|
|
| נשלח ב-3/3/2011 13:54 |
|
| |
עץ נטוע
אני רוצה שתענה לי כמו שאומרים "עם מבט בעיניים" צמת ביום הכיפורים האחרון או לא??? אתה כותב שלמדת בעיון בקורת המקרא לפי מה שאני קראתי כל הסיפור של היום הזה התחיל בתקופת בית שני עד שאפילו בזמן עזרא וחנוכת בית שני לא ידעו ממנו אין מה לדבר שבזמן שלמה המלך יום הכיפורים לא מופיע ועוד אכלו בו בחנוכת בית ראשון,
אם אתה משוכנע שהתורה וכפה אדומה הם אותו אמת או אותו המצאה, למה צמת בחינם??? ואם לא צמת מה מעניין אותך הוויכוחים פה???
אלא מאי, יש לך מקצת אחוז שאולי יש כאן משהו שאנחנו לא יודעים או שלא מבינים, אז למה אתה לא מוסיף לדבריך הסתייגות או שכל מה שאתה כותב זה רק נראה ומסתבר לך??? אתה עוד כותב בצורה שאפשר לקרוא אותה, יש כאן כאלו שהם כותבים כאילו הם דוברים של ה"אמת" בכבודה ועצמה,
אצלי בישיבה הסתובבו חוברות של דעת אמת ושל הלל וחופשי ועוד ספרים קדושים, ושתבינו חסידישע ישיבה זה לא ליטווישע ישיבה אם המנהל רוחני היה תופס מה שקורה מתחת לאף שלו הוא היה שורף את הספרים האלו כשאנחנו בתוכם, עד כדי כך היה משטר חזק אצלינו, לא היה חכמות לא בנושאי קדושה ולא בנושאי אמונה, אבל ואולי בגלל המשטר החמור, הכל הסתובב אצל החברע, אבל הכל קיבלנו בהסתייגות, מי חשב שכל ספר הוא תורת אמת, הרי בספר אחד מתקיפים את הספר השני דהיינו שלפי ספר א' מה שכתוב בספר ב' זה שקר, אז אולי שתיהם שקר???
לא איכפת לי מה בנאדם חושב בלב, אבל למה להתבטאות בנחרצות כזאת על דברים שאפילו אם קרוב לוודאי שהם צודקים הצד הקטן של הספק שכנגד הוא כ"כ חמור, הוא התחצפות כלפי מי שהוא בעל הבית האמיתי ועוד עושה לנו כ"כ המון טובות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 13:57 |
|
| |
עץ, אז זהו שכבר הסברתי מה לא ישר. יתכן שחוסר היושר הזה נובע מחוסר מודעות, כלומר אתה לחלוטין לא מבין שעל בסיס הנחות יסוד אחרות ניתן להתבונן בכל הענין אחרת, בבחינת תינוק שנשבה, ולכן מבין את הדברים לפי נקודת ראותך. אבל עדין השורה התחתונה היא של משהו עקום ולא מסתבר, לפחות למי שעיניו פקוחות ומכיר ויודע את האמת.
ירוחם, קודם כל פירוש יפה, אני חושב שהוא נכון גם אם ודאי לא כולל את הענין כולו (כפי שהפירוש שאני הצעתי לא כולל את הענין כולו) . להבנתי בכגון אלו יש הכרח לבנות את ההבנה מזויות ופנים שונות שלה, ורק כך אט אט ניתן ליצור תמונה בהירה נקיה וכוללת יותר. לגבי השומרים אני חושב שאין סתירה בין "שמירה מפני" ל"שמירה על" באשר א"א לשמור על מבלי לשמור מפני, אלא שמרכז הענין הוא שמירה על, ולא על שמירה מפני. אגב נראה לי שזה בסיסה גם בענין שמירת השבת למשל, באשר אנו נשמרים בה מפני עשיית המלאכה והשפעותיה על נפש האדם, אך המטרה היא לא ההתגוננות מפני המלאכה (שבחול היא מותרת ועל פניו אף רצויה) אלא שמירה על הענין המיוחד של השבת. (בתקוה שהדוגמא שהבאתי תוסיף ולא תבלבל ....)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 13:59 |
|
| |
וכל מאמינים הגיע הזמן שתבין שלא הכל מאמינים. וגם ללא מאמינים יש אותם זכויות כמו למאמינים, כאן בפורום ובעולם הזה.
