|
|
| נשלח ב-16/3/2011 00:39 |
|
| |
הפרספקטיבה שלי כמשקיף מן הצד כנראה שונה מזו שלך השקוע כל כולו בויכוח. קורה. יתכן בהחלט שעוד אהיה מפורסם ולמרות זאת אני מתקשה לגשר על הפער בין הטענה ש-1+1=2 לטענה שאתה מנסה להוכיח. וחוץ מזה, שב בשקט בזמן שאני מנסה לגונן עליך. אתה רק מקלקל  .
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 02:53 |
|
| |
רק אולי תהיה (בעתיד) מפורסם, קולומוגורוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 03:07 |
|
| |
צודק, שכחתי מי אני. בגילי המופלג זה עשוי לקרות.
שלך, אנדריי ניקולייביץ
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 07:16 |
|
| |
קולמוגורוב
אתה מציג את עמדתי בצורה לא הגונה.
ברור שכל צעד (או אי נקיטת צעד) מדיני הוא סוג של הימור שעלול להסתיים באסון גדול. אתה מנסה להציג את דברי כאילו אמרתי שמכיון שכך שב ואל תעשה עדיף. זה לא נכון - פשוט בגלל שאי עשיה גם היא סוג של עשיה בכגון דא.
אני מדבר על מצב בו אנשים הולכים בדעה צלולה לתכנית שיש בה אלמנט רחב היקף של הקרבת חיי אדם כאן ועכשיו, זאת מתוך אמונה במה שקרל פופר כינה "הנדסה חברתית סיטונאית" המבוססת על תיאוריות חברתיות שמניחות יכולת צפיה לטווח ארוך של הדינמיקה החברתית. במובן הזה הטירוף המרכסיסטי אכן מזכיר את הרעיונות ההזויים של ידידנו פרזנט: איזה שוטה טוען שפתר את משואות התנועה של החברה ויצא לו 42, ועל בסיס זה יורים בכמה מליונים וזורקים את כל הסבוטז'ניקים לסיביר, ואחרי 70 שנה אומרים סליחה טעינו.
כמובן שתוכל להשיג על דברי ולטעון שאין גבול חד בין החלטה על בנית כביש או על יציאה למלחמה נסיבות מסוימות לבין הקולקטיביזציה באוקראינה או "הזינוק הגדול קדימה" בסין. זה יהיה נכון כי כמו בכל דבר בחיים האמיתיים ההבדלים הם רציפים. נכון הוא שיש בכל ליטר מים איזה כמות של מלחים מומסים, ועדיין יש הבדל בין מי שתיה למי ים.
בין יתר הגורמים החשובים להערכה הזו בנידון דידן, כדאי לשים לב גם למופרכותם של הטיעונים הפוליטיים [לדוגמה בעמוד הקודם תוכל למצוא את ההיסק הלוגי הבא: בתקופת שרון באינתיפדה השניה נהרגו יותר מאלף בפיגועים, הרבה יותר מבתקופת השמאל, מסקנה: השמאל מביא שלום. הנה ארגומנט מקביל: בתקופת צ'מברליין כראש ממשלת בריטניה נהרגו כמה אלפי אנשים בכלהעולם במלחמות, אצל יורשו צ'רצ'יל נהרגו חמשים מליונים ובתוכם כחצי מליון אנגלים. מסקנה: מדיניות הפייסנות הצליחה] ולרמה שבה הדיון מתנהל - שים לב כיצד אדם שמציע בדם קר להתיר את דמם של אלפים (וגם לא הכחיש את האינטרפרטציה שנתתי לדבריו ולא חזר בו) נעלב כתינוק מכך שמישהו אמר עליו משהו רע.
