| נשלח ב-11/3/2011 15:21 |
 |
| |
האם המצוות הן מוחלטות או לפי ההתפתחות האנושית
האם המצוות שניתנו בתורה הן מוחלטות ואינן תלויות בזמן או בהתפתחויות האנושיות
או שהן ניתנו כדי לתקן את העולם בזמן שהן ניתנו אבל הן לא מוחלטות.
לדוגמא משכב זכר.
האם זה איסור מוחלט או שבזמן התורה למשכב זכר היה קשור קשר הדוק לעבודה זרה והתהוללות מינית
כמו הקדשים שהיו נפוצים בימי קדם אבל עכשיו שאין שום קשר ביניהם האיסור לא קיים.
עוד דוגמא: אישה פסולה לעדות ולא יורשת כשיש בנים.
האם אלה מצוות מוחלטות או בזמן שמעמד האשה התקדם ובעיקרון אין הבדל בין גבר לאשה - המצווה מתבטלת.
שאלה נוספת היא האם יש מטרת על לתורה שממנה מסתעפות המצוות
ולכן כשמצווה מתנגשת עם מטרת העל של התורה היא מתבטלת
או שאין כזאת מטרה
התורה ניתנה כמו שהיא ואין לנו רשות לגעת בה.
***
שונתה הכותרות, נוספו רווחים וחלוקת פסקאות, ושונה קלות הניסוח של השאלה השניה - לשם הבהירות.- מ'.
תוקן על ידי עצכח ב- 13/03/2011 11:42:49
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2011 15:34 |
|
| |
עד כמה שאני מבין את עמדתו של mdabraham אף מצווה אינה מוחלטת ויישום כולן תלוי בפרשנות אנושית של 'גדולי הדור' (אם כי יש כמה תנאים פורמליים שצריכים להתקיים כדי שקבוצה מסוימת של אנשים תיחשב לגדולי דור שיכולים לשנות).
לא מן הנמנע שיפרשו את משכב זכר כמטאפורה, או שיגבילו את האיסור למקרים שבהם שני המעורבים באותו גובה (לשם דוגמה) על סמך 'דרשה' כלשהי בפסוקים ואת שמור את יום השבת לקדשו יצמצמו לצבע שונה בלוח השנה, בעוד ודיברת בם בלכתך בדרך יהפוך למצוות עשה חיובית דאורייתא של שמיעת שיעורי תורה בכל נסיעה באוטובוס שימציאו לה גדרים ואף סייגים וגזירות דרבנן.
ואני מתכוון בשיא הרצינות. זה מה שהבנתי מדבריו - והוא מוזמן לתקן אותי אם לא הבנתי נכון (ואני מתנצל מראש אם כך הוא הדבר)
עמדתי שלי היא שמצב כזה הוא בלתי אפשרי שכן אז נמצאנו למדים שא-לוהים התגלה בהר סיני כדי לתת לעמו לוח חלק, עליו ישליכו את מאוויי ליבם. לגיטימי לחלוטין שאנשים יעבדו השם לפי ראות עיניהם אבל בשביל מה צריך טקסט לא מחייב בשביל כך? מכאן שבהכרח צריך למצוא משהו מהותי/מהותני במצוות כפי שהן מקוימות כיום ולהסביר מניין לחז"ל זאת / מה כוחם להמציא משהו חדש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2011 16:01 |
|
| |
הכלל הפשוט היא שבוודאי,
הרי למה יש הבדל בין עשרת הדיברות לבין שאר המצוות??
יכול היה האלוקים לומר את כל המצוות,
לגבי משכב זכר: היא נצחי כי זה נוגד את קיום המין,
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2011 16:27 |
|
| |
דייר
שאלותיך מצויינות. אך צריך גם לדעת לנסח כותרת.
אני מזכיר לך שלא לפתוח עוד אשכולות עד שתקבל להם אישור.
אשכול זה ראוי מאד לקיום ורק אחליף את כותרתו כך שיבינו מה הנושא. אך לפעמים הבאות נא לתאם ולחכות לאישור גם אם עובר זמן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2011 16:33 |
|
| |
כדי לנסות לענות על שאלה מהותית מסוג זה עלינו לנסות לברר מקודם מהי התורה ועל ידי מי "ניתנה". לדעת רוב רובם של שומרי התורה בזמנינו, הוגיה, פרשניה, רבניה, דייניה. התורה ניתנה למשה מסיני מפי הגבורה, כולל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. דעה זו הייתה רווחת כבר בימי חז"ל, אם כי הם נתנו לעצמם חרות גדולה מאד בפירוש המקרא וכן בפירוש המשניות. הפרשנות לחירות זו רחבה ביותר והיא נושא לאשכול, יותר נכון, לחיבור מקיף, בפני עצמו. החל מפרשנות אולטרה אורתודוקסית הגורסת כי אין אדם דורש ק"ו/גז"ש אא"כ קיבלה מרבו, כפשוטו, וכל הנאמר בחז"ל "ניתן בסיני". ועד לפרשנות ליברלית לפיה ניתנה בידי חז"ל חירות גמורה לפרש את התורה כהבנתם. ישעיהו לייבוביץ נהנה לצטט את דברי הגר"א עין תחת עין ממון, "הלכה עוקרת מקרא". הגר"א נימנה בבירור על אסכולת תורה מן השמים. אם הפרשנות לדבריו על הלכה עוקרת מקרא נכונה, כי אז בנושא סמכות חז"ל לפרש את התורה הוא היה בצד "השמאלי". לאורך כל הדורות ניתן ביטוי לכל רוחב הסקאלה על ידי חכמי התורה בכל דור. בכדי להצביע על דעת גדולי הראשונים בנדון יש לערוך עבודת מחקר מקיפה ומעמיקה. ברור כי האבן עזרא נמצא בצד "השמאלי" של