|
|
| נשלח ב-22/3/2011 22:27 |
 |
| |
יאללה יאללה פרזנט -- צא מההאנג אובר ואז נדבר [כבר מחר, כנראה] -- ניכר בך שלא הבנת כלום ממה שכתבתי ורק לז' שמת לב...
[אגב מודעא רבא שאני חוזר עליה מידי פעם בפעם: אם אי פעם משהו יימחק מתוך דבריי בפורום זה, אני אורז את הפעקאלאך שלי ולא חוזר לפה יותר..]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 22:34 |
|
| |
ולגבי חוסר השוויון, פרזנט, כבר אמרתי לך פעם:
Quod licet Jovi non licet bovi
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 22:55 |
|
| |
רדףהשיג
האנגאובר או לא מי שפותח את הפֶּה פֹּה זה אתה (גם האות שאחרי ו' וגם עכבר העיר וקאמא סוטרה שנכתבו ברוח הקודש באשכול שכן)
ואתה בפורום זה יותר השור מאשר אפיפיור, ולכן צנזור תצונזר. או שמא הפחד מזה שלא תכתוב פה יפיג את הפחד מפני השילוב הקטלני של אמא+מים+סבון? למיימוני פתרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2011 23:43 |
|
| |
| thepresent כתב: |  |
ואתה בפורום זה יותר השור מאשר אפיפיור, ולכן צנזור תצונזר. או שמא הפחד מזה שלא תכתוב פה יפיג את הפחד מפני השילוב הקטלני של אמא+מים+סבון?
|
|
(1) זה שצענע בזמנו תירגמה את המימרא הנ"ל לא נכון איננו אומר שצריך לשעתק את הטעות הזו לכל מקום. Jovi זה "ליופיטר" לא "לאפיפיור".
(2) זה שיש סיכוי סביר לכך שהפחד שמא לא אכתוב כאן יותר גדול מהפחד מפני האמא והסבון -- זה דווקא אומר דבר או שתיים על מעמדי פה -- לעומת מעמדך, למשל..
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 22/03/2011 23:44:13
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 01:08 |
|
| |
ר' מדא:
הייתי מוסיף עוד שאלה:
4. אם אכן מוסר אינו אלא הבנייה מלאכותית, אזי למושג מוסר אין משמעות של ממש.
אכן כך אני סבור. (כתבתי ע"ז כאן http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2881742&forum_id=1364 ), המוסר הוא הנהגה מוסכמת בין אנושית, שמקורה בהרגלי שימור סביבה חברתית מותאמת לפרט, או במצפוניות ורגשות חמלה שהתפתחו מתוך השלכות תחושות הזולת על העצמי. מי שלא הסתגל למשמעות חיי חברה, או שלא פותחו אצלו רגשות חמלה. לא יצליח להסביר מדוע המוסריות ערכית.
[חובה לציין. שאחר שקיבלו עקרונות המוסר קונטציות ערכיות, וחובתיות דתית. הפכו הם לערכי חינוך והרגל, ללא התמקדות מיותרת במשמעותם].
הקונוטציה המוסרית שמלווה את העשייה ואת הדיון המוסרי אינה מובנת.
אדם כמוני שייחס למוסריות [הן האתית-חברתית והן ההתנהגותית-אישית] ערכיות אבסלוטית, ולאחר בחינה מדוקדקת (לטעמי) של משמעות ההנהגה המוסרית ומניעיה הגיע למסקנה הנ"ל. יכול להעיד שגם הקונוטציה אליה אתה מדבר בטלה. ואין לי היום ביחס למוסר כל קונוטציה ערכית.
בעצם הקטגוריה מוסר אינה קיימת, וכל עצמה אינו אלא 'כך זה נוח לי' וכדו'. האם באמת המונח 'מוסר' מכיל אך ורק את התוכן הפרקטי? דומני שהאינטואיציה הפשוטה אומרת שלא.
