הצימחונות לאור ההלכה והמוסריות

נורת_אזהרה 

<סבורני שר"י אלבו לא מדבר כאן על הימנעות מאכילת בעלי חיים מתוך תחושת רחמנות ומוסר עליהם, אלא מתוך כעין סגפנות, שלא להרגיל את האדם לאכילת תענוגים> 

יפי נפש דתיים מנופפים בהלכות "צער בעלי חיים" כדי להוכיח את דאגת התורה לחיות, בעוד שאצלי הדברים אינם ברורים כלל.

ולדוגמה אביא דברי הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה ז):

"מי שאמר בתחנונים מי שריחם על קן ציפור שלא ליקח האם על הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ירחם עלינו וכיוצא בענין זה משתקין אותו, מפני שמצות אלו גזרת הכתוב הן ואינן רחמים, שאילו היו מפני רחמים לא היה מתיר לנו שחיטה כל עיקר...", בהלכה זו אנו רואים ברור שהוא שולל את הסבר הרחמים והוכחתו היא מהיתר השחיטה.    

מדבריו בהלכות רוצח ושמירת הנפש הלכות ח - ט, שמהם ברור שב"פריקה וטעינה" הדאגה אינה בגלל הצער של הבהמה, שהרי הוא מתנה את החובה לפרוק (ולטעון), רק אם בעל הפרה מסייע לו, ורק אם החמור או המטען הם של יהודי, אך כשהמטען והחמור הם של גוי פטורים מלפרוק את המטען. 

<אומנם בתחילת הפרק הזה הוא מביא גם את השיקול המוסרי, אך דווקא משם משמע שהשיקול המוסרי וההימנעות מ"עובי ועכירות בנפש" אינם עניין אחד: "וביאור כל זה לפי מה שאחשוב הוא על זה הדרך: כי מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חמה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש">

אין ספק שצדקת, עובי ועכירות בנפש כסיבה למה אסרה התורה אכילת חיות מסוימות הוא "סיפור ישן", אך במידה מסויימת גם כתוצאה מאכילת בהמות טהורות נוצרה בנפש ה"אטימות" שחיים הם ערך בדרגה נמוכה יותר מאנוכיות ותאווה.

<וכן בהמשך הציטוט שהבאת: "הנה גילו בפירוש, שאכילת הבשר לא הותר אלא על צד ההכרח, ועל כן נאסר בתחילת היצירה עם היותו מזון טוב, לסיבה שזכרנו בתחילת הפרק. כמו שהיין, אף על פי שהוא מזון טוב ומותר לאדם, יקרא הכתוב את הנזיר הפורש ממנו קדוש."

בפרק זה עוסק הר"י אלבו במחלוקת קין והבל, ומדבריו:

"... אבל עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום, וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים אחר היותו שוה אליהם לפי דעתו כי כמות זה כן מות זה, וחשב שעיקר תכליתו היה לאכול ולשתות אחר היותו נזון מן הצמחים כבעלי חיים.

והבל היה חושב שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים, ואבל חשב שהיתרון הזה הוא שיהיה לו ממשלה עליהם ויכבוש אותם תחתיו לעשות מלאכתו, אבל לא שיהיה מותר בהריגתן, כי לא חשב שיהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים בזה, ולזה אמר הכתוב והבל הביא גם הוא מבכורות (בראשית ד' ד'), כלומר גם הוא על כונת קין, והיה חושב שיהיה האדם אסור בהריגת הבעלי חיים אם לא לצורך גבוה ולעשות קרבן מהן לפניו, להורות שהוא יתברך הוא שיש לו יתרון על האדם והבהמה כי כולם יאבדו והוא יעמוד, אבל האדם אין לו יתרון עליהם כי אם בהיותו רועה אותם ומנהיג המדינות וכיוצא בזה, לזה נהרג הבל להיות זה הדעת קרוב מאד מדעת קין ויותר מוכן לטעות בו האנשים ולהמשך אחריו...".

דברי הר"י אלבו מכאן:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34496&st=&pgnum=227&hilite