חקירות פרטיות אינן מעניני האשכול- היות ואתה חדש בקש התר מהמנהלים לפתוח אשכול לחקירות של ההשקופס
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 14:04 |
|
| |
ירוחם שאתה תדבר??? כתבת פה שכל ווידוי אישי שכל מה שאתה מאמין זה לא למוטט לך את מה שסיפרו לך מתי שהיית ילד,
אז מה אתה שואל סתם קלוץקאשעס, הכל בשביל שלא יתמוטט לך הדמיונות שלך???
ותודה רבה על הקבלת פנים שאתה עושה לי, זה דומה ללהט החרב המתהפכת,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 14:10 |
|
| |
אני בדעה ש"עץ" היקר צודק בעניין זה שאנו מפחדים לשאול,
אבל לא צודק במסקנות כביכול שצריך להסיק מהם,
היהדות ותורתו היא טוב ונכון כל זמן שהם נמצאים בידי החכמים,
ברגע שזה עובר לידי עםארצים העסקנים כמו נתי גרוסמן ובידי עיתונאים מיתד, אז הלך היהדות והתורה,
אני זוכר שבילדותי ששאלתי איזה מין שכנוע זה "למה יאמרו מצריים לאמר"
ובאמת לאלוקים יש בעיה מה יאמרו המצריים ?? ואיך עלה על מחשבתו של משה שלאלוקים אכפת מה יאמרו המצריים,
אני טוען שמין הראוי שאנו נפתח אשכולות בסוגי שאלות כאלה על דרך ביקורת המקרא, ולו רק להשכיל ולהבין,
אבל בדרך ארץ הראוי לה,
הכעסים על אלוקים או על התורה לעולם לא יעזור למצוא את האמת,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 15:10 |
|
| |
ג'ה מובארק (אולי תסביר לי פעם מה הקשר בין האל הג'מייקאני לבין נשיא מצריים לשעבר?) אין קשר. שמי הוא ג'מאל מובארק, (ולכן על הניק מ_קדאפי להחליף את שמו לסייף אל איסלאם קדאפי).
כתבת:
בלא טיעונים עניניים, אין שום משמעות לפסילת אפוסים עתיקים רק כי הם לא תואמים את הסגנון העכשוי. הסגנון הזה יכול להיות פרי הגיון מודרני מפותח, והוא יכול להיות סתם סגנון שונה. פסילת העולם הקדום בלי להניח את האצבע על הכשלים שבו, איננה קבילה. בבקשה. הבה נתחיל מהמיתוסים ההודיים למשל. אחרי ככלות הכל, הם מייצגים אמונה של אנשים רבים יותר וקדומה בהרבה לזו היהודית (ע"פ התיארוך היהודי - כלומר יותר מ-3300 שנה אחורה) לגופו של עניין: אף אחד לא פוסל את האפוס בגלל לשונו. פוסלים אותו מחוסר ראיות. אם אתה מפרש אותו לפי העובדות הידועות לך - הרי שהוא לא מכיל בעצם כלום, ודומה למקבץ אותיות א'ב' או ABC שאתה יכול לסדרן באופן שתרצה ואז לומר: הנה האותיות ידעו את תיאוריית הקוונטים! מכאן ראייה ניצחת שהאותיות נכונות (לא יודע מה זה אומר) ב'סגנון' לא התכוונתי לסגנון לשוני ובלשני. התכוונתי לסגנון הביטוי ולסגנון הרעיוני, כלומר מה ואיך הדברים האמורים שם באים להביע. אם תתמקד ברעיונות המובעים בטקסטים הללו. כמו מים עליונים ומים תחתונים, אדם עפר מן האדמה, ארץ שמים אור מים רוח, התנינים הגדולים, וכו'. ותתעורר שהרעיונות האלו מקבילים לרעיונות יווניים נפוצים בתקופה משוערת לכתיבת בראשית, ולא בשום אופן לתיאוריות בני זמנינו (שאף אם הם לא מאוששים לגמרי, הם בהחלט פוסלים את התיאוריות הקדומות) אני שומע טענה. אבל לולי זאת, לקחת את העלילה של גן עדן שיכולה להתפרש כאליגוריה וחלק ממסמך האמור לגלם בתוכו את סוד היקום, ולפוסלם על הסף רק כי סגנונם דומה לשל ילד מדומין בן ימינו, ועל פי זה לקבע פרשנות על מחשבת דור שלם. גם אם התיאוריה הזאת מסתברת, זה עדיין יומרני מדי. הטענות הפילוסופיות שלך, גם יכולים להוות אישוש לכך ששום דבר לא יכול להפתר ברעיונות המובאות באליגוריה הלקוחה מתוך מציאותינו, וממילא הכל סיפורי עם. אבל לטעון שכל העלילות הקדומות ריקות וקטנוניות בגלל שמשהו לא מסתדר ולא מובן. זה לא נכון. תתבונן בעצמך, מדוע אתה כ"כ מזלזל בהם? רק בגלל שאתה לא מבין אותם ?! או בגלל שהבנת העולם העכשוית סותרת את כל האמור בהם. [בנקודה אחת אני חלוק עליך. התאוריה האבולוציונית לא ממש מקהה את הפלא היקומי. ההליך עצמו והתוצאה הניכרת. הם הפלא. אלא שמשמעות הפלא הזה הוא מכלל התוצאה הנמצאת וכל יחסיותו היא פנימית ליקום, לכן אין לו משמעות אמיתית.]
