שאלות על אדם הראשון

ירוחם,

ישנן שתי סוגי התייחסויות רציניות. אפשר להאמין שהטקסט המקראי הוא אלוקי ומתוך כך להתייחס ברצינות לטקסט, ואפשר להאמין שהטקסט בא לספר סיפור לאו דוקא הגיוני מאד או עמוק מאד, אבל לנסות להבין ולנתח את הסיפור במטרה מצא בו קוהרנטיות פנימית, או סתם פשוט לנסות לקרא אותו בלי דעות קדומות ולנסות להבין מה בעצם כתוב פה, שזו גם סוג של התייחסות רצינית.

לדעתי, בקריאה לא משוחדת של הטקסט, ההסבר שהבאתי הוא ההסבר היחיד שמשתלב היטב בכתוב  ויוצר סיפור קוהרנטי ומובן.

כמובן, שהיות הסיפור  מובן, לא הופך אותו להגיוני. כיפה אדומה, למשל הוא סיפור מאד מובן שאין בו סתירות פנימיות ואין צורך בהררי פרשנות כדי להסביר אותו. זה כמובן לא הופך אותו לסיפור הגיוני. כי יש הרבה שאלות שאפשר לשאול: למשל, למה הזאב חיכה במיטתה של הסבתא, הרי הוא לא ידע שכיפה אדומה צריכה להגיע? מדוע הזאב לא אכל את כיפה אדומה מייד והיה צריך לעשות הצגה שלמה לפני שבלע אותה? והשאלה הגדולה מכל: הרי כל מי בקיא באנטומיה של זאבים יודע שילדות קטנות לא יכולות לעבור בשלמותן דרך וושט צרה של זאב, ואם כן כיצד קרה שכיפה אדומה נמצאה שלמה בבטן הזאב???

כל השאלות הקשות האלו אינן מצריכות פרשנות מחודשת לסיפורה של כיפה אדומה, או מעידות שאיננו מבינים את סיפורה של כיפה אדומה כל עיקר. כי אגדות לא חייבות להיות הגיוניות.

באופן דומה, אף אחת משאלותיך איננה קושיה פנימית בסיפור, כלומר, לא הוכחת סתירה ממשית בסיפור בתוך עצמו. כל מה שעשית הוא להעלות קושיות המעידות על כך שהסיפור איננו ריאלי, ואולי גם לא מחושבן דיו. קושיות מסוג זה קימות רק  אם מניחים שאגדות הבריאה במזרח הקדום צריכות להיות ריאליות או מחושבנות נורא. העובדה היא, כפי שציין ירוק שאף אחת מהן איננה כזו.

כתבת " אז מה את אומרת כי הוא ברא את העולם עם בלוף? והוא עד כדי כך אהבל, שאת הבלוף גילה הנחש מיד בקלות- סתם למה לא גילה האדם?- את הבלוף? הרי היה ברור שהבלוף יתגלה. מה הוא לא לקח את זה בחשבון? עונש המיתה לא חייב להיות מידי, המות יבא בשלב בחייו של האדם."

כפי שניתן לראות, כל השאלות הללו אינן שאלות בפשט הכתובים, אלא סתם על הגיונו המוזר של האל, ולכן הן אינן שאלות לגיטימיות מבחינתי כאשר אנחנו מדברים בהבנה של פשט הכתוב.

לגבי עונש המוות – אני רוצה להזכיר לך שבתורה כתוב "ביום אכלך ממנו מות תמות" (אני יודע שיום זה בעצם יומו של הקב"ה, כמו ש430 שנה זה 210 כי הקב"ה חישב את הקץ וכד', אבל אני לצערי חובב פשט).

אני חושב שעכשיו כדאי להציג את הדברים זה מול זה. על פי גישתך שהתורה היא אלוהית, דמות האל המצטיירת בה אמורה להיות מושלמת. אולם למרבה הצער, עם גישה זו אתה לא מוצא לא היגיון וולא קוהרנטיות פנימית ונשאר עם שאלות רבות לא פתורות.

לעומת זאת, על פי הגישה שאני מציג, אין טעם למצוא חכמה רבה באגדות עם עתיקות ומה שכן צריך לעשות , זה לנסות להבין את פשט הסיפור באופן שלא יהיו בו סתירות פנימיות.

למרבה הפלא, כאשר אני הולך בגישה זו, דברי המקרא מובנים וחלקים, הסיפורים העולים הם קוהרנטיים ונטולי סתירות. וזאת מבלי לפלפל פלפולים או לומר אוקימתות דחוקות.

נשאלת השאלה, האם אין בכך רמז שאולי הגישה הזו היא הנכונה?