לאחר הטבח באיתמר

כמשקיף לא נייטרלי, אני מרגיש צורך להשחיל איזה הערה או שניים שאני מקווה לא יחשב לאקט מלחמתי. פוליטיקה היא נושא חשוב מכדי להפקירה למסיתים ודמגוגים . לצערנו הדיון הציבורי בישראל כן נשלט על ידי מסיתים ושרלטנים והמשקל הניתן לנימוקים רציונליים הוא אפסי. מאמרי הדעה בעיתון הארץ, למשל, כוללים בעיקר חלוקת ציונים (היום היה שם מאמר שבו מישהו "הוכיח" שישראל "הודתה" ש"מפעל ההתנחלויות הוא גילום של פעולה נקמנית, אקט ברוטלי ישראלי, מעודן אמנם, נגד הפלסטינים".ונניח שכן, נו ואז?). בבחדרי מצטטים את מנחם ברוד שמכל עניין ועניין מסיק כמובן שהרבי צדק. 

הדיון כאן התחיל טוב ואנשים התווכחו באופן רציונלי, אבל אז זה מגיע לשלב שבו נדב מוכיח שבעצם פרזנט דוגל באידיאולוגיה רצחנית שלא רחוקה מהקומונזים ושלדעתו לא נורא אם ייהרגו כמה יהודים, מה שכמובן מצדיק את האיחולים שקרבנות המדיניות הזו יהיהו ילדיו של פרזנט. חשוב לי להדגיש, אני חושב שנדב באופן כללי הציג את עמדותיו באופן מאד שקול ולמרות שלדעתי הוא פה ושם מחליק או מנפנף את הנקודות שלא כל כך נוחות לו (לענ"ד כמובן), הוא מוסיף תרומה מאד חשובה לדיון הרציונלי. אבל הצעד הזה של "חשיפת" האופי המרושע של עמדת היריב זהו בדיוק סוג הצעד שמזהם את האווירה הציבורית ומונע דיון הגיוני וקר רוח. לאנשים כמו מנחם ברוד או לבלרי הארץ באמת לא איכפת יותר מאשר לחזק איזה דעה קדומה או לנצח בויכוח לכן הם מחפשים הוכחות לגבי הכוונות האמיתיות של היריב הפוליטי ועד כמה לא צריך להתחשב במה שהוא אומר. אבל זה לא צריך להיות הנורמה, לא כאן.

אחד המאפיינים של דיון רציונלי הוא שאדם מציג את עמדותיו בצורה מספיק בהירה שמאפשרת ליריב לשים את האצבע איפה הוא חושב שהנימוק כושל. ונדב נימק בצורה בהירה מספיק את ההשואות שלו לקומוניזם כדי שאפשר יהיה להראות איפה הוא טועה (לדעתי). עד כמה שהבנתי הוא טוען שההשלכות מנקיטת יוזמה מדינית הן לא ידועות, מאחר ואי אפשר לנבא את התוצאות של המהלך. אי לכך מי שבכל זאת נוקט יוזמה הרי הוא מהמר על חייהם של אנשים, הוא עורך ניסוי בבני אדם על סמך תיאוריה לא מוכחת. דבר זה מציב אותו באותה מדריגה מוסרית כמו הקומוניסטים שביצעו את מדיניות הקולקטיביזציה באוקריינה. המסקנה היא שהמדיניות הלגיטימית היחידה מבחינה מוסרית היא שב ואל תעשה עדיף.   

הצרה היא שאני לא מאמין שמישהו יכול להחזיק בעמדה כזו באופן עקבי. מעניין למשל מה יאמר נדב על מי שטוען שיש לתקוף את הכור הגרעיני באירן למרות שלהערכתו יביא הדבר באופן מיידי למותם של אלפי ישראלים. האם יאחל לו שילדיו יהיו בין המתים? האם יאמר שב ואל תעשה עדיף? מדיניות של שב ואל תעשה, גם היא בגדר מדיניות. הרעיון להסיר אחריות לגורלם של אחרים על ידי אי נקיטת יוזמה היא בסך הכל הונאה עצמית. אז מה דין מי שחושב שהחזקת מליוני אנשים בכלא ענקי היא פצצה מתקתקת שמתישהו יתפוצץ לנו בפרצוף ושיש לפעול לשינוי המצב הזה? ואם הוא הגון מספיק להודות שגם אם יעשו כדבריו זה יעלה לנו בדם, האם זה אומר שהוא קומוניסט אכזר ואטום? לומר זאת פירושו לדרוש להפקיר את הזירה למוכרי אשליות ולשרלטנים.