| נשלח ב-22/3/2011 14:36 |
 |
| |
יחסיות המוסר והטיעון האנתרופולוגי (לפרזנט)
באשכול סמוך כתב פרזנט את המוסריות מפתחים בני האדם עצמם... מה שהם עושים בעצם זה לומר: מה שאנחנו עושים זה טוב ... (הושמטו כמה דברים שאינם ממין הדיון שאנסה לפתח כאן) ... קניבלים יגידו לך שקניבליזם הוא מוסרי, ואקסימוסים יגידו שלהרוג זקנים זה מוסרי (גוזלים את המשאבים של כל הקבוצה, וזה). בקיצור כל אדם, או לפחות כל חברה ולו המיני-תת-חברה הקטנה ביותר (האדם הפרטי שופט לפי החברה, או ליתר דיוק לפי מה שאבא שלו אמר לו, ולפעמים הוא מקבל עמדות של חברה אחרת כמו ימני שהפך לשמאלן ולהפך - כך שבמקום לחשוב שהוא עושה משהו לא מוסרי לפי הקריטריונים עליהם גדל הוא פשוט משנה את הקריטריונים. כמה פשוט), חושב/ת שמה שהוא/יא עושה זה מוסרי על כך הערתי לו: הארגומנט שלך, לפיו סטנדרטים מוסריים הם יחסיים מפני שהם מופיעים בצורות שונות בחברות שונות, הוא גם עתיק וגם פשטני מדי. אם אתה מעונין לקרוא ביקורת על הנושא תוכל להתחיל בתחילת ספרו של ליאו שטראוס, "הזכות הטבעית וההיסטוריה", הוצאת שלם והוא ענה, בצדק אם תוכל לסכם את הביקורת על הטענה הזו - אני אשמח. בדרך כלל טיעונים לוגיים מסתכמים בצורה דיי קצרה, כאשר ההוּהָה שבספר נכתב כדי לתת להם משנה תוקף. בכל זאת - בני אדם. ולא תצפה ממני שאקרא גם את כל ספרי פרויד כדי שאוכל לומר שהוא לא מדעי, נכון? לדעתי שווה לפתוח את הנושא בדיון נפרד. הנה הקדמה, ונראה איך הדיון יתפתח אם בכלל. מה שטוען פרזנט הוא שהמוסריות היא קונבנציה, כלומר שאין מוסריות "נכונה" ו"לא נכונה" אלא כללים הנקבעים על ידי החברה. הוא תומך את הטענה הזו בעזרת תצפית אנתרופולוגית, המראה כי בחברות אנושיות שונות ישנם כללי התנהגות שונים לחלוטין ובכלל זה דברים הנראים לנו מזויעים יכולים להחשב נורמטיביים לגמרי בחברות אחרות. אני רוצה להעלות שלש שאלות הנוגעות לטיעון הזה. אקדים מראש כי אינני סבור שאלו שאלות שאין עליהן תשובה, אבל בשלב זה נראה לי שהדיון יתקדם אם אשאיר לפרזנט להציג את עמדתו לגביהן. 1. מדוע אתה סבור שכללי התנהגות שונים כל כך מצביעים על מוסר שונה, ולא על אילוצים שונים או על תפיסת מציאות שונה? האסקימואי יודע כי (או טועה לחשוב ש) השבט שלו בסכנת חיים מתמדת בגלל כמות מוגבלת של משאבי מזון, לכן אין ברירה אלא שימותו פרטים כדי להציל את הכלל, ומכיוון שהזקן כבר ממילא לא מסייע להשגת מזון והוא גם מפסיד פחות שנות חיים הרי שהוא זה שצריך ללכת. במלים אחרות, אני טוען שהימצאותם של כללי התנהגות שונים אינה מעידה בהכרח על עקרונות מוסריים אחרים. 2. כעת נניח שנוותר על שאלה 1 ונקבל את התפיסה לפיה יש מוסר שונה בחברות שונות. האם זה גורר את התזה הקונבנציונליסטית, כלומר את התפיסה שאיש אינו "צודק" יותר מרעהו? למה העובדה שיש לחברות אנושיות שונות כללי מוסר שונים מצביעה לדעתך על הקונבנציונליות של המוסר? הרי לחברות אנושיות שונות היו בעבר הרבה דעות לגבי הסיבות להיווצרות הברק והרעם. האם זו ראיה לכך שאין "הסבר אמיתי", נכון יותר, לעובדה זו? כמובן שלא. אם כן, מה ההבדל? 3. לסיום, נראה שאם אתה מקבל את התזה הקונבנציונליסטית אזי איבדת את הזכות למתוח ביקורת מוסרית על הנורמות של החברה. נמצא כי אם במדינת וירג'יניה, נאמר, עבדות של כושים מותרת על פי חוק ומקובלת כנורמה, אין לך שום "עוגן" מן החוץ שיאפשר לך למתוח ביקורת על הנוהל הזה, כי הכל יחסי והכל תלוי קבוצת השתייכות. האם אכן מקובלת עליך התפיסה הזו?