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 16/03/2011 08:05:11
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 08:30 |
|
| |
קולמו. למרות מחאתי ומחאת רבים בגנות אמירתו החריפה של נדב. ישנה הסכמה מובלעת בדבריך אם איוולתו של פרזנט. אתה משווה את דבריו לשאלה ההיפותטית בסיכון האזרחים שלוקח על עצמו ראש ממשלה , רמטכ״ל או אפילו הטייס הפשוט בבואו להטיל פצצה גרעינית על אויביו מתוך ידיעה ברורה שבעקבותיה יהיו פעולות נקם מוגדרות שיכילו הרג אזרחים מקרב בני עמו. לו יהי כדבריך אין הטייס יודע על חיי מי הוא מהמר מה שאין כן ההנחה הסמויה שמניחים אנשי המתן ומתן מקרב השמאל בדבריהם אודות השטחים המיותרים ובדמוניזציה שעושים לתושביהם הוא שאת מחיר הדם שיידרש מההסכמים שהם מכוונים ישלמו אזרחים מסויימים . הפיגועים בתוך הקו הירוק גרמו לרבים ממאמיני המזרח התיכון החדש להתעורר ואילו ההתקפות הרצחניות מעבר לקו גורמות להם להפטיר מותר לנו לסבול הרג יהודי או חמשה יהודים למען השלום...אתה בטח שם לב לתופעה שההמון הירושלמי ימני יותר מההמון התל אביבי . יש כאלו שחושבים ואני בתוכם שזה לא מפני האלכוהול החופשי שהפסיק לזרום בירושלים , גם לא ניתן להניח שימניות היא מחלה מדבקת כרמיזתו של פרזנט לגבי המיינסטרים התל אביבי שמדביק את החוזרים בשאלה בשמאלניות... אלא ישנה השפעה לכך שסצינת הברים התל- אביבית לא שבתה במלחמות ולמעט מלחמת השחרור תל אביב היתה מקום בטוח יותר מכל עיר אחרת כך שאפשר להמשיך לחלום חופשי
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 08:40 |
|
| |
והלא כתבתי שסגור זה סגור?
אבל ניחא. אני נכנע לדעת החפצים בדיון. רק לא לריב. לידיעתכם, הגננת שהיא אני לא תשקיע כאן יותר מדי זמן. הנעלבים מתבקשים לפנות אלי באישי כדי להפעיל את הטיפקס אם יש עלבונות.
ראו הוזהרתם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 09:45 |
|
| |
יש משהו בטיעון של פרזנט על מעגל השנאה, אני חושב אבל שלאפשר לזמן מסוים רצח יהודים ללא הרתעה לא יעבוד משתי סיבות, אחת - פנימית הציבור בארץ לא יעמוד בכך, שניה- זה לא יגרום לפלסטינים להירגע אלא רק יגביר את המוטיבציה של החלקים הרצחניים שבחברה הפלסטינית.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 10:10 |
|
| |
למטפחת ספרים
לאחר שתי הסיבות שהזכרת (וקיימת גם שלישית והכי חשובה שאותה לא הזכרת) מה נותר נכון בדבריו של פרזנט שבגללו אתה טוען שיש משהו בדבריו?
(האם התכוונת לעובדת היות מעגל שנאה? האם משפט זה הוא טיעון מקורי של פרזנט או תאור עובדה ידועה)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 12:01 |
|
| |
אכן, טיעון לא מקורי. מה הסיבה השלישית?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 14:40 |
|
| |
נדב
מה מהווה בשבילך דוגמה לתוכנית שיש בה "אלמנט רחב היקף של הקרבת חיי אדם כאן ועכשיו"? הסכם אוסלו? תוכנית ההינתקות? הנסיגה מלבנון? השלום עם מצרים? כמדומה לי שאלה הדברים שעליהם הפעלת את דוקטרינת "שב ואל תעשה" שלך ואני לא רואה במה הם שונים מתקיפת הכור באיראן או יציאה למלחמה על סגירת תעלת סואץ או אינטרס חשוב אחר. אני לא רואה בדברי פרזנט את מה שאתה רואה בהם. יש כאלה הסבורים שלבסס את בטחון ישראל על החזקת מליוני אנשים בכלא היא מדיניות שאיננה קוסט אפקטיבית. היא יוצרת לשיטתם בעיה הרבה גדולה ממה שהיא פותרת. אי לכך הם מציעים לבסס את מדיניות הביטחון של ישראל על חלופות אחרות שהן לא פחות אפקטיביות ואינן כוללות שלטון ישיר, אלא גבול ופעולות תגמול נקודתיות (=שיטת המקל והגזר בניגוד לשיטת המקל והמקל). הם רואים בהסרת השליטה הישירה על האוכלוסיות העוינות אינטרס בפני עצמו שיכול להוות בסיס להסדר ארוך טווח. אולי אתה לא מסכים, אבל זו סתם תיאוריה מופשטת? אין דבר יותר ממשי מאשר הזעם המצטבר והאפקט הצפוי שלו, זו לא סתם תיאוריה פסיכולוגית. לשיטתם להימנעות מנקיטת יוזמה שכזו יש אלמנט רחב היקף של הקרבת חיי אדם. ויש להם נימוקים כבדי משקל.