שוב דמגוגיה. תחילית ענינית.
הפלא הוא בסך הכל תופעה שלא היסכנו (=התרגלנו) אליה. את תחושת הפלא קובעים שני גורמים: הראשון הוא... האבולוציה... והשני הוא הלמידה וההתרגלות מגיל קטן. מבחינתי האינטרנט הוא פלא יחסית. בשביל הדור הבא הוא יהיה כמו האש בשבילי (או שמא בשבילך היא פלא?) חבוב. בפלא לא הבעתי התפעלות ממבנה היקום, התפעלות וודאי יחסית תמיד למורגל. בפלא התכוונתי למציאות כמו שהיא, המוגדרת כ'תבונית' ולא משנה אם התפתחה מעצמה או בכל דרך ידועה או לא. עצם היתכנותה בכל קשרי הגומלין שבה הפרטיים והכוללים, כמו הליך ההיווצרות שלה. הוא 'מבנה תבוני'. עצם מה שישנה מערכת פשוטה או מורכבת גדולה או קטנה, היא פלא ביחס לאין. אני מסכים שגם הימצאות משהו לא מורכב בכלל, לדוגמה 'חלקיק אטומי' סתמי. הוא גם פלא. מה שיש משהו הוא פלא בדיוק כמו מה שיש משהו תבוני. אלא כמו שטענתי כאן, ובאשכולות אחרות שאלת ה'למה יש מה שיש' היא שאלה שיכולה להשאל רק ע"י מי שמחוץ ל'יש', ויש לו עוגן ליחסיות. כל עוד אנחנו חלק מה'יש' ללא שום הכרת חוץ. אנחנו לא יכולים לתהות כלום על פלא ההימצאות או על פלא המערכת התבונית הזו. לא מה טבעה ולא על מוצאה ולא על היתכנותה או אי היתכנותה. אין לנו שום מערכת ייחוס, מלבד מה שיש לנו עובדה על 'מציאות מורכבת נתונה'. מבלי כל יכולת להשליך מתוכה על עליה עצמה.
בתקופת התנ"ך הקשת היא פלא מדהים. גם כיום אנחנו רואים בה יופי, אך אנחנו יודעים שאפשר ליצור מאה כמוה בעזרת מנסרה ומקור אור, ואיננו נסערים למראה (בוודאי שאין לנו צורך אמיתי בהסבר מיסטי לקיומה, יותר מאשר הצורך בהסבר מיסטי לדואליות של האור, למשל, שמשום מה לא קיבלה הסבר מיסטי) כנ"ל, אתה מסתובב עדיין במחוזות שמזמן עזבנו אותם.
לא היה שום משמעות לאלילים [ולא משנה איזה כח הם באו לסמל]. כי המשמעות היחידה של אל, זה 'מה שלא אנחנו' כלומר כח חיצון.
למה לא היה להם משמעות? לא הבנתי. וכי אשרה, אלת הפיריון, או בעל, אל הגשם, או האל ההודי ברהמן, הם ישויות שבתוך האדם יותר מי-הוה צ-באות? מאמיני שניהם האמינו/מאמינים שאלו כוחות חיצוניים? עכשיו ראיתי שתיקנת הודעתך והתייחסת לדבריי. אבל תכל'ס נו, אז ראית. אל פריון במה הוא שונה מהפריון (או אל בורא במה הוא שונה מהבריאה) ?! רק בעצם מה שהם ישויות חוץ. אין להם כל משמעות מעבר להעתיק את המצוי לממציא. הדבר היחיד שכולנו מודים בו שלא אנחנו המהווה של עצמינו. אף אחד לא מודע לתחיליות של עצמו [ושל הסובב אותנו], לא מבחינה אונטולוגית ולא מבחינה כרונולוגית. אנחנו מקבלים את עצמינו כחלק מיקום שהוא נתון קים. מכאן הדרך פתוחה פסיכולוגית ואף הכרתית-מוטעת, לחפש מקור חיצוני לעצמינו, שגם הוא יהיה בר השגה לנו. חריקירי... אתה לא באמת מוכיח מכך שהדרך פתוחה פסיכולוגית שמקור כזה קיים? ועוד אתה אומר שהפסיכולוגיה שלנו מאפשרת רק מקור שהוא בר השגה לנו, כלומר - מקור מוטעה ע"פ הגדרה? וחוצמזה, מה לדיון על האל ולדיון על הדת היהודית? ההבנה שלך לפעמים מפתיעה אותי. אני טוען להפך, שהאלים הם תוצר פסיכולוגי. כהחלצות ממבוכת אי ההכרה האונטולוגית. מבוכה זו היא טעות הכרתית. היא נובעת מנסיון להשליך על האונטולוגיה את אותם שאלות שאנחנו מורגלים בהם בתוך המציאות המוכרת. וטעות נוספת, היא עצם נסיון להגדרת משהו שונה מהיכרות היקום, או נסיון להכיר הליכי חוץ-מציאות כבריאה והמצאה שאינם מוכרים באמת. ל"וכלמאמינים" אני חושב שיש להתחשב בטענתך בקשר לסגנון. הצהרתי פעמיים, שאני אורתודוכס מושלם, שמרשה לעצמו להתבטאות בחופשיות. כי רק מה שמוכר הוא מה שייתכן מבחינתינו. אמונה שלא מוכרת, איננה אמונה כי אם אחיזת עיניים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 16:24 |
|
| |
| ja_mubarak כתב: |  | כתבת:
בלא טיעונים עניניים, אין שום משמעות לפסילת אפוסים עתיקים רק כי הם לא תואמים את הסגנון העכשוי. הסגנון הזה יכול להיות פרי הגיון מודרני מפותח, והוא יכול להיות סתם סגנון שונה. פסילת העולם הקדום בלי להניח את האצבע על הכשלים שבו, איננה קבילה. בבקשה. הבה נתחיל מהמיתוסים ההודיים למשל. אחרי ככלות הכל, הם מייצגים אמונה של אנשים רבים יותר וקדומה בהרבה לזו היהודית (ע"פ התיארוך היהודי - כלומר יותר מ-3300 שנה אחורה) לגופו של עניין: אף אחד לא פוסל את האפוס בגלל לשונו. פוסלים אותו מחוסר ראיות. אם אתה מפרש אותו לפי העובדות הידועות לך - הרי שהוא לא מכיל בעצם כלום, ודומה למקבץ אותיות א'ב' או ABC שאתה יכול לסדרן באופן שתרצה ואז לומר: הנה האותיות ידעו את תיאוריית הקוונטים! מכאן ראייה ניצחת שהאותיות נכונות (לא יודע מה זה אומר) ב'סגנון' לא התכוונתי לסגנון לשוני ובלשני. התכוונתי לסגנון הביטוי ולסגנון הרעיוני, כלומר מה ואיך הדברים האמורים שם באים להביע. אם תתמקד ברעיונות המובעים בטקסטים הללו. כמו מים עליונים ומים תחתונים, אדם עפר מן האדמה, ארץ שמים אור מים רוח, התנינים הגדולים, וכו'. ותתעורר שהרעיונות האלו מקבילים לרעיונות יווניים נפוצים בתקופה משוערת לכתיבת בראשית, ולא בשום אופן לתיאוריות בני זמנינו (שאף אם הם לא מאוששים לגמרי, הם בהחלט פוסלים את התיאוריות הקדומות) אני שומע טענה. אבל לולי זאת, לקחת את העלילה של גן עדן שיכולה להתפרש כאליגוריה וחלק ממסמך האמור לגלם בתוכו את סוד היקום, ולפוסלם על הסף רק כי סגנונם דומה לשל ילד מדומין בן ימינו, ועל פי זה לקבע פרשנות על מחשבת דור שלם. גם אם התיאוריה הזאת מסתברת, זה עדיין יומרני מדי. הטענות הפילוסופיות שלך, גם יכולים להוות אישוש לכך ששום דבר לא יכול להפתר ברעיונות המובאות באליגוריה הלקוחה מתוך מציאותינו, וממילא הכל סיפורי עם. אבל לטעון שכל העלילות הקדומות ריקות וקטנוניות בגלל שמשהו (משהו?! הכל 'לא מתחיל' כפי שאומרים בישיבות. לא ה'מים העליונים' ולא הא-לוהים הנמצא (!) בשמיים (! הרמב"ם בלי להתבלבל קבע שזה 'בכאילו' - אבל למה בעצם?), לא בריאת הרמש אחרי העוף ולא המבול שמחה את כל היקום) לא מסתדר ולא מובן. זה לא נכון. תתבונן בעצמך, מדוע אתה כ"כ מזלזל בהם? רק בגלל שאתה לא מבין אותם ?! או בגלל שהבנת העולם העכשוית סותרת את כל האמור בהם. האופציה השניה נכונה [בנקודה אחת אני חלוק עליך. התאוריה האבולוציונית לא ממש מקהה את הפלא היקומי. ההליך עצמו והתוצאה הניכרת. הם הפלא. אלא שמשמעות הפלא הזה הוא מכלל התוצאה הנמצאת וכל יחסיותו היא פנימית ליקום, לכן אין לו משמעות אמיתית.]
שוב דמגוגיה. תחילית ענינית. תודה.
הפלא הוא בסך הכל תופעה שלא היסכנו (=התרגלנו) אליה. את תחושת הפלא קובעים שני גורמים: הראשון הוא... האבולוציה... והשני הוא הלמידה וההתרגלות מגיל קטן. מבחינתי האינטרנט הוא פלא יחסית. בשביל הדור הבא הוא יהיה כמו האש בשבילי (או שמא בשבילך היא פלא?) חבוב. תודה בפלא לא הבעתי התפעלות ממבנה היקום, התפעלות וודאי יחסית תמיד למורגל. בפלא התכוונתי למציאות כמו שהיא, המוגדרת כ'תבונית' (מי מגדיר אותה כתבונית? לא הבנתי) ולא משנה אם התפתחה מעצמה או בכל דרך ידועה או לא. עצם היתכנותה בכל קשרי הגומלין שבה הפרטיים והכוללים, כמו הליך ההיווצרות שלה. הוא 'מבנה תבוני'. עצם מה שישנה מערכת פשוטה או מורכבת גדולה או קטנה, היא פלא ביחס לאין. אני מסכים שגם הימצאות משהו לא מורכב בכלל, לדוגמה 'חלקיק אטומי' סתמי. הוא גם פלא. מה שיש משהו הוא פלא בדיוק כמו מה שיש משהו תבוני. אלא כמו שטענתי כאן, ובאשכולות אחרות שאלת ה'למה יש מה שיש' היא שאלה שיכולה להשאל רק ע"י מי שמחוץ ל'יש', ויש לו עוגן ליחסיות. כל עוד אנחנו חלק מה'יש' ללא שום הכרת חוץ. אנחנו לא יכולים לתהות כלום על פלא ההימצאות או על פלא המערכת התבונית הזו. לא מה טבעה ולא על מוצאה ולא על היתכנותה או אי היתכנותה. אין לנו שום מערכת ייחוס, מלבד מה שיש לנו עובדה על 'מציאות מורכבת נתונה'. מבלי כל יכולת להשליך מתוכה על עליה עצמה. חבוב (שוב דמגוגיה. אבל אסלח לך) - אתה מודה שאין לך מושג מהו המחוץ ליש. איך אתה דן בכלל על מה שמחוץ ליש (מה הרצונות שלו, מה המטרות שלו, ואיך המחוץ ליש תיקשר איתנו) אם אין לך מושג עליו? חשוב על גבר שאומר: לנו הגברים אין מושג על ההוויה הנשית פֶּר הגדרה, ועם זאת אני יודע שהיא רוצה כך וכך וחושבת כך וכך ומתנהגת כך וכך... אתה מבין את האבסורד?