ולכן חובה להכנע לאינטואציה או לנסות לתת לה הסבר ראציונאלי?. נסה נא לנסח היגד שכילתי על מהות המוסר, או על הסיבות לנהוג בו [הן ביחס למוסר חברתי והן ביחס למוסר הנהגתי-אישי].
אלא שיש שרואים בקונוטציה הזו (שקיימת גם אצלם) הטעייה, או אשלייה שפיתחנו באופן מלאכותי.
נכון מאוד. ואסביר להלן כיצד לדעתי הוא נוצר.
לשון אחר: זוהי רציונליזציה שמסייעת לנו להירגע (מוסרית/מצפונית) כשאנחנו עושים את מה שנוח לנו.
אבל כאן עולה השאלה מדוע נדרשת רציונליזציה כזו? למה לא לעשות פשוט את מה שנוח בלי לפתח מערכת מושגית ורגשית ואינטלקטואלית של אתיקה. הרי הרציונליזציה הזו היא עצמה תגובה למצוקה (שאדם חש שהוא צריך להצדיק את ההתנהגות שלו). אבל המצוקה הזו היא גם תוצאה של המוסר ולא רק הסיבה שלו. לכן התיאוריה הרלטיביסטית אינה מציעה הסבר של ממש למוסר.
למה אתה מזכיר מוסר רלטיביסטי שהוא עדיין נותן ערכיות כלשהיא למוסר
אני הייתי מחליף את ה'רלטיביזם המוסרי' שעדיין מניח אפשרות לערכי מוסר כשלעצמם אלא שהם משתנים ויחסיים, ב'רלטביזם התנהגותי' כלומר התנהגות נטולת כל ערכיות לכשעצמה, התלויה אך ורק בתועלתיותו של האדם [חברתית ואישית]. וממילא המושגיות הערכית תאבד את מציאותה.
אלא שעדיין תמיהתך באשר לקונוטציה האינטלקטואלית המלווה את המוסר קיימת, כיצד ואיך היא נולדה.
בניסוח אחר: אין הסבר מספק מדוע התפתחה תחושה ומערכת מושגית אתית. אפילו אבולוציונית זה לא ברור. מדוע האבולוציה לא יצרה אדם שיתנהג כפי שהוא רוצה (או כפי שנדרש לשרידות) בלי לחפש גיבויים מוסריים למעשיו?
ועכשיו אכתוב בקצרה את ההסבר שלי על התפתחות הדימוי הערכי והראציונאלי לצד ה"התנהגות החברתית/אישית" שזכתה לכינוי "מוסריות" חברתית ואישית.
שאיפותיו האינסטינקטיות של האדם, היו אמורות להקנות לו טבע חייתי. להשיג את מה שבא לו בכל מחיר ובכל צורה. בלא כל התחשבות בזולת ובלא כל התחשבות ברסני התנהגות אישיים.
אלא מה, הוא היה מפסיד מזה הרבה מאוד. כי רק החזקים והלהוטים ביותר היו גוברים ושורדים, כל השאר היו הופכים לנרמסים או לצופים בכליון עיניים מהצד. [הדברים אמורים גם כלפי פריצת כללים חברתיים וגם כלפי ריסון עצמי הנובעים מהם].
מאחר שאדם ניחון בדעת המסוגלת לשקול את הראוי [כהשרדותי ותועלתי יותר, לעניניינו] מול הרצוי [האינסטינקטיבי]. נוצר אצל האדם מתח שיקולי מתמיד בין השתיים (הראוי והרצוי), כשהראוי [הראציונאלי ושכילתי במהותו] נלחם ברצוי [האמוציונאלי]. עובדה זו הטעתה את האדם לסבור שערכי ההתנהגות הראויים [הישרדותית ותועלתית] הם ראציונאליים וערכיים, על רקע החיים הפרוצים והמושחתים (חברתית ואישית). כשפועל הראציונאליות המוסרית היא רק יחסית לאמוציונאליות, ללא שום ערכיות מוחלטת לכשעצמה.
