בביצוע של מישה רייצין אפשר לשמוע שמדובר במישהו שהתמחה בעיקר בלהיות זמר אופרה ופחות כחזן מקצועי, אבל למרות זאת הביצוע יפה. היות שלרייצין יש אימון והשכלה של מוסיקאי וזמר אופרה - השימוש שלו בקול הוא מצויין, והוא מבין שלא צריך לצעוק. יפה מאוד. את הלחן של קראוס אפשר לנתח באריכות, אך נסתפק במספר נקודות כלליות. הרצ'יטטיב החזני עונה בהחלט על שני הדברים שחשובים בברכת החודש: א. הרגש והתחינה שהתפילה מבטאת. ב. מבנה חכם המתאים לאתגר שמציב הפרק בפני במלחין והמבצע. וצריך להבין: המילה "חיים" מופיעה בתפילה אחת-עשרה פעמים, וצריך לבנות את הלחן כך שהוא יגיע לשיא כבר באמצע התפילה. לכן נהגו מלחינים - וגם חזנים המאלתרים את המוסיקה תוך-כדי התפילה - לבנות את הרצ'יטטיב כך שיהיו "רגעי שיא" קצרים באמצע הפרק, משם 'יורדים' ו'נרגעים' קצת, ובונים הלאה עד שהתפילה מגיעה אל השיא במילים "משאלו לבנו לטובה, אמן סלה". אגב, מבנה מסוג זה מתאים לפרקים רבים בתפילה, כגון "אהבה רבה", "עזרת אבותינו", מי-שברך לקהל, ואפילו ב"ובנחה יאמר". חזן שמאלתר על הקטע "הכל יודוך" וכו' בשחרית, צריך לבנות את היצירה לא רק עם שני חלקים, אלא אפילו עם שלשה. בלחן של החזן קראוס יש מבנה חזני נפלא: פתיחה רגועה, אלגנטית מאוד, כיאה לברכת החודש; בניה יפה ומרגשת מ"ותתן לנו חיים ארוכים" ועד "חיים של פרנסה". בדקה 4:05 יש רגיעה אחרי שכבר היינו על ה-סול וה-לה הגבוהים. בדקה 4:28 מתחילה ה'בניה' החזנית מחדש. יפה במיוחד. בדקה החמישית שילב החזן קראוס לחן מלודי, כמסורת החזנות ההונגרית (המרבה לשלב מלודיות המתנגנות יפה בפרקי החזנות, עיין-ערך החזן משה שטרן). מכאן ואילך בנה החזן קראוס את הרצי'טטיב החזני עד לסיום היצירה, ועיון בלחן מצביע על כך שקראוס הבין היטב את משמעות התפילה מחד, ואת אומנות-החזנות מאידך. יצירת מופת, שישו טוב חזני הדור הצעיר אם ילמדו אותה לעומקה.
 |
|
|