בתקופת התנ"ך הקשת היא פלא מדהים. גם כיום אנחנו רואים בה יופי, אך אנחנו יודעים שאפשר ליצור מאה כמוה בעזרת מנסרה ומקור אור, ואיננו נסערים למראה (בוודאי שאין לנו צורך אמיתי בהסבר מיסטי לקיומה, יותר מאשר הצורך בהסבר מיסטי לדואליות של האור, למשל, שמשום מה לא קיבלה הסבר מיסטי) כנ"ל, אתה מסתובב עדיין במחוזות שמזמן עזבנו אותם. אני רואה שאתם כבר מדברים על עצמכם בלשון רבים. רק תלבשו פראק ותתחילו להלך
לא היה שום משמעות לאלילים [ולא משנה איזה כח הם באו לסמל]. כי המשמעות היחידה של אל, זה 'מה שלא אנחנו' כלומר כח חיצון.
למה לא היה להם משמעות? לא הבנתי. וכי אשרה, אלת הפיריון, או בעל, אל הגשם, או האל ההודי ברהמן, הם ישויות שבתוך האדם יותר מי-הוה צ-באות? מאמיני שניהם האמינו/מאמינים שאלו כוחות חיצוניים? עכשיו ראיתי שתיקנת הודעתך והתייחסת לדבריי. אבל תכל'ס נו, אז ראית. אל פריון במה הוא שונה מהפריון (או אל בורא במה הוא שונה מהבריאה) ?! רק בעצם מה שהם ישויות חוץ. אין להם כל משמעות מעבר להעתיק את המצוי לממציא. ובמה שונה י-הוה צ-באות בורא היקום מהיקום? אין זה אלא להעתיק את המצוי לממציא
הדבר היחיד שכולנו מודים בו שלא אנחנו המהווה של עצמינו. אף אחד לא מודע לתחיליות של עצמו [ושל הסובב אותנו], לא מבחינה אונטולוגית ולא מבחינה כרונולוגית. אנחנו מקבלים את עצמינו כחלק מיקום שהוא נתון קים. מכאן הדרך פתוחה פסיכולוגית ואף הכרתית-מוטעת, לחפש מקור חיצוני לעצמינו, שגם הוא יהיה בר השגה לנו. חריקירי... אתה לא באמת מוכיח מכך שהדרך פתוחה פסיכולוגית שמקור כזה קיים? ועוד אתה אומר שהפסיכולוגיה שלנו מאפשרת רק מקור שהוא בר השגה לנו, כלומר - מקור מוטעה ע"פ הגדרה? וחוצמזה, מה לדיון על האל ולדיון על הדת היהודית? ההבנה שלך לפעמים מפתיעה אותי. אני טוען להפך, שהאלים הם תוצר פסיכולוגי. כהחלצות ממבוכת אי ההכרה האונטולוגית. מבוכה זו היא טעות הכרתית. היא נובעת מנסיון להשליך על האונטולוגיה את אותם שאלות שאנחנו מורגלים בהם בתוך המציאות המוכרת. וטעות נוספת, היא עצם נסיון להגדרת משהו שונה מהיכרות היקום, או נסיון להכיר הליכי חוץ-מציאות כבריאה והמצאה שאינם מוכרים באמת. לא הבנתי. התכוונת רק לאלים רבים? למה לא תאמר את אותו דבר על אל יחיד, י-הוה צ-באות במקרה זה? ושוב, בפעם המיליון: אתה לא יכול להצהיר בפה מלא שאין לך מושג על משהו פֶּר הגדרה, ואז לטעון על מטרותיו ומציאותו. עצתי לך (לא שאני בטוח שאני הולך להמשיך את הדיון העקר פר הגדרה הזה): כל פעם שאתה כותב משהו על מה שמחוץ לאמונה היהודית, ערוך השוואה בינו לבין האובייקטים המקבילים באמונה היהודית. למשל: בעוד ברהמן הוא תוצר פסיכולוגי, כהחלצות ממבוכת אי ההכרה האונטולוגית, שהיא טעות הכרתית הנובעת מניסיון להשליך על האונטולוגיה את אותן שאלות שאנחנו מורגלים בהם בתוך המציאות המוגדרת, וטעות נוספת שהיא עצם הניסון להגדרת משהו שונה מהכרות היקום או ניסיון להכיר הליכי חוץ מציאות שאינם מוכרים באמת, י-הוה צ-באות הוא האונטולוגיה עצמה והאמירות על מטרותיו ודרישותיו הינן אמירות אונטולוגיות/סלף-אבידנטיות/אמיתיות-מוחלטות כי... (השלם את החסר)