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 14:54 |
|
| |
הייתי מוסיף עוד שאלה:
4. אם אכן מוסר אינו אלא הבנייה מלאכותית, אזי למושג מוסר אין משמעות של ממש. הקונוטציה המוסרית שמלווה את העשייה ואת הדיון המוסרי אינה מובנת. בעצם הקטגוריה מוסר אינה קיימת, וכל עצמה אינו אלא 'כך זה נוח לי' וכדו'. האם באמת המונח 'מוסר' מכיל אך ורק את התוכן הפרקטי? דומני שהאינטואיציה הפשוטה אומרת שלא.
אלא שיש שרואים בקונוטציה הזו (שקיימת גם אצלם) הטעייה, או אשלייה שפיתחנו באופן מלאכותי. לשון אחר: זוהי רציונליזציה שמסייעת לנו להירגע (מוסרית/מצפונית) כשאנחנו עושים את מה שנוח לנו.
אבל כאן עולה השאלה מדוע נדרשת רציונליזציה כזו? למה לא לעשות פשוט את מה שנוח בלי לפתח מערכת מושגית ורגשית ואינטלקטואלית של אתיקה. הרי הרציונליזציה הזו היא עצמה תגובה למצוקה (שאדם חש שהוא צריך להצדיק את ההתנהגות שלו). אבל המצוקה הזו היא גם תוצאה של המוסר ולא רק הסיבה שלו. לכן התיאוריה הרלטיביסטית אינה מציעה הסבר של ממש למוסר.
בניסוח אחר: אין הסבר מספק מדוע התפתחה תחושה ומערכת מושגית אתית. אפילו אבולוציונית זה לא ברור. מזדוע האבולוציה לא יצרה אדם שיתנהג כפי שהוא רוצה (או כפי שנדרש לשרידות) בלי לחפש גיבויים מוסריים למעשיו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 15:10 |
|
| |
שתי הערות צדדיות
1. נדב, אני חושב שההשוואה שלך בין מדע למוסר בעייתית, ועלולה לסבך את המשך הדיון. (כי עלול להיווצר בלבול בין קרטריוני שיפוט מדעיים לקרטריוני שיפוט מוסרים שבהרבה מקרים לא חלים זה על זה) כיון שהטיעון עצמו שלך נכון, אני חושב שכדי לחסוך תסריט בעייתי צפוי מראש, כדי לתת על כך את הדעת.
2. ר' מיכי, אם יותר לי להגדיר האדם חפץ בתאימות בין ההכרה שלו לבין מושגי האמת והצדק הקיומים שלו (כלומר אלו שעמם הוא מזדהה). לדעתי זו הגדרה בסיסית כמעט הכרחית שגם אנשים מתרבויות והשקפות שונות יכולים לקבל (אולי עם הסתייגות או דיוק כזה או אחר) וממנו ניתן להגיע לבירור קרטריונים בהקשר למוסר.
