בעל בטחון

יצא לחאור ספר חדש בעין מידת הבטחון. ספר זה הינו פרי הגותו של הגאון רבי לייב מינצברג ראש ישיבת המתמידים.
בסקירה אודות הספר נאמר:
"הביטחון בה', -אומר המחבר- מאפשר חיים של רגיעה ושלווה כי אין האדם חושש מפחד פתאום".

"ואין זה", מוסיף המחבר, "משום שלא תבוא אליו רעה, כי הדבר לא הובטח לו כלל אלא שעצם הידיעה שיש מנהיג ויש מי שדואג למאורעות העולם מבטיחה לאדם כי לא יבוא אליו נזק אלא רק משום שכך גזר הקדוש ברוך הוא. לכן המאורעות אינם סיבה לפחד".

וכאן מצטט המחבר את החזון אי"ש: "כאשר האדם נפגש במקרה אשר לפי הנוהג שבעולם צפויה אליו סכנה מדרכי הטבע לפחוד מטבעת העולם, וקשת רוחו ירפהו מלזכור שאין המקרה אדוניה לנו ושאין מעצור לה' מלהושיעו ולהכין מסבבים שיחליפו אתייייייייייניי כל המסובביםיי

--

וכאן הבן שואל: האם אי הצורך לדאוג לעתיד נוגע רק למאורעות שליליים או שמא אולי גם שולל את הצורך לדאוג להצטרכויות עתידיות בדרך זו או אחרת???

זו כבר שאלה אחרת
מכיוון שהמאמר כרגע איננו תחת ידי לא אוכל לענות לך תשובה מדוייקת על מה נסמך שם, אך דומני כי מקור לדברים כבר הובא על ידי, הלוא כן?

אל תערוך לי מבחן בחסידות, משום שאני מודיע מראש שאני אכשל
אבל זה מוזכר בהרבה מקומות
ערבי ערבא אינו צריך, המוציא מחבירו עליו הראיה: הפירוש שהבאתי בספרי הוא פירוש הפשוט, וכדי להוציא מידי פשוטו תביא אתה הוכחה שהפירוש אינו כך

הפירוש הפשו בספרי שם כמדומני לגבי הענקה שאינו מחוייב אם העבד לא עשה כלום, אבל כ"ה במסילת ישרים פרק כ"א 
אמנם מה שיוכל לשמור את האדם ולהצילו מן המפסידים האלה הוא הבטחון, והוא שישליך יהבו על ה' לגמרי. באשר ידע כי ודאי אי אפשר שיחסר לאדם מה שנקצב לו, וכמו שאמרו ז"ל במאמריהם (ביצה ט"ז): "כל מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים" וכן אמרו (יומא ל"ח): "אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא". וכבר היה האדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל בני האדם ואמר (בראשית ג'): "בזעת אפיך תאכל לחם", אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצרך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו. על כן אמרו (ספרי): "יכול אפילו יושב ובטל תלמוד לומר (דברים כ"ח) בכל משלח ידך אשר תעשה". אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שההשתדלות מוכרח, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות מוכרח.
וגם הגר"א במשלי מביא זאת באיזה מקום.

בייפוס 

אולי השל"ה בשער האותיות אות אל"ף - אמת ואמונה אות מו:

"... וכן אם ירצה לעשות איזה משא ומתן, כגון לקנות או למכור איזה סחורה, יאמר: אני בוטח בה' ומקווה בזו הסיבה ישלח לי השם יתברך מזונותי וצרכי, כי היעשה ה' ארובות בשמים, להוריד לו שק מלא מעות, רק השם יתברך מזמין ברצונו הטוב על ידי הטבע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני ח"ב רמז תתפ"ג), 'יברכך ה' אלהיך' (דברים יד, כט), יכול אפילו יושב בטל, תלמוד לומר (שם) 'אשר תעשה'. ויבטח כי העסק זו היא הסיבה ששולח לו השם יתברך הקצוב לו, וכן כתב בחובת הלבבות (שער הבטחון סופ"ג) ...".

___________

חפש כאן:

http://www.chabadlibrary.org/books

תודה לנישטאיך על הקישור שהביא, שם אכן ראיתי שבמאמר הנ"ל בהערה 9 הובא הספרי שהבאתי בתור מקור לדברים
לא הבנתי מנין המקור לכך שמדובר שם על הענקה? אם בפשט הכתובים, הענקה כתובה מס' פסוקים קודם ופה מדובר כבר לכאורה על עניין חדש

אגב דאתינן להכא, מעניין המקור שהביא אליהו מספר מסילת ישרים, שם מציין למילים: (דברים כ"ח) "בכל משלח ידך אשר תעשה".
בדברים כ"ח הפעם היחידה שמובאות מילים אלו הינה בפסוק כ', שם נאמר: "ישלח ה' בך את המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה", כיצד איפוא מתקשרות מילים אלו לברכתו של הקב"ה?
(אלא אם כן נבאר ונאמר שכוונתו לפנימיות הקללות, שהינן בעצם ברכות)