|
|
| נשלח ב-16/3/2011 17:20 |
 |
| |
מקס,
עס פאסט נישט. דו ביזט דאך אזא מומחה אף משלים.
איך זאג אז דער אויבעשטער איז אויסגעפונען געווארן דורך מענטשן וואס האבן געמיינט אז הויב זיי פארשטייהן נישט עפעס מוזן זיי אויסטראכטן אז עס די דא אבאשעפער, (איך וויס נישט צו ער איז פאראן צו נישט און צו ער ליינט דעם פורום אדער ער האט בכלל ליב צו עסן פאפיטעס).
אויב מען רעדט שוין, פארוואס האט הער נישט געקענקט באשאפן אוועלט אהן מחלות און צרות? איך קען די תרוצים. וויל אזוי האט ער גיוואלט. בסדר. האבער לפחות פרעג מיר נישט וואס איך קען און וואס איך קען נישט. מען קען אוועק שטעלן איין זאך אנטקעגן אצוויטע נאר הויב מען גלייכט זיי אויס אין גאנצן
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 17:23 |
|
| |
| מ_קדאפי כתב: |  | את תיקוניי אוסיף בהדגשה
מיר, די דעבאט דא וועגן גדליה נאדל דערמאנט זיך (דער) די מעשה מיט הערשעלע ווען ער איז געווען א שדכן, און איז געקומען מיט א בחור צו זען (דער) די כלה'ס משפחה. אויפן וועג האט הערשעלע געזאגט צום בחור('ן), וואס ווי ס'ווייזט אויס איז ניט געווען א גרויסע מציאה: ס'שטייט דאך גם אוויל מחריש חכם יחשב, (דערפאר) דעריבער (דו) זאלסטו דארטן נאר (זיץ) זיצן און שווייג[ן] און אלעס וועט זיין בסדר. זיי זענען אנגעקומען דארטן, די פעטערס און מומעס און אלע זיצן און (פלאפן) פלאפלען, און דער בחור קוקט אויפן (ווינט) וואנט און רעדט גארנישט. האבן זיי אנגעהויבן (רעדן) זאגן: וואס איז מיט אים? איינער זאגט: ער איז א גרויסער למדן, זיצט און טראכט איצטער א גאנג (אינעם) אין סוגיא. דער אנדערער זאגט: ער איז א גרויסער פילאסאף, פארטיפט אין א (שווערע) שווערן פראבלעם. און אזוי ווייטער, ביז איינער האט געזאגט: און איך זאג אייך, ער איז נישט (א) קיין למדן און נישט (א) קיין פילאסאף און גארנישט, נאר א גרויסער טיפש וואס פארשטייט נישט בכלל וואס טוט זיך מיט אים. (געשטאנען) איז הרשעלע אויפגעשטאנען, און געגעבן דעם בחור('ן) א קלאפ אויפן פלייצע(ס) און געזאגט: שטיי אוף בחור, מען האט שוין געכאפט וואס ביסטו... (טענצער, אויב ס'זיינען דא טעותים ביטע פאריכט. אודה ולא אבוש, צום באדויערן ס'איז ניט מיין מאמע-לשון).
|
|
תיקנת אותו מצויין. רק בסוף איבדת קצת את הסבלנות, וזה צריך להיות כך:
מען האט שוין געכאפט ווער דו ביסט... צום באדויערונג איז עס נישט מיין מאמע לשון.
תוקן על ידי טענצער ב- 16/03/2011 17:25:39
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 23:40 |
|
| |
(תודה לחברי ג. שזוכר קצת אידיש מסבא שלו שערך לי את הבקשה לאידיש)
וואס אקטמען דא אין טשייניק, אלע חכומים.
ביטע ברחמונעס, אויב משרייבט אידיש, זאל מען שרייבן די תרגום ללשון הקוידש, אונטער די אידיש. פאר די נייע דור וואס רעדען אנדרע שפראכן.