הסקאלה. ברמב"ם מצינו הרבה התבטאויות מורכבות. הרשימה ארוכה. לאחר חתימת התלמוד הצטמצמה עד למאוד, אם בכלל הגישה הליברלית. הרמב"ם נוקט כי חתימת התלמוד היא מעין הסכמת כל העם, משהו מקביל ל"חוקה" שאין לשנותה, למעט אולי במקרים קיצוניים מאד. כאמור, אין אפשרות לסקור, (גם אין לי מידע מספיק) על רגל אחת את ההתפתחויות בנדון עד לדורנו אנו בו הזרם הפחות שמרני נמצא במיעוט וגם אינו מביע את דעתו בקול רם מספיק, מטעמים שונים. בהמשך הזמן אף "נחתמו" עוד חיבורים כדוגמת השולחן שרוב חכמי התורה נמנעו מלחלוק עליו ללא שיש דעת רמ"א בעניין, או דעת חכמי אשכנז. בנוסף התפתחה אסכולה שאין לחלוק על הראשונים ולמעט הגר"א ואולי קצת החזו"א (אולי יש עוד שחלקו אבל לא נתקבלו על ידי הלומדים כרשאים לחלוק) אין חולקים על דברים מפורשים בראשונים ללא חולק בזמנם. בכל אופן, לדעת כל החוסים תחת מטריית תורה מן השמים, אין שום אפשרות לבטל איסורים או לשנות דינים באופן ישיר (להבדיל מתיקון תקנות חדשות). פה ושם מתבצעים תיקונים קלים והתאמות מינוריות לרוח התקופה תלוי בתוקף דעתו של הפוסק ועד כמה זכה לכך שדבריו יהיו נשמעים. יוצא מן הכלל הוא הראי"ה קוק. בספרו של ד"ר חגי בן ארצי "הרב קוק כפוסק מחדש" יש התבטאויות נועזות ביותר בנדון. אם כי, לכאורה התרוצצו כמה נשמות בקרבו של הראי"ה. בכל אופן הוא לא עשה, כמעט, שום צעד מעשי משמעותי בעניין. בדיני ממונות משתמשים הרבה בהלכת "מנהג המדינה" ואף בזה יש מרחיבים ומצמצמים. כמו כן במהלך הדורות נעשו כמה וכמה "התאמות" לרוח הזמן, מתוך הקפדה שההתאמה תתבצע לאור כללי הפסיקה הרגילה, אם כי לעתים היה צורך ביצירתיות רבה כדי לשבור את החבית ולשמור את יינה. בכל אופן מדובר בהתפתחות דינמית ולא ברפורמה. שינויים מסוימים נוצרו כמעט מאליהן בתהליך התפתחותי היסטורי, כמעט אבולוציוני. בדור האחרון הרחיבו את חוסר הסמכות אף לתיקון תקנות חדשות באמתלה של יתמי דיתמי. יפה העיר כאן מישהו (לצערי איני זוכר מי) כי במקביל חלה עליה תלולה ברמת רוח הקודש... החזו"א הקצין בזה מאד מכמה וכמה טעמים ואכ"מ. לשיא האבסורד הגיע האיסור "לתקן" קינות על השואה. לעומתם יש המדלגים על השאלה מי נתן את התורה. יש לנו את התורה ואנו מקבלים עלינו את קיומה. או בצורה קצת שונה. התורה ניתנה בתקופה מסוימת והיא לא ניסתה לדבר "מעל ראשם" של בני התקופה. כך יש להבין את חוקיה ומצוותיה וכן את הסיפורים המופיעים בה. תכליתה של התורה לכונן מוסר וצדק חברתי ולכוון את האדם לעבודת ה'. לשיטתם, לכאורה, אין שום מניעה אמתית לשנות ולפתח לפי רוח הזמן. למרבה הפליאה, אף לא אחד מזרם זה (אני כמובן מתייחס למי שחוסה תחת כנפי האורתודוקסיה במובנה הרחב ביותר) מנסה בפועל לשנות או לתקן דברים דוגמת מה שהעלה דייר. הסיבות, כנראה, סוציולוגיות ופסיכולוגית. על חלקן הצבעתי באשכול "החרדיות כמלכוד". אם כי הם מנסים לתרץ זאת בכל מיני הסברים של חוסר סמכות. הבעייתיות בהסברים הללו שהם בעצם לא מציבים תנאים ראליים לשינוי אלא רק מנמקים מדוע אנחנו לא יכולים לשנות ובכך מצמצמים את ההבדל בינם לבין אנשי תורה מן השמים למשחק מילים בלבד. בשולי הדברים יש להעיר כי ישנה תפיסה מקורית, משונה לטעמי, של לייבוביץ. מחד הוא מתעלם משאלת תורה מנין. מאידך הוא שולל שלילה מוחלטת כל משמעות תועלתית מוסרית של המצוות. למרות זאת ויש מי שיאמר בגלל זאת, הוא דוחה בתוקף כל ניסיון לרפורמה כלשהי. באורח אבסורדי מי שקובע עבורו את המצוות הם בעיקר רבנים אשר לדעתו הם במקרה הטוב שוטים גמורים ובמקרה הפחות טוב עובדי אלילים. משום מה הסמכות כיצד לעבוד את האלוהים מסורה בידם ואך בידם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2011 16:39 |
|
| |
הווה תיאר את דבריי פחות או יותר נכון. אבל קיצוני מדי, ולכן אני לא מגיע לתורה כלוח חלק.
בקווים כלליים אומר זאת כך. ישנן מצוות שאינן כתובות בתורה, אלא נדרשות על ידי חכמים. בדרשות מעורבות סברות (אבל לא רק, שאל"כ לא היה צריך טריגר טכסטואלי, כגון דמיון מילים בגז"ש). אם אנחנו מבינים שהסברא שלנו השתנתה, מותר ואף חובה עלינו לדרוש את הפסוקים אחרת. בדיוק כמו שעשו חז"לינו. תנאי לכך הוא שנבין מה הם סברו, ובמה אנחנו שונים מהם (כגון שינוי מעמד האישה וכדו').
