מותר האדם מן הבהמה

ממי מפחד העם? מהמלך.
ממי מפחד המלך? מהמלכה.
ממי מפחדת המלכה? מהעכבר.

מכאן שכל העם מפחד מהעכבר.

הרמב"ם היה מזדעזע מעצם ההשוואה, הוא ראה את האפשרות והמימוש בפועל של ידעת המושכלות האפשריות כפיסגת המציאות, וזהו ההבדל הגדול בין אדם לבהמה.

פתחתי בעבר אשכול על הנושא

http://bhol-forums.co.il/topic.asp?topic_id=2867556&forum_id=1364

אני חושש שלא הובנה כוונתי ברעיון האשכול. לא כל כך מעניין אותי מי חי חיים טובים יותר אני או הג'ירף, או מי חשוב יותר אני או הזברה.
חידדתי את הרעיון שההכרה האנושית לא שווה הרבה מההכרה החייתית, כי אם בפונקציות ההנאה והסיפוק, כל חד בדרגא דיליה.
ומלבד הסיפוק האינסטנקטיבי המתמיד שנגרם אצל האדם בדרכים מודעיות ושכליות יותר מאשר הדרכים החייתיות הרדודות קוגניטיבית. אין כל הבדל אחר.

למה אם הבהמה רוצה משהו היא עושה וזהו  והאדם עוצר חושב מתפלסף וכותב ולא נעים לו להתבטא במפורש ?

סתם-שאלה.

אני מבין שכתבת את תגובתך בציניות, המבליעה את עדיפותו של האדם במידת ה'בושת' שכידוע מפי קדמונים 'הבושת היא השכל'.
אולי תתבונן פעם מה משמעותה של הבושה האנושית.
היא איננה יותר מאשר תגובה (שעיקרה בתסמונות גופניות, כריכוזיות חמצן במוח לפעולות מגננה, ולהבעות הפנים נחוצות) כתריס מפני החשש שמעמדו של האדם יפגע ע"י זולתו. וגם על ידי עצמו.

אין הבושה שונה מכל חישוביות אנושית אחרת לשרידות ושיפור תנאי החיים. כך שהיא מצטרפת לעליונות האנושית באפשרות ידיעה וחישוב מורכבות.

ושוב, גם כאן ניתן לשאול. האם הבושה מיטיבה עם האדם או מכבידה עליו.