|
|
| נשלח ב-6/7/2005 11:48 |
 |
| |
אוסיף שני דברים להודעה הקודמת.
1. הקטע השני (אחרי שורת רווח) פונה לווטו.
2. תורף הדברים בדבר המודעות של השינוי והתוספת, הוא העומד בבסיס ההבדל בין רפורמים לאורתודוכסים: המוכנות לשינוי מודע של המקורות מחמת מגמות של הפרשן או הפוסק. מגמות ישנן, אולם אל לו לעשות שימוש כזה במקורות באופן מודע. פרשן לא יכול לאמץ פרשנות בגלל שהיא מתאימה למגמותיו, אלא אם הוא משוכנע שזוהי הפרשנות האמיתית (עצם השכנוע שלו בהחלט יכול להיות משופע ממגמות, וזה קורה ללכל אחד, ואין כלל בעיה עם זה. אנחנו מהווים את מכלול הערכים הומגמות שלנו, והפרשנות שלנו ודאי מושפעת מאישיותנו).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2005 18:52 |
|
| |
מיכי
אני שמח בכך שהדברים עולים בצורה יפה ודי ברורה על השולחן ולכן אמשיך בדרך זו.
א) כשאדם אומר "לא מקובל עלי דעתו של הרמב"ם במו"נ" טמון משהו נוסף והוא שהרמב"ם לא היה מוכן לקבל את היהדות של אותו אדם. וזה מפחיד ביותר. כי הרמב"ם היה היחיד מבין הקדמונים שהיה רציונל בכל לבו והתמודד בכנות וברצינות עם הדעות שבמזמנו ושלפניו.
נתאר לעצמנו שהרמב"ם לא היה מקבל את דת ישראל והיה אומר משהו כזה "אין הבדל בין דת ישראל לכל דת אחרת" הלא היה זה מזעזע את אמות הסייפים ולא היה נשאר אדם רציני ומשכיל בדת ישראל. לומר אני מתנגד עקרונית ומהותית לתפיסת עולמו של אדם, דת, אלוקים, שלא כמו הרמב"ם זה שווה ערך למשפט: הרמב"ם עזב את הדת וזה לא מזיז לי.
ב) כשאני שומע אותך "אינני מקבל את דעת הרמב"ם במו"נ" עולה לי השאלה הבאה: האם אתה מקבל את תפיסת הרמב"ם ביחס לאחדות ה' והוא שלית מחשבה ותפיסה ביה רק על דרך השלילה ושידיעת משה רבנו בו הוא לא יותר מידיעת כל פילוסוף מתחיל כיון שהכל הוא רק דרך השלילה?
אם אתה לא מקבל את דעתו, צריך לפתוח בדיון פילוסופי עמוק ונוקב. ואם תשובתך היא "כן" אזי עולה השאלה הבאה: האם יתכן קשר לה' חוץ מעצם המחשבה עליו?
בעצם מה שאני אומר הוא, שהתפיסה התורנית של הרמב"ם הוא תוצאה ישירה מהתפיסה האלוקית שלו. ועל התפיסה האלוקית שלו קשה מאד להתווכח.
ג) זה שנשמע לך לא סביר שבלי פדיון פטר חמור לא תדע את ה', זוהי בעיה מורכבת. ונדמה לי שהרבה דברו על זה בפורם זה. אנקוט בדרך של התקפה (בבחינת את והב בסופה): וכי יש לך מושג מה 'פדיון פטר חמור' עושה לבן אדם? אתה חי בתפוקה שבני אדם התערטלו מהחיים הטבעיים ואתה הולך לבקר דעות ושיטות על משמעות של מעשים טבעיים על בני אדם?
ד) לא ברור לי אייך שני המשפטים שכתבת הולכים יחד: 1) "אינני מדבר על ריגושים כלל". 2) "לשמור את ההלכות קלה כבחמורה בגלל שבלי זה לא נגיע לדעת אלוקים זו איוולת בעיניי". אם בן אדם מחפש רק את האמת, מה זה משנה מה הסיבה שצריך לשמור את התורה? זה בהחלט הרבה יותר נעים ליטול לולב תוך הנחה שמעשה זה מתקן את העולמות העליונים, מאשר ליטול לולב מתוך הנחה שפעולות שמחה בחג מחזקת את הקהילה ואת חיי המשפחה הרחבה, וההודיה לה' תוך כדי שמחה מעוררת את האדם לחשוב על ה' ועל ידי זה יהיו כמה אנשים מוכשרים שיצליחו להתעמק יותר ויותר ברעיון האלוקי וישלימו את צורתם וצורת הבריאה כולה. זה יותר נעים ולא יותר אמת.