לגבי פסוקים מפורשים, המצב מסובך יותר. עקרונית הם אמורים להיות נצחיים. אבל במקום שבו אנחנו רואים שיש דרך מדרשית לעשות להם כמה שעשו לבן סורר ומורה (ואני לא יודע על מה התבססו, כי חלק מדרכי הדרש נעלמו מאיתנו. אבל אני מניח שזה לא היה רק מרצון לבטל את הדין, אלא היו שיקולים טכסטואליים-מדרשיים שהובילו לזה), אז ניתן לטפל גם בפסוקים מפורשים.
וגם פסוקים שלא ניתן לטפל בהם, יש להבחין בין הוראות מחייבות לבין זכויות או אפשרויות. לדוגמא, מכירת אב את בתו זו זכות שהתורה נתנה לאב. אנחנו יכולים לחוקק תקנה שמבטלת את הזכות הזו, או סתם לא להשתמש בה. שהרי אין עליו חובה לעשות זאת. גם מכירת גנב היא זכות של בי"ד, והם יכולים לנקוט אמצעי אחר, אם ירצו (ואני לא בטוח שזה פחות טוב מכלא). בדיוק כמו שדיני שומר שכר יכולים להשתנות בגלל שאלו רק זכויות של הצדדים בהיעדר התנייה אחרת.
אבל משכב זכר נראה כמו פסוק מפורש (את זכר לא תשכב משכבי אישה. בניגוד לשתי נשים שזו דרשה מ'כמעשה ארץ מצרים'). במצב כזה קשה לראות כיצד ניתן לשנות את ההלכה, אלא במנגנון המדרשי (אם נמצא אפשרות מדרשית לעשות לזה כמו בן סורר).
כעת תבין שאין כוונתי לומר שחכמים עושים מה שהם רוצים, ואפילו לא מה שהם מבינים כנכון. יש מגבלות של היצמדות לטכסט. בדיוק בגלל המגבלות הללו, אני לא מקבל את הקביעה של הווה, לפיה לשיטתי התורה היא לוח חלק. התורה היא מצע ותשתית, וחכמי כל דור מפרשים אותו כףפי שמצאו לנכון. כך היה תמיד, ואין סיבה שלא יהיה כך גם כיום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 20:10 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | הווה תיאר את דבריי פחות או יותר נכון. אבל קיצוני מדי, ולכן אני לא מגיע לתורה כלוח חלק.
בקווים כלליים אומר זאת כך. ישנן מצוות שאינן כתובות בתורה, אלא נדרשות על ידי חכמים. בדרשות מעורבות סברות (אבל לא רק, שאל"כ לא היה צריך טריגר טכסטואלי, כגון דמיון מילים בגז"ש). אם אנחנו מבינים שהסברא שלנו השתנתה, מותר ואף חובה עלינו לדרוש את הפסוקים אחרת. בדיוק כמו שעשו חז"לינו. תנאי לכך הוא שנבין מה הם סברו, ובמה אנחנו שונים מהם (כגון שינוי מעמד האישה וכדו').
לגבי פסוקים מפורשים, המצב מסובך יותר. עקרונית הם אמורים להיות נצחיים. אבל במקום שבו אנחנו רואים שיש דרך מדרשית לעשות להם כמה שעשו לבן סורר ומורה (ואני לא יודע על מה התבססו, כי חלק מדרכי הדרש נעלמו מאיתנו. אבל אני מניח מנין לך? שזה לא היה רק מרצון לבטל את הדין, אלא היו שיקולים טכסטואליים-מדרשיים שהובילו לזה), אז ניתן לטפל גם בפסוקים מפורשים.
...
כעת תבין שאין כוונתי לומר שחכמים עושים מה שהם רוצים, ואפילו לא מה שהם מבינים כנכון. יש מגבלות של היצמדות לטכסט. בדיוק בגלל המגבלות הללו, אני לא מקבל את הקביעה של הווה, לפיה לשיטתי התורה היא לוח חלק. התורה היא מצע ותשתית, וחכמי כל דור מפרשים אותו כףפי שמצאו לנכון. כך היה תמיד, ואין סיבה שלא יהיה כך גם כיום.
|
|
בוא נעזוב רגע את בן סורר ומורה - מה שעשו שם זה הוסיפו קריטריונים שלא כתובים שהפכו את קיום העניין לבלתי אפשרי אך עדיין תיאורטית קיים למהדרין.
אבל מה עם קטעים כמו
וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, וְלֹא יִהְיֶה, אָסוֹן--עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן, בִּפְלִלִים. כג וְאִם-אָסוֹן, יִהְיֶה--וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ. כד עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כה כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה. {ס}
וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. כ שֶׁבֶר, תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן--כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ. כא וּמַכֵּה בְהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה; וּמַכֵּה אָדָם, יוּמָת.
כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד, לְהַצִּיל אֶת-אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. יב וְקַצֹּתָה, אֶת-כַּפָּהּ: לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ.
וַעֲשִׂיתֶם לוֹ, כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. כ וְהַנִּשְׁאָרִים, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא-יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד, כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה--בְּקִרְבֶּךָ. כא וְלֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ: נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן, יָד בְּיָד, רֶגֶל בְּרָגֶל. {ס}
יותר ברור מזה לא יכול להיות: הכותב אומר לך: הגדרה (ועשיתם לו כאשר זמם, כאשר עשה כן יעשה לו & כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו), ודוגמאות, ומודיע לך: "אל תהסס להיות אכזרי!". ולמרבה האירוניה, על סמך האזהרה הזו עצמה הוציאו חז"ל את הפסוק ממשמעותו, בגלל ש - לדבריך - הבינו שזו אכזריות. שמא ניסו להפעיל כאן את הכלל credo quia absurdum (אני מאמין מכיוון שזה אבסורד)? א-לוהים אומר לך: תקרא, תעשה, אני מבין שזה נשמע מוזר אבל זה מה שאני רוצה, והנה לך דוגמאות שתבין בדיוק למה אני מתכוון, מה עוד הוא היה צריך לומר כדי שלא ישנו? גם אם היה אומר: "ואל תוציא את הפסוק מדי פשוטו" היינו מקבלים "נאמר כאן פשוטו ונאמר להלן פשוטו - מה כאן להוציא מדי פשוטו אף כאן להוציא מדיי פשוטו. אלא מה אני מקיים 'אַל' - אל תקרי אַל אלא אֵ-ל, לומר לך שזהו רצון האֵ-ל..."