אם כבודו סבור שיש הסבר שכילתי מוחלט לערכי המוסר, (ולא רק אינטואיטיבי) אשמח להתעדכן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 01:24 |
|
| |
ג'ה מובארק
'קצרה' דמר אריכותא דידי.
ממש נעלבתי לקרוא שחזרת על מה שכתבתי ונימקתי ארוכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 02:32 |
|
| |
הפרזנט.
אני מתנצל, כ"כ לא חושב שחידשתי בתגובתי הזו משהו.
כתבתי אותה כי בצהרים שמתי לב שהר' מדא מנסה להסיק קיומן של ערכים מוחלטים מכוח אינטואיציה מוכרת. שגם לי הציקה זמן רב מה מקורה.
מדוע רעיונות מוסריים חברתיים (כזולתניות) או אישיים (כריסוני תשוקות) מלווים אצל רבים בהילת ראציונאליות וערכיות נעלות. בעוד שרעיונות אחרים (כמשפטניות וכד') לא מלווים באותה הילה. [ההקרבה והוויתור האישיים לא מספקים תשובה, כי הם עצמם חלק מהאידיאל המוסרי הנידון],
ויישבתי לעצמי שמקור הערכיות המוסרית נובע בטעות מהמהות הראציונאלית שלה בייחס לאי מוסריות.
אני לא מייחס אף פעם לדעותי יחידניות, אני כותב את מחשבותי שמא הם יסייעו למישהו או אולי מישהו יעמידני על הכשל שבמסקנותי.
ותסלח לי שלא קראתי את מהלך האשכול עד תגובתי הנ"ל.
(אני גם נזכר ששגעת_אותנו פתחה כאן אשכול קצת דומה לנידונינו. על הרמב"ם שתיכלת את עצם שכילת האדם והעמידו כערך עליון מוחלט, תוך ביטול עניני עינוג חושניותו, והעמדתו על כורח יגונה. בטוענתה שהשכילה כמו החושניות שתיהם מסתכמים בנהנתנותו של האדם מהם ואין להם כשלעצמם כל ערך אחר).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 05:31 |
|
| |
ומה דעת המתדיינים הנכבדים על הדברים הבאים ?
"עקרונות אינם מקודשים פחות מפני שאין לערוב להמשך קיומם. אדרבה, השאיפה עצמה לערובות לנצחיותם ולבטיחותם של ערכינו בתוך מקלט אובייקטיבי כלשהו, היא אולי רק כמיהה אל ודאויות ימי הילדות או אל הערכים המוחלטים של עברינו הפרימיטיבי. "להבין את תקפותם היחסית של עקרונותיך - אמר סופר נערץ של זמננו אנו - ואף על פי כן לדגול בהם ללא רתיעה, באלה נבדל אדם מתורבת מן הפרא" תביעה מעבר לזה אפשר שהיא צורך מטאפיזי עמוק שאין לשרשו. אולם לתת לו היתר לגזור את עשייתך, הוא סימן היכר לחוסר בגרות מוסרי ופוליטי עמוק במידה שווה, ומסוכן אף יותר"
[ י. ברלין, ארבע מסות על חירות, עמ' 220 ]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 09:56 |
|
| |
רדף,
לדידי ההפך הוא הנכון, כאשר יש הגיון בסיסי אפשר לדון ונסות לסתור אותו כאשר הגיון כזה לא קיים, א"א לסתור אותו למרות שקל לראות שהוא מופרך מיניה וביה.
כמובן שתתכן גם אופציה נוספת שאני הוא זה שלא מבין את ההגיון והעקביות של הטיעונים שלו, אבל כיון שכל פעם שנעשה ניסיון להסביר אותו זה נתפס בעיני כמשולל הגיון , הרי שאין לי אלא מה שעיני רואות. (לצערי)
בכל מקרה אני לגבי דקדוקי העניות שהטחת בי, אני לא מסכים איתך, טיעון אוקסימורוני לדוגמא הוא טיעון יחיד שסותר את עצמו מיניה וביה, יתכן כמובן שלפי הפרדיגמות שלך זה לא נקרא טענה אלא ביטוי (או כל שם אחר שתבחר בו) לצערי ואולי גם לצערך אין לי פנאי לעיין במילון שלך , כך שתיאלץ או לקבל את הלשון בה מדברים בני אדם, או לצמצם את הדיון ביננו רק לעולם מונחים אותו שנינו מקבלים.