ה) בנושא גישה מחקרית אין בינינו ויכוח.
משום מה יוצא לי הכתיבה בסגנון של התרסה, אבל אין זו כוונתי כלל וכל דברי הם מתוך הערכה מרובה וכדרכה של תורה.
אינש
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2005 19:26 |
|
| |
אינש 
היה לי לעונג.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2005 21:15 |
|
| |
אינש, רק הערה קטנה.
המקובלים חולקים חריפות על הרמב"ם בשיטת "ידיעת השלילה" שלו. מי שראיתי שהיטיב להגדיר זאת, הוא בעל "שומר אמונים (הקדמון)". סבורני שאתה יודע על כך, ובכל זאת נכון בעיניך לתקוף את מיכי על כך שהוא סובר כדעת המקובלים ולא כדעת הרמב"ם. אך טיעון כזה אינו לוגי או משהו מכריח בדומה לזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2005 21:36 |
|
| |
בן איש,
זה לא שהוא סובר או לא כדעת הרמב"ם, אפשר להעדיף את גישת המקובלים בנבואה, וזה לגיטימי, גם מבחינתו של הרמב"ם. העניין הוא, או יותר נכון הבעייתיות שבדבריו היא בזה, שהוא מפריד בין הרמב"ם ההלכתי לבין הרמב"ם הפילוסוף, דבר שלא יעלה על הדעת, שהרי כמו שאינש כתב: "שהתפיסה התורנית של הרמב"ם הוא תוצאה ישירה מהתפיסה האלוקית שלו", היינו, שהכרת ה'- או 'תורת הנבואה' אם תרצה, היא היא הפילוסופיה אותה 'מגלה' הרמב"ם במו"נ. וכפי שהמשך חוכמה כותב שדברי רבינו ב'יד' ב'פירוש המשנה' וב'מורה' - רוח אחת בהם, והיא רוח ההלכה.
תוקנו שגיאות הקלדה
תוקן על ידי - riv - 06/07/2005 22:21:14
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 00:15 |
|
| |
אינש,
אנסה להתייחס לדבריך אחת לאחת.
1. לא מצאתי התרסה בדבריך, והם בהחלט מעלים טיעונים ענייניים. על כן אין כל צורך להתנצל.
2. הרמב"ם לחלוטין לא היה רציונלי בעיניי. הוא היה רציונליסטי, וזה משהו אחר לגמרי. ניתן להיות רציונלי לחלוטין ולהשתמש במינוח קבלי בלבד. כל עוד ההנמקה היא שכלית והגיונית, רק הנחות היסוד והשפה הם שונים. לעומת זאת, ניתן להיות רציונליסטי ולחלוטין לא רציונלי, וכזוהי בעיניי היא התיאולוגיה של הרמב"ם.
הסיבה להתייחסותי אליו בצורה כזו היא שהרמב"ם מתעקש (כדרכם של רבים מחברי הפורום, ולכן הם נוטים אליו) להסביר את הדברים כולם ב'גובה העיניים'. בעיניי לא רציונלי הוא לתפוס כך את התורה.
ראש הישיבה שלנו (הרב בלומנצוייג) אמר פעם בל"ג בעומר שאנשי הנגלה הם אנשי הנסתר הגדולים ביותר. לחשוב שהכל נגלה (וגם פילוסופיה היא נגלה, עם כל הכבוד למעשה בראשית ומרכבה בפירושו הדחוק והתמוה של הרמב"ם), זוהי מיסטיקה אמיתית בעיניי.
ההבחנה בין רציונליו לרציונליסטיות היא חשובה מאד עבור רבים מאנשי הפורום, כמו גם לגבי הרמב"ם. אך זזה שווה דיון באשכול נפרד (וכבר הערתי כן בעבר, לפחות פעם אחת).