אני לא נכנס כאן לויכוח מה נכון ומה לא נכון, אבל העניין הזה עם הילדה משכם שלא יצאה מעולם את גבולות שכם הוא לכל הפחות עניין רלוונטי. מרבית הטיעון שלך הוא להבנתי שהתגובות שנוצרות אצל הפלסטינים הם לא רלוונטיים ולא חשובים וזה סתם פסיכולוגיה לא מוכחת. זאת עמדה שאפשר לדון בה למרות שהיא לא נכונה בעיני, אבל אני מעיר על שלילת הלגיטימיות של הדיון בזה. כשאתה תוקף את מי שמעלה את זה בהשואות לקומוניזם אתה חוטא ב"הוכחה על ידי איומים" ועל כך אני מעיר.
במאמר המוסגר אני אכן מסכים שחשבונאות הרוגים (בדומה לנתוני האינטליגנציה של אור הלבנה) היא דרך מאד גרועה לנתח את המציאות, אלא אם כן אדם מפרט את הקשר הסיבתי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 15:05 |
|
| |
קולמוגורוב,
כבר הקדמתי ואמרתי שאין כאן חילוקים של חכמת התשבורת. אי אפשר לחלק בבירור בין תכנית רחבת היקף אך סבירה לבין תכנית מופקרת או מטרופת, כמו שבג"ץ לא יכול לנסח קריטריונים ברורים שיגדירו מראש מתי החלטה מסוימת היא בלתי סבירה בעליל והם יפסלו אותה ומתי לא. אבל לפעמים משהו עובר גבול מסוים כך שנראה לי, לפחות, שכל אחד יכול לראות את חוסר הסבירות או הרשעות שבו.
אתה כותב הרבה דברים נכונים שגם הסכמתי עליהם לעיל עם פרזנט, ואם תבדוק את הדו שיח בינינו לאורך האשכול הזה תראה זאת. להבדיל מפרזנט אינני גורס כי טענותי הן "מודל מתמטי" וכי מי שחולק עלי מונע מ"טיפשות או בורות". אני מסכים שהזעם המצטבר אצל האויבים שלנו הוא בעיה, אני לא אומר שצריך לנקוט דוקא בשיטת המקל והמקל, ואפילו הייתי חושב כך מבחינה מוסרית עדיין היתה בעיה שאנו לא חיים בחלל ריק ויש לחץ מהעולם וכדומה וכן הלאה. כפי שתוכל לראות אם תקרא מה שכבר נאמר באשכול הזה, כתבתי לפרזנט שאין לי הצעה גורפת לפתרון הסכסוך, ושאינני משלה את עצמי שיש לנו הכח או היכולת להכריע את אויבינו בנוק-אאוט. מצד שני הצעות שמעלים אחרים נראות לי לא הגיוניות ולא סבירות, לכן אני חושב ש - כאמרתו של קיסינג'ר - זה סכסוך שצריך לנהל ולא לנסות לפתור. כמובן גם על זה ניתן לחלוק וזה לגיטימי לגמרי. אני מדגיש שאת כל הדברים הללו כתבתי כאן באשכול הזה כבר קודם.
