|
|
| נשלח ב-6/3/2011 22:37 |
 |
| |
| צענערענע כתב: |  | "המאמין במופתים – שוטה: המאמין שאינם יכולים להיעשות על-ידי הצדיקים – אפיקורס.
ייתכן שגם אני יכול להחיות מתים – אלא שאני מעדיף להחיות חיים "
לינוח
אודה לך אם תבהיר לי מה לדעתך נובע מאימרה זו.
הרי הוא נותן את הבררה או להיות שוטה או להיות אפיקורס.-בררה קשה.
ולגבי החצי השני של האימרה:
אילו הוא היה מוכיח שביכולתו להחיות מתים מקברם הרי היה לו קל הרבה יותר להחיות חיים.
מה החכמה בלומר ייתכן.
|
|
יש מי שיגיד כי האימרה הזאת נוגעת רק ספציפית בחסידות. לדעתי, האימרה הזאת חושפת ונוגעת בשורש המשבר הכללי בדת. מתקופת ההשכלה, אמנסיפציה, המונים התרחקו מן הדת מסיבת ההתנגשות בין ההיגיון לבין האמונה. ולדעתי, העניין כאן עוד יותר עמוק. דיברתי כבר בנושא "אחד ובלתי משתנה", כי אמונה בהשתנות חוק הטבע היא בעצם שלילת עקרון לאי-השתנות הא-ל. זאת אומרת, "אפיקורסים" האלה, אשר לא מאמינים ב"מופתים"-הפרות חוקי הטבע, קרובים הם לאמונה אמיתית יותר מ"הדוקים" אשר מאמינים באבסורדים (זה בעניין "המופתים").
"תחיית מתים" הנה הדגמה לעניין. לא מתלהב כבר ההמון על תחיית הגופות, אלא רק מעוט הוא, – הגרעין הקשה מודאג על גורל "עצם הלוז". יש אמנם תחיית המתים הנפלאה בלי מופתים. תחיית העם. לכול יהודי יש חלק בתחייה הזאת. הרי כל יהודי הוא אחד העם. ואולי, מי שיגרום להבין ולקבל את זה, הוא יגרום לתחיית חיים, עליה מעדיף הרבי מקוצק.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2011 02:25 |
|
| |
ינוח יקר.
שמתי לב, שדבריך תמיד נושאים איתם מסר צפון מחוכם.
אולי תתאמץ קצת יותר שיהיו דבריך מובנים לכל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2011 08:38 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | אנחנו לא מדברים על אותו נושא.
הרי כאן מדובר על גידול ילדים ולא על מה שמפריע לי או לך.
אצל חילוניים החיים הנורמטיביים הם הם המביכים.
אצלנו ברגע שיש חריגות מטורפות כולנו מבינים שזה יוצא דופן וזאת לא הנורמה .
וזה הבדל ענק מבחינת חינוך. |
|
בדינמיקה החרדית המקובלת בדורנו החריגות המטורפות של היום הן הנורמה של מחר.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2011 13:05 |
|
| |
תודה, ja_mubarak, על תגובתך.
למצוא קונסנסוס זאת מטרתי.
בוא נתחיל ממשהו. תנסח, בבקשה, שאלה במשהו, באיזה קצה חוט.
אודה לך על עזרה.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2011 13:17 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 11:24 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: | | אם זה המסי"ש שיצא עליו קצפם של יתד והרב וינטרוב אז חס לי מעיין בו....
|
|
לא יכולתי למצוא מקום יותר מתאים להכניס זה, סליחה..
מתוך ספר מכתבי רב ויטרוב חלק ב' [נעתק מספרים בלוג]
אודות ספר מסילת ישרים ויכוח שהופיע בחמש עשרה שנים האחרונות, אמר לי מו"ר שלא לעיין בו משום שהוא מהדורא קמא של המסילת ישרים והדברים באים שם באופן של שאלה ותשובה, אשר זה מראה כביכול יש כאן אפשרות לצד אחר, וזה עושה נזקים, [ורק] המסילת ישרים [שלפנינו] ששם באו הדברים בצורה ברורה בלא שום צד אחר חלילה (עמ' שח)
וראו גם בחלק א' של מכתביו את התפתלותו של הריא"ו בביאור מי הם השכל והנשמה המתווכחים בדעת ותבונות [שם נראה שהשכל גבוה מהנשמה].
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 11:28 |
|
| |
ובדרך אגב, יש להוסיף אשר "הצד האחר" שבמס"י וויכוח, הרי הוא דומה ביותר לשיטה הליטאית המושרש בנפש החיים, שדי ללמוד וכו', ואולי החשש הוא שמא יבינו את צדו של הרמח"ל יותר משמא ייחשפו ח"ו לצד אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2012 11:48 |
|
| |
מה רע בסדר וויכוח, הרי כפי שכתב ר"י אביבי בהקדמתו למס"י, הרמח"ל נהג לכתוב את ספריןו בשתי מהדורות, אחת כהרצאה מסודרת ואחת כסדר וויכוח, ואדרבא, הדברים מתבררים יותר ע"י הנגדתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2012 18:15 |
|
| |
ספרי ההגות של הרמח"ל כתובים או כויכוח כסגנון הפילוסופיה האפלטונית או כהרצאה מסודרת לפי כללים ופרטים כסגנון הפילוסופיה האריסטוטלית. שתי הדרכים היו מקובלות באיטליה. מדוע בחר להשתמש בשתיהן, זו שאלה טובה.
|
|
|
|
|