3. מסיבה זו העובדה שהרמב"ם לא היה מוכן לקבל את התיאולוגיה או היהדות שלי אינה מפחידה אותי (אמנם מצערת). הוא לא הכיר חלק רלוונטי וחשוב מן התורה (את הנסתר), וזה אשר גרם לטעויותיו התיאולוגיות. ראה גם באשכול הריב"ש המקביל.
4. בו בזמן כידוע האר"י נהג להלכה כהרמב"ם, על אף שהוא היה מודע היטב לבורות של הרמב"ם בנסתר (בניגוד לאפולוגטיקות המפוקפקות אודות הזקן שהרמב"ם פגש בסוף ימיו והודה לו על הכל). כלומר ניתן לקבל את רוב המסקנות ההלכתיות של הרמב"ם גם בלי לקבל את התיאולוגיה שלו.
5. את טענתך על השווה ערך למשפט שהרמב"ם עזב את הדת לא הבנתי. יש לו השקפה שונה, ואני לא מקבל אותה, כמו עוד רבים וטובים ממני. מדוע זה אומר שהוא עזב את הדת? הוא טועה בכמה נקודות (חלקן חשובות מאד). משל הפיל שלהרמב""ם במו"נ גם הוא לא מקובל עליי (ראה בספרי בשער השני באורך). גם משל זה מניח במובלע רציונליסטיות, ואכ"מ.
מעבר לכך, זה בהחלט כן מזיז לי. אני בהחלט מצטער על כך שהוא טועה. אם כוונתך ב'לא מזיז לי' הוא שאני לא מושפע בהשקפותיי מכך, אז אתה אכן צודק. אבל מה רע בזה? האם כשהרמב"ם היה עוזב את הדת השקפותיי היו צריכות להשתנות?
6. על תפיסתתו האלוקית של הרמב"ם קל מאד להתווכח, ואני גם מוכן לעשות זאת. אמנם באשכול אחר. במחיכ"ת של הרמב""ם, תורת תארי השלילה בעיניי היא אוסף מתמיה של סתירות. בעיניי קשה מאד לא להתווכח עליה.
7. אני בהחלט לא הייתי עובד אדמה מעודי. גם אין לי כל כוונה כזו בעתיד הנראה לעין. מה רע בחיים לא טבעיים? אני מאד לא אוהב להיות קרוב לטבע, ואיני רואה כל ערך בזה.
כעת אשאל: האם לדעתך המצווה הזו בטלה לגביי? הרי לטענתך למי שחי רחוק מהטבע היא אינה עושה מאומה. זוהי בדיוק תוצאה אופיינית של רציונליסטיות רמבמ"ית, שאני לא מקבל. בעיניי פדיון פטר חמור עושה הרבה מאד, אבל לא כמכשיר לידיעת ה' או לחברה מתוקנת. הוא מתקן תיקונים בעולמות, ורק בדרך של ממילא הוא גם מהווה תנאי לידיעת ה' ולהפנמת התורה. זו בהחלט אינה מהות המצווה הזו, וגם לא של רוב האחרות.
8. שני המשפטים אותם אמרתי אינם סותרים כלל ועיקר. אני בהחלט לא מחפש ריגושים. אני מחפש את התוכן האמיתי (לא החווייתי) של המצוות, ואני בטוח שיש תוכן כזה. התיקום שהמצוות עושות אינו בסיס לריגוש, אלא האמת שבתוכנן. אם אתה מאמין שנטילת לולב מחזקת את חיי הקהילה ומשמחת אותי יותר מאשר עוגת קצפת אשריך. אין בזה כל פסול, אני רק לא חושב שזה נכון. לכן אני נוטה לקבל את הטענות הקבליות שיש בזה תיקונים בעולמות, שאל"כ אין טעם לעשות זאת.
דברים שפועלים בגובה העיניים (חברה ומשפחה) יכולים להימדד בגובה העיניים. מדוע הרציונליזם שלך ושל הרמב""ם ודעימיה נעצר כאן? מדוע לא תבחנו את הטענות הללו (שהלולב משמח אותנו ובונה חברה וקהילה באופן אופטימלי) באופן מציאותי ורציונלי, ותראו שאין בהן כל ממש. איפה הרציונליזם וחוסר המורא עליו דובר למעלה?
ברמה התיאולוגית רק אומר שסיבה ומסובב טכניים כאלו שסמבול כזה או אחר (כמו נטילת לולב) מעורר אנשים לחשוב ולהתעמק ולדעת את ה' לא משכנע אותי. הסיבה לכך היא שניתן היה לעשות זאת בעוד אלף צורות אחרות, שהרי הכל סימבול שרירותי. אם היו קובעים סימבול אחר היינו מתעמקים באותה מידה. אם כן, יש כאן דרגת חופש (משהו לא הכרחי ושיש לו תחליף שקול לו) בבריאה שאני לא חושב שהקב"ה מותיר כזו (לענ"ד לכל דבר בבריאה יש סיבה שהופכת אותו לאפשרות יחידה. וגם את זה כבר כתבו המקובלים בפירוט). אעיר כי הרמב"ם בנושא של דרגות חופש שרירותיות בבריאה טוען באופן עקבי שהן אכן ישנן (כמו שרירותיות הפרטים שבמצוות, וכמו ההשגחה על המין ולא על הפרט וכדו'). ואני לא מאמין בתיאולוגיה תמוהה כזו.
9. אסיים בהערה לריב. כפי שכתבתי למעלה, אני אכן מפריד בין 'שני הרמבמ"ים', ודלא כאו"ש. חדא, שכן כבר האריכו בכמה סתירות גלויות בין דבריו ב'יד' וב'מורה'. ועוד, שכפי שכתבתי קודם ניתן לקבל את פסיקת ההלכה שלו בנושאים שונים ללא קשר לתיאולוגיה שלו, והרי כך עשה גם האר"י הק' עצמו.
אין לי הסבר להבדלים הללו במשנתו של הרמב"ם, וגם לא התעמקתי בזה יותר מדי, שכן מבחינה פילוסופית ותיאולוגית המו"נ אינו ממש מעניין עבורי. אני חושב שקאנט היה פילוסוף טוב יותר לאין שיעור (אולי כננס ע"ג ענק, שכן הוא חי לאחר כמה מאות שנים), והוא תורם לי לא פחות ואולי יותר לידיעת הבורא ועולמו.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 00:35 |
|
| |
מיכי.
לא אמרת כלום. מה זה תיקון עולמות? ואת מי זה מענין?
האם זה (תיקון העולמות) לא ברירת מחדל? האם לא יכול אלוהים לצוות על עגבניה במקום אתרוג שיתקן עולם אדום?
לא שאני מקבל את הרמב"ם. אבל עוד פחות מזה מובנת לי הרחקת העדות של הקבליסטים. יצרו עולמות ושברו אותם וצריך לתקן אותם ע"י ריטואלים מגוכחים. וזה ממש הגיוני..
"שלום, באתי. למה באת? לתקן את הכיור. יופי, מעולה."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 00:47 |
|
| |
מיכי, מילים כדרבנות. עם שתי הפירושים, בעיקר לא המקובל.
ההסבר לחלוקה בין הרמב"ם במורה לרמב"ם ביד, יובן בעיקר לפי תפיסתו הידועה של התומיפ בקת"כ, על השו"ע וכו' ד"דבר ה' דיבר בם ומילתו על לשונם וזכו לכוון לאמת גם במה שלא כיוונו".
ולכותב מעלי -
תיקון עולמות, הוא רציולי ולא רציונליסטי. טענתך היא שאינך מוצא בו רציונליסטיות, וכאן הכשל של טיעונך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 11:32 |
|
| |
מיכי
אנסה לסכם את דבריך:
1) הרמב"ם לא היה הגיוני - כי הסברת היהדות לפי דרכו אינה הגיונית - אף שהשתדל להסביר דברים בצורה הגיונית.
2) זה שהרמב"ם לא הכיר חלק מהתורה מצערת אותך, אבל אינה גורמת לך להזיע.
3) גם אם הרמב"ם היה עוזב את הדת, זה לא היה סיבה עבורך לשנות את השקפותיך.
