מטרת החיים- נסיון הגדרה

ככל הצגתי את שיטתי ואיני רואה צרוך לחזור עליה אך בכל זאת אעשה סיכום כמו שאני רואה את הדברים:

מנסיון, אני טוען שאסור לחסוך אף פעם בסיכומים וחזרה על מה שנראה כברור. אדם קולט כל הזמן דברים והבנות מחודשות. וכדאי לערוך את הידוע שוב, על רקע ההבנות המחודשות.
בנוסף אין כמו חזרה על הבנה, כשלעצמה. כי החידוש שבחשיבה הקודמת הופך עכשיו לפשוט עליו צומחים חדשות מניה וביה.

שיטתך בגדול היא לקחת את השאיפות האצילות של האדם ולהגיד שהם תוצרים פיקטייבים של התודעה או התת מודע על רבדיו, וגם על מושגים אלו אתה מבצע רדוקציה (שלא תמיד מקובלת גם בעולם המדע) לתהליכים כימיים"חשמליים במוח שיוצרים לסובייקט את תחושותיו.
תרגיש חופשי לתקן אותי..

אני יסכם משלי, למרות שהבנת כהלכה.

"השאיפות האצילות" שכבו כאן על שולחן הניתוח.
אני טוען שלא רק שאין במובן מושג אצילות כ"נעלות מטאפיזית" [מעבר לכינוי מילולי מייקר (ובצדק) של אותם היכספויות צודקות חברתית, מאתגרות מרגשות ועוצמתיות (ואני מודע היטב לעוצמת מימדיהן חובקות ומציפות כל)], אפילו אין במובן מושג שאיפות, השאיפות עצמן הם כינוי לאותם תחושות [ופעולות השגה למטרתן, אם שייך] ואין השאיפה מושג אובייקטיבי לכשעצמה, היא .
בנוסף אם נכניס מימד דטרמינסטי, (ולדעתי הוא נכון). הרי שה"אני" שותף פאסיבי-סובייקטיבי לכל השאיפות האצילות הללו. אותו "אני" מורכב מ-ידיעת החוויות והמחשבות הללו, לצד תחושת החוויות והמחשבות. (יש כאן שתי חלקים צמודים, הידיעה וההרגשה-מחשבה).
האדם לא שונה משאר בעלי חיים בתחושות ובפעולות השגת המטרה. הוא שונה רק בכך שיש לו את ידיעתם של אותם חוויות ופעולות. [ואותה ידיעה מולידה ממילא, אופציות לריגושיםמחודשים ודימיוני-כסוף, שלא ידועים אצל בע"ח].

הרדוקציה היא שלב נוסף המנסה לפרט את חבילת הרגשות-מחשבות הללו. ומנסה להעמידן על שילוב של קבוצות -תחושות איסטינקטיות ומחשבות הכרתיים [ותת הכרתיים], שמסתעפים ומתערבים אלו באלו עד להופעת המושגים המטאפיזיים שנידונו כאן [ושלא נידונו] למעין מושגים אובייקטיביים. שכאמור אין בכלל אלא מה שיש בפרט.
אין זה אומר שאדם לא רשאי ליהנות מאותם מחשבות ושאיפות, הם לא שקר. הם רק מדומים כמושגים עצמאיים. אלא שמי שחפץ לדעת מה ואיך הם הדברים, עליו לדעת שההסבר שאני מציע הוא ההסבר הישיר והנכון מבחינת מבט לתוך הכרתינו.

יצירת והסקת מושגים אובייקטיבים, אינו נזקק כלל, לדעתי גם אינו ניתן להגדרה נוספת מעבר למה שניסיתי להראות את הכיוון של ההגדרות אליהם צריך לפנות. [ולהבנתי את ההכרה כלל לא נמצאים כלי הכרה מושגיים כאלו].
 

שיטתי היא שיסוד השאיפות של האדם הוא במושאי השאיפות עצמם (בדברים האובייקטיבים) תחושות אלו מתגלמות בכלים גופניים- מוחשיים, האדם יכול להסתמך על שכלו הישר (השאיפות או דרכי-החשיבה הבסיסיות שלו) בהכרת העולם מאחר והעולם אותו אנו מכירים או תופסים הוא העולם הנתפס בהכרה בלבד ועל כן עולם כזה חייב לציית לחוקי המשחק של המקום בו הוא נתפס (הכרה- תודעה)  בבסיס הטענה עומדת התיאוריה של קאנט (שהבדיל בין עולם התופעות לעולם כשלעצמו) במשפטיו ההסינתטיים-אפיריורי.

