פסקה נבואה כאליבי

ייתכן

ייתכן,

כתבת "בכלל, אני לא חושב שאנחנו באמת יורדים לסוף דעתם של כל הפילוסופים, בהם גם הרמב"ם, שהגנו על הדת. האם הם אכן האמינו בזה, או שמא לא רצו לפרוץ גדר, או כל נימוק אחר שמנע מהם להסיק מסקנות, שחלקן כמעט הכרחיות,  מרעיונותיהם הפילוסופיים"

נראה שרגש אחריות חברתית גרם לו לרמב"ם שלא לזלזל בערכה של הדת בגירסתה ההמונית שכן זו האחרונה, טובה ויעילה עבורם ולכן ראויה להם.

מאקס,

כתבת "יש מושג ביהדות שאדם מגיע למצב של עצמאות מוסרית וערכית, שהוