שאלות על אדם הראשון

מיימוני
לפעמים אני תמה איך אדם חכם כמוך אינו מבין דברים פשוטים להפליא.

תראה:
אני לא בקיא ב:
* ביקורת המקרא

* פילוסופיה של אפלטון, אריסטו, קאנט וההוגים/הוזים הגרמנים המאוחרים יותר, ובוודאי שלא בכל ספר על היהדות/הדת/הא-לוהות
   שכתב אדם בעל תואר ד"ר בפילוסופיה + שם שרמנטי כמו הרמן כהן או רודולף אוטו.

* פיזיקה בכלל ומכניקת הקוונטים, טרנספורטציה של אלקטרונים, דואליות גל/חלקיק ומשוואות שרדינגר בפרט.

* מתמטיקה (מעבר לפתירת משוואה ממעלה ראשונה ומושגים בסטטיסטיקה מ3-4 קורסים במדעי החברה. 'חינוך' חרדי כבר אמרנו?)


ונחש מה? אני גם לא ממש בטוח שכל שאר המשתתפים כאן בקיאים בכל הנושאים שהם מפריחים מושגים שלהם.


מה שיש לי לתרום לדיון/ים הוא 
1. ידע בפסיכולוגיה מדעית - אני מסיים עכשיו תואר ראשון בנושא (יש דעה רווחת, בפרט אצל אנשי המדעים המדויקים אבל גם אצל סתם הדיוטות, שאחרי תואר ראשון בפסיכולוגיה אדם יכול להביא את הטישו המפורסם לידי שימוש, כי כל מה שהם לומדים זה מתודות טיפוליות שאינן מבוססות מחקרית. ולא היא; בתואר ראשון בפסיכולוגיה לומדים על היסודות המדעיים של התחום. על פרויד והגותו מדברים אולי 0.5% מהתואר, על הפסיכואנליזה כולה אולי 2%, וכל השאר לומדים הרבה סטטיסטיקה, מתודולוגיה של מחקר במדעי החברה - שמטבע הדברים, לאור אינספור הגורמים הרלבנטיים והשונות העצומה, שונה ומורכבת יותר מזו הנדרשת למדעים מדויקים -, וטעימה מתחומי מחקר בפסיכולוגיה ותחומים משיקים - פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה פיזיולוגית [=מדעי המוח בערך], פסיכולוגיה חברתית, נוירופסיכולוגיה, וכן הלאה. מי שרוצה כמובן יכול להמשיך בתואר שני למתודות טיפוליות שחלקן אינן מבוססות מדעית [כמו פסיכואנליזה] בפסיכולוגיה קלינית ונגזרותיה. האחרים ממשיכים למדעי המוח / נעשים חוקרים בפסיכולוגיה חברתית / קוגניטיבית)  . תתפלץ (טעות במקור) אולי לשמוע שלרוב הדיונים כאן אין דבר עם מכניקת הקוונטים, משפט גדל ומשוואות שרדינגר, שנדחפות לכל דיון אפשרי משתי סיבות: 1. ניסיון לסינתזה בלתי אפשרית בין מושאי מחקר שונים בתכלית - עצמים פיזיים ונפש האדם (יש שיגידו, ואני ביניהם, שגם הנפש היא נגזרת של הפיזיקה. וזה סבבה, אבל יש לנו כיום חוסר כל כך גדול בידיעה על אופן תפקוד המוח והגורמים המשפיעים עליו באופן כללי ועל הערכים הספציפיים שלהם באדם הפרטי, שאנחנו נאלצים לגזור את הידע שלנו במתודות עקיפות שמתבססות על מדידות של התוצאות הנצפות של כל אלו. ולזה אנחנו קוראים נפש, בגלל המסורת שבשפה) 2. שיטה פסיכולוגית מובהקת של דרך שכנוע היא להציג ידענות של מוסר המסר (שיטה הנפוצה במיוחד בקהילות שאנשי מדע שם הם אחד מעיר ושניים ממשפחה). השיטה מבוססת על ההיוריסטיקה (='קיצור דרך' מנטלי להשגת ידע, שאינו מבוסס על לוגיקה צרופה אלא על 'ראיות נסיבתיות') שהידען בתחום א' כנראה יודע יותר גם בתחום ב' (בפסיכולוגיה חברתית זה נקרא 'אפקט ההילה').
שורה תחתונה: סבורני שלידע בפסיכולוגיה מדעית (אנשי מדע יודעים שמדעיותו של תחום אינה נמדדת בסקסיות של כלי המדידה שלו - מאיצי אלקטרונים, אלקטרודות המוחדרות אל המוח, וכו' - אלא ביישום נכון של המתודה המדעית. אגב - דבר זה נכון במיוחד לגבי מדעי המוח. יש שם לפעמים כשלים כאלו שזה מזעזע, לעומת תחומים ערטילאיים יותר אך היישום של המתודה המדעית דקדקני בהם הרבה יותר, כמו למשל פסיכולוגיה קוגניטיבית. למשל - הניסוי של ליבט על אינספור הכשלים שלו - כפי שעיני הקורא בוויקיפדיה תחזינה מישרים - לא היה מגיע אפילו לכתב עת מליגה ד' בפסיכולוגיה קוגניטיבית, אבל הוא מופיע ב textbook [ספרי עזר 'קאנוניים' ללימוד קורסים] של פסיכולוגיה פיזיולוגית. וכבר כתבה על כך אלומית ישי בטורה ב Ynet) יש הרבה מה לתרום לדיונים שאחוז נכבד ביותר מהם מתייחסים להתנהגות/קוגניציה/רגש אנושיים, חלף הסתמכות על ספרי פסאודו-מדע פופולרי כמו פרויד/לאקאן/הרמב"ם/ר'-דסלר/התלמוד/ספרי mdabraham או על אינטואיציות 'בריאות' אנושיות שיוצרות פשוט ויכוח שנראה כמו: "אני חושב ככה ולכן אתה טועה (וכיוון שאין לי דרך להוכיח את דעתי אני אשתמש במניפולציה רטורית-דמגוגית-פסיכולוגית כל שהיא - כמו לעג ציני להצגה מוגזמת וקריקטורית של דעתך - כדי להוכיח אותה)".