אגרויסע דאנק ויישר כויח.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 12:36 |
|
| |
מייריי וראבייסיי , קטונתי מלהביע עמדה אודות דקדוק שפת האידיש, אבל חוששני שאתם אצים לתקן על סמך תחושות לא כל כך מבוססות. גם בקרב דוברי האידיש לא ממש מלמדים את השפה ולא קוראים ספרות באידיש וכך יש לנו את כל הצ'למערים הנבערים שכותבים בסגנון "וואס אקטמען דא אין צ'ייניק". עם התיקונים שלכם הייתם מתקנים סופרי אידיש כמו זינגר או שלום עליכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 12:47 |
|
| |
בשפות אחרו יש את = גדול -גדול יותר לרענון האידיש נראה אותכם מי משלים. להתחלה!
גרויס- גרעסער ---?-
דאר דארער ------?
גרוב גרעבער------?
ואייט ואייטר-----?
קליין קלענער-----?
רייך רייכער-----? ?
אר- דרימלט- אר שלופט- אר- פופט- אר----?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 13:06 |
|
| |
מרן הסוסרטי
שתי המלים הראשונות נכתבו באופן מעוות בכוונה וממשיכים מסורת עתיקת ימים בעצכ"ח (רב סיינפלד היה פותח את דרשותיו לשבת שובה ולשבת הגדול באותם מלים). אי אפשר לכתוב אותם בשפת המקור שכן אז לא ישים הקורא לב לכך שיש לקרוא את בהגיה ליטאית מוקצנת מייריי ולא מויריי.
לגבי התיקונים אני מביא דוגמא אקראית עם ה"תיקונים" ששליט לוב היה מכניס להערכתי:
...ס'האט זי דערנענטערט צו יאשאן א קרום [קרומער] מענטשל, מיט א קרומען [קרומע] קאפ, וואס האט זיך ווי געריסן פון [די] נאקן [דעם נאק?] און מיט א קרומער [קרומע] האנט, וואס האט סיי זיך געריסן פון געלענק און סיי געבעטן א נדבה. ס'האט זיך געדוכט [געדאכט], אז די איברים ביי דער [דעם] דאזיקער [דאזיגן] קאליקע האבן איין פארלאנג: ...
חידה: מה המקור.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 13:13 |
|
| |
ובמאמר המוסגר אוסיף משהו שלמדתי לאחרונה והסביר לי המון תופעות: ברוסית אין יידוע. והרבה אנשים ממוצא רוסי לא מצליחים בשום אופן ללמוד להשתמש ביידוע כמו שצריך כי זה מאד שרירותי. מי שקלט את זה באופן טבעי לא מרגיש בכך. אי לכך התחושה והאינטואיציה הם מדריך מאד גרוע כשבאים לשפוט מה תקני ומה לא על סמך אינטואיציה שנרכשה אך ורק בתוך ההווי החרדי הנוכחי ללא הסתכלות רחבה על גלגולי השפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 13:33 |
|
| |
חשוב שתדע שביידיש תקנית כותבים "קאפף" ולא "קאפ", ואיברים זה גלידער. לא שאני חושד בך שהיכרותך עם שפה זו פחותה מהיכרותי, אלא שתמהני מדוע אתה מחשיב כה את מקורך.
_________________
זינגה זינגה!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 15:55 |
|
| |
כי אני חושב שמקורי ידע יותר על שפת האידיש ממך או ממני. אולי בגרמנית כותבים קאפף ואולי ב"דער איד" מנסים לחקות אותם. לא רואה סיבה לקבוע שבאידיש תקנית כותבים קאפף ולא קאפ. וכן אינני מסכים שאיברים זה פחות טוב מגלידער. זה שיש מילה שאינה לשון הקודש אינו אומר שיש עדיפות להשתמש בה.
אידיש זו לא רק השפה של ספרוני מחניים ו"דער איד" ולא הם שקובעים מה תקני ומה לא. לפחות עד לשואה זו היתה שפה של כ- 12 מליון יהודים שהפיקו מתוכם כמה סופרים מאד גדולים. כדאי לבדוק האם הסופרים האלה עומדים בכללים שאתה קובע ונראה לי שהם לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 16:13 |
|
| |
++ | מ_קדאפי כתב: | | | חשוב שתדע שביידיש תקנית כותבים "קאפף" ולא "קאפ", ואיברים זה גלידער. לא שאני חושד בך שהיכרותך עם שפה זו פחותה מהיכרותי, אלא שתמהני מדוע אתה מחשיב כה את מקורך. _________________
זינגה זינגה!
|
|
אתה יכול לבדוק בכל ספרות האידיש (התקנית) ותראה שכותבים קאפ. הצורה שבה כתבת את המילה היא בגרמנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 16:14 |
|
| |
| מ_קדאפי כתב: | | עס מיינט "לצערי", (אויב סוסרטי האט נישט געמיינט צו זאגן עפעס אנדערש, ווי צום ביישפיל גיי קאקן אויפן גרינעם ים).