4) ניתן לקבל את רוב הלכותיו של הרמב"ם בלי התיאולוגיה שלו.
5) אתה מוכן להתווכח את התפיסה האלוקית של הרמב"ם שבעינך מלאה סתירות.
6) אם טעם המצווה בטלה, מדוע יש לקיימה?
7) העובדה שאתה מוכן לקיים תורה רק אם יש בה תוכן פניני, אינה קשורה לצורך בריגושים.
8) אתה בכלל לא מתחבר להבדל שבין שמחה שבאכילת עוגת קצפת, לבין שמחה של ריקוד משותף עם סמלים מהקציר.
9) אתה מעלה את הטיעון: שה' היה יכול להביא את התכלית המבוקשת מהצוות בדרכים אחרות.
10) אתה לא מאמין בתיאולוגיה של הרמב"ם המשאירה חופש לפרט.
ראשית אומר: היות שהרמב"ם היה היחיד מבין חכמי ישראל הקדמונים שהתמודד בכנות וביושר, בהיקף ובעומק, עם כל הדעות שהיו לפניו, כדי לבנות את תפיסת עולמו, לכן כל מבקש אמת אינו יכול להרשות לעצמו לעבור ברפרוף על דברי הרמב"ם ועוד להביע דעה לגביו. לכן אני אומר, מתוך דבריך ניכר שלא חרשת את המורה. השאלות שאתה מעלה כלפי המורה (מספרים 5 6 8 9 10) קשורים להבנה פנימית של דעת הרמב"ם ולפני כל וויכוח יש למצות את דעת הרמב"ם והבנתו.
בתשובה למספר 7
ארשה לעצמי להציג שלושת ההשקפות בדבר בסיס המחוייבות של האדם למוסר, צדק, תורה וכולי.
1) שיטת בעל חובת הלבבות וסייעתו: המצפון האנושי.
2) שיטת הרמב"ם: התורה היא השלמת הטבע להגעת כל דבר לייעודו. האדם העליון רוצה להגיע לייעדו ובזכותו המוסרית להכריח את סביבתו לשם כך.
3) החיבור לעולמות האמיתיים של המקובלים, שלפי מיטב ידיעתי, אין ביניהם מי שדיבר בשפה הרציונלית להסביר בצורה מקיפה ובכנות וביושר שאלת היסוד של בסיס המחוייבות. אפשר ללמוד את דבריהם ומתוך כך להשתדל להבין מהי דעתם בשאלה זו. בגישה זו נדמה שהתשובה תהיה דומה לזו של הרמב"ם, אלא ששניהם מדברים על עולם אחר.
בהתאם לכל השיטות אינני רואה הבדל בין אם הדרך להשגת היעד היא במצוות עם תוכן עצמי, לבין מצוות שעניינם הוא טכני ארוך טווח כדי להשיג את המטרה.
כל ההבדל הוא בשביל האדם שאינו פילוסוף, והוא מחפש ריגושים ויציקת תוכן עכשווי פניני לחייו. הייתי אומר שזה בבחינת עבודה זרה "תן לי דבר גשמי ואדבק בו" במקום האלוקים הרחוק הפילוסופי המופשט.
בתשובה למס' 1 אומר שההגיון שאתה מדבר עליו הוא עניין של טעם.
בתשובה למס 2 3 אומר: זה לא שהרמב"ם לא הכיר אלא הוא לא היה מוכן לקבל תורה שאינה מובילה לדברים שהוא סבר שהתורה מובילה אליהם. ולכן אם "מתברר" שההסבר שלו לא נכון, בעצם זה כמו לומר שהרמב"ם בדק את התורה והחליט שזה לא בשבילו והוא לא מקבל אותה. (יש את הויכוח האין סופי, כמה הרמב"ם באמת היה משועבד להסברים שלו). עם הכרזה כזו של חכם יהודי בקנה מדה של הרמב"ם, לא היה נשאר ביהדות אנשים רצינים.
מספר 4 נכון. בהדגש למלה "רוב".
מספר 5 אם יש לך חומר כתוב בעניין זה אשמח לקרוא ולהגיב.