פרזנט,
זה לא שאלה של צער או שמחה.
זו שאלה של ההגיון של התפיסה שלך (באם יש כזה) אם בעיניך עולם התפיסה האנושי יחסי למה אתה מתייחס אל הטענות שלך ברצינות כאילו הן מוחלטות ? וכן להפך .
תוקן על ידי אישציפור ב- 23/03/2011 10:04:08
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 09:59 |
|
| |
מובארק
לא כל כך הבנתי את הלוגיקה שלך.החזקים לא צריכים את המוסר, החלשים כן.אז החלשים בראו אותו, החדירו אותו למוחם של החזקים וכך יש לנו אותו היום?
ההגיון האבולוציוני, עד כמה שאני מבין אותו , הוא השחלשים היו הולכים לעזאזל, והחזקים היו שורדים, וכך היינו קיימים היום בסביבה שלא נזקקת למוסר.
סוף דבר הקושיא היחידה, שאני רואה הת'רד הזה לשיטתכם הוא מקורו של המוסר ("הראוי" בדברי מוברק).בהיותו אנטי השרדותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 11:00 |
|
| |
פרזנט,
אתה לא עונה על שאלתי. אני שאלתי כיצד התפתחה התחושה המוסרית שמלווה את העשייה ואת הדיון המוסרי? מדוע האבולוציה לא יצרה התנהגות נכונה (הישרדותית להגדרתך, ומישאחזו חולק בזה), בלי ליצור את הקונוטציה והתחושה המוסרית שמלווה את ההתנהגות הזו? אתה הסברת מדוע אנחנו מתנהגים כך (גם אם נקבל את ההסבר הצולע הזה), אבל לא מדוע התחושה המוסרית מלווה את ההתנהגות והדיונים הללו?
לכן לדעתי קיומה של קונוטציה כזו הוא הוא העד על כך שנורמות המוסר קיימות ומחייבות. הקונוטציה הזו היא החוויה של המפגש עם אידיאת המוסר והנורמות המוסריות. זהו סוג של הכרה בעיניי.
כשאתה שואל האם יש הנמקה לחוקי המוסר הרי זה תרתי דסתרי. אם אביא הנמקה, אתה תשאל מה ההנמקה לעקרונות החדשים שהבאתי? היכן זה יעצור? לדעתי רק במקום בו יש הכרה (כמו הכרה חושית) שזה כך. פשוט מפני שאני חווה זאת ישירות. לכן אין משמעות לבקשתך להביא הנמקות.
הדבר דומה בעיניי לבקשת הנמקה לחוק הגרביטציה. הוא פשוט שם כי אני יודע שהוא שם. צפייה/חווייה ישירה אינה זוקקת הנמקה נוספת. כפי שכתבתי, גם הקונוטציה המוסרית שאנו חשים היא סוג של פגישה ישירה עם נורמות המוסר, ולכן היא אינה זוקקת הנמקה נוספת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 13:07 |
|
| |
mdabraham
למה אתה אומר כך?
