| ייתכן כתב: |  | | אני תמיד תוהה על כל העוסקים בהזיות הללו (לדוגמה בלבד מתוך עמוד השער של אחד העיתונים המחולקים בתיבות: "גדולי ראשי הישיבות בארה"ב מתבטאים לראשונה על הסיבות שהביאו את ההוריקן גם ללב האזורים השוקקים תורה כמו לייקווד") האם הם אכן חסרי דעת ונטולי כושר שיפוט והבנת המציאות לחלוטין, או שזה סוג של משחק מודע בנדמה לי. |
|
דומני שזה שימוש טקטי, מעין האפשרות השניה שכתבת, אבל לא בתור הצגה מגוחכת אלא בתור צורת דיבור ותפיסה. בדומה ל'ביבי יסבך אותנו, קדימה'. נכון ששאול מופז היה רק רמטכ"ל, ונכון שיש למפלגה לפי הסקרים רק כמה עשרות אלפי מצביעים, ובכל אופן לא יותר ממאה אלף. אבל סוף סוף מדובר בחתיכת קבוצה של אנשים בעלי נסיון ומעורים בגופים מקבלי החלטות, ועדות הכנסת, יש להם ידיים ורגליים בתקשורת, הם שוכרים משרדי פרסום במליונים, ובשורה התחתונה משתמשים שימוש טקטי בסיסמאות שכולם יודעים שאין להם שום קשר לקדימה או מופז, ושאם ביבי יסבך מישהו, לא קדימה תפתור זאת, ואין שום רלבנטיות בין הבעיה של ביבי לבין הפתרון של קדימה. פשוט שימוש דבילי, במקביל ל"האיפון הרג את הרב אלישיב", "הביבי יסבך אותנו". ובכל אופן, אף אחד לא מחזיק את הבטן מול הסיסמאות, אף כלי תקשורת לא עושה צחוק, האנשים לא מרגישים מגוחכים ונלעגים, לא מתביישים להסתובב ברחוב עם הפעילות הזו. ויש לומר ש'דבילי' הוא רק בעיני המתבונן מן ה"חוץ". מי שנמצא בפנים ורגיל לשימושים האלו, לא מרגיש דביליות, זה הסגנון הרגיל והמוכר, וכאילו אמרנו "צריכים להתחזק ב.. א' ב' ג'". כמדומני שבכל חברה יש את השימושים הדביליים האלו, ורק מי ש"בחוץ" קולט אותם. כנראה שהשמאל והימין יכולים להבחין בדביליות של השימוש בקלישאות וסיסמאות כאלו אצל השני. מלבד זאת אם נניח רגע את הרבנים ואת כתבינו בשמים, הרי הלכה פסוקה היא ברמב"ם שכשיש צרה צריכים לעשות חשבון נפש ולתקן את המעשים וכו', אף שכל צרה כמו בצורת שיטפון וכדו' היא בסופו של דבר חלק ממערכת הטבע. השאלה היא בדיוק עד כמה יש להכריז בבטחון מוחלט שגובה הגלים הגיע ל2.9 מטר משום שזה התדר בו האייפון משדר וכו', אבל העיקרון הוא שימוש טקטי שמצווה עלינו. דהיינו גם אם אינך יודע חשבונות שמים, מבחינתך אתה צריך לתקן מה שאתה יכול. אפילו הרעמים נבראו לפי חז"ל כדי לפשט עקמומית, כשאדם נבהל ויש לו צרה, הוא פונה לתקן את עצמו (במקרה הטוב, במקרה הרע הוא פונה לתקן את אחרים). ייתכן שהשימוש הטקטי הזה מחליף שימוש טקטי אחר, מעודי לא הבנתי את המעורבות הרבה של קרובי נפגעים, בענישת העבריין. אפילו אם מדובר ברשלנות ולא בנסיון לרצח. יש כאן מין גאולת דם מודרנית שנעשית ע"י עורכי דין או במסיבות עיתונאים, כביכול הבן / אבא / חברה שלך יחזרו לחיים אם לא ישחררו אותו אחרי שליש, או אם לא יחמירו בענשו כ"כ. או שאתה בכלל דואג פתאום לציבור שלם שנפגע ע"י אנשים כאלו וכו'. והנה אצל הציבור הדתי פחות מצויה תופעה זו (עיתונאי אחד ערך רשימה כזו, אאל"ט), ויש לומר שאין זה דוקא מטוב לב, אלא מחמת שההפניה של רגשות צער וכאב והפסד ואבדן ושכול, למסלול של חשבון הנפש וחשבונות שמים. ואילו כאשר אין לאן להפנות רגשות אלו, הם מופנים לגאולת דם וכיו"ב. והוא הדין ברגשות הצער והאבדן של אסונות טבע, המטען קיים, כל השאלה היא להיכן אפשר להפנותו. נ.ב. אין לי שום מושג מה הקשר ליכולת שיפוט והבנת המציאות וכדו', כיון שבתיאולוגיה עסקינן, יש לך דרך להוכיח תיאולוגית שהם לא צודקים? או שאתה מתכוין סתם כך לאמונה באופן כללי.
תוקן על ידי פרוגרמי ב- 18/11/2012 13:17:06
|
|