מספר 6 נדמה שהרבה דברו על זה כאן בפורם. זוהי סוגיה מורכבת ומסובכת ובגדול סבורני שמי שדיבר יפה בעניין זה היה רבי גדליה נדל, שהיה אומר שאם החברה הייתה בריאה עם מנהיגים דגולים היה רצוי לערוך רפורמות חכמות ושקולות. בכל מקרה אין ספק שהנושא הוא "מהי הברירה הכי פחות גרועה, רפורמות או שמירת הדינים אף שאיבדו מתוקפתן המקורי". ואולי הכי נכון הוא להשתדל ליצוק תוכן בתוך הדינים הקיימים. ואשרי מי שעושה זאת!!!!
מספר 8 אני מצטער לומר לך, שלשם הבנה של טעמי המצוות, צריך פשוט להתנתק מהחיים המודרניים המטורפים ולחיות את התחושות הבסיסיות והטבעיות של האדם. אנו חיים בבועות פסיכולוגיות מורכות ומבולבלות ויפה שעה אחת קודם.
מספר 9 צריך ללמוד קצת מורה בשביל לראות שאין כאן בית מיחוש.
בהערכה אינש
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 11:50 |
|
| |
אינש,
תודה, חיכיתי לך
היה שווה, עשית את זה הרבה יותר טוב ממה שיכולתי אני
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 12:05 |
|
| |
לא התערבתי עד עתה בדיון , הנושא – שהעלה אקדמי – מרתק. וודאי שהדעות השונות שהועלו – כולן מעניינות וכולן במסגרת ההגיון והאפשרות . אלא שלא הבעתי את דעתי (הקטנה ) כי הנושא הוא מחקרי ואין זה משנה למעשה .
אין ספק שכל מוני המצוות – קבעו לעצמם בתחילה מהם המצוות, ורק אח"כ הכניסו אותם לסד של ה"תרי"ג ". אילו היה חיוב מפי משה לקיים " רק" תרי"ג מצוות – היינו בבעיה איזה מצוות לקיים ואילו לא ( מהו התרי"ג האמיתי והמחייב ). אולם אין מניעה לקיים 800 מצוות , ( בין כה וכה מספר המצוות שאנו יכולים לקיים ומקיימים הינו מצומצם ביותר ), כך שאין לנו שום נ"מ ממנין המצוות.
אלא שלדברים שנכתבו ע"י איניש אין דעתי העניה מסכימה
הוא כותב :
" א) כשאדם אומר "לא מקובל עלי דעתו של הרמב"ם במו"נ" טמון משהו נוסף והוא שהרמב"ם לא היה מוכן לקבל את היהדות של אותו אדם. וזה מפחיד ביותר. כי הרמב"ם היה היחיד מבין הקדמונים שהיה רציונל בכל לבו והתמודד בכנות וברצינות עם הדעות שבמזמנו ושלפניו. "
נתאר לעצמנו שהרמב"ם לא היה מקבל את דת ישראל והיה אומר משהו כזה "אין הבדל בין דת ישראל לכל דת אחרת" הלא היה זה מזעזע את אמות הסייפים ולא היה נשאר אדם רציני ומשכיל בדת ישראל. לומר אני מתנגד עקרונית ומהותית לתפיסת עולמו של אדם, דת, אלוקים, שלא כמו הרמב"ם זה שווה ערך למשפט: הרמב"ם עזב את הדת וזה לא מזיז לי. "
ועל כך אני חולק :
גם אם הרמב"ם היה כופר בעיקרי הדת היהודית – לא היינו זזים כמלוא הנימה מקיום מצוותיה . אין אנו מחוייבים לתורתו של הרמב"ם – אלא לתורה שצווה לנו משה מסיני. כבר היו דברים מעולם , וכבר "אחר " התפקר , ואפילו יוחנן כהן גדול לזיקנותו נטה אחרי הצדוקים . – האם מישהו החל לפקפק באמונתו אחרי כן ?
