יחסיות המוסר והטיעון האנתרופולוגי (לפרזנט)

ר' מדא, שנרב, רדףהשיג, הפרזנט.

יש להצר שהגענו למצב הנוכחי. אין כאן אשמים, זהו טבעו של פולמוס הנוגע לצפור הנפש, לצביון העצמי, ולזהות והמשמעות האנושית. הוא קצת מערער את שיווי המשקל החברתי וגורם לזעזועים בינאישיים לא רצויים.

סבור אני שביתר איפוק מצד כל אחד מהמתדיינים כאן, היינו יכולים להבין הרבה יותר איש את רעהו. ייתכן אפילו למצוא משותף מסוים. ואף אם לא, היינו מגדירים היטב את הרעיונות ואת נקודות המחלוקת.

הזעם והשנאה המתלהמים בוויכוחים, ניתנים לשיכוך. הם טבעיים למדי. מעולם, וויכוחים עניניים היו מלווים בסערת רוחות. אך אנחנו מספיק תבוניים ואנושיים [ולא משנה כרגע מה משמעותם...] כדי להניח את הענין האישי בצד, גם אם חרה מאוד, ולחזור להתדיין בעניניות.

גם אם מישהו חושב שדעתו של השני נובעת מחינוך מושגי כושל, או מסוג חשיבה מוטעה [ואני מתכוון לשתי הצדדים].  זה לא פוטר אותו מלהגיב ענינית.
נדמה לי שניסיתי להיות רק עניני, ולכתוב את אשר נראה לי בצורה די בהירה. וזכאי אני לזכות למענה הולם.

אני לא מייצג פה את דעותי כדי להציע את מרכולתי חוצה. אני מנסה להתדיין כדי להבין פה רעיונותיהם של זולתי, כדי לבדוק היכן אני טועה או היכן נעדרה ממני חשיבה נכונה.

[כשאני קורא תגובה שענינה שבעל חשיבה כמוני מונע ע"י רוע ויהירות. בעוד העניניות שבאותה תגובה דומה פובלציסטית ולא מבוססת. אני אמור להפגע. אך גם על זה אני מבליג, כי אני זוכר את טבע האנוש].

לכן אני קורא אליכם, חברים. בואו נניח מעתה והלאה את ההתייסויות הפוגעות והמעליבות, את התגובות הלא עניניות, את הנוסח המתריס. ונגיב רק לגופן של דברים, ובעיקר נחשוב שגם זה שמולינו אדם כמונו בעל רגשות וערך עצמי. וככזה הוא זכאי ליחס מכובד.  

ג'ה מובארק

לא להתיפייף.
ברור שיש כאן 'צד' אחד שהכל 'מותר' לו (אינני יכול לחשוב על משהו יותר גרוע מההתבטאות של שנרב כלפיי), וצד אחר שאפילו להתלונן אסור לו. וזאת, בגלל שמיימוני, כמו כל חרדי טוב, מעריץ אנשי אקדמיה בטירוף (האמביוולנטיות של החרדים בהתנגדות המטורפת לאקדמיה ובהערצה לכל יבחוש שמחזיק בתואר ד"ר שאומר משהו... זכורני מעיתון משפחה ראיון שלם עם סטודנט לתואר ראשון (!) שחשב שחוק האברכים מוצדק. ישבו גרילק ופאליי ואמרו: אם סטודנט אמיתי, מהאלה שיושבים על הדשא, אומר...), ומואדיב מסיבות שאין ברצוני לפרט כאן.


כך או כך, גם תועלת לוגית לא יוצאת לי מהפורום הזה. לא תורם לי שום דבר לדעת איך בדיוק קבע הוד הרבמיכיותו את כללי המשחק שלו, תוך התעלמות מהלוגיקה המקובלת, מהאמת ההיסטורית ומהמסורת היהודית גם יחד. וגם לא תורם לי שום דבר לדעת שבאוניברסיטת בר מצווה מכהן כבוד כהניסט-פאנאט-פונדמנטליסט קיצוני כפרופסור חבר, ואין פוצה פה ומצפצף.


ולכן אוֹמַר לכם בהזדמנות חגיגית זו: 'נעמתם' לי עד מאוד, היו שלום. ביי...