כל כך התרגלנו לזה עד שאנחנו לא תופסים שאת אותה אפליקציה ניתן להפעיל על "שמור את יום השבת לקדשו... לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך... מחלליה מות יומת..." בלי שום בעיה. והיהודים תמיד היו עם יצירתי.
בקיצור דעתי על הלוח החלק נשארת בעינה. ואין לי מושג למה התכוונת ב"הטריגרים הטכסטואליים" - קושי בתחביר (נניח וישנו) אינו בשום פנים ואופן טריגר לעקור את מה שהכותב מדגיש בכל דרך אפשרית.
עוד שאלות שעולות לי 'בשליפה מהשרוול':
1. מז'תומרת 'תמיד עשו כך'? ידוע לך על עוד זמן שעשו זאת מלבד חלון הזמן של תקופת התנאים (ואולי טיפה התלמוד)?
2. מי שמם לקבוע את הכללים ל'מי יכול לשנות'? הרי גם על הכלל הזה יכול מנהיג של דור מאוחר יותר לחלוק!
3. מבחינת האמת ההיסטורית - האם הם עומדים בכללים שהם קבעו? רוב העם בכלל לא היה שם - רק שבט יהודה. האם לא צריך הסכמה של העם לשינויים כאלו? בסך הכל מדובר על קצר בתקשורת. באותה מידה בתימן היה קצר בתקשורת עם שאר העם היהודי (=צאצאי שבט יהודה). האם זה מאפשר למנהיג התימני לקבוע מחדש את הכללים? האם להם הייתה הסכמה של רוב העם שהם יחליטו בשבילו - או שהם החליטו וזה התפשט לאט לאט והעם בחר ללכת אחריהם (לאחר החורבן גורמי הברירה פעלו לטובת הכת הפרושית ושאר הכתות פשוט נכחדו. אבולוציה וזה)? שמא יספיק שכל החרדים/חרד"לים (שמתרבים בקצב אקספוננציאלי מטורף) יאמינו ברב אלישיב שישנה מה שבא לו, יהפכו לרוב ואז הכל ישתנה?
4. מה ז'תומרת אין אדם דן גז"ש אלא אם כן קיבלה מרבו. ורבו ממי קיבלה? לא ממשה רבינו? האם יש עניין שהגזירה שווה תעבור שני דורות בעולם כדי שהיא תתקבל?
5. כפי שציין ייתכן, רוב מניין [ויש שיוסיפו: ובניין] של היהדות לדורותיה לא חשבו כך אלא תפיסתם הייתה מהותנית (תורה מן השמיים כפי שזה נקרא כאן) כפי שניתן לראות מכתביהם להדיא / מכללא (=מאמירות מפורשות או ממה שעומד מאחורי). מתי אבדה הידיעה הכל כך חשובה הזו? או שמא חז"ל עצמם באיזשהו שלב התחילו להאמין במה שהם עשו, וכפי שכתבתי הם בסך הכל הפלטפורמה שהעבירה מעשה קוף את המידע שהיום אנחנו מבינים שהיה יומן-בייסד כולו?
6. זו לא שאלה לוגית אלא שאלה של סבירוּת סובייקטיבית. האם צודק ירון ידען בקביעתו כי "הדת קמה על יוצריה"? אילו היו לחז"ל קצת מודעות היסטורית ועתידית, הם היו מסייגים את דבריהם וקובעים אותם בצורה פחות נוקשה כך שבאמת היה אפשר לשנות דברים בעתיד. בגלל כמה קביעות נמהרות שלהם (שבשאלה 2 התייחסתי לשאלה למה הן עצמן מחייבות) הפכה הדת היהודית ממה שהיא הייתה אמורה להיות לפי התנ"ך ("חכמתכם ובינתכם" "ואמרו כל הגויים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" וכו') למערכת התדיינות אינסופית בקביעת כללים ל- וניסיון עקיפה של- פרטי פרטים חסרי כל משמעות עצמית, שמחייבים בגלל מחויבות היסטורית (כמו בחוק, אלא שחוק הוא יצירה אנושית ואי גמישותו והענישה לפי לשונו היבשה במקרים מסוימים היא ביטוי של חוסר אונים וטמטום אנושיים, והאנושות יודעת במקרים מסוימים לעשות 'זום אאוט' ולומר: לשונו היבשה של החוק זה נחמד, אבל יש גבול לטירוף; בעוד שאי גמישותה של הדת משמעה א-ל שישרוף אנשים על כך שבחדרי חדרים עברו על פרטי פרטים של לשון ההלכה היבשה [נניח, חיתוך נייר טואלט בשבת, או שלא הפלו את האישה כמיטב לשון החוק היבשה] שאף היא יצירה אנושית לכל דבר ועניין של אנשים שלפי גישה זו הכינוי חז"ל מאוד מקל בהתייחסו אליהם). וזאת למשך 2000 שנה לפחות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 20:38 |
|
| |
הווה,
להערה באדום. אתה רוכב כאן אתרי רכשי. מחד, אתה מאשים אותי שאני משנה את ההלכה, וסוטה מהדרך המקובלת במסורת שלנו. ומאידך, כשאני אומר שחז"ל שמרו על המסורת, אתה טוען שהם דווקא עשו מה שהם רוצים. אז אם כך, אני הולך בדרך של חז"ל, ומדוע לדעתך אני סוטה מהמסורת בדרכי?
אבל האמת היא שלא הם סטו מהמסורת, ולא אני סוטה ממנה. הם שינו לפי הדפוסים שכתבתי, וזה גם מה שלדעתי אנחנו אמורים לעשות. בדיוק כמוהם.
