בית פורומים עצור כאן חושבים

ביקורת על ביקורת המקרא,

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/6/2011 12:57 לינק ישיר 

[מקסמן,

נדמה לי שלא עמדת לגמרי על כוונתי.
אני מדברת על "קריאה דרשנית" לא כמנוגדת ל"קריאת פשט", אלא כמנוגדת ל"קריאה חוקרת".
אתה, מסיבותיך שלך, מתבונן בתנ"ך רק באופן דרשני, כלומר - מנסה להבין מתוכו את מי שאתה היום (לא רק במובן האישי, אלא גם במובן הלאומי, הדתי וכו'). בהכרח הקריאה שלך אינך מחפשת "מה התנ"ך אומר" אלא "מה התנ"ך אומר לי". כמובן שלא המצאת את השיטה והיא נפוצה בעם ישראל כבר אלפי שנים (ב"ה!).

ראה למשל דוגמא מדבריך שלך, בהם אתה משיח לפי תומך וכותב - "אני מחפש את החכמים את התובנות בין השורות, ואז אני מגיע לחכמים ולא לעדר שהם לא רלוונטי לי כלל וכלל, וזה מה שאני רוצה לראות בחקר המקרא".
ובכן, לא תמצא זאת בחקר המקרא כי לא זה מה שמעניין את החוקרים. הם לא מחפשים את "החכמים", כי אין להם (לפחות מבחינת ההגדרה האובייקטיבית של טיבו של המדע והמחקר) שום אג'נדה להראות שאבות אבותיהם (נניח) היו חכמים דווקא, או שדברי משה/אברהם/דוד באמת יסודם. גישה שכן מנסה למצוא כך מוּנעת מהנחת היסוד שיש קשר כלשהו בין משה/אברהם/דוד לבין הקורא העכשווי ושהקשר הזה מחייב באופן כלשהו את הקורא העכשווי. זו לא הנחת היסוד של המחקר. מחקר טוב יתבונן במציאות של המקור שלפניו (שוב - מציאות פיזית ומנטאלית כאחת) וינסה להבין אותה ולתאר אותה כפי שהיא, בלי מחוייבות רגשית/דתית/לאומית וכו'. לא תמיד זה מצליח, אבל אני מאמינה שזו השאיפה של המחקר ושל החוקרים.
האופן בו אתה קורא את המקורות שונה מהותית מן הדרך המחקרית, ואין טעם כלשהו לנסות ולגשר על פערים אלה. הבעיה העיקרית, בעיניי, היא שאתה כלל לא מבין שיש פער וזו כבר בעיה רצינית של מודעות עצמית.]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2011 13:24 לינק ישיר 

אמשלום:

נראה לך שאני לא מבין מה הם מחפשים, אמרתי במפורש מהם מחפשים הם מחפשים את הגוף ולא את הנשמה,
אבל והיות שהם מדברים בשם המדע, אז ההמון חושב שזה נכון או מה,
ולכן אמרתי יסוד בחקירת העבר שאין לדעת מה היה בעבר רק על דרך האפשר וזו אך ורק ספיקולציות ותו לא, זה לא מדע כלל, במיוחד שלא למדו את המסורת,

אגב: ביקורת המקרא לא רק עוסק בחקירה הקר והיבש, היא גם נותנת תיאוריות ברוח בהשקפות וכדומה,
ובזה בוודאי שהם חייבים להכיר את המסורת,

שמעתי הרבה מהם וקראתי הרבה מהם בזמן האחרון, באחריות אני אומר לך שאת כן את הרבנית אמשלום מכניסה אותם בכיס הקטן



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2011 13:25 לינק ישיר 

אםשלום
היטבת לנסח ולהסביר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2011 15:36 לינק ישיר 