תוקן על ידי מ_קדאפי ב- 16/03/2011 16:17:26 |
|
עס מיינט לדאבוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 16:24 |
|
| |
| סוסרטי כתב: | | | הבעיה העיקרית שלי ביידיש הן היחסות, מושג שלא קיים בעברית ובאנגלית, ואילו ביידיש יש שלוש - אקוזטיב, נומיטיב ודטיב (בלטינית יש שש), וקשה לתפוס כיצד בדיוק להשתמש בהן. למשל, אני יודע ש"כלה" ו"מעשה" הן נקבות וצ"ל 'די', אבל הכלל הוא שבחלק מהיחסות 'די' הופך ל'דער' ו'דער' ל'דעם', וקשה לכווין זאת תמיד. זו המעלה שיש לדוברים ילידים על מי שצריך ללמוד באופן מלאכותי מספרים. ובעניין 'צום באדויערן', כך כתוב במילון צאנין, אז גם כך תיקני. |
|
דער (היידוע בזכר) הופך לדעם רק במושא, כלומר כשמישהו (או משהו) מקבל פעולה או התייחסות. כך גם די (היידוע בנקבה) אמור היה להפוך לדער, אבל הוא יצא כמעט מכלל שימוש, בייחוד בליטא ובירושלים. כך למשל יש לומר: ער האט ליב דעם טאטן; והיה צריך לומר: ער האט ליב דער מאמען. נדמה לי שאתהכלל הזה קל ללמוד, במיוחד כשמושא בנקבה כמעט עבר מהעולם וקיים כמעט רק בספרות המשכילית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 16:27 |
|
| |
למה אתם מתעסקים בשפה הגלותית הזאת ???
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 16:29 |
|
| |
הערליכר
יבא בעל הניק ויעיד על ניקו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 16:37 |
|
| |
| Kolmogorov כתב: | |
...ס'האט זי דערנענטערט צו יאשאן א קרום [קרומער] מענטשל, מיט א קרומען [קרומע] קאפ, וואס האט זיך ווי געריסן פון [די] נאקן [דעם נאק?] און מיט א קרומער [קרומע] האנט, וואס האט סיי זיך געריסן פון געלענק און סיי געבעטן א נדבה. ס'האט זיך געדוכט [געדאכט], אז די איברים ביי דער [דעם] דאזיקער [דאזיגן] קאליקע האבן איין פארלאנג: ...
חידה: מה המקור. |
|
באידיש הקלאסית יש שלושה גופים: זכר, נקבה ונוטריום. א קרום נכתב בכוונה ביחס למענטשל כי הכלל הוא שכל שם עצם המסתיים בלמ"ד ההקטנה (מענטשל, גלעזל, טישל, בענקל, מיידל, ווייבל) אינו זכר ואינו נקבה, אלא גוף נייטראלי, ולכן לא אומרים ביחס למענטשל: א קרומער (זכר), ולא א קרומע (נקבה), אלא א קרום מענטשל. אבל! לידיעתכם גם הגוף הנייטראלי כמעט פס מן העולם ונותר רק בספרים. אגב, יש עוד שמות עצם שלא מסתיימים בלמ"ד והם משמשים בלשון נייטראלית, כמו המילה הידועה ווארט שעד היום נותרה בשפה המדוברת יחסת נוטריום: א גוט ווארט. או א גוט יאר - א שווארץ יאר. ולמי שלא נמאס מהכללים אוסיף שגם ביידוע אמורים להיות באידיש שלושה גופים: דער לזכר, די לנקבה ודאס לנוטריום. כמו דאס קינד, דאס פאלק, דאס אידישע ליכט, דאס בענקל, דאס טישל וכו. ושוב! מהדבר הזה כמעט ולא נותר כלום בשפה המדוברת.
|
|
|
|
|