אני מקוה שעי"ז מובנת קצת יותר כוונתי באשכולות הקודמים עם פרזנט בענין הנחות/הגדרות יסוד מוסכמות מהם ניתן לפתח קרטריונים לדיון באופן יעיל יותר.
אם כוונתי לא ברורה דיה אשמח לנסות להבהיר יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 15:31 |
|
| |
אישציפ, אני מסכים. הרי זה מה שכתבתי, שאדם עושה רציונליזציה למעשיו כדי לנמק את מה שהוא עושה במונחי הטוב והראוי. מה ששאלתי הוא מהיכן בא הטוב והראוי שאליהם צריך להתאים את הסבר המעשים?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 15:35 |
|
| |
ר' מיכי,
זהו שרציונליזציה של מה שממילא עושים זה רק צד אחד במשוואה, למעשה יש גם שינוי של ההתנהגות בהתאם לתפיסה ההכרתית אותה רואים כנכונה ו/או שאיתה מזדהים.
כלומר זה הולך לשני הכיוונים גם ההכרה הולכת בעקבות ההתנהגות (להלן רציונליזציה), וגם ההתנהגות הולכת בעקבות ההכרה/השקפה.
ואכן כעת נותר "רק" לברר מהו הכתוב השלישי שיכריע בינהם, בהנחה שאכן ניתן להגיע לאחד כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 15:35 |
|
| |
ר' מ.ד.א.
האם שאלתך יכולה להסביר את הרציונאליות המוסרית? אתה מנסה לטעון שהאינטואיציה המוסרית היא ראציונאלית, מכוח חוסר הסבר על נסיונו של האדם לעשות ראציונילאזציה למצפונו.
אם לא יהיה הסבר ראציונאלי למהות המוסרית, כיצד נייחס לו כזאת?.
(את התשובה לשאלתך אכתוב מאוחר יותר).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 16:13 |
|
| |
מובארכ, לא הבנתי את שאלתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 16:44 |
|
| |
אולי יש מקום להפריד בין השאלה העקרונית ז"א בין עצם הרעיון המוסרי, שהוא נמצא בכל חברה. אני בטוח שגם לאסקימוסים יש חוקי מושר ומצפון ואפילו לקניבלים, לבין "הלכות" המוסר דהיינו פרטיה ודקדוקיה, שהם אכן תלויי תרבות וזמן. אנחנו, למשל, יכולים לראות שבעוד זמן מה אכילת בשר תיחשב לקניבליזם בחברה המערבית. כיום המיינסטרים אוכל בשר חופשי, אך דומה כי התהליך הינו עקבי וברור. לכן השאלה מתחדדת ומתעצמת. האם יש מוסר שאותו ניתן להגדיר כקונצנזואלי, או שמא אין לנו שום זכות לקבוע כללים כאלו וכל המשחרר עבד אין בינו לבין שורף חנויות המוכרות פרווה ולא כלום?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 17:00 |
|
| |
ייתכן,
ומה תועיל לנו ההסכמה הכללית ? (בהנחה שקיימת כזו)
אלא אם כן אתה מנסה לטעון שמבחינתך קרטריון למוסר הוא היותו קונצנזסואלי, ואז השאלות שבראש האשכול מופנות אליך ביתר שאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 17:10 |
|
| |
אישצפור, אכן כתבתי שהשאלה מתעצמת ומתחדדת. רק הערתי שאולי עצם קיום מוסר כלשהו הוא כן רעיון מוכרח. העובדה שזה קיים בכל החברות יכולה לסייע לכיוון הזה. האם יש למישהו סמכות להחליט מה הכללים? זאת בדיוק השאלה. בפרט שאנו יודעים שהמוסר הוא תלוי תרבות וזמן. יתירה מכך, במידה מסוימת ניתן לנבא היום מה יהיו אמות המידה בעוד מספר שנים. מצד שני אז מה? ניתן לאיש את רעהו חיים בלעוהו? ומהן הגבולות שחצייתן מחייבת התערבות?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 17:16 |