[מקסמן,

אני חוששת שאינך מבין את מהותו של מחקר המקרא (לדוגמא, כי זה נכון גם למחקר התלמודי ולמחקרי היסטוריה וכו'). איני יודעת מה זה "גוף" ו"נשמה" בהקשר הזה, אבל ברור שהחיפוש שלך נובע מהנחת יסוד מהותית, לפיה הדמויות המקראיות מחייבות אותך באופן כלשהו, ולכן מובן שתרצה למצוא בהן ובסיפורים עליהן איזו חוכמה עמוקה, תובנה פסיכולוגית או אפילו הלכתית שמתאימה לאופן בו אתה, בשנת 2011, תופס כנכון. זו דרשנות במיטבה. חז"ל עשו זאת לפניך וכך גם רבים רבים לאורך הדורות. אין שום קשר בין זה ובין מחקר.
באופן אישי, אני גם לא רואה שום דבר "יבש" בחקר המקרא או בחקר חז"ל. יש שם חיפוש (מעמיק יותר או פחות, בדיוק כפי שיש דרשות מעמיקות יותר או פחות) אחר המציאות בה נוצרו המקורות. חלק מן המציאות הזו הוא סוג הלבוש ומנהגי האכילה, אבל גם תפיסות העולם וההשקפות האמוניות שהסתובבו בחלל האוויר באותה התקופה.

דוגמא להבדל בינך ובין המחקר -
מן הנתונים שלפניו יכול החוקר ללמוד שיוצרו של קטע תנ"כי מסוים האמין בקיומו של שד מאיים, ירוק ובעל שיני זהב. מאותם הנתונים בדיוק, אתה לא תוכל לעולם להסיק מסקנה שכזו, כיוון שהיא מטילה ספק בכל אושיות עולמך. מדוע? כיוון שאתה מאמין בכל ליבך שהמקור התנ"כי מחייב אותך היום, ובעולם שלך אין שדים כאלה וכל המאמינים בהם דינם להישלח לפסיכיאטר. לכן, אתה תנסה להסביר שיש כאן משל או אמירה אירונית, אולי אפילו תעז לומר שהמקור מדבר לזמנו, אבל ברור שלא ציפה מאיתנו להאמין כמותו וכו' וכו'...
האם בקריאה שלך יש יותר "נשמה"? תמהתני.]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2011 16:43 לינק ישיר 

אמשלום
למה לנו דוגמא של שד שלא קיים ואף פעם לא האמינו בו החכמים,
בואי לפרש פסוק פשוט בפרשת השבוע,
(ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְקֹוָק וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק:
(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם:
(לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:
(לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל:
(לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ:

נוווו עכשיו האמינו או לא, האם האמינו שמשה ביקש ואלוקים עשה ??
אני אומר שלא ולא,
הם האשימו את משה ואהרן בדבר,

במדבר פרק יז (ו) וַיִּלּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרן לֵאמר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְקוָק:
וחז"ל עוד מרחיקים לכת לומר שחשדו את משה על אשת איש ושמרו את הנשתיהם שלא יתקרבו לנואף הגדול (ח"ו)

את מנסה לעשות ממני טיפש או מה כאילו אני חייב למישהו משהו ולכן אני וכו' וכו'
האם תסכימי שאני יטען כך לגבי הביקורת, שהם לא רוצים להיות מחוייבים ולכן וכו' וכו'

תעזבי את הפסיכולוגיה בעניין, אני לא מחוייב לשום דבר, אבל אני רוצה להבין למה בני אנוש לבושים ולא ערומים,
חז"ל לא ניסו להגן על אף אחד בתנ"ך הם ביקרו את כולם מי משה רבינו עד אחרון הנביאים,
המסורת שלנו היא אמינה ביותר בזה שהיא מספרת הכל בכל מכל ולא מסתירה שום לשון הרע ולכלוך וכשלון,

לא מדובר האם אנו ב2011 או אנו בזמן התנ"ך לגבי תובנות והבינה, בידע ומדע כן אבל בבינה אין הבדל,
האדם הראשון גם ידע ש1+1=2
זוהי גאוותנות לחשוב כך שפעם לא הבינו כמו היום, הבינו והבינו ועוד אייך,
נכון יותר לומר שההמון של פעם היו יותר עםארצים מההמון של המאות האחרונות,
אבל מה מעניין את הביקורת את ההמן של פעם או את החכמים של פעם ??? וזו כל זעקתי,
תחשבי על המצאת השפות, תחשבי על החוקי חברה בתרבויות המקבילות לנו שהם דיי בסדר,
תחשבי שהם הם הגדירו את הלוח הזמן וכל חשוביה,
תחשבי שהם המציאו את הלחם (זה לא ברור מאליו)
במצריים העתיקה הרופאים נתחו כבר מוח,
ידוע לך שעד היום עוד לא חקרו מנין מגיע השפה באנושות ומה הסיבה ובאיזה תובנות בנו את השפה, היא מדע חדשה לגמרי ממש בשנה האחרונה,