נכון, לפי התיאוריות של קאנט אתה די צודק שאפשר להחליט על מה שרוצים שיהיה, יש עוד כאלו שבצדקות מביאים את קאנט כסיוע לכל גחמאה רעיונית שלהם, הם משכנעים שהם מגלים את היש הרעיוני והריאלי כשלעצמו.
קאנט היה גאון בחידוד מה שכבר נרמז ונהגה בפירוש קודם לו על הפיצול בין מה ש[אי אפשר לדבר ש]יש למה שאפשר לבטאות כ-מה ש...אנחנו מרגישים חושבים. אבל הוא  עדיין היה שבוי באותה גרווטציה מחשבתית הגורסת בחטא שהכרתו של אדם מסוגלת לדבר במה שמעבר לה עצמה, ולדון במינה ובה.
[מה שלדעתי שוגה בחטא זה הר' מ ד א, בנסותו לדון מהמציאות עצמה על האונטולוגיה שלה עצמה ולהסיק מזה הסיק כל שהוא על מה שמעבר למה שיש, על איך יש (נס שלא על המדוע יש)].

אינני מזלזל ברעיונותיך, הם החשיבה המסורתית והכלל עולמית. אבל לפי הניסוח שלך וניתוח הדברים כפי שאתה עושה פה מפעם לפעם, ניכר בך שבר אוריין גדול אתה. הייתי מציע לך לקחת פסק זמן מלוינס (רגע, זה אתה עם לוינס או חיימאייר ?! כבר שכחתי). לאפס את כל מה שידעת ושמעת. ולהתחיל לבנות את עולם ההכרה שלך מאפס. לדעתי תגיע לדברים מעניינים.
רק שהעולם החדש הופך אפור ויבש מרגע לרגע. אולי לא כדאי לך. תתחיל ותחליט עם זה מתאים לך.

 
השומע ישמע הבוחר יבחר.

ואני ממליץ ל"דעת" כאילו אין אמונה וערכים, ולהאמין ולפתח את מושגי הערכים כאילו אין דעת. (בפרט למי שהורגל לחיי אמונה).
החיים כפי שייצג אותם קנר בתחילת האשכול, מלאי אתגר בנין ונועם עשייה הם. החיים אותם אני מציע הם בסיפוק אחר של ניפוץ אלילים וקיעקוע הקרקע והיסודות עליהם אנחנו מושתתים [מהסוג הנעשה כאן לאחרונה בפורום],
כמי שמכיר את שני צורות החיים הללו. אני ממליץ לשמור על האיזון ביניהם. לא להרוס את הישן, אלא בסוד מרעים ובשקט משכיל לחשוף את האמת.
זו גם תשובתי לייתכן, האלטרנטיבה האמיתית שכביכול מוצעת לחיי האמונה והערכים, איננה שווה את הפסד הנעימות שבהם. ואת מי מעניין מה האמת. הרי איננה בנמצא כלל.

 

"זו גם תשובתי לייתכן, האלטרנטיבה האמיתית שכביכול מוצעת לחיי האמונה והערכים, איננה שווה את הפסד הנעימות שבהם. ואת מי מעניין מה האמת. הרי איננה בנמצא כלל. "

למובארק
מסקנתך נכונה אך חסרה בה מילה אחת חשובה מאד:לי.

ולכן מסקנתך צריכה להיות אחרת:

"זו גם תשובתי לייתכן, האלטרנטיבה האמיתית שכביכול מוצעת לחיי האמונה והערכים, איננה שווה לי את הפסד הנעימות שבהם. ואת מי מעניין מה האמת. הרי איננה בנמצא כלל. ".

צענע

למה את אומרת כך?

מה שאני סבור כלפי אני סבור גם כלפייך ואחרים.
הם לא אמורים לקבל את מסקנותי או אפילו לנהוג על פיהם.

אבל אני סבור כך כעובדה. האינטואיציה- המסורתית דתית, וההכרתית. לא חייבת להינתץ ולהישמד. היא יכולה להמשיך להתקיים לצד דעתנות והכרת אמת.
וההנאה כפולה ומכופלת.
תודה לאל.

כתבתי את זה בעיקר למי שהורגל כבר לחיי אמונה וערכים.