|
| |
אני מקווה שיורשה לי להשתתף בדיון שהוקדש לי... (לא יכול להתאפק: שנרב נ - שאתה תשב עם הוזים רצחניים לשולחן המו"מ? מה לך כי תלין על ברק, רבין ופרס?) שנרב נהתשובה לשאלות שהעלית היא שנטל ההוכחה הוא עליך. אתה הוא זה שאמור להוכיח את 'קיומן' הקונספטואלי או ב'עולם האידיאות' של קטגוריות כגון מוסר וצדק, ולא אני להוכיח שאין כאלו ואת ההתנהגות אפשר להסביר בעזרת משתנים רדוקציוניסטים בהרבה. 1. נדמה שאתה חוזר לתיזה של mdabraham לפיה יש ליבה מוסרית ויש שינויים קוסמטיים. אני לא מצליח להבין איך אתם רואים בשינוי התפיסה מהצדקת הרג של עם שלם בשם ה "הוא התחיל" לתפיסה המוסרית המקובלת כיום כשינויים קוסמטיים. כאילו, אפשר גם להגיד שיש ליבה אחת של מוסר והיא עיקרון העונג ההדוניסטי אלא שצורת היישום שלו משתנה מחברה לחברה (בחברה האסקימוסית הורגים את הזקנים שמעכבים את החבורה ובחברה המערבית לא עושים זאת כדי שלא יעשו את זה גם לך בעתיד, או במסגרת הקונספט הכוללני יותר של חופש הפרט שגם הוא נובע מעיקרון העונג ההדוניסטי - למנוע חיים בפחד פן מישהו יחליט שאתה צורך יותר משאבים ממה שאתה מייצר וירצחך נפש). כך אני חושב, אגב, אבל אינני רואה צורך לקרוא לכך 'מוסר' - ולו בגלל שאינני יודע מהו אותו 'מוסר'. אבל זה ויכוח סמנטי מיותר לדעתי - אם אתה רוצה לקרוא להם שינויים קוסמטיים, אז אני טוען שהשינויים הקוסמטיים הם קביעות שרירותיות תלויות תרבות וחסרות משמעות מעבר לכך. הבעיה היא שלמעשה ההגדרות האלו , ולא ה"ליבה", הן בסופו של דבר מה שמכתיב את ההתנהלות ולא הליבה (כלומר ההחלה של קטגוריות כמו ערך חיי אדם על הרג תינוקות עמלקיים ולא עצם קיומה של קטגוריה כזו שאינו אומר דבר לגבי ההתנהגות בפועל) וכיוון שכך הפעולה בשם המוסריות = פעולה לפי מה שאבאמא חינכו אותך. 2. אתה שואל אותי מנין לך שהגדרות תלויות תרבות של ה virtue מעידות על זה שאין כזו מוחלטת, שמא יש כזו אלא שאנשים לא פועלים לפיה. אז א. שוב - זה אפשרי. אבל נטל ההוכחה עליך ב. מנין לך שההגדרות שלך זהות / הן קירוב טוב יותר לאותה virtue מאשר ההגדרה האסקימוסית? קצת רפלקציה! 3. נכון. אני אישית מחזיק בדעה שחופש הפרט לכל human-being הוא צורת התנהגות המאפשרת חיים משותפים בצורה הטובה ביותר, ולכן כדאי שהחברה תציב אותו כקו מנחה של ההתנהלות (בעברית מקצרים את כל זה למילה 'ערך'). הסיבה לכך פשוטה מאוד: אמנם היום כגבר עדיף לי לחיות באותה וירג'יניה היפותטית, אך מי יתקע לידי שמישהו לא יחליט מחר שיש להרוג את כל בעלי העיניים הירוקות, או שהנשים תתפוסנה את השלטון ותהפוכנה את הגברים לעבדים, ואז אני אהיה בסכנה? אני פשוט שונא את האנשים האלו כי בתפיסת העולם שלהם הם מאיימים על העתיד של החברה האנושית, ובכללה אני והאנשים היקרים