כפי שכתבתי, אני מניח שהיו להם סיבות טכסטואליות (או מסורת כלשהי) פרט לאלו המוסריות. אתה שואל מנין לי. הסיבה שלי היא שבלי ההנחה הזו אנחנו מגיעים בדיוק למה שאתה שם בפי, כלומר שהתורה היא לוח חלק שחכמים עושים בה כטוב בעיניהם. הנחתי היא שלא סביר לעשות זאת, בדיוק כפי שאתה טוען כנגדי כל הזמן. יתר על כן, אני רואה שחכמים עצמם לא מרשים לעצמם לעשות בתורה כטוב בעיניהם, אלא מעלים שיקולים שונים. לכן אני מניח שגם כשחז"ל עשו סוג פרשנות כזה, זה היה מסיבות טכסטואליות, ולא רק מוסריות וכדו'. עובדה היא שדברים אחרים הם לא שינו (כגון עונש מוות על חילול שבת, או על עבודה זרה, או הריגת עמלק וכדו').
1. גם ראשונים מוציאים גמרות מפשוטן, כאשר הסברא מורה לעשות זאת. אבל גם אם בדורות אחרים לא עשו זאת, אני טוען שלא טוב עשו, וצדקו חז"ל שהשתמשו בסמכות והזכות לפרש. האם להמשיך את חז"ל זו סטיה מהמסורת, כפי שאתה חוזר וטוען כלפיי?
2. מי אמר שחז"ל קבעו מי יכול לשנות? אולי התורה עצמה קובעת זאת? חוצמזה, יש כאן תופעה דמה לתקנות חכמים אחרות (כמו עוף בחלב). מי שמם לקבוע תקנות? התורה. שלישית, גם כשהם קובעים שהדורות הבאים לא יוכלו לשנות אלא בבי"ד גדול, הדבר דומה לחוקה שהכנסת קובעת לדורות העתידיים שאין לשנות אותה אלא ברוב מיוחס. הדבר קיים בכל מערכת משפטית שמנסה ליצור קביעות ועקביות, ואין שום דבר מיוחד בהלכה בעניין זה. גם חכמים יכולים לקבוע דרישה כזו (שצריך בי"ד גדול יותר), ואין כאן שום בעייה עקרונית. יתר על כן, הקביעה האם הבי"ד שלנו מספיק גדול היא שלנו, ולכן אנחנו בהחלט יכולים לשנות.
3. לא הבנתי את השאלה. כשהיה רק שבט יהודה, זה מה שהיה, וזה מה שיש עד היום. לכן אנחנו רואים את הקביעות הללו כמחייבות. אם יבואו שאר השבטים אולי הם באמת לא יהיו מחוייבים. מה הבעיה כאן? וכי התימנים מחויבים לתקנות רגה"מ?
4. לגבי גז"ש, ראה אנצי"ת שהביאו מש"כ הרמב"ן והבאים בעקבותיו, שבגז"ש מדובר על מסורת חלקית בלבד. היתה מסורת מסיני, שקבעה שיש לעשות גז"ש בין שתי מילים מסויימות, או שיש הלכה שנלמדת בגז"ש ממקום כלשהו, וכדו', ואנחנו משלימים את הדרשה הזו. לכן נוצרות מחלוקות ביחס לגז"ש. בהשלמות הללו שנעשות על דעת הדרשן נכנסות סברות, כמו בכל שאר דרכי הדרש.
5. רוב מניין (אך לא בניין) של היהודים אכן חי באשלייה שהכל ירד מסיני. אבלהרי אתה עצמך טוען שזה לא נכון, ובצדק. אז אם כולם טועים אני חייב לאמץ את הטעות הזו? הרמב"ם כתב דברים מפורשים, ובגמרא זה עוד יותר מפורש, והמקורות מדברים בשפה לגמרי חד משמעית בענין זה. אז יש שוטים שחיים בבועה וחושבים שנ"ט בר נ"ט, או איסור פתיחת בקבוקים בשבת ירדו מסיני. למה זה מחייב אותי? אם אתה רוצה ליצור יהדות מטופשת כדי לתקוף אותה, זה ממש לא בעייה. בכל ציבור כשתיקח את דעת ההמון תוכל תקוף אותה בקלות. חבל שעם ההמון הזה נמנים כיום גם ת"ח חשובים. אבל האינטליגנטיים שבהם מבינים היטב שלא הכל ירד מסיני. ומה שאמרו חז"ל כללותיה ופרטותיה מסיני, הוא כמובן רק איך עלינו להתייחס לדברים ולא תיאור היסטורי.
אז שוב אני לא מוכן לאמץ אוטומטית אל חיקי כל תפיסה מטופשת. ואם אתה מתעקש ל=צייר דווקא את הטיפשות הזו בתור היהדות שאותה אתה רוצה לתקוף, זה כמובן קל מאד, אבל לא ממש הגון.
6. דרך ההתפתחות של כל מערכת משפטית (וגם מדעית) כרוכה במידה של אינרציה ושמרנות. אי אפשר לתת לשנות בכל רוח מצויה, ולכן נקבעים כללי שינוי. זה לא אומר שהדת קמה על עצמה, אלא שיש לקחת את הדברים בפרופורציה, ולדעת לברור את הבר מהתבן, ולהבין שחלק מהמערכת היא מחיר שעלינו לשלם אם אנחנו רוצים לשמור את יציבות המערכת הזו.
סוף דבר, טענותיך בכללן רוקדות על שתי חתונות סותרות. מחד, אתה מאשים אותי שאני יוצר דת חדשה ולא ממשיך את המסורת שלנו. מאידך, אתה מאשים את המסורת שהיא יוצרת דת חדשה שסוטה חמורות מהכוונה המקורית. אז אתה צריך להחליט: או לתקוף אותי, ולוותר על ההנחה שהמסורת שלנו שינתה את הכוונה המקורית (שהרי אם היא שינתה, אז אני ממשיך נאמן שלה). או לתקוף את המסורת, אבל אז לקבל את ההסברים שלי (כי אני שוב ממשיך נאמן של הכוונה המקורית).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 20:40 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | | לדעת רוב רובם של שומרי התורה בזמנינו, הוגיה, פרשניה, רבניה, דייניה. התורה ניתנה למשה מסיני מפי הגבורה, כולל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. |
|
עוד לא הספקתי לקרוא את כל התגובה שלך, ומיד חשבתי לעצמי האם אתה מודע לדברך אלה "כולל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש"
הרי אתה סותר את עצמך או שהתורה נתנה למשה בסיני או שכל הדורות נחדש ????