הצעתי לך שתי תשובות וגם הצהרתי שאני לא האדם הנכון לחפש תשובות כאלו (כי חסר לי ידע היסטורי וסוציולוגי ומדעי המוח עדיין בשלב הפְּרֶה-חִיתּוּלִי. כמו שלא תסיק שתיאוריית המימדים המרובים של הוקינג לא נכונה כי אני לא מבין אותה)
| thepresent כתב: | |
mdabraham
השאלה שלך היא בעצם על התפתחות התודעה והשפה. אם נתעלם מהשאלה איך אבולוציה של חומר מפתחת תודעה, הקושיה איך התנהגויות שמקורן דרכי התנהלות חברתית טובות (שעוברות ממטיקה בהתאם להצלחתן כגורמי ברירה המקדמים את הישרדות תת חברות מסוימות על פני אחרות) ולכן החשיבה עליהן נותנת תחושה נעימה קיבלו מילים בשפה המתארות אותן ככאלו 'צדק' 'ישר' 'טוב' אינה קושיה כה גדולה. עוד אופציה שעולה בדעתי - פעם האדם היה צריך להשליך כל דבר שלא הבין על גורמים מחוצה לו (מכירים כאן את ה תיאוריה של ג'יינס?), ומזה נוצרו ישויות שרוצות מאיתנו דברים (כמו שאבא ואמא רוצים? כך גם אותן ישויות רוצות כל מיני דברים) בדיוק כשם שנוצר אל האהבה ואל הגשם שרוצים כך וכך, אלא שבעוד מה שאבאמא רוצים נקרא 'רצון' מה שהישויות האלו רוצות נקרא בשמות אחרים כמו 'מוסר' 'צדק' ועוד. בשלב הבא ירדנו מהקטע של הישויות הרוצות אבל השפה לא השתנתה. אבל האמת שאני לא היסטוריון, לא פילוסוף ולא סוציולוג או בלשן. נראה לי שכדאי להפנות את השאלות האלו לאנשים שזה תחום עיסוקם ולא להכריע שאלו שאלות עצומות ואז לנסח להן תשובות. ובהערת אגב - להערכתי חלק גדול מן התשובות שנוסחו על ידי גדולי הפילוסופים נבעו מכך שהיה להם הרבה חורים בידע (הם למשל לא חשבו על אבולוציה. מדעי המוח לא היו קיימים) וככל הנראה אם הם היו חיים היום הם לא היו אומרים אותן. במובן זה, לצטט קביעות של פילוסופים כמו אפלטון, דקארט וקאנט שאיתגרו את המקובל בתקופתם בעזרת היגיון שקול לאלו הדבקים במשנתו הרפואית של הרמב"ם, שברור שאם היה חי היום היה מצטט מכתבי עת המפריכים את ההנחות של אריסטו והיפוקרטס בדיוק כשם שציטט את היפוקרטס והפריך את רפואות התלמוד.
תוקן על ידי thepresent ב- 22/03/2011 17:26:05 |
|
כלומר -
לפי גישה א' - הקונוטציה והתחושה המוסרית הם בעצם סוג מסוים של תחושת נעימות וביטחון. יש כל מיני סוגים של תחושות נעימות. יש כתוצאה מאכילה, ממגע בינאישי או מיני, מקריאת בדיחה, מספר מעניין, ומתחושת ביטחון המושגת על ידי התרפקות בחיקה של אמא או דבקות בכללי התנהגות שיהפכו את העולם למסודר יותר ובעל פחות איומים מהחיות ההולכות על שתיים האחרות. אחת התחושות הקשות ביותר לאדם זה חוסר ביטחון שנובע מחוסר מוכרות (למשל - כאשר אדם נתקל בגירוי מספר פעמים גדלים הסיכויים שהוא יאהב אותו [למעט אם הגירוי הוא אברסיבי, כמובן] - וההסבר לכך הוא שזה מפחית את תחושת חוסר הביטחון הבסיסית, כי אתה נתקל בדבר שאתה כבר מכיר). ולכל סוג יש שם משלו: שובע, חמימות, אורגזמה, צחוק, ישר וטוב. גם מהיצמדות לנורמות חברתיות שאינן מוסריות דווקא אדם משיג סיפוק ותחושה של 'ככה טוב לעשות' ומה תגיד על זה?
לפי גישה ב' - זה שריד לתפיסה שבה כללי ההתנהגות יוחסו לרצונו/ם של הא-ל/ים, ומהווה רצון לעשות מה שהבוס אומר, כמו ילד שעושה מה שאבאמא אומרים.
