בירור המושג "אמת"

נראה לי שאתה מייחס חשיבות מוגזמת לקונבנציות לשוניות המקובלות בקרב פילוסופים ולכן אתה מעיר לי כל הזמן על זה שאני מבלבל את X עם Y וכדומה. בכל תחום יש המון קונבנציות והם בדרך כלל לא קומפטביליות , לכן נהוג שכל מרצה כשהוא מגיע למקום כלשהו, מקדיש מספר דקות להבהרת המינוח והקונבנציות בהם הוא משתמש.

מקודם הערת לי על כך שהשתמשתי במילה יחס במקום שהייתי אמור לדבר על תיאור היחס, משקבלתי הערתך והקפדתי על ההבחנה הזאת אתה שוב מעיר לי שאני משתמש מבלבל בין ביטוי לבין המציאות. אז תן לבקש ממך שכשם שאני עושה מאמץ להבין ואפילו לדבר בשפתך למרות שהיא כלל לא השפה שבני אדם רגילים מדברים בה והיא בסך הכל הקונבנציה איפה שאתה מסתובב, כך גם עשה אתה לפעמים מאמץ להבין אנשים שלא בדיוק מדברים את שפתך.


אני משתדל להבין גם דברים שאינם מנוסחים לטעמי אבל זה לא מונע ממני להעיר על הניסוח גם אם אני מבין בדיוק מה מנסים להגיד. אמנם אין חשיבות אם כולם יקראו לכסאות "כסאות" או "שולחנות" אבל יש חשיבות לכך שכולם יקראו לכסאות באותו השם -- המקובל על כולם כמציין כסאות דווקא -- ולא שחלק יקרא לכסאות "כסאות", חלק יקרא לכסאות "שולחנות", חלק יקרא  לשולחנות "כסאות" וחלק יקרא לשולחנות "שולחנות": זה מתכון בטוח לחוסר הבנה הדדי, וויכוחי סרק, ושאר הפרעות בתקשורת. מינוח משותף ואחיד הוא תנאי לבהירות. ולא רק לבהירות בתקשורת אלא לבהירות מחשבתית: הרי אנו חושבים באמצעות מילים.  

עוד משהו (יותר חשוב!): בדיוק כפי שאתה עצמך כותב בהמשך, אני מניח שאם יש הבחנה לשונית כלשהי ברת משמעות, הרי שהיא משקפת הבחנה שישנה במציאות באופן בלתי תלוי בשפה [אחרת, על בסיס מה תיעשה ההבחנה בשפה?] ולפיכך, כשפלוני איננו מבחין בין X ל-Y, הוא לא סתם משתמש במילים באופן בלתי מקובל אלא ממש שוגה בהבנת המציאות. אי לכך הערה בנוגע לכגון דא איננה הערה לגבי מוסכמות לשוניות אלא הערה על המציאות. המוסכמה הלשונית נכנסת למשחק רק כשאנו באים להחליט איך לקרוא ל-X ואיך לקרוא ל-Y --- לא כשאנו באים להבחין בין X ל-Y. 









לשם הבהרת תוכן טענתי שלדעתי עוותה בדבריך, בוא נשתמש בסימון "אוהב את" בשביל הביטוי הלשוני ובסימון *אוהב את* בשביל מצב העניינים

הערה לשונית קטנונית: מדובר ביחס -- לא במצב עניינים. "יוסי אוהב את דנה" הוא מצב עניינים.  

אותו הוא מתאר. הביטוי "אוהב את" הוא קונסטרוקט לשוני והקונסטרוקט הלשוני הזה מתאר מצב עניינים *אוהב את* שניתן לקרוא לו "יחס" אם חפצים בכך. מצב העניינים הזה הוא מצב עניינים שיש לו מעמד מציאותי בגלל שכבני אדם אנו מכירים אותו גם אם לא מבינים אותו עד הסוף. עם זאת אין הוא מאותו סוג של יחסים כמו "רצח את" שיש להם טבלת אמת מוגדרת אלא הוא משהו יותר קרוב ל"מוגזם" או "הרבה" ששוב מסמנים מצבי עניינים *מוגזם* *הרבה* בהתאמה שהם מצבי עניינים במציאות שאין להם טבלת אמת מוגדרת. 












שים  לב שבכך לא אמרתי שאף פעם אין לשום יחס טבלת אמת מוגדרת אלא שקיימים כאלה. מלוגיקן מצופה שידע להבחין בין הכמתים "לכל" ו"קיים". 


נו נו. אתה מבקש ממני להשתדל להבין אותך גם אם התנסחת לא ברור ואז אתה מתלונן על כך שאני מבין אותך לא נכון.

זה מה שקורה בפרשנות: הקורא מוסיף מעצמו אינפורמאציה לטקסט שיכול להיות והכותב לא התכוון אליה. פרשנות איננה היסק לוגי גרידא מתוך הנאמר בטקסט אלא עניין של ספקולאציה. 

במקרה דנן, ניחשתי שאולי כוונתך לכך שכל התכונות והיחסים לדעתך הם עמומים. אז ניחשתי לא נכון. קורה. 
 
















קיומם של קונסטרוקטים כאלה והיותם בני משמעות ולא סתם עקימות שפתיים אינם זוקקים ראיה ובכך הם מהווים נתון שעל הפילוסוף להתמודד איתו ושאין הוא יכול לנפנפו בדברים של מה בכך, אלא אם כן לא מעניינת אותו המציאות אלא המגדלים הפורחים באוויר שהוא בונה לעצמו.

איני "כופר" בלוגיקה , אני מנסה להראות לך שלא תמיד טענות על העולם הם טענות שיש להם טבלת אמת מהסוג שמאפשר לך להפעיל עליהם כללי לוגיקה (שמניחים קיום טבלת אמת), לדוגמה טענות הכוללות ייחוס תכונות כמו מעט או מוגזם. חוקי הלוגיקה הם כללי מעבר שמאפשרים לקחת טענות אמיתיות מסויימות ולקבל מהם טענות אמיתיות אחרות, למשל בתחשיב הפסוקים על ידי חישוב טבלאות אמת. מדובר במכונה שיש לה כללי שימוש מסויימים וכשחורגים מהם היא נכשלת ויש לי דוגמאות שבהם גם אתה תסכים.

למשל אדם הכותב ספר ובסוף הספר הוא כותב שמן הסתם שגה כמה פעמים במהלך דבריו, הרי לפי כללי הלוגיקה הוא סותר את עצמו, שהרי מבחינת המבנה הלוגי זה דומה למי שכותב רשימה של טענות בסגנון" מתקיים א וגם ב וגם ג וגם מתקיים לא א' או לא ב' או לא ג'". ברור שאין שום השמה של ערכי אמת שיכולה לספק זאת. עכשיו, ידוע הכלל הלוגי שמסתירות ניתן להסיק כל דבר אז מבחינה לוגית אותו אדם מאמין בכל דבר או שהוא "כופר בלוגיקה" ואין טעם לדבר איתו וכל זה כי הכיר בכך שיתכן שלפעמים הוא טועה.

ולסיום, קפיצה לוגית אינה חייבת להתרחש על ידי היסק שגוי. קפיצה לוגית מתרחשת בכל פעם שאדם מסווג דברים ומניח במובלע קיום של משהו שאין ראיה לקיומו או שוכח לשים לב לאפשרות קיומו של משהו מבלי לפרש שמדובר בהנחות שהוא מניח.]


אוקיי -- קיבלתי