האם המצוות הן מוחלטות או לפי ההתפתחות האנושית

נגעת בדברים שלך בנקודה חשובה מאוד אולי היא הנקודה העיקרית שבה אפשר להבחין בחדות בהבדל שבין עבודת א-לוהים לעבודת אלילים
שניהם שוים בזה שהם מייחסים את עיקר המציאות לדבר שהוא מחוץ למציאות שלהם עצמם ושניהם תולים את יהבם במציאות ההיא
ויותר מכך במידה מסוימת שם ה' תלוי בשם הא-ל כיוון ששם ההוויה שהוא ההכרה כשהיא לעצמה לא כולל אלא את מה שידוע לאדם מתוך הוויית חייו ואין לה דבר למציאות שנמצאת מחוץ להווייה ההיא לעומת זאת שם אלוהים הוא ההרגשה של הסופיות של האדם שכולל בתוכו את אי סופיות האל ביחס אליו ולכן רק שם האל יכול לגרום לאדם להגביל את עצמו
ההכרה נותנת לאדם הרגשה של ביטחון עצמי ולכן כשהוא לא בהכרה הרגשת האל חזקה אצלו מכל 
המטרה של התורה היא באמירה שה' הוא האלוהים ולכן הביטחון הוא רק בשם ה' ולכן הרגשת האל שהיא ללא הכרה עצמית היא שקר והיא עבודת אלילים שאותה התורה באה להוציא שהעיקר שלה הוא ההתעסקות בחיים כשהם ללא הכרה
אחרי כל זה נראה לי ברור שהתורה לא נגד יחסים אלא נגד ההפיכה שלהם לאלילות, אלילות שקיימת במידה לא פחותה כיום בציבור הכללי ודווקא כתוצאה מהצהרות נאורות כביכול וסובלנות, דבר שלאמיתו אינו אלא פרימיטיביות אלילית, של סגידה לחוסר ההכרה ולרגשות כהים של חטא,
הסטייה היא חוסר ההבחנה שבין רשות הרבים לרשות היחיד שרשות הרבים צריך להיות טהור לעומת רשות היחיד ששם הוא המקום הראוי להנאות של הגוף של היחיד בינו לעצמו
כל זה הוא הרגשה אנושית בסיסית אלא שהתורה אומרת עוד יותר מזה בזה שהיא אוסרת משכב זכר גם ליחיד ברשות עצמו שהוא הכנסת שם שמיים לתוך המעשים היותר אישיים שהוא היראת שמים גם בינו לעצמו,
אבאר - המשמעות היא שיחסי מין שאין להם מטרה תכליתית באופן עקרוני שאין להם מציאות כחלק במבנה של העולם הם מאוסים ודווקא בגלל שיש בהם אלילות כיון שאין להם יחס ומשמעות מעבר למציאות של המעשה עצמו והוא מעשה שמבטל את מציאות ההכרה שטפל לו באותה שעה ולכן רק אם יש לו חלק במבנה הכללי של העולם ההכרה העצמית והעולמית עדיין קיימת בו ואין בו אלילות 
בקצרה המטרה של התורה היא להעמיד דברים על המקום הנכון שלהם מתוך מחוייבות ומתוך הכרת המציאות לאמיתה
[אני חייב לצאת ואני מקווה להמשיך כשאני אחזור]

_________________