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 20:50 |
|
| |
שי
באופן עקרוני הפסוק שאוסר לעשות שינויים בתורה הוא בדברים ג' ב' "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו " ושם בהמשך "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וכו'" שהוא טעם הפסוקים הנ"ל וכאן זה מתחלק לשניים "כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו" ופסוק שני "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים" ובהתאם לחלוקה הזאת המצוות שהם חובה מהסיבה של קירבת אלוהים שהם למשל האיסור של כל תועבות ארץ מצריים ודאי שהוא דבר שאין בו שינוי לעולם לעומת זאת בתחום המשפטי שהעיקרון הוא "משפטים צדיקים" אם המשפט הוא לא צודק "בעיני העמים" אפשר בהחלט לתקן אותו על פי פסוק אחר שאומר "נביא אקים לך בקרבך מקרב אחיך כמוני [!] אליו תשמעון"
_________________
תוקן על ידי 1yakovw ב- 12/03/2011 21:41:12
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 20:52 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | | לדוגמא, מכירת אב את בתו זו זכות שהתורה נתנה לאב. אנחנו יכולים לחוקק תקנה שמבטלת את הזכות הזו, או סתם לא להשתמש בה. שהרי אין עליו חובה לעשות זאת. . |
|
אני חושב שברגע שכל הרבנים החרדים קיבלו עקרונית את חוקי הסוציאלי ?!
אז הנה לנו רופורמה שהיא נגד התורה וחז"ל,
ולבכיינים שאין להם שום מושג מהי תורה ומהי יהדות שישתקו כבר,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 21:03 |
|
| |
"דתניא אמר רבי שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר אמר ר' יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו כמאן אזלא הא דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר כמאן כר' אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת מאי טעמא אמר קרא (דברים יג) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר דכתיב (דברים יב) לא תעשון כן לה' אלהיכם אמר רבי יונתן אני ראיתיה וישבתי על תילה "
מכאן משמע שאם ציווי התורה מתנגשים עם המוסר האנושי הפשוט צריך להבין אותם כמשל או כאזהרה אבל לא
כפשוטם.
הרי תמיד חינכו אותנו שהתורה היא מעל השכל האנושי ואנחנו צריכים להכפיף את שכלינו למוסר של התורה
ואילו כאן רואים שלא תתכן סתירה בין המוסר האנושי לתורה ואם קיימת כזאת חייבים לא להבין את התורה כפשוטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 21:13 |
|
| |
| דייר כתב: | | | " הרי תמיד חינכו אותנו שהתורה היא מעל השכל האנושי ואנחנו צריכים להכפיף את שכלינו למוסר של התורה ואילו כאן רואים שלא תתכן סתירה בין המוסר האנושי לתורה ואם קיימת כזאת חייבים לא להבין את התורה כפשוטה. |
|
זה מה שהם לא רוצים להבין שזה רק לחינוך ותו לא, (אני לא רוצה להאשים חכמים ברישעות לשמה, כל מי שרק לומד ?! מבין את כל זה,)
הם מחפשים רפורמה ?! הנה רפורמה היום המדינה\סוציאלי גונבת את הבת מההורים ונותן אותה למשפחות אחרות במקרה הטוב, במקרה הרע ?! שולחים אותה לכל הרוחות לפנימיה,
התורה הסכימה לעשות זאת אבל אך ורק שהאדון יקח אותה לאישה ויתן לה את כל הזכויות שמקבלת אישה מבעלה,
איפה היום משה רבינו ?? ואיפה חוקי הנאורות ??.
תוקן על ידי maxmen ב- 12/03/2011 21:22:58
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 21:39 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | הווה,
להערה באדום. אתה רוכב כאן אתרי רכשי. מחד, אתה מאשים אותי שאני משנה את ההלכה, וסוטה מהדרך המקובלת במסורת שלנו. ומאידך, כשאני אומר שחז"ל שמרו על המסורת, אתה טוען שהם דווקא עשו מה שהם רוצים. אז אם כך, אני הולך בדרך של חז"ל, ומדוע לדעתך אני סוטה מהמסורת בדרכי?
לא שזה חשוב מה אני טוען (בניגוד לטענות עצמן), אבל הטענה שלי, מחב"ש שכמותי (פראק_מהלך: "גזור ושמור". לאו דווקא, אלא זו העמדה שאני מייצג בדיון), היא שחז"ל הם אנשים שיצרו דת וסגרו אותה מפני שינויים עתידיים ע"י יצירת ערבוב עד זהות בין דעתם לבין דעתו של א-לוהים. 2000 שנה זה הלך להם, והאפולוגוטיקה הדתית הצדיקה את זה בק"נ בריבוע טעמיה, אבל לפי החשיבה של שנת 2011 כבר קשה להתבלבל בכך, ולכן האפולוגוטיקה תפסה כיוון חדש: הכל אנושי אבל זהו רצון האל, ואני אומר שכיוון זה לא מחזיק מים. אם אתה מרגיש מחויב למשהו ולכן מוכן לעקם את הסברה הפשוטה/ישרה/לא-מחויבת-לדת, תוכל ללכת ישר לגישה החרדית הישנה והטובה, שסב סבך בצפון אפריקה וסבות סבותיי בהונגריה ובעירק - שעל לייבוביץ' לא שמעו ועל קאסוטו לא חשבו - החזיקו בה ללא ספק. האין זה כך?
אבל האמת היא שלא הם סטו מהמסורת, ולא אני סוטה ממנה. הם שינו לפי הדפוסים שכתבתי, וזה גם מה שלדעתי אנחנו אמורים לעשות. בדיוק כמוהם.
