'עבודה לשמה'. היא אחת מהמושגים המכוננים של 'עבודת ה' אמיתית'.
בעוד שבתורה העבודה כרוכה צמודה לתגמול (השתכרות או הענשה) מראשית הציווי לאדם שלווה באיום עובר דרך כל הקללות והברכות עד ההמלצה האחרונה לבחור בחיים ובטוב. בתלמוד נמצאים אמירות בגנות העבודה שלא לשמה עד כדי הפסיקה ש'העובד שלא לשמה נוח לו שלא נברא ותורתו נעשית לו סם המוות', כלומר לא די לו שאין תועלת כל שהיא בעבודתו, אלא שהוא עוד מהרס ומחריב. אעפ"כ כחלק מראייה מפוכחת לא דחוהו חכמים מכל וכל, אלא המליצו לעובד שיתחיל 'שלא לשמה' ומתוך כך יגיע לדגת 'עבודה לשמה' (הרמב"ם בסוף הלכות תשובה אף ממליץ לכתחילה, להתחיל כל חינוך לעבודת ה' בעבודה שלא לשמה).
ברצוני לברר כעת, האם 'עבודה לשמה' בכלל מן האפשר היא?.
1. בין מעשי ופעולות האדם, לבין התכליות הנרצות או המטרות לשמן נעשים מעשיו. עומדת תמיד ה'רציה'. החפץ האישי בהתממשות התכלית או המטרה. 'רציה' זו גם אם נייחס לה משמעות שכלית ראציונאלית, ענינה העיקרי של ה'רציה' היא הגשמת חפצו של בעליה, וההוצאה לפועל של מושאיה המועדפים על בעליה. יהיה מושא החפץ אשר יהיה טוב או רע.
גם אדם שיצהיר על עשיית מעשה לא משום רצייתו, טועה הוא בהגדרת המצב. הוא עושה ופועל בגלל שהוא 'רוצה'. אלא שרצייתו היא לא לשם תועלתיותו. אך בפועל המוציאה לאור את מעשיו היא אותה 'רציה' אישית לפעול כך.
יוצא איפה, שתהיה מטרת הפעולות מטרה שאיננה נחשקת ונרצית לאדם כתועלתית אישית, אלא כנרצית "לשמה" (וזהו נידון חשוב בפני עצמו מהי "לשמה" כשלעצמה). סוף כל סוף היא רציתו. וככזאת היא מנתקת את הקשר בין הפעולה והמעשה לבין "תכלית הלשמה".
(2. אפילו בחירתו של האדם את המטרות והתכליתיות לשמן הוא יעשה את מעשיו, גם הם פרי ה'רציה' האישית. הוא רוצה בתכליתיות אלו משום שהם נראות לו נכונות [ואין זה משנה מדוע. בגלל שהם עונות לקריטריון האמת שלו או משום שהן משרתות קרטריון בחירה אחרת אצלו].)
למסקנה: פעולות האדם מונפקים ע"י 'רצייתו'. ו'רציה' מוגדרת כחפציות אישית.
נ.ב. הנושא כאן איננו קשור לנושא הבחירה החופשית/נסיבתית. הוא דן ב'רציה' גם לו תהיה ספונטנית וחופשית, ה'רציה' עצמה הופכת את מושאה האידיאלי-אובייקטיבי לחפץ סובייקטיבי אישי, וככזה מאבדת העבודה לשמה את משמעותה האמיתי, היא הופכת למימוש החפץ האישי.
נשלח ב-23/3/2011 15:51
נקודת המוצא שלך איננה נכונה- אין בכל התורה קשר בין המילה עבודה לבין עבודת ה', בתורה עבודה מתקשרת תמיד לעבודת כפיים של האדם, ולא עבודת ה'.
