נתקלתי במאמר חז"ל בארמית שהביאה אותי לחקור האם התחביר בקטע שונה מהתחביר העברי. ויקרא רבה ל"ד י"ב בא"ד: כיון דשמע רשב"י אזיל לגביהון ואמר להון ומה אפקתון, א"ל הא כתבא, שרי קרי הדא כתבא וכו'. התרגום של "שרי קרי" הוא: "החל לקרוא". בארמית מנוקד פועל עבר בשו"א פה"פ: "שְׁרֵי", "קְרֵי", ופועל בינוני נקוד בקמץ: "שָׁרֵי", "קָרֵי". בתחביר העברי (וגם הארמי בד"כ) מתחבר פועל עבר עם מקור כך: הֵחֵל (עבר) לִקְרוֹא (מקור) (שְׁרֵי לְמִקְרֵי). לא נמצא בעברית חיבור שני פעלים בעבר או בעתיד כמו: "הֵחֵל קָרָא" "יָחֵל יִקְרָא".השאלה שלי האם הצורה המופיעה כאן היא חיבור פועל עם מקור, ואז יש לנקד "שְׁרֵי קָרֵי", דהיינו שהניקוד יהיה כפי שמנקדים בינוני שהוא סמוך ודומה ל"מקור", או שמופיע לפנינו מין צורה תחבירית חדשה של חיבור שני פעלים בעבר ויש לנקד "שְׁרֵי קְרֵי".
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 07/03/2011 14:13:13
נשלח ב-7/3/2011 14:18
שבח
אכן ראוי לפתוח אשכול מיוחד לעניני ארמית.
אני מעתיק קודם כל את כל הקטע. זה סיפור ילדים ידוע מכתבי יוכבד סגל ע"ה.
ויקרא רבה (וילנא) פרשת בהר פרשה לד
רשב"י כד דמיך ליה בלילי ריש שתא חמא בחלמיה בני אחתיה מתבעין מן מלכותא שית מאה דינרים אנסינן אקמינן פרנסין אמרין ליה מן דמא מפקתא אמר להון אתון מפקין וכתבין בסיפא דשתא אין מתאבדין אנא אשל' לכון בסופיה דשתא איתאמרין עלייהו לישן ביש כד הוו יתבין ונסבין בהדין מטכסא אתא חד גבר ממלכותא אמר להון או אתון עבדין פורפרא דמלכא או אתון מארמאין שית מאה דינרין וסביתינון וחבשתינון בסלקי כיון דשמע רשב"י אזיל לגביהון ואמר לון ומה אפקתון אמרו ליה הא כתבא שרי קרי הדא כתבא ואשכח דאפקן שית מאה דינרין חסר שית דינרין אמר להון הבו לי שית דינרין ואנא מפקא לכון אמרו ליה אתון חמון לההוא סבא מתבע מנהון שית מאה דנרין ואתה אמרת שית דינרין ואנא מפקא לכון אמר להון הבו לי שיתא דינרין ולא איכפת לכון אתון יהיבין ליה שיתא דינרין בגו קמציה אזל יהבין שוחדא להדין סבא דלא לדבר למלכא מילא ואפקינון מתמן אמרו ליה דלמא הוית ידעת דאנן מזדמיין אמר לון חייכון מלילי ריש שתא הוינא ידעין דאינון מארסוון שית מאין דינרין אמרו ליה אלו אמרת לא הוינא יהבין אף שיתא דינרין בגו מצותה אמר להון ואלו אמר לכון לא הוין מהמנין יתי אלא אית הוא משתחוי להו למעבד מצותיה לשמה.
לצערי אין לי זמן לתרגם... ודווקא הארמית קשה.
לגבי שאלתך,
האם לא יתכן שיש לקרוא
אמרו ליה: הא כתבא שרי קרי הדא כתבא ואשכח.
איני יודע מה הפירוש המדוייק של "שרי" אבל על פי השימושים הרגילים ועל פי ההקשר:
אמרו לו לרשבי: הנה הכתב פתוח. קרא (לשון עבר) את הכתב ההוא ומצא וכו'.
לשון "שרי" יכול להתייחס לכך שאיגרת או צו מלכותי היתה קשורה והיו פותחים את הקשר.
אמנם כשתרגמתי שרי - החל, עשיתי זאת בהיסמך על תרגום אונקלוס ויהי כי החל - והוה כד שריאו.
נשלח ב-7/3/2011 17:18
[שבח,
שאלת תמה - מניין לך מהו הניקוד של הקטע? האם הנוסח שלך מנוקד? ואם כן, בידי מי?
ולעצם שאלתך - בעברית בהחלט ניתן לומר (ולכתוב) "החל קורא", כאשר הפועל הראשון בצורת עבר והשני בצורת בינוני, ואין צורך דוקא בשילוב של צורת עבר עם צורת מקור. לפי הכתוב שלפנינו ייתכן שלזה מכוון הצירוף "שרי קרי", ואם הניקוד אינו תומך בכך, אולי הבעיה בו?]
נשלח ב-7/3/2011 21:38
אני מעוניין לנקד קטע זה ועל כן עלתה השאלה. מה שאת מציעה כבר הצעתי אני.