תעזבי את השדים גם היום יש כאלה שמאמינים בצלחות וחיזרים שמגיעות מגלקסיות אחרות,
נווו זה אומר לנו מה וכמה בשנות 2011 הם חכמים ?? לא ולא כי לא את זה צריך לחקור לא את הסיפורי עם ואגדות שההמון כמו היום אז אולי האמינו,
מה שצריך לחקור זה מהם החכמות שקידמו בשנות 2011 ואז נבין כמה חכמים היינו בשנות 2011 
כך בדיוק אני נזעק לגבי זמן התנ"ך, בואו נחקור את ההתקדמות שבזמנם ולא את ההמון שאין הבדל ביניהם כלומר הם אותו דבר אז והיום (לא בדיוק אבל בכל זאת) 

למשל מתי באמת התחיל הכתב בארץ ישראל ? כלומר כתב וכלי כתיבה ויכולת כתיבה בההמון,
כל החוקרים לא מבינים מה קורה כאן, כל התרבויות מסביב עשו זאת מאות שנים לפניהם, אז למה לא בארץ ישראל ?
ואיך הגיעו למסקנה שבארץ ישראל לא היית כתיבה (בזמן שכל העמים מסביב ואפי העמים השולטות בארץ ישראל עצמה כמו מצריים ואשור כבר מזמן כתובים מגילות ארוכות במטרים)
נווו מה התשובה ? לא מצאנו בארכיאולוגיה ! 
ונשלח את הפרופ' לחידר והוא ישאל את הילדים היי היי לא מצאנו,
והילדים במקלה יצחקו ויזעקו לא מצאנו אינו ראיה,
נוווו באמת !!!!!!!!!! 

עכשיו בואי שאלה פשוטה, מנין לתנ"ך שהיה רק שפה אחת בתחילה ?
מנין לתנ"ך המצאת הברזל והנחושת באיזה זמן אחרי תקופת האבן,
מנין לתנ"ך ההמצאה של הכלי נגינה אולי היו לעולמים,
מנין לתנ"ך התובנה שהאדם הוא האחרון בהתפתחות, (בבריאה)
למה יש במסורת (בספרים החיצוניים) שדווקא חנוך המציא את השפה והלוח (הגדיר את הזמן, זה לא מובן מאליו הזמן והלוח)
ידוע לך שיש לנו מסורת חגים מנח כבר ומחנוך כבר, (על פי הספרים החיצניים שבמסורת) וזו הכוונת חז"ל שהאבות שמרו את התורה,

והחוקרים בגלל שלא מצאו בארכיאולוגיה מורידים את כל אלפי שנות המסורת, ובאיזה זמן במאה השביעי או עשירי (לא זוכר בדיוק) לפני הספירה,
ואיך בדיוק צץ להם אומה עם מסורת התפתחותית שחייב לקחת אלפי שנים ?? הרי זוהי נס יותר גדול מכל הניסים בכל התנ"ך,
לדוגמא התפתחות השפה שלנו, הרי אפי' אם נאמר שלא היו כתיבה עד שנת X אבל ברור שמשנת X כבר היה כתיבה,
ורמת הכתיבה בשנת X היא ברמה מסויימת שצריך לחקור כמה דורות מגיעים לרמה כזו ?
ולדעתי הלא מלומדת זה צריך לקחת מאות או אלפי שנים קודם, כלומר להגיע לרמה כזו בשנת X
וכן השבטים והחלוקה של העמים באיזור מסביב,
בקיצור כל כך הרבה פרטים של מסורת שקשורים קשר ישיר לשכנים מסביב, איך אפשר להמציא את כל השקר הזה בדור אחת באיזה מאה שביעי לפני הספירה,

אני מקווה שהמחקר הזה לא מקבל כסף על חשבון הציבור ואם כן זה פשע, מדובר בלייצנים ממש ולא בחוקרים, 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2011 20:00 לינק ישיר 

[מקסמן,

אני מתנצלת. חשבתי שיש כאן אופציה לשיחה אמיתית, אך מסתבר שלא כך הוא. אולי האשמה בי, שלשוני אינה מובנת. בכל מקרה, לא אוסיף לשחת כאן את כוחי לשוא.]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2011 20:50 לינק ישיר 

שלום.

MAXMEN כתב: 'הם [החוקרים] מחפשים את הגוף ולא את הנשמה'.