|
|
וכל מאמינים אני לא בטוח בשום דבר. כרגע אני אפילו שומר מצוות (של הדת היהודית אליה נולדתי). אני מייצג את העמדה הקיצונית כדי לראות מה יש לענות עליה. אם הייתי שואל כמו באתר כיפה, הייתי אמור להסתפק בתשובות מעורפלות מסוג אלו של נשיא מצרים לשעבר. אני מניח שאתה מצפה מעובד אלילים באפריקה לשאול בחוצפה על אליו - לא? איך יגיע לאמת אם לא יאתגר עד הקצה? (לא נראה לי שאותה ישות נעלבת. מה שכתוב בתנ"ך זו רק הגשמה, כידוע. אם אתה נעלב - אל תעשה את הטעות שמובארק מתריע עליה להשליך זאת על א-לוהים, ופשוט משוך ידך מהוויכוח. אין בעד מה)
תוקן על ידי thepresent ב- 03/03/2011 16:31:54
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 16:35 |
|
| |
וכל מאמינים
ד"א - מאיפה הביטוי עם מבט בעיניים? וכי יש אדם בלי מבט בעיניים? שמא התכוונת 'תסתכל לי בעיניים'? אולי 'עם יד על הלב'?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 17:28 |
|
| |
וכל מאמינים, באופן אישי אני בטוח למדי בדרכי. הצורה שבה אני מתייחס למצוות ומדוע, היא לא רלוונטית לדיון.י ש לי אכן מוטיבציה לדון, כי בסופו של דבר מדובר באמונה שליוותה אותי מאז נולדתי, ועד היום היא עומדת מולי ודורשת התייחסות במובנים שונים, לכן יש לי בהחלט מוטיבציה רגשית לדון בה. זה לא משהו שמשתחררים ממנו ברגע. בכל אופן, לא זכור לי שהתבטאתי בצורה נחרצת באופן חריג. אני מניח שגם כאשר אתה מביע את דעתך, ורוצה להביע אותה טוב, אתה פשוט אומר אותה בצורה המשכנעת ביותר לדעתך, וזאת עשיתי. אני מאמין שה' שעושה לנו "כ"כ המון טובות", בהחלט אמור להבין ולקבל שאנשים רוצים לבדוק את אמיתות מציאותו ותורתו בכלים רציונלים, ואני מקווה שהוא לא יכעס.
_________________
תוקן על ידי עץ_נטוע ב- 03/03/2011 17:31:07
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 17:35 |
|
| |
הגולשים בפורום יוצאים מתוך הנחה שה' לא רק שאינו כועס אלא שזה מוצא חן בעיניו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 19:27 |
|
| |
צעג הערב בתפילת מעריב שאלתי אותו על כך- והוא חייך אלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 19:51 |
|
| |
ירוחםשמ
אמרי אינשי: כשאתה מדבר עם א-לוהים - זו תפילה כשהוא עונה לך - זוהי סכיזופרניה
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 19:58 |
|
| |
לא אמרתי שהוא דיבר אלי- חייך אלי
ברכות דף לד- לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 20:32 |
|
| |
| thepresent כתב: |  | יש הבדל בין מניע/סיבה ראשונית/דחף, לבין מטרה ותכלית. כשמחפשים דחף מחפשים גורם פסיכולוגי, כשמחפשים מטרה ותכלית מחפשים לאיזו תוצאה סופית כלל הפעולות מובילות, לא שייך דחף פסיכולוגי אצל הקב"ה ובכך זה כמו לחפש מה הדחף הפסיכולוגי של הכוח החשמלי מגנטי?, כן שייך לשאול מטרה ותכלית, אצל הקב"ה שבשבילו אין זמן והכל כאילו מתרחש בו ברגע, מחפשים בעצם מהו מעשיו, לאיזו תוצאה סופית כלל הפעולות מובילות, ודו"ק