מה שפרזנט אמר זה לא שצריך לנסות לשפר את תנאי החיים בשכם או לסדר הסעות מאובטחות לים. הוא אמר שצריך לפתוח את המחסומים ולתת לערבים לרצוח יהודים חפשי, גם בתוך הקו הירוק, בהנחה שלאורך 20-50 שנה זה יגרום להם להרגע מהזעם. אני חוזר בפעם השניה על השאלה שהצגתי בפניו ועל תשובתו, שממנה לא נסוג ועליה לא התנצל:
"אפשרות שניה היא ... מה שאתה מציע הוא לשבור את מעגל האיבה באופן חד צדדי, או במלים פשוטות, להניח לערבים לטבוח כמה יהודים מדי פעם ולא לנקוט נגדם שום סנקציה (או לפחות לא לנקוט אמצעים נגד אוכלוסיה בקנה מידה רחב, גם אם אמצעים אלו נחוצים לבטחון היהודים, כי הם גורמים לערבים לתסכול וזעם). נראה לי שלזה התכוונת, כי לעיל אמרת משהו על כך שתושבי שכם לא זכו לראות את הים, ועל כך שלא נורא אם יהרגו חמשה יהודים או משהו כזה. אם אני מבין נכון את דבריך, אתה חושב שכדאי לפתוח את המחסומים ולאפשר לתושבי שכם מעבר לים התיכון (איך שלא תעשה את זה, הם יעברו דרך שטח שבתוך הקו הירוק) על אף שמדי פעם הם ינצלו את ההזדמנות לצורך טבח יהודים פה ושם, כי זה יגרום להם בטווח הארוך לפחות תסכולים ולכן יקטין את האלימות. "
ואת תשובתך:
"לגבי האפשרות השנייה - כן."
לזה אני קורא ניסוי בסגנון הקומוניזם: המון אנשים ימותו עכשיו ואת העתיד הזוהר נראה בעוד שנים רבות אם נאמין לספקולציה ההיסטורית של איזה פסיכו-היסטוריון הזוי.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 16:31 |
|
| |
אני מבקש מפי האתון שלא להגדיר את דבריי כאיוולת, אם ביכולתה. ועוד משהו - שאולי לא שמתם לב אליו - שהטיעון שהעלה (אחרי ניכוי עניין הסאדו-מאזו של החוזרים בשאלה שאין לו קשר ברור לענייננו) הוא חרב פיפיות (וסליחה שאני הולך להשתמש בכמה סטריאוטיפים כאן. אני ירושלמי ואיני ימני. לומד איתי סטודנט תל אביבי חילוני שעמדותיו נושקות לאלו של ליברמן. לא יודע מה הסטטיסטיקה אומרת אבל בכל מקרה בוודאי לא מדובר ב'כולם') כשם שהימני הירושלמי יאמר שהתל אביבי מרשה לעצמו לחלום ולנקוט בעמדות שמאלניות כי זה לא נוגע אליו, כך יאמר השמאלן התל אביבי שהימני הירושלמי או המתנחל לא נוקט בעמדה שמאלנית כי האמוציות ותחושות הנקמה מעוורות אותו / כי הוא מפחד (כלומר ברור שמישהו יסתכן יותר אבל אף אחד לא רוצה להיות בדיוק זה שיסתכן גם אם ביחס לכלל אזרחי המדינה / יהודי המדינה העובדה שאתה תסתכן תחסוך הרבה מאוד חיי אדם). בדיוק כמו שהחילוני יאמר שהאדם הדתי מונע מהפחד מגיהנום / מהצורך במשמעות / מהסביבה החברתית ואילו הדתי יאמר שהחילוני מונע מהרצון לקיים יחסי מין באופן חופשי (מיימוני - עובר? אפילו הרבנים החרדיים מדברים בצורה יותר גסה) זה דיי דומה לרעיון של הכשל הנטורליסטי שבו אדם גוזר ערכים מעובדות.
שנרב נ לא עלה על דעתי שטיפש אתה, ועל כך תעיד הרזומה המרשים(ה?) שלך באתרך באוניברסיטת בר אילן. נותרה האפשרות הראשונה. ורמז לכך תמצא בכך שהצגתי את השאלה כ 1+1=2 ביחס למה שכתב אודות אי-דמגוגיותם של טיעוניך.