נשלח ב-23/3/2011 15:59
מוברק, אתה מניח שיש סתירה הכרחית בין הרצון הפרטי לבין רצון השם (בוא נשתמש בביטוי הזה המתאים ללשון בני אדם, ונוותר על הפילסוף המתבקש בענין...) הנחה מוטעית לענ"ד. ברצות האדם הוא יכול לבטל רצונו מפני רצון השם (יתכן שנדרשים עוד תנאים) , ועי"ז רצונו יכלל ברצון הבורא ויעשו לרצון אחד. (באופן מצומצם ובזעיר אנפין מן הסתם ובכ"ז)
_________________
נשלח ב-23/3/2011 16:03
ירוחם ולעובדו בכך לבבכם, ואותו תעבודו.
ומאידך, האם מהתורה ומהנביאים אפשר להסיק שיש עבודה לשמה? הלא כל התורה מבוססת על שכר ועונש.
נשלח ב-23/3/2011 16:45
איש ציפור . אתה בעצם מודה שאין האדם יכול לעשות משהו שכולו מכוון לרצון ה׳ רק אם זה יהיה גם רצונו הפרטי? . אז ברשות המובארק נשאל קצת אחרת ״האם יכול אדם לעשות משהו בניגוד לרצונו״ השאלה נוגעת רק לנושא האשכול כשכוונתי שהמנוגד לרצונו הפרטי זה רצון ה׳ כי כשהרצון משותף לשניהם פשיטא שאין זה לשמה אלא בשיתוף. ( אם מותר בעבודת ה׳ לשמו ולשם שלמים, אולי יהיה מותר גם לשמו וסתם ). בניסוח שונה האם שייך שאדם יעשה משהו נקי מנגיעות אישיות אף שהאישיות שלו כבר במצב נעלה ואין נגיעות אלו קשורות עם הנאה גשמית, רוחנית ? [אם אתה חושב שאין צורך בכך זה בסדר אבל אני מניח שיש דרגה כזו והיא נדרשת]
_________________
נשלח ב-23/3/2011 16:48
בעל הראשון בודאי אינה עבודה ממש- הרי מדובר בלב. השני היא תשובה למסית המבקש לעבוד ע"ז, אומר הפסוק, כתגובה כי עבודה היא לה'. התורה נוקטת את לשונו של המסית
נשלח ב-23/3/2011 16:53
פי, לא הודיתי בדבר כזה. כתבתי שרצון השם יעשה בזעיר אנפין. כלומר האדם מתוקף היותו מוגבל לזמן ומקום יכול לעשות את רצון השם (עקרונית גם באופן שלם ומלא) רק במסגרת הזמן והמקום. אלא שביחס לקב"ה שמציאותו אינה כפופה לזמן ומקום זה יהיה מצומצם וב"קטן". בכל מקרה לשאלה שאתה ניסחת אני חושב שעשיית רצון השם יכולה להעשות באופן שלם דוקא ע"י זה שגם רצון האדם יתמלא בכך. וכפי שהזכיר בעל "בכל לבבך" והמדרש הידוע של חכמים בענין. אם כי ברור שכדי לגבור על הנגיעות האישיות שמעכבות (ודוק לא כל נגיעה מעכבת) יש צורך במסירות נפש שתתעלה עליהם, ותאפשר התנקות מהם.
_________________
נשלח ב-23/3/2011 16:54
ירוחם, תלמד שוב את המקרא, או לפחות את ספר דברים. נראה שאתה לא ממש זוכר את הכתוב.
_________________
נשלח ב-23/3/2011 17:01
ולא נשאר לי אלא לחתום. מודה ועוזב. למרות כי בכל העבודות הללו יש מיד מתן שכר בצידה
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-23/3/2011 17:09
לא הבנתי . למה נדרשת מסירות נפש אם זהו גם רצונך המשותף? . אולי מסירת גוף וגם היא אינה ממש מסירה אלא התמסרות... כסיפור רבי עקיבא ואולי עוד מעשרה הרוגי מלכות. אבל לעיקר השאלה לפני שמדברים על מדרגת בכל לבבך שלהבנתי היא המדריגה הנמוכה ואת חזל שהזכרת ניתן ללמוד בפשטות שיצרו של אדם מסכים בעל כרחו לא שהוא באמת רוצה בכך, אם זהו רצונו המשותף של האדם זהו לא לשמה אמיתי
כל העבודת האלוקים בתורה זה רק אם עובדים מישהו (הרבי ?! ע"ז ?! והיתד ?! הכפירה ?!) אז תעבוד את האלוקים,
אבל ברור שעיקר התורה היא דינים ודיני חברה,
ולכן אומרים חז"ל "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו" וזה העיקר לשמור ולקיים את התורה,
כל אלה שעובדים את השם ע"ח דיני חברה ודינים ?! הם עובדי ע"ז ממש,
ודווקא בשביל זה האלוקים הטריח את עצמו לרדת לסיני, לומר לנו שכל העבודות שלכם היא שקר יש רק אלוקים אחד,
במילא אין צורך לעבוד אותו, אם יש הרבה כוחות ח"ו ?! אז יש טעם לעבוד ולהתחנף לאחד מהם,
אבל אם יש אחד רק ?! אז מה הטעם להתחנף אליו ???