שמא אתה שואל מאיפה מגיעה תחושת ה'צריך'. קודם כל צריך להסביר מהי תחושת 'צריך' (אתה יכול?). לאחר שנעשה לה רדוקציה נגלה שהיא איזשהו אוריינטציה של המוח לכיוון פעולה מסוימת או משהו כזה (שנגרמת בגלל התגמול החיובי שבעניין), ולזה אנחנו קוראים 'תחושת מחויבות'. אני לא יכול להסביר לך את זה מעבר לכך בגלל מגבלות הידע שלי ושל האנושות בכלל (שאתה מנצל אותם כדי 'להכריח' תשובה חסרת בסיס. כידוע לכל לוגיקן מתחיל - הפרכת א', ומכ"ש חוסר הבנה שלו, אינה הוכחה לב' אם המרחב יכול להכיל עוד תשובות), אבל אני יכול להצביע לך על כך שאנשים מתחילים להרגיש תחושות מחויבות גם לדברים חסרי כל ערך מוסרי/אישי ותחושה זו יכולה להתבטל ע"י ריאקציות של קונסטלציה מסוימת של חומר ואנרגיה (תרופות מסוג SSRI) עם קונסטלציות החומר והאנרגיה של הגוף - למשל בהפרעת OCD ובהפרעות פסיכולוגיות/פסיכיאטריות אחרות (למשל סכיזופרניה או הזיות כתוצאה מסמים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 13:25 |
|
| |
אתה רק מעביר את השאלה צעד אחד אחורה. מדוע יש צורך בתחושה נעימה? די לנו בהתנהגות עצמה. ואתה צודק שזו קושיא על כל התופעות הנפשיות (והתודעה בכללן).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 13:51 |
|
| |
| אישציפור כתב: | | לדידי ההפך הוא הנכון, כאשר יש הגיון בסיסי אפשר לדון ונסות לסתור אותו כאשר הגיון כזה לא קיים, א"א לסתור אותו למרות שקל לראות שהוא מופרך מיניה וביה.
כמובן שתתכן גם אופציה נוספת שאני הוא זה שלא מבין את ההגיון והעקביות של הטיעונים שלו, אבל כיון שכל פעם שנעשה ניסיון להסביר אותו זה נתפס בעיני כמשולל הגיון , הרי שאין לי אלא מה שעיני רואות. (לצערי)
|
|
הבה נבחין בין טענות סתירתיות [וקבוצות סתירתיות של טענות -- כלומר, תיאוריות סתירתיות] כמו "מחר יירד גשם וגם לא יירד גשם" לבין משפטים חסרי פשר כמו "הגם מהוה את האיך של הלמה".
במקרה של סתירות -- מפורשות או מובלעות -- דיי להראות שיש פה סתירה כדי להפריך את הטענה/התיאוריה. אם אדם מתעקש להמשיך להחזיק בתיאוריה חרף הסתירה --- אז הוא מכריז מיניה וביה שההגיון לא מעניין אותו, ואם כך אין מה לדבר איתו --- כי או שהוא סתם סכיזופרן או שהוא לא מתכוון ברצינות לדבריו וכל עניינו הוא ההתהדרות הדיאלקטית [כלומר: ווכחנות לשמה, נסיון להיות מקורי בכוח וכן הלאה].
במקרה של משפטים בלתי ברורים [או תורות שלמות בלתי ברורות] -- שם יש בעיה: כי תמיד יש חשש שמא לא הבנו את כוונת דבריו הק' של פלוני. במידה ובאמת אין פשר למשפטים, אז לא תיתכן סתירה בתיאוריה המורכבת מהם: וזאת משום שסתירה תיתכן רק בין משפטים [או בתוך משפטים] בעלי פשר. לכן לטעון שדבריו של פלוני הם סתירתיים וגם חסרי פשר -- טענה זו היא סתירתית. זה שוב מזכיר לי את דברי אותו הרב על פופר שהבאתי בתגובתי הקודמת אליך.