אני מסכים עמו כי ה'נשמה', או הרגש, החוויה, הם דברים חשובים מאד מאד לאדם. איננו מכונות. אנחנו שונאים פקיד שאין לו רגש ואינו רוצה לגלות 'הבנה אנושית' כלפי איזה אדם אומלל.

הבעיה הגדולה היא השגת מידה נכונה, וידיעה מתי להשתמש ברגש, בהיפעלויות הנשמה, ומתי לשים לה גבול. כל אדם רוצה שהרופא יתיחס אליו באנושיות, בהבנה, בהתחשבות. אבל עם הבנת המחלה והטיפול בה אנחנו רוצים שיתמודד בקור רוח של תבונה אוביקטיבית, ב'גוף' כלשונו. זאת כיוון שהתבונה הקרה, והיא בלבד, יכולה לתת לנו הבנה אמיתית של המחלה, ולמצא את הטיפול המתאים שישיג לנו מרפא.

הנה כאן הגינו לשורש הבעיה. השכל ה'קר' הוא הכושר המשותף לכולנו, והוא בלבד המשיג עבורנו ידיעה אוביקטיבית, ידיעת אמת. אמת זו אינה קשורה לרגש ולחוויה של אדם זה או אחר, היכולים לספק אמת סוביקטיבית בלבד, העלולה, מבחינה אוביקטיבית להיות שקר גמור. אבל מאמינים רבים, בעלי אמונה דתית או אמונה אחרת, להוטים אחר האמת הסוביקטיבית שלהם גם במחיר של שקר אובייקטיבי.

גישה המוטה כלפי העולם הרגשי והחוויתית, היא גישה רומנטית. היא עומדת בניגוד, ולעיתים אפילו מתוך איבה חריפה, לנאורות הנוטה אל התבונה.

בתורת הנפש החזיקו בעמדה לפיה הרגשות והחוויות הן היפעלויות שמקורן בגוף, ואילו בכושר המחשבה ראו ביטוי של הרוח בלבד, שהיא מנוגדת קוטבית לגוף החומרי. לכן, הוגים אשר תפסו את האל כהוויה הרוחנית הטהורה ביותר, ראו רק בשכל את בן מינה של אותה הוויה רוחנית, ולכן רק בו הכושר להתחבר לאל ולהכירו הכרת אמת. את ההיפעלויות הרגשיות שמקורן בגוף, ראו כמשועבדות לגוף, כמכוונות אל הצורך האנושי הסובייקטיבי, ולכן כנחותות ומפריעות להשגת אמת של האל. הנה כאן הגענו להפך טענתו של MAXMEN. בעיני הוגים אלו, לא הנשמה הרגשנית עיקר. היא נתפסת אצלם כגופנית,  ודוקא היא המחבלת במה שהוא מכנה 'גוף' – השכל הקר, האובייקטיבי המשיג את האמת.

אי אפשר שלא לתת את הדעת להתנהגות של הרומנטיקן, בעיקר כאשר הוא חובר לאחרים, רומנטיקנים כמותו. כאשר הם פועלים מתוך נטיה יתרה ל'נשמה', להיפעלויות הרגשיות והחוויתיות , כאשר הרגש גובר על השכל ושולט בו, קל מאד לשלוט בהם, ללמדם דברי שקר שיאמינו בהם בחוזקה, שהרי יכולת הביקורת נדחקה בבוז הצידה. או אז אפשר לשעבדם לאיזה רעיון, ולאיזה אדם או מוסד, על מנת שיצייתו מתוך אמונה עיוורת ומשועבדת. או אז אפשר להוליך אותם בעוצמה אמונית אדירה, באקסטזה שהם מצויים בה, ב'נשמה' היתרה – יתר על המידה, המפעילה אותם, למעשים אפלים ואיומים, להנפת סכין השחיטה בלהט רב.

תבונה מתונה, היודעת לאזן, מביאה שלום וסובלנות וכבוד לבריות, משיגה ידע וקידמה. הרומנטיקה של המאה העשרים רצחה מתוך אמונה אדירה, עשרות, הרבה עשרות, מליונים, בגלל ה'נשמה' היתרה שלה.  