כפי שכתבתי, אני מניח שהיו להם סיבות טכסטואליות (או מסורת כלשהי) פרט לאלו המוסריות. אתה שואל מנין לי. הסיבה שלי היא שבלי ההנחה הזו אנחנו מגיעים בדיוק למה שאתה שם בפי, כלומר שהתורה היא לוח חלק שחכמים עושים בה כטוב בעיניהם. הנחתי היא (1) שלא סביר לעשות זאת, בדיוק כפי שאתה טוען כנגדי כל הזמן. יתר על כן, אני רואה שחכמים עצמם לא מרשים לעצמם לעשות בתורה כטוב בעיניהם, אלא מעלים שיקולים שונים. לכן אני מניח שגם כשחז"ל עשו סוג פרשנות כזה, זה היה מסיבות טכסטואליות, ולא רק מוסריות וכדו'. עובדה היא שדברים אחרים הם לא שינו (כגון עונש מוות על חילול שבת, או על עבודה זרה, או הריגת עמלק וכדו').
(1) מה שאתה רוצה לחשוב זה נפלא. יש עוד סיבות לכך?
(2) לגבי הטענה העובדתית שלך, הם אכן הגיעו עד לקצה של מה שהפריע להם (הקשו עד בלתי-אפשרי הריגה על חילול שבת) ולא התעסקו עם מה שלא נגע להם (הריגת עמלק - משום מה אתה חושב שהם היו הומניסטים יותר מחרדי בוגר חיידער בן ימינו, ולהנחה זו אין כל בסיס מלבד wishful thinking. מה גם שדוגמה זו היא בעייתית כפי שכתבתי שכן לפי זה שאול יכל להצדיק את עצמו בפרשנות אלגורית של מחיית זכר עמלק. רגע... מה אני צריך להגיע לזה? כמדומני שחז"ל כבר דיברו שהוא פירש זָכָר עמלק. פרשנות לגיטימית להפליא... למה נענש?)
1. גם ראשונים מוציאים גמרות מפשוטן, כאשר הסברא מורה לעשות זאת. אבל גם אם בדורות אחרים לא עשו זאת, אני טוען שלא טוב עשו, וצדקו חז"ל שהשתמשו בסמכות והזכות לפרש. האם להמשיך את חז"ל זו סטיה מהמסורת, כפי שאתה חוזר וטוען כלפיי?
גמרות VS ציוויים מקראיים. הראשונים שהוציאו את הגמרות מפשוטן זה משום שסברו שזו כוונת הכותב (=כלומר מה שהיה עונה אם היינו שואלים אותו) על סמך סברה (לעיתים בטעות ומתוך אנכרוניזם) או דבריו במקום אחר. אין זה דומה להטלת שיקוליים מוסריים על המקרא תוך חוסר מחויבות לדבריו הברורים ביותר של הכותב, שלפי דבריך התכוון שכל אחד יראה בו מה שהוא רוצה ובתנאי שימצא איזו מילה להגדיר כ'לינק'. אלו שני דברים שונים לחלוטין ואין להביא ראיה מזה לזה.
אין לי שום בעיה שלא עשו כך בכל הדורות כי לא שמו לב לקונספט של מה שהם מתעסקים בו כל הזמן. רק אל תכתוב "כך עשו בכל הדורות" כמו אחרון תלמידי החת"ם סופר כאשר זה לא נכון היסטורית.
2. מי אמר שחז"ל קבעו מי יכול לשנות? אולי התורה עצמה קובעת זאת? איפה? ולמה אי אפשר לעדכן את זה כמו כל מקום אחר? חוצמזה, יש כאן תופעה דמה לתקנות חכמים אחרות (כמו עוף בחלב). מי שמם לקבוע תקנות? שאלה מעולה. אם כי מעט פחות חמורה מאשר ייחוס דבריהם לא-ל (דאורייתא). התורה אם אתה מתכוון למקרא - נפלה פיתך בבירא, שהרי המקרא אינו אומר זאת במפורש אלא על פי פרשנות שהם עצמם נתנו לה. מעגליות גדולה מזה לא תיתכן. אם אתה מתכוון לסברה - חזרנו לשאלה המקורית: איך הם יכולים להגדיר שלא יוכלו להתווכח איתם. שלישית, גם כשהם קובעים שהדורות הבאים לא יוכלו לשנות אלא בבי"ד גדול, הדבר דומה לחוקה שהכנסת קובעת לדורות העתידיים שאין לשנות אותה אלא ברוב מיוחס. הדבר קיים בכל מערכת משפטית שמנסה ליצור קביעות ועקביות, ואין שום דבר מיוחד בהלכה בעניין זה. גם חכמים יכולים לקבוע דרישה כזו (שצריך בי"ד גדול יותר), ואין כאן שום בעייה עקרונית. יתר על כן, הקביעה האם הבי"ד שלנו מספיק גדול היא שלנו, ולכן אנחנו בהחלט יכולים לשנות. קדימה. אנחנו עולים עליהם מכל הבחינות. או שבהגדרה חכמה אינה יכולה להיות טובה יותר בדור הבא.