אך אם לא הבנו -- יש אולי טעם לנסות ולהבין. אם כי יש גבול סביר לנסיונות כאלו. נעם כאמסקי [כך שמו ביידיש!] כתב יפה במאמר אחד שלו על הקשקשנים הפאריזאים [בתרגומו של אבלום אליצור]:
כיוון שאיש לא הצליח להראות לי מה אני מחטיא, אנו נשארים עם האפשרות השנייה: אני פשוט לא מסוגל להבין. אני מוכן בהחלט להניח שזה אולי נכון, אם כי חוששני שאצטרך להיות חשדן מסיבות הנראות לי טובות. יש הרבה דברים שאיני מבין – למשל, הויכוחים האחרונים בשאלה האם יש לנייטרינו מסה או הדרך בה הוכח (כנראה) לאחרונה המשפט האחרון של פרמא. אבל מ-50 שנה במשחק הזה למדתי שני דברים: 1) אני יכול לשאול חברים העובדים בתחומים אלה להסביר לי ברמה שאוכל להבין, והם יכולים לעשות את זה, ללא קושי מיוחד; 2) אם ארצה, אוכל להמשיך וללמוד עוד, כך שאוכל להבין. והנה, דרידה, לקאן, ליוטאר, קריסטבה, ודומיהם – אפילו פוקו, שהכרתי וחיבבתי ושהיה קצת שונה מהאחרים – כותבים דברים שאיני מבין, אבל (1) ו-(2) אינם מתקיימים: אף אדם האומר שהוא מבין [את דבריהם] אינו יכול להסבירם לי ואין לי שום מושג איך להמשיך ולהתגבר על כישלונותיי. זה משאיר שתי אפשרויות: א) התפתחות חדשה כלשהי הושגה בחיים האינטלקטואליים, אולי באמצעות מוטציה גנטית פתאומית, שיצרה מין "תיאוריה" שהיא מעבר לתורת הקוונטים, הטופולוגיה וכד'; או ב) טוב, לא אקרא לילד בשמו
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 14:03 |
|
| |
mdabraham
אז אתה נותן תשובה אחת מני רבות לבעיה הקשה של התודעה, מדוע אנחנו לא זומבים פילוסופיים (=נשמה). זה כמובן לא מחייב קיומן של אידיאות מוסריות, עציות או צפרדעיות, כי:
1. אני לא מבין איך זה עונה (מה זאת אומרת מפגש עם האידיאות המוסריות? אתה [או דקארט] מבין / יכול להגדיר מה זה אומר, או שכל שיש לך ביד הוא משהו כמו "לפי גישתי יש מרחב שבו יכולה להתקיים תשובה". תכל'ס לא נראה לי שמישהו באמת מבין את האמירות על המכניזם של הנפש/נשמה אלא שמקובל שמותר שם להגיד דברים עמומים שלא היו מתקבלים לגבי החומר בפיזיקה)
2. שוב, על דרך השלילה - האם כל תופעה נפשית מעידה על אידיאה? האם יש אידיאה של thepresent לפני כתיבת ההודעה ואידיאה של thepresent לאחר כתיבת ההודעה (הן מתקיימות במקביל או שהראשונה כבר לא קיימת? היו שתיהן מאז ומעולם או שהשנייה נוצרה כעת?)? אורגזמה מעידה על מפגש עם אידיאה של טוב? ולכן היא 'טובה' מבחינה אונטולוגית? אם תחושת המחויבות של OCD אינה מעידה על מפגש עם אידיאה מדוע תחושת המחויבות של מוסר מעידה על מפגש עם אידיאה? (אתה יכול לענות - וציפיתי שכך תעשה - שתחושת המחויבות של OCD היא סוג של החלה של האידיאות המוסריות לגבי מושאים לא נכונים, אבל לא יכלה להיווצר ללא קיומן של אידיאות של מחויבות באופן כללי ומפגש איתן. אני אישית לא מתחבר לטענה הזו אבל קשה להתווכח עם מי שיגיד אותה.)
תוקן על ידי thepresent ב- 23/03/2011 14:07:09
|
|
|
|
|
|