אני אישית נותן דגש רב לשכל משום האמת, אבל מפנה מקום לרגש משום האנושיות. לו ידעתי להשיג את המידה הנכונה

עודד




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/6/2011 22:28 לינק ישיר 

עודד

ועיין עמ' 34



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/6/2011 05:57 לינק ישיר 

[בע"ב,

ברוך שובך.
של מי המאמר?]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2011 07:41 לינק ישיר 



[נדב שנרב]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2011 09:14 לינק ישיר 

עודד היקר כדאי היה לשמוע את את דבריך בעניין רגש והשכל הקר,

אבל לא זו כוונתי כלל וכלל, כוונתי גוף נשמה זה כמו ההבדלים בין עשרת הדיברות בחומש שמות לבין עשרת הדיברות בחומש דברים, כלומר המילים הם הגוף והתוכן הם הנשמה, במילים יש הבדל בין חומש שמות לבין חומש דברים, בתוכן אין הבדל,

כך בדיוק בארכיאולוגיה, אפשר למצוא חרס עם כיתוב עברי, זהו הגוף, הנשמה = שאם יש כתב עברי בשנת X אז בוודאי לקח איזה מאות שנים אלפי שנים לפחות עד שהתפתח הכתב\השפה העברית,

שמשה רבינו בא לפרעה לשחרר את העבדים ?!
אז זה הגוף,
הנשמה = זו הרמה התרבותית של משה ושל פרעה שמבין מה רוצים ממנו
ומיהם העבדים שמשה רוצה משחרר ? בוודאי הם זרים, ומשה מנהיגם,
למה משה הולך במדבר איתם לכיוון ארץ ישראל ? למה לא כובש את מצריים בעצמה אם הוא כזה גיבור ? למה לא כובש ארץ קרוב יותר סביב מצריים ?? למה ללכת במדבר ארבעים שנה לארץ ישראל, למה יש בכלל אומות בשמות התנ"ך,
כל זה זה הנשמה, אפשר להבין שהם שייכים לארץ ישראל מתחילה, שהיית להם מסורת אבות, ולכן הולכים לשם דווקא, 

וכן על זו הדרך,  שהרופא מטפל בי בגוף, הוא גם יודע שגופי היא בת מיליוני שנים, נכון הרי גופי מתפתח מהגוף של אבי ואימי,
הברית מילה שבגופי היא לא רק חתך של סכין, היא בא לומר שאני צאצאי ישיר של אברהם אבינו שהיה לפני 4500 שנה,

זו כוונתי נשמה מול הגוף:


אנו בשנות 2011 כל כך שקרנים בכל עניין ועניין, הרי אי אפשר למכור לנו מקרר חלב ולחם בלי שישקרו לנו, הכל פירסומת ושיכנוע,
הכל פליטיקה זולה, בקיצור שאנו באים לחקור דורות קודמים ?! אנו לוקחים את התרבות של היום ומיד עושים 1+1=2 כלומר כמו שאני צריך למכור משהו אני צריך לשקר כך בוודאי משה רבינו שיקר או השבט בארץ ישראל במאה השביעית לפני הספירה שיקרו,

אין להם עומק אין שום השכלה בחז"ל בספרים שלנו שנמצא בכל בית בעם היהודי, פשוט בושה וחרפה,
הם ניגשים לעניין בכזו קלות דעת, ואל תזכיר לי את הרגש עכשיו, זו לא רגש זו עניין של מטומטמים מול השכל הישר,
דוגמא:
עומד לו פרופ' בהרצאה וטוען שכל היסוד של הארכיאולוגיה היא חורבן, וכמה שהחרבן יותר גדול יודעים יותר פרטים,
ובלי שום בעיה הוא אומר שלא היינו בסיני ארבעים שנה,
הייי היי חמור אחד הרי איך תמצא אותם בסיני הרי לא היו חרבנות כי לא היו בכלל בתים, רק אוהלים,

זה נקרא קלות דעת, ואל תדבר איתי על רגש, בוודאי שהוא מצליח לעורר את הרגש נגדו, אבל זה לא מוריד מחוצפתו כלום,


תוקן על ידי maxmen ב- 29/06/2011 09:25:40





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2011 09:56 לינק ישיר 

עודד היקר:

אם אתה מכיר את הלוח היהודי והנוצרי כדאי לך לשמוע את ההרצאה הזאת, ותבין על מה אני מדבר,

http://multimedia.huji.ac.il/video/outreach/0607/s03.html



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2011 10:26 לינק ישיר 


בענין הבדלי הבנה על ביקורת המקרא.