לי. בנוסף לרגש השנאה והפחד (קטגוריות בעולם האידיאות?), יש לי גם רגשות אחרים נגד דברים כאלו, שהתגבשו בי כתוצאה מההתנסות הסביבתית שלי. וכאן אנחנו נדרשים לפסיכולוגיה, מההסברים של פרויד ועד להסברים מטרייאליסטיים יותר לפיהם ההזדהות וההשתתפות בצער הזולת היא תוצר (לוואי?) של פעילותם של נוירוני מראה שהתפתחו מסיבות אבולציוניות (אולי לצורך הזה ואולי לצרכים אחרים של למידה דרך מודלים של אלברט בנדורה, המצריכה שאנחנו 'נרגיש' את התגמול שמקבל הזולת על התנהגותו כדי שגם אצלנו במוח יופרש דופאמין והסינפסות בין הנוירונים המקושרים להתנהגות X לבין הנוירונים המאותתים על תגמול Y חיובי או שלילי תתחזקנה או תחלשנה, בהתאמה) אילו הייתי גדל בבית חילוני או נוצרי הייתי גם מזדעזע מהברבריות שבלחתוך איברי מין של תינוקות ומרחם על התינוקות האומללים. אבל התרגלתי לזה אז זה לא מפריע לי כל כך (ודוק: לא רק שאני מבין מי שעושה את זה בשם הדת כי הערך הדתי יכול לגבור על הערך המוסרי אלא שזה לא כל כך מפריע לי) זה אמנם מוציא אותי מאוד הדוניסט וממש לא נעים לי להצהיר את זה, מה לעשות. לא נעים גם לחשוב שחלק ניכר מההתנהגות שלנו (גברים ונשים) הוא תוצאה של פעילות הורמונים, אבל זה מה יש... mdabraham
השאלה שלך היא בעצם על התפתחות התודעה והשפה. אם נתעלם מהשאלה איך אבולוציה של חומר מפתחת תודעה, הקושיה איך התנהגויות שמקורן דרכי התנהלות חברתית טובות (שעוברות ממטיקה בהתאם להצלחתן כגורמי ברירה המקדמים את הישרדות תת חברות מסוימות על פני אחרות) ולכן החשיבה עליהן נותנת תחושה נעימה קיבלו מילים בשפה המתארות אותן ככאלו 'צדק' 'ישר' 'טוב' אינה קושיה כה גדולה. עוד אופציה שעולה בדעתי - פעם האדם היה צריך להשליך כל דבר שלא הבין על גורמים מחוצה לו (מכירים כאן את ה תיאוריה של ג'יינס?), ומזה נוצרו ישויות שרוצות מאיתנו דברים (כמו שאבא ואמא רוצים? כך גם אותן ישויות רוצות כל מיני דברים) בדיוק כשם שנוצר אל האהבה ואל הגשם שרוצים כך וכך, אלא שבעוד מה שאבאמא רוצים נקרא 'רצון' מה שהישויות האלו רוצות נקרא בשמות אחרים כמו 'מוסר' 'צדק' ועוד. בשלב הבא ירדנו מהקטע של הישויות הרוצות אבל השפה לא השתנתה. אבל האמת שאני לא היסטוריון, לא פילוסוף ולא סוציולוג או בלשן. נראה לי שכדאי להפנות את השאלות האלו לאנשים שזה תחום עיסוקם ולא להכריע שאלו שאלות עצומות ואז לנסח להן תשובות. ובהערת אגב - להערכתי חלק גדול מן התשובות שנוסחו על ידי גדולי הפילוסופים נבעו מכך שהיה להם הרבה חורים בידע (הם למשל לא חשבו על אבולוציה. מדעי המוח לא היו קיימים) וככל הנראה אם הם היו חיים היום הם לא היו אומרים אותן. במובן זה, לצטט קביעות של פילוסופים כמו אפלטון, דקארט וקאנט שאיתגרו את המקובל בתקופתם בעזרת היגיון שקול לאלו הדבקים במשנתו הרפואית של הרמב"ם, שברור שאם היה חי היום היה מצטט מכתבי עת המפריכים את ההנחות של אריסטו והיפוקרטס בדיוק כשם שציטט את היפוקרטס והפריך את רפואות התלמוד.