ה
3. לא הבנתי את השאלה. כשהיה רק שבט יהודה, זה מה שהיה, וזה מה שיש עד היום. לכן אנחנו רואים את הקביעות הללו כמחייבות. אם יבואו שאר השבטים אולי הם באמת לא יהיו מחוייבים. מה הבעיה כאן? וכי התימנים מחויבים לתקנות רגה"מ? וכי האשכנזים מחויבים מדאורייתא לתקנות רגמ"ה? לא הבנתי תשובתך
לא ענית על השאלה האם רוב שבט יהודה הסמיך אותם או שהצטרפו אל חוקיה של כת קיימת
4. לגבי גז"ש, ראה אנצי"ת שהביאו מש"כ הרמב"ן והבאים בעקבותיו, שבגז"ש מדובר על מסורת חלקית בלבד. היתה מסורת מסיני, שקבעה שיש לעשות גז"ש בין שתי מילים מסויימות, או שיש הלכה שנלמדת בגז"ש ממקום כלשהו, וכדו', ואנחנו משלימים את הדרשה הזו. לכן נוצרות מחלוקות ביחס לגז"ש. בהשלמות הללו שנעשות על דעת הדרשן נכנסות סברות, כמו בכל שאר דרכי הדרש. זה כבר קונספט אחר שמתחיל לדבר על ביסוס יותר 'שמיימי' לדברי חז"ל. מתחיל טוב
5. רוב מניין (אך לא בניין קצת מעגלי... בניין מוגדר כמי שמסכים איתך? למעט כמה מהראשונים שחיו במקומות שהתאפיינו בפתיחות אינטלקטואלית והיה להם ידע היסטורי, רוב הראשונים והאחרונים שכמו שאומרים "מפיהם אנו חיים" לא ידעו את מה שאמרת) של היהודים אכן חי באשלייה שהכל ירד מסיני. אבלהרי אתה עצמך טוען שזה לא נכון, ובצדק. אז אם כולם טועים אני חייב לאמץ את הטעות הזו? הרמב"ם כתב דברים מפורשים, ובגמרא זה עוד יותר מפורש, והמקורות מדברים בשפה לגמרי חד משמעית בענין זה. אז יש שוטים שחיים בבועה וחושבים שנ"ט בר נ"ט, או איסור פתיחת בקבוקים בשבת ירדו מסיני. למה זה מחייב אותי? אם אתה רוצה ליצור יהדות מטופשת כדי לתקוף אותה, זה ממש לא בעייה. בכל ציבור כשתיקח את דעת ההמון תוכל תקוף אותה בקלות. חבל שעם ההמון הזה נמנים כיום גם ת"ח חשובים. אבל האינטליגנטיים שבהם מבינים היטב שלא הכל ירד מסיני. ומה שאמרו חז"ל כללותיה ופרטותיה מסיני, הוא כמובן רק איך עלינו להתייחס לדברים ולא תיאור היסטורי.
אז שוב אני לא מוכן לאמץ אוטומטית אל חיקי כל תפיסה מטופשת. ואם אתה מתעקש לצייר דווקא את הטיפשות הזו בתור היהדות שאותה אתה רוצה לתקוף, זה כמובן קל מאד, אבל לא ממש הגון.
תהיה בריא... שאלתי: מתי נעלמה הידיעה הזו אל תהום הנשייה. האם מדובר בדה-בולוציה? או בפעם אחת? או שכבר חזלנו התחילו להאמין בדברי עצמם? כתבת הרבה בגנות התפיסה הזו אבל לא ענית על השאלה.
6. דרך ההתפתחות של כל מערכת משפטית (וגם מדעית) כרוכה במידה של אינרציה ושמרנות. אי אפשר לתת לשנות בכל רוח מצויה, ולכן נקבעים כללי שינוי. זה לא אומר שהדת קמה על עצמה, אלא שיש לקחת את הדברים בפרופורציה, ולדעת לברור את הבר מהתבן, ולהבין שחלק מהמערכת היא מחיר שעלינו לשלם אם אנחנו רוצים לשמור את יציבות המערכת הזו.
כלומר אתה מסכים עם הטענה אבל מגדיר אותה במילים אחרות, מעודנות יותר. מדעי החרטא כבר אמרנו?
סוף דבר, טענותיך בכללן רוקדות על שתי חתונות סותרות. מחד, אתה מאשים אותי שאני יוצר דת חדשה ולא ממשיך את המסורת שלנו. מאידך, אתה מאשים את המסורת שהיא יוצרת דת חדשה שסוטה חמורות מהכוונה המקורית. אז אתה צריך להחליט: או לתקוף אותי, ולוותר על ההנחה שהמסורת שלנו שינתה את הכוונה המקורית (שהרי אם היא שינתה, אז אני ממשיך נאמן שלה). או לתקוף את המסורת, אבל אז לקבל את ההסברים שלי (כי אני שוב ממשיך נאמן של הכוונה המקורית). |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 21:45 |
|
| |
| 1yakovw כתב: | | שי
באופן עקרוני הפסוק שאוסר לעשות שינויים בתורה הוא בדברים ג' ב' "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו " ושם בהמשך "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וכו'" שהוא טעם הפסוקים הנ"ל וכאן זה מתחלק לשניים "כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו" ופסוק שני "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים" ובהתאם לחלוקה הזאת המצוות שהם חובה מהסיבה של קירבת אלוהים שהם למשל האיסור של כל תועבות ארץ מצריים ודאי שהוא דבר שאין בו שינוי לעולם לעומת זאת בתחום המשפטי שהעיקרון הוא "משפטים צדיקים" אם המשפט הוא לא צודק "בעיני העמים" אפשר בהחלט להחליף אותו על פי פסוק אחר שאומר "נביא אקים לך בקרבך מקרב אחיך כמוני [!] אליו תשמעון" _________________
|
|
אתה מטיל את הפסיכולוגיה שלך על א-לוהים.
אתה נגעל מהומוסקסואליות ומסקס בכלל (ועל הסיבות לכך תשאל את פרויד) ולכן מחליט שגם אצלו זה עקרוני.
אתה לא רואה טעם ב" וקצותה את כפה" "שבר תחת שבר", ואולי רואה בזה פרימיטיביות, ולכן מחליט שזה לא עקרוני.
אם אתה מתייחס למה שא-לוהים אמר - לא רואה למה "לא תעשו ככל תועבות הגויים ההם" זה יותר ברור מאשר "לא תחוס עיניך" "כי יד על כס י-ה מלחמה לי-הוה בעמלק מדור דור" (שכאן בפורום עלו הצעות לעדכן).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 22:17 |
|
| |
אחרי המקרה המזעזע שקרה בערב שבת אני הראשון שאתנדב לשחוט עמלקי
דווקא פה אין שום מקום לעדכון.
כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים.
|
|
|
|
|