באחת הערים נגנב מבית הכנסת שופר- הגיע חוקר משטרתי וגבה עדות מהרב.
תספר לי כבוד הרב מה נגנב?
-השופר.
מה זה שופר? התענין החוקר.
זה דבר שאנחנו תוקעים בו ומשמעים בו קולות שונים בראש השנה.
אה-  הבין החוקר- אתה מתכוון לחצוצרה.
לא לא צעק הרב- זה שופר ולא חצוצרה.
טוב  אני רוצה להבין אתם תוקעים בו בפה ומשמעים קולות דרכו, בדיוק כמו חצוצרה? אז זו חצוצרה!
טוב- נאנח הרב בהשלמה- שיהיה חצוצרה.
התחיל החוקר לכתוב בפרוטוקול וקרא-  מבית הכנסת של היהודים נגנבה חצוצרה!
קפץ הרב ממקומו וצעק- חס ושלום- שופר זו לא חצוצרה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2011 10:32 לינק ישיר 

אמשלום כתב:
[מקסמן, ראה למשל דוגמא מדבריך שלך, בהם אתה משיח לפי תומך וכותב - "אני מחפש את החכמים את התובנות בין השורות, ואז אני מגיע לחכמים ולא לעדר שהם לא רלוונטי לי כלל וכלל, וזה מה שאני רוצה לראות בחקר המקרא".ובכן, לא תמצא זאת בחקר המקרא כי לא זה מה שמעניין את החוקרים. הם לא מחפשים את "החכמים", כי אין להם (לפחות מבחינת ההגדרה האובייקטיבית של טיבו של המדע והמחקר) שום אג'נדה להראות שאבות אבותיהם (נניח) היו חכמים דווקא, 


אמשלום:
לא שלא הבנת אותי או שאני לא הבנתי אותך, שנינו מבינים על מה הוויכוח, הנה בדיוק אל זה הוויכוח,
למה זה נראה לך עניין של אג'נדה, זה עניין מציאות עובדתי מה הדור ההוא תרם להתפתחות התבונה בעולם,
איך כולנו היום הגענו למצב שלנו היום, כמו שוב אתו שאלה למה כל בני אנוש לבושים עם בגדים, זו השאלה וזו צריך להיות דרך החקירה,

זה בדיוק טענתי, שאנו חוקרים את שנת X ורואים בארכיאולוגיה כתב ושפה, אנו מבינים שלא בשנת X הומצאה השפה והכתב, רק מאות שנים קודם,

אפשר ללכת בדרך אחרת: כמו למצוא בכתב X איזה מיתוס של שדים, ולצחוק על הדור ההוא ונרגיש חכמים גדולים,
ולעולם לא נגיע לחקר האמת,
הרי אנו רוצים להבין את ההתפתחות התבונה והאבולוציה התבונית במשך כל אלפי השנים לפנינו,
אנו רוצים לחקור איך התפתח החוקי חברה, כל חוק וחוק מלמד על משהו על הרמה המוסרי התרבותי וגם התפתחות החכמה בכל תחום ותחום,
בוודאי שהיסוד היא לחפש את החכמים ואת התובנות ורק כך נבין אייך יש לנו כל מה שיש לנו,

מה קשור כאן הג'נדה ?
האם יהיה נכון לומר שיש לנו היום עניין השקפתי שנרגיש חכמים מאיי פעם, אוקיי אולי זה טוב לחינוך היום,
אבל חוקרים אסור להם להיות ילדים ולחשוב כך, להפך כך נהיה באמת יותר חכמים מאיי פעם, אם נשכיל לחקור אייך השתלשל התבונה עד דורינו אנו, ושוב למה כל בני אנוש לבושים עם בגדים,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2011 16:10 לינק ישיר 

שלום,

תודה לך, בעלבעמיו, על המאמר. קראתי אותו קריאה ראשונה.

 ניטשה הוא אינדיבידואליסט מאד בתורתו. אינני יודע איך אנשים האוחזים בדעותיו יכולים להקים איזו חברה. אינני חושב כי ראוי ליחס לו מה שפרשו אותו אחרים לצרכיהם. נדמה לי שזה עיוות גמור.

אפשר שהמאבק בין התבוני והרגשי-רומנטי שהמאמר מדבר עליו, מופיע אצל ניטשה בדמות המאבק בין הדיוניסי והאפוליטי. אם כך לפנינו שתי גישות יסודיות בטבע האדם, המצויות בו מזמנים קדומים.