תוקן על ידי thepresent ב- 22/03/2011 17:26:05
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 17:22 |
|
| |
אז זהו שאני לא מבין למה אתה מניח ששיוך המוסר לתרבות הוא ענין עצמי למוסר ולא מקרי (אני מניחש את המכיר את המינוח כן ?)
כלומר האם לא יתכן שנטען שיש התנהגות ראויה ויש התנהגות שלא, גם אם בחברה מסוימת (או לשם הקצנת הטיעון אפילו בכל חהברות כולן) הוא נחשב כהתנהגות נאותה ?
במילים אחרות הטענה כי התלות בין מוסר להקשר תרבותי , היא חד חד ערכית אינה הכרחית , ומצריכה סמך שיאמת שאכן יש התאמה חד חד ערכית כזו. (כלומר שבהינתן תרבות מסוימת שנוהגת מנהג X לא ניתן לקבוע שהמנהג הזה פסול ו/או לא מוסרי)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 17:28 |
|
| |
אישציפור
שוב - נטל ההוכחה לקיומם הקונספטואלי/אידיאי של דברים הוא עליך, לא עליי נטל ההוכחה להפריך אותם. אתה יכול גם להניח שיש קנקן תה המכוון את ירידת הגשמים אבל כל עוד יש הסבר רדוקציוניסטי יותר אין טעם לעשות זאת. בנוסף הקשיתי לשנרב מדוע הוא חושב שהתפיסה שלו היא קירוב טוב יותר לאידיאות המופשטות (שני הדברים היו בהודעתי. יש מצב שלא קראת? גם הגבת מהר מדי)
שני נושאים שחוזרים על עצמם כאן בדיון:
תער של אוקהם.
כשל נטורליסטי.
(האם אלו קיימים בעולם האידיאות?)
תוקן על ידי thepresent ב- 22/03/2011 17:31:35
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 17:38 |
|
| |
| thepresent כתב: |  |
..
את ההתנהגות אפשר להסביר בעזרת משתנים רדוקציוניסטים בהרבה
..
בחברה האסקימוסית הורגים את הזקנים שמעכבים את החבורה ובחברה המערבית לא עושים זאת כדי שלא יעשו את זה גם לך בעתיד, או במסגרת הקונספט הכוללני יותר של חופש הפרט שגם הוא נובע מעיקרון העונג ההדוניסטי - למנוע חיים בפחד פן מישהו יחליט שאתה צורך יותר משאבים ממה שאתה מייצר וירצחך נפש
..
הפעולה בשם המוסריות = פעולה לפי מה שאבאמא חינכו אותך.
..
וכאן אנחנו נדרשים לפסיכולוגיה, מההסברים של פרויד ועד להסברים מטרייאליסטיים יותר לפיהם ההזדהות וההשתתפות בצער הזולת היא תוצר (לוואי?) של פעילותם של נוירוני מראה שהתפתחו מסיבות אבולציוניות (אולי לצורך הזה ואולי לצרכים אחרים של למידה דרך מודלים של אלברט בנדורה, המצריכה שאנחנו 'נרגיש' את התגמול שמקבל הזולת על התנהגותו כדי שגם אצלנו במוח יופרש דופאמין והסינפסות בין הנוירונים המקושרים להתנהגות X לבין הנוירונים המאותתים על תגמול Y חיובי או שלילי תתחזקנה או תחלשנה, בהתאמה)
..
הקושיה איך התנהגויות שמקורן דרכי התנהלות חברתית טובות (שעוברות ממטיקה בהתאם להצלחתן כגורמי ברירה המקדמים את הישרדות תת חברות מסוימות על פני אחרות) ולכן החשיבה עליהן נותנת תחושה נעימה קיבלו מילים בשפה המתארות אותן ככאלו 'צדק' 'ישר' 'טוב' אינה קושיה כה גדולה.