מאז ומעולם היו מחלוקות פילוסופיות בין חכמי ישראל . גם הרמב"ם עצמו במורה נבוכים אומר כי חכמי ישראל היו חלוקים אם המצוות ניתנו עם הסבר רציונאלי – או כר"א האומר כי " לא איכפת לו לקב"ה בין שוחט מהצואר לשוחט מהעורף " , ואין הכוונה שר"א סובר כי השחיטה מתקנת את הנשמה המגולגלת בבהמה הזאת אלא ר"א סבר שקיום המצוות – מטרתם – לעשות רצון אבינו שבשמים – וללמדנו כי אנו עבדיו – ואין זה משנה באמת אם שוחטים מהצוואר או מהעורף – אלא אנו שוחטים מהצוואר כי כך צווינו ע"י משה מפי הגבורה. וכן דבריו על מאמר חז"ל : " האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו כיוון שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות " , שלא עולה בקנה אחד עם תפיסתו של הרמב"ם למטרת המצוות.
אלא שמחלוקות פילוסופיות אלו לא משנות לנו כלום למהות חיוב קיום המצוות – כמו שבדברים רבים נחלקו חכמי ישראל בנורמות ההתנהגות החברתית והאישית , שכולם אינם מצוות ולא מחייבים אלא את מי שאמרם – וכל אחד יעשה כחפצו – וכהבנתו,
ועוד כותב איניש :
" ב) כשאני שומע אותך "אינני מקבל את דעת הרמב"ם במו"נ" עולה לי השאלה הבאה: האם אתה מקבל את תפיסת הרמב"ם ביחס לאחדות ה' והוא שלית מחשבה ותפיסה ביה רק על דרך השלילה ושידיעת משה רבנו בו הוא לא יותר מידיעת כל פילוסוף מתחיל כיון שהכל הוא רק דרך השלילה? "
ועל כך אני חולק :
הרמב"ם אינו כותב ואינו אומר כי ידיעת משה רבינו היתה כידיעת כל פילוסוף מתחיל – על דרך השלילה. הרמב"ם במורה חלק א' פרק נ"ד אומר כי מה שהשיג משה מידיעת ה' לא השיג אף בן אנוש לפניו ואחריו. ועיין עוד חלק ג' פרק נ"א.
עוד כותב איניש :
ג) זה שנשמע לך לא סביר שבלי פדיון פטר חמור לא תדע את ה', זוהי בעיה מורכבת. ונדמה לי שהרבה דברו על זה בפורם זה. אנקוט בדרך של התקפה (בבחינת את והב בסופה): וכי יש לך מושג מה 'פדיון פטר חמור' עושה לבן אדם? אתה חי בתפוקה שבני אדם התערטלו מהחיים הטבעיים ואתה הולך לבקר דעות ושיטות על משמעות של מעשים טבעיים על בני אדם?
. אם בן אדם מחפש רק את האמת, מה זה משנה מה הסיבה שצריך לשמור את התורה? זה בהחלט הרבה יותר נעים ליטול לולב תוך הנחה שמעשה זה מתקן את העולמות העליונים, מאשר ליטול לולב מתוך הנחה שפעולות שמחה בחג מחזקת את הקהילה ואת חיי המשפחה הרחבה, וההודיה לה' תוך כדי שמחה מעוררת את האדם לחשוב על ה' ועל ידי זה יהיו כמה אנשים מוכשרים שיצליחו להתעמק יותר ויותר ברעיון האלוקי וישלימו את צורתם וצורת הבריאה כולה. זה יותר נעים ולא יותר אמת. "
ועל כך אני אומר :
פדיון פטר חמור – אינו אלא עוד מצווה שהקבלה נתנה לה משמועויות מסטיות – כמו לכל המצוות , וכן למצוות לולב וניענועיו , הכל מתקן עולמות עליונים וכו' - והרמב"ם כדרכו – מגלה במצוות טעמים חברתיים סוציאליים, הדבר בא בעיקר לידי ביטוי בטעמי הקרבנות – כאשר הרמב"ם מדגיש את האפקט הפסיכולוגי על האדם , וההשפעה עליו – שלא יחזור לסורו. ואילו הרמב"ן – מדגיש את ה"סוד " הכמוס בקרבנות.
