט מודרניזם, מדעי החרתא, כבר אמרנו?). ובכן, העמדה הזו בעייתית בעיניי מכמה סיבות:
אינטואיציה היא אינטואיציה היא אינטואיציה. לא תוכל להתווכח עם מישהו שיקבל בכוח האינטואיציה שיש להרוג כל אדם שגובהו מעל 1.80, כשם שאתה מקבל אינטואיטיבית עמדות המפלות נשים (ו-כן, לומר שאב יכול למכור ביתו זו אפליה). אדם נבון יודע לא ללכת עם אינטואיציה, במיוחד אם זה עלול לפגוע באחר (ונכון הדבר שחופש הפרט הוא ערך ככל הערכים והאדם יכול לקבל אותו עליו או לא. אבל אין לנו ברירה אחרת אם אנחנו רוצים להתנהל בעולם)
חוצמזה, אינטואיציות עלולות להיות סותרות לפעמים. למשל אינטואיציה אחת אומרת לי שיש בורא ומטרה לעולם, בעוד אינטואיציה אחרת (שגם אולי טיפה יותר מבוססת לוגית) אומרת שלכל יכול לא יכולה להיות מטרה. 
השאלה היא מדוע מכל האינטואיציות המוזרות שלי למה לסמוך דווקא על זו. בפרט שיש בתוכי קולות סותרים ואני מודע לסיבות היווצרותה ולעובדה שבמקרים רבים האינטואיציה שלי סותרת מציאות. בהינתן שבדרך כלל אינני פועל כך, ומסיבות מוצדקות בהחלט זוהי דרישה בלתי אפשרית מאדם לנטוש מתודות לוגיות או אמפיריות ולהסתמך על 'להרגיש מה נכון לי'. ועוד להעניש אותו בעונשים מזעזעים (או לפחות בשלילת שכר עצום) על כך. לשון אחר, האבחנה שעשה mdabaraham פעם בפורום בין כופר כדי להצדיק אוכל טוב ושאר תענוגות לבין כופר בגלל מסקנה פילוסופית טהורה - היא בלתי אפשרית. גם לאיינשטיין היו מניעים רגשיים כשניסח את תיאוריית היחסות (הוא הרי עבד על זה אלפי שעות! מה, כל זה הלך לריק?. אז מה? זו סיבה לא לנסח אותה?), וגם בדרך לעמדות המוסריות, הלוגיות, התיאולוגיות, המדעיות-אמפיריות והפילוסופיות ביותר מתערבים שיקולים רגשיים ופסיכולוגיים (בהקשר הזה, mdabraham - קרא שוב את הודעתי. אם קראת לא שנית, אם שנית לא שילשת, ואם שילשת לא הבנת. לא התייחסתי לאמיתות העמדות אלא ניסחתי השערות בקשר למנגנון הפסיכולוגי שמאחוריהן. יש לי גם השערות דומות לגבי המנגנון הפסיכולוגי של יציאה בשאלה), ועדיין אנחנו מנסחים אותן ומחזיקים בהן בגאווה, לא נותר אלא לקבוע בצער שהדרך היחידה למדוד עמדות אינה בעזרת הדרך בה הגענו אליהן (או אולי רק אנחנו מאשימים את עצמנו שכך הגענו אליהן, בגלל מה שטפטפו לנו) אלא לפי נקודות הכרעה לוגיות או אמפיריות, ואם אין כאלו - כל העמדות לגיטימיות ובלבד שהן שומרות על חופש הפרט.

לגבי ההוכחה על דרך השלילה - ובכן במקרה הטוב היא נכונה לגבי תאיזם מול אתאיזם (תאיזם כלשהו. שלילת האתאיזם יכולה להוביל לדאיזם או פנתאיזם, לאו דווקא אמונה באל פרסונלי) אבל רחוקה שנות אור מקיום מצוות. יש עוד מיליון אפשרויות (כמה מהשרוול: א-לוהים אוהב לראות היפה והחנון. א-לוהים אוהב להריח עשן יהודים שרופים. ובשביל זה הוא ברא עולם. האם זה פחות הגיוני מהענין שלו בקיום מצוות?)


מודעא רבא לאורייתא: אין בכוונתי לרדת להתנצחויות קטנוניות ולפסים אישיים, לאור העובדה שכבר מזמן עליתי לכיתה א'. אין זה אומר שאני מסכים עם כל אמירה בוטה כלפיי או כלפי דבריי.