2. את מוחי, את כושר הניתוח שלי והבנתי המהירה יחסית, שהאבולוציה פיתחה אותו אולי כתחליף ליכולות גופניות שאני לא מצטיין בהם. אחרי שמתרגלים לביג-טוק של הפורום הזה (שעל הסיבות לו כתבתי במקטע הקודם) נוכחים (realize) שגם אדם מן החוץ יכול לשים לב להרבה כשלים.
לענייננו:
דיי צפוי שאדם חרדי (או חרדי-אנוס, או דעתן-השומר-על-הדת-בתחפושת-של-חרדי, או חרד"לי, או אפילו דתי-לאומי) יתעב גישות כפרניות (בחקר המקרא במקרה זה) בטענה של יומרנות הנובעת מתוך בּוּרוּת וחוסר השגה/הכרה בקיומו של נשגב או בהחלתו על (מה שהוא חושב ל-) דברי הא-לוהים . דיי צפוי גם שאדם לא-דתי/אתאיסט יראה את האמונה של האדם החרדי בא-לוהיותם של סיפורים שעל פניו נראים כמיתולוגיות, או בא-לוהיותם של סיפורים בכלל, כאמונה אינפנטילית, פרימיטיבית ופגאנית שאין לה כל ביסוס לוגי ואינה אלא ביטוי טהור של כשל פסיכולוגי.
לכן לצורך דיון כזה (כמו במקרים דומים אחרים, וכפי שכתבתי דעתי בפורום כבר) מחויב המציאות הוא שכל צד יתייחס עניינית לדברי הצד האחר, מגוחכים/יומרניים/כפרניים/ילדותיים ככל שהם נראים לו. לאדם מבחוץ אין דרך להכריע בין שני צדדים שכל אחד טוען שהוא צודק והשני 'לא-מתחיל' וטיפש-פרימיטיבי-פגאני / יומרני-גאוותני-חצוף (לפי העניין).
ולכן מה שאיש ציפור עושה הוא לא ראוי - זה לא מאפשר שום דיון, וחוצמזה שהוא מטיח האשמות וגידופים וחרפות (נכון. הוא לא אמר ממזר או בן-****, אבל זה לא אומר שהטחות האשמה שלו על יומרנות בּוּרָה אינן דברים לא ראויים)
מקווה שעכשיו זה מובן - לא אחזור על זה שוב. ואתה מוזמן, מיימוני, לעשות זום-אאוט ולחשוב בהיגיון על מה שאני כותב באופן גלובלי, במקום להתחמק מזה ע"י פירוק הדברים ל7 מרכיבים ו 40 תת-מרכיבים. ואגב - אתה לא צריך להיות גננת. מנסים לנהל דיון. חלק מתנהגים בצורה שאינה מאפשרת כזה? שיהיו בריאים; אין צורך שהגננת תפשר.