עוד אופציה שעולה בדעתי - פעם האדם היה צריך להשליך כל דבר שלא הבין על גורמים מחוצה לו (מכירים כאן את ה תיאוריה של ג'יינס?), ומזה נוצרו ישויות שרוצות מאיתנו דברים (כמו שאבא ואמא רוצים? כך גם אותן ישויות רוצות כל מיני דברים) בדיוק כשם שנוצר אל האהבה ואל הגשם שרוצים כך וכך, אלא שבעוד מה שאבאמא רוצים נקרא 'רצון' מה שהישויות האלו רוצות נקרא בשמות אחרים כמו 'מוסר' 'צדק' ועוד. בשלב הבא ירדנו מהקטע של הישויות הרוצות אבל השפה לא השתנתה.
..
להערכתי חלק גדול מן התשובות שנוסחו על ידי גדולי הפילוסופים נבעו מכך שהיה להם הרבה חורים בידע (הם למשל לא חשבו על אבולוציה. מדעי המוח לא היו קיימים) וככל הנראה אם הם היו חיים היום הם לא היו אומרים אותן.
|
|
כל זה שקול בערך לטיעון הבא:
האופן בו אנו תופסים עצים הוא א, ב, ג, ד, ..., ת [כדי שזה יהיה מרשים -- צריך כמובן לתת פה תיאור פיזיקאלי-אופטי-נוירולוגי-פסיכולוגי ארוך ומשופע במונחים רבים]. יכולת זו, לתפוס עצים, התפתחה בתהליך אבולוציוני הבא: a,b,c,d,..,z. יש לנו תועלת A,B,C,..Z בלהניח שיש עצים. את ההנחה הזו אנו למדים מאמא ומאבא.
ולכן, אין באמת כזה דבר "עצים" אלא יש א, ב, ג, ד, .., ת וגם את a,b,c,d,..,z וגם את A,B..Z וגם את החינוך שקיבלנו מהורינו.
וכך הראיתי לכם איך הצלחתי להעמיד את העצים על דבר מה פשוט בהרבה מאשר עצים.
והפילוסופים שדיברו על "עצים" -- כל הדיבורים שלהם נבעו מכך שהם לא ידעו פיזיקה, אופטיקה, נוירולוגיה, פסיכולוגיה ואבולוציה וכמו כן היה להם צורך פסיכולוגי להאמין בעצים [מכירים את אגדות האחים גרים, עם העצים המדברים? אז הם לא הצליחו להפטר מהאמונה באגדות אלה שסיפרו להם אמא ואבא.].
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 22/03/2011 18:36:23
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 17:42 |
|
| |
פרזנט,
אכן כתבתי את הדברים לפני שראיתי את דבריך, והם כוונו ל"ייתכן".
בנוגע לדבריך שרק עכשיו ראיתים,
בעיני דוקא התער של אוקהם מחייב הבנה שאם בהרבה (כל?) החברות האנושיות יש תפיסה לגבי מה ראוי, הרי שהכי פשוט לומר שיש נטיה אנושית ברורה לטוב כפי שהוא נתפס ע"י האדם ו/או החברה אליה הוא שייך.
דבר שמחייב את ההגיון בהסבר מדוע יש שאיפה כזו, בפרט שבהרבה מקרים היא לחלוטין לא עומדת במבחן הסבירות של תאוריית התועלתיות/ברירה טבעית שאתה מנסה לכפות על הדיון ללא נימוק סביר.
אלא שכבר היינו בדיון הזה (פחות או יותר) כך שאני לא רואה טעם בטחינה נוספת של מים בענין. (אלמלא הגבת לי בטעות סביר שלא הייתי מגיב כלל לדבריך אלו)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 17:50 |
|
| |
פרזנט (שלא יכול להתאפק)
שלום עושים עם אויבים, (מלחמה לא כל שכן).
_________________
|
|
|
|
|