אני לא משתתף בדיון - אין לי עור פיל לצערי - רק להזכיר לקוראים: השאלה אינה מי אני וכמה אוהב ערבים / שונא יהודים (מתנחלים) אנוכי. אלא האם ניהול המשבר הוא פיתרון (עמדתו של שנרב שעדיין לא הבנתי מה הנימוק לה) או פסאודו-פיתרון שנובע מכך שאנחנו רוצים להרגיש בשליטה (זו תופעה ידועה בפסיכולוגיה - אנשים יהמרו יותר על קוביה שהם מטילים לעומת הגרלה ממוחשבת, למרות שבשני המקרים העניין הוא כמובן מקרי שניתן לתיאור כהתפלגות מסוימת), ועלותו ב: 1. חיי אדם פלסטינייים 2. הסלמת הסכסוך למימדים מפלצתיים שלא תהיה לנו היכולת להתמודד איתם 3. הוא אינו חוסך בחיי יהודים כאשר אנחנו מדברים על טווח של כמה שנים (בהנחה והוא חוסך לטווח הקצר, שגם בה אני לא בטוח אגב); כאשר פיתרון יעיל ידרוש מאיתנו שינוי קונספט ופעולה על הפסיכולוגיה (הפחתת השנאה, קירוב לבבות, חשיפה להשכלה, ניסיון לארגן שינוי במבנה החברתי שם שמקביל למדיי למה שקורה בחלקם מסוימים של החברה החרדית, ויצירת 'גזרים' שימנעו מאדם לגמור את חייו על מטרה אידיאולוגית).
תוקן על ידי thepresent ב- 16/03/2011 16:45:41
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 17:25 |
|
| |
לנוכח שטוען שאינו נוכח בדיון... כל מה שאמרת נכון למרות היותם קלישאה הירושלמי אמוצינאלי והדתי מונע מפחד בגהינום והשמאלן מתגעגע לחיי *** מסויימים שרווחו בקיבוצו לפני שעבר לגור בשטחים הכבושים ממלחמת השחרור. אולם כל עוד הוא אינו מציע את חייו של מאן דהו אחר בעד רווחת חייו שלו הוא הגון. אמת כפולה זו קיימת בעוד מישורים (ותודה לסוס על המושג) למשל בעמדה שנקט שר הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה על היחס הראוי מצד המדינה למסתנני עבודה וכל העליהום המתלהם מסביב על הגזענות , בשעה שנשותיהם החסודות העסיקו עובדים זרים ללא תנאים סוצייאלים ומשכורת יד שניה וכו׳ גם אלו שלא מעסיקים אותם בתנאי ניצול עדיין אינם מארחים אותם בשכונותיהם אלא נותנים לפריפריה (מדיניות מגדרה עד חדרה מוכרת לך?) לסבול את המאבק המחודש על מקומות העבודה על חיים בסיכון גבוה לקשישים וקשי יום . אולם מכיוון שלא התבטאת בנושא ייתכן שגם אתה מוחה על אמת כפולה זו כמוני . כל הויכוח שלי איתך הוא לא על ימין ושמאל אלא על יפהפיות הנפש להציע את חייו של מישהו אחר בתמורה לשקט בסביבתך . [אם כבר קלישאה האוניברסיטה בירושליים בטוחה יותר מיישובי החטוטרת שעל גב ההר למרות שמסוכן לחפש חניה בלילה בהר הצופים ... כך שסטודנט ירושלמי לא ממש משתתף במשחק חוץ מימי המילואים שאינו עושה]. באם כפי שטענת לעיל לא לכך התכוונת ואתה מכניס למעגל הסיכון את אזרחי המדינה בשווה כפי שטוען נדב , ואתה מוכן לרצחנות גם בתוך הקו הירוק אז יצאת מהקלישאה ואתה שמאלני הגון.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 17:30 |
|
| |
אז גילית שאני טיפש. איך היה אומר יצחק שמיר: נו טוף.