רק תשחק לפי הכללים שלו ותצליח,
תוקן על ידי maxmen ב- 23/03/2011 18:14:14
נשלח ב-23/3/2011 18:25
לגבי עבודה לשמה:
אם השאלה לשמה של המצווה, כלומר יש כמה אפשרויות לעשות מצווה,
למשל צדקה לעני:
אפשר לתת בגלל כבוד אם זה בפירסום,
אפשר לתת כי אני מרחם עליו,
אפשר לתת כי כדאי לי כרגע לתת לו,
אפשר לתת כי הוא פשוט צריך, כלומר לא שאני מרחם עליו, יכול היה לעבוד ולא להתבטל במילא אין לי רחמנות עליו,
רק נותן לו כי הוא צריך, נותן לו בכדי שיוכל לצאת מהפלונטר שנכנס עליו מרוב טיפשותו,
וזה האחרון היא היא הלשמה,
כי מי שנותן בגלל רחמים לא חושב על העני כלל, הוא נותן לצאת ידי חובה של מצפונו האישית,
_________________
נשלח ב-23/3/2011 19:24
מקס שאלה הלכה למעשה- נודע לי כי אחד מחבריי מך זקוק לתמיכה, כשאני נותן לו את התמיכה המתבקשת. דא עקא אני לא אומר לשם יחוד- ולא הולך למקווה לפני שאני מקיים את המצווה הגדולה של כי ימוך אחיך, בעוונותי הרבים, אני גם לא חושב על המצווה- אלא רק איך לעזור לאחי המך, מה מצבי מבחינת קיום המצווה? קיימתי או פישלתי?
נשלח ב-23/3/2011 19:34
ירוחםשמ כתב:
מקסשאלה הלכה למעשה- נודע לי כי אחד מחבריי מך זקוק לתמיכה, כשאני נותן לו את התמיכה המתבקשת. דא עקא אני לא אומר לשם יחוד- ולא הולך למקווה לפני שאני מקיים את המצווה הגדולה של כי ימוך אחיך, בעוונותי הרבים, אני גם לא חושב על המצווה- אלא רק איך לעזור לאחי המך,מה מצבי מבחינת קיום המצווה? קיימתי או פישלתי?
בוודאי שקיימת
להפך אם תחשוב על אלוקים ?! אתה סתם חנפן, או כופר שאתה יותר טוב מאלוקים כי הוא לא נותן ואתה כן,
תוקן על ידי maxmen ב- 23/03/2011 19:35:25
נשלח ב-23/3/2011 19:49
וזה שהתנגנב לליבי גם רחמים על אחי- פוגם במצווה? וזה שכלל וכלל לא חשבתי באותו רגע על כך שאני מקיים מצווה האם קיום המצווה לא היה לשמה? ודאי שלא. הרי לא עשיתי זאת לשם מצווה. והרי יש מחלוקת אם מצוות צריכות כוונה, ולי לא היתה כל כוונה. ולכן לא משנה כמה כסף נתתי ועזרתי גם בצורה אחרת מצוה לא קיימתי. לעומת אחר שנתן כלום אבל הוא כיון לשם מצוה. מעמדו שלו בשמיים ודאי הרבה יותר טוב משלי.