הסיבה העיקרית ליצירת כל מערכת ה "תיקונים " שיצרו הזהר והקבלה היתה כי , ההסבר הראציונאלי של הרמב"ם למצוות – פותח פתח לטוען : אם כל מערכת המצוות נועדה לאפשר לנו חיים טובים , מוסריים , וחברה תקינה יותר - מה לנו כי נלין על מי שאומר " אני חושב שחברה חילונית הומנית – היא יותר טובה ויותר יעילה ומוסרית – מחיי תורה ומצוות " – וכי למה מגיע לאדם כזה עונש ??
לכן בנה הזהר והקבלה תיאוריות שלמות על המשמעות של המצוות ועל תיקוני העולמות , ויצירת מלאכים ובניית רקיעים , ...... ולא קשור לחיי הטבע והחקלאות בזמנם , ולא קשור למתן האפשרות להתעמק התעמקות פילוסופית .
אולם הדעה בחז"ל כי מטרת המצוות היא בעצם קיומם, ובעצם קבלת מרותו יתב' והתנהגות בדרך התורה וקיום מצוותיה להפנמה שכל מעשי האדם בעולם – הבל הבלים – מלבד עבודת ה' , הרי שאין צורך למצוא מחסה מתחת המטריה המחוררת שבנתה הקבלה בדבר תיקון העולמות ע"י קיום מצוות .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 12:33 |
|
| |
הרמב"ם אינו כותב ואינו אומר כי ידיעת משה רבינו היתה כידיעת כל פילוסוף מתחיל – על דרך השלילה. הרמב"ם במורה חלק א' פרק נ"ד אומר כי מה שהשיג משה מידיעת ה' לא השיג אף בן אנוש לפניו ואחריו. ועיין עוד חלק ג' פרק נ"א.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/7-2.htm
מחיצת משה השקופה:
וכאשר ידע משה רבנו, שלא נשאר לו מסך שלא קרעו, וכי נמשלו מעלות המידות כולן והמעלות הדיבריות כולן. ביקש להשיג את האלוהים באמיתת מציאותו, אחר שלא נשאר מונע. אותה שעה אמר:
הראני נא את כבודך (שמות ל"ג, י"ח).
והודיעו, יתברך, שאי אפשר לו דבר זה, להיותו שכל נמצא בחומר. רצוני לומר: באשר הוא אדם. והוא אמרו:
כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג, כ')
הנה לא נשארה בינו ובין השגת האלוהים באמיתת מציאותו זולת מחיצת וילון אחת בהירה, והיא השכל האנושי שאינו נפרד.
וגמל עליו האלוהים יתברך חסד, בתיתו לו מן ההשגה, אחר שאלתו, יותר ממה שהיה לו קודם שאלתו.
והודיעו, שהתכלית אי אפשרית לו כל עוד שהוא בעל גשם. וכינה אמיתת ההשגה בראיית פנים. כי האדם כשיראה פני חברו, הגיעה לנפשו צורתו ולא יערבבנו בזולתו. אבל כשיראה אחוריו, ואם גם הבחינו באותה ראייה, אף על פי כן סופו שיסופק בו ויערבבנו בזולתו.
כמו כן השגתו יתברך באמיתות היא, שיגיע לנפש מאמיתת מציאותו, שלא יהא שותף לאותה מציאות שום נמצא אחר. עד שימצא בנפשו מציאותו קבועה ונבדלת ממה שימצא בנפשו ממציאות שאר הנמצאים.
ואי אפשר לאדם להשיג שעור השגה זה, אלא שהוא, עליו השלום, השיג מעט למטה מזה. והוא שנאמר בו:
וראית את אחורי (שמות ל"ג, כ"ג).
ואני עתיד להשלים העניין הזה בספר הנבואה.= מו"נ חלק ג פנ"א
*********************************************
ומה פירוש:
וגמל עליו האלוהים יתברך חסד, בתיתו לו מן ההשגה, אחר שאלתו, יותר ממה שהיה לו קודם שאלתו...וראה את אחוריו -
מה השתנה קודם שאלתו ואחריה? השגתו באלוהי השלילה היתה יותר חדה, הוא ידע את ה' מאחוריו - הוא ידע ביתר בהירות את מה שה' איננו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 12:52 |
|
| |
נו, ומה חידשת? הרי ציינתי למראה המקום אותו הבאת
וגם זה על דרך השלילה...
|
|
|
|
|