אם אתה לא מבין מהו ניהול סכסוך, תחשוב על המלחמה הקרה. היה מצב בו המדינות הקומוניסטיות תפשו שליש עולם ואמרו שהן רוצות להתפשט ולהשליט את שיטתם החברתית בעולם כולו, ואילו המדינות החפשיות לא ממש רצו בכך. שני הצדדים היו, במשך רוב הזמן, חמושים עד לאזניהם בכל טוב הנשק הגרעיני ואחר.
מי שהסתכל על הסיטואציה בין 1950 ל 1980 והיה נחוש בדעתו למצוא "פתרון" התרשם שיש שתי דרכי פעולה: להלחם במלחמה נוראית שבה ימותו כמות עצומה של אנשים (בתחילת שנות ה 50 היה רגע שבו רק לאמריקאים היתה פצצת מימן ולא לרוסים, באותו חלון זמן היה נראה שאפשר להשיג נצחון אבל היה ברור שזה יהיה מאד יקר) או להכנע לקומוניסטים. זה היה הלך המחשבה שביטא ברטנארד ראסל כשטבע את האמרה better red than dead.
בפועל זה לא הסתיים כך. המלחמה הקרה הסתימה כשהשיטה הקומוניסטית קרסה מבפנים, כשיותר ויותר אנשים בברית המועצות הבינו שזו פשוט שיטה גרועה. אבל היה צריך להעביר איכשהו את 45 השנים שבין מלה"ע השניה לגורבצ'וב. את השנים הללו העבירו לא בחיפוש "פתרון" אלא בניהול המשבר: מלחמות על אש קטנה (יחסית) בקוריאה ובויאטנם, תחרות על לבם של משטרים בעולם השלישי וכדומה. אני לא בטוח במאה אחוז שזו משמעותם המדויקת של דברי קיסינג'ר, אבל לזה אני קורא פחות או יותר ניהול של סכסוך. הטענה היא שמי שמתיחס לבעיות סבוכות בין קולקטיבים אנושיים כאל משוואות או חידות שיש להן פתרון מוגדר שאמורים להציג אותו כאן ועכשיו מטעה, או עלול להטעות, מפני שלפעמים כדאי להמתין ולאלתר ולא להרים ידיים או ללחוץ על הכפתור האדום.
כל זה לא סותר פעולות להפחתת השנאה ועידוד ההשכלה וחלוקת גזרים ומלפפונים וניגוב חומוס בצוותא והעלאת מעמד האישה ועוד הרבה דברים טובים, אבל לא מצריך, לפחות לטעמי, התרת דמם של יהודים בצורה הבזויה שאתה הצעת כאן.
אני חוזר וטוען שאין שום תקדים (או לפחות לי לא ידוע על שום תקדים) בו סכסוך בין מדינות, עמים או שבטים נפתר על ידי החלטה מודעת של צד אחד לתת לצד השני לשחוט את אנשיו כסדר למשך 20 עד 50 שנה כדי לשפר את מצב רוחו לרמה שתאפשר דיון קונסטרוקטיבי. שטויות כאלו קימות רק במוחם הפנטזיונרי של קומץ (אני מקווה) שוטים, הארי-סלדונים מטעם עצמם שפתרו את משואות ההיסטוריה ועכשיו מספרים לנו מה יהיה מצבם הפסיכולוגי של הערבים עוד חמשים שנה אם נעשה כך או כך.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 17:33 |
|
| |
כמובן שאיני חושב שמתיישבי וישובי גב ההר הם חטוטרת אלא לתפארת ביטחון ארץ ישראל. וגם התיישבות זו היא קיומה האמיתי של מצוות עשה ד׳ לדעת הרמב״ן משכחת הרמב״ם , יישוב ארץ ישראל ״ והוא שנצטווינו שלא להניחנה לזולתינו או לשממה״ ואלו שגרים בבני ברק בבנייני ארבע קומות אינם ממש מסייעים לכך כמו קרוואן או אוהל בגבעה 725 - כמובן שיש צורך במסה מסויימת במרכז הארץ - אבל זה לא נושא האשכול.
_________________
תוקן על ידי pi_haton ב- 16/03/2011 17:37:06
|
|
|
|
|