 הרגש אינו רק ענין של אהבה ורחמים. קינאה שנאה ואכזריות מצויים בו בשפע.

 התנועה הדתית לאומית, פרי המהפכה האירופית הגדולה, עברה שינוי חריף. כבר למעלה משנות דור עמד על כך הפרופ' אוריאל טל. נדמה לי שאנחנו נסחפים בחוזקה אחר הרומנטיקה הגרמנית, אם כי זה מקבל איזו כסות דתית, ורוב הציבור אינו מודע כלל לדבר. את הדמיון אפשר למצא בביטויי לשון, בהדגשים תרבותיים ופוליטיים ועוד. יש לשים לב לדמיון הרב מבחינה לאומית ומדינית שבין השבטים היהודיים והשבטים הגרמאנים במאה ה 19 [שכן, גרמנים רק התהוו אז]. הדמיון במצב גורר דמיון תרבותי פוליטי. [מה עוד שגרמניה היתה מחוז חפצם של היהודים עד שנות השלושים].

הרעיון של תבונה אחת משותפת, שהכל חולקים בה, הוא רעיון סטואי, ולא רעיון מודרני. כיוון שהתבונה הזו משותפת, היא גם מאחדת את הכל, ובעלי עמדה זו הם קוסמופוליטיים ודוגלים בהומאניות, באחוות בני האדם באשר הם. בעל 'חכמת שלמה' מדגיש את המשותף לכולנו. הרי את כולנו נשאו אמותינו ברחמן תשעה חדשים. בלבוס, הסטואיקן הרומי, מדבר אצל קיקרו ['על טבע האלים'] על אגודה, אחווה של אלים ובני אדם שתפקידה לקשט את העולם [לעשותו יפה וטוב]. יש שגב רב בדברים האלו. קאנט, בתורת המוסר שלו, מחפש את היסוד התבוני המשותף לכל היצורים בני התבונה, כדי להשתית עליו מוסר המחייב את הכל. [אפשר אפתח אשכול על ענין זה]. גם הוא מדבר על 'ממלכת התכליות', ממלכה של כל בעלי התבונה, אשר האל הוא המלך שלה, וכל אזרחי הממלכה שואפים לטוב ולאושר כל האזרחים, שכל אחד מהם הוא תכלית בפני עצמה.

יש איפא הומניות גדולה באותה תבונה שכלתנית, קרה, חסרת 'נפש' כביכול. היא מכסה לפעמים על רגש עמוק המצוי ביסודה. הפרופ' בן שלומה מספר על הערכת משוררים את כתבי שפינוזה:

הפאראדוכס כאן הוא בכך שלפנינו שיטה, הנחשבת לשיא של הראציונליזם, שיטה המוצגת בצורה היבשה והקרה ביותר האפשרית, בצורה הגיאומטרית, ודווקא שיטה כזאת זוכה להערכה נלהבת של משוררים ורומנטיקאים. אחד מהם, שלגל, אמר: "קשה לי לשער כיצד אפשר להיות משורר ולא להעריץ את שפינוזה". דבר זה נראה מוזר מאד למי שנפגש בפגישה ראשונה עם השיטה. אבל המשוררים האלה הרגישו במשהו. גם אם לא תמיד הבינו את התורה בכל פרטיה :הם הרגישו את הלהט הפנימי (אני מצטט שוב את גיתה) "שחבוי מאחורי שדה-הקרח המבהיל של האתיקה". הם הרגישו שכאן יש ניסוח ראציונלי, קר, מאתמטי, לתפישת עולם שיש בפנימיותה פיוט רב מאד, למרות שבתחילה נראה, שיש מרחק גדול בין פיוט לבין השיטה הזאת.

 עולמו של האדם סבוך ומורכב, אין לתאר אותו בשחור-לבן. הוא רב גוני ומסובך. יש מקום לאמת הגדולה, האוביקטיבית, וגם לאמת הסוביקטיבית של אנשים שונים. ראוי לכבד גם את אמונתם, [כל עוד אינה פוגעת], אלא שראוי לדרוש מהם שלא ידרשו להפוך את האמת הסוביקטיבית שלהם לאמת הנדרשת מן הכל.

עודד




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ביקורת על ביקורת המקרא,
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.