בסופו של דבר אתה מדבר על האל במונחים שלך. אין ברירה. מה תעשה? יכול להיות שהוא דגכךדךףלגךהמסבתצ. אין לך יכולת להגדיר את זה ולכן בוא נעזוב כאלו אמירות. ממש לא רלווטי לעניין (אם כי הגדרתי באשכולות הרלוונטיים, בהקשר לתיאוריה של הכל הכוח הבסיסי שמאחורי הכוחות הפיזיקליים החומר המרחב והזמן)
מה השאלה שהיהדות באה לענות עליה? התורה עונה על השאלה מהי חובתו של האדם בעולמו, ומהם האמיתות הרלוונטיות לכך. למה יש עולם? ובכן - אם אין צורך בעולם כדי שהנשמות (נעזוב רגע שהן גם חלק מהעולם שעליו אנחנו שואלים מה תכליתו) יתענגו מזיו השכינה, שהרי יכולות הן להתענג מרגע היבראן - למה יש עולם? באותה מידה תוכל לומר שיש עולם כדי שא-לוהים יתקיים. ותשובתו בצידו - שהרי א-לוהים מתקיים ללא עולם. הוא הדין כאן, אי אפשר להגדיר מטרה / תכלית סופית / וואטאבר לדבר שהאמצעי אינו מקדם אליו בכהוא זה. ההסבר שציטטת של "נהמא דכיסופא", עומד בקריטריון זה, האמצעי שהוא העולם, מקדם למטרה של שלילת נהמא דכיסופא. אנא חסוך ממני ביטויים מסוג 'ודו"ק' 'אכמ"ל' 'ד"ל' וכולי.
לגבי הדחף הפסיכולוגי והכוח האלקטרו-מגנטי: לאמיתו של דבר, יתכן מאוד שהדחף הפסיכולוגי נובע מן- / פן אחר של- הכוח האלקטרו-מגנטי, ודו"ק נובע אכן, משילוב דברים שבו לכוח האלקטרו מגנטי יש משמעות רבה, ועדיין לכוח האלקטרו מגנטי עצמו אין מניע פסיכולוגי.
תוקן על ידי thepresent ב- 03/03/2011 02:55:12 |
|
אם ההבדל בין דחף פסיכולוגי, לבין תכליתיות לא היה ברור, מומלץ להשקיע ולקרוא עוד פעם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2011 21:57 |
|
| |
| thepresent כתב: |  | | ירוחםשמאמרי אינשי:כשאתה מדבר עם א-לוהים - זו תפילהכשהוא עונה לך - זוהי סכיזופרניה |
|
הנוכח ראה את מאמרו של אלון גושן על חווית נוכחות האל בעולמנו הדתי ואני מצטט מספר קטעים מעמוד 6 ואילך:
אולם דומני שאי אפשר לתאר את התפילה היהודית על גווניה כמוּנעת מתודעה של נוכחות אלוהים. יהודים יכולים לפנות לאלוהים בלשון נוכח ולומר לו "אתה", הם יכולים לקיים את כל הריטואל המבוסס על דיאלוג עם הקב"ה, אבל הנוכחות האלוהית עצמה יכולה להיות חסרה. יש לזכור שכל הצדקת הקיום של מוסדות דתיים המחנכים למצוינות דתית בדתות אחרות, היא שהם מאפשרים יצירת אווירה של שתיקה כדי לשמוע תשובה. מי שיקום בקרבנו ויאמר שציפייתו בתפילה היא לשמוע תשובה ייחשב להוזה ולמשוגע. תפילה בעבורנו אינה דיאלוג, אפילו לא תהליך המביא לטרנספורמציה, שהרי אין לנו שום ציפייה שמשהו יקרה בינינו לבין אלוהים בשעה שאנחנו עומדים להתפלל. מבחינתנו זה תהליך של שינון סדרת טקסטים, ומצוינות דתית משמעה ביצוע נכון של שינון סדרת הטקסטים האלה ובעמ' 8 מה ההבדל בין דת לבין אידאולוגיה? אפשר לענות על כך במשוואה זו: דת-נוכחות=אידאולוגיה.
מה שאלון טוען הוא שמה שאתה מגדיר כמחלת נפש היא בעצן עיקר החויה הדתית, ואוי לנו שמי שלוקח את החויה הדתית ברצינות נחשב כחולה נפש.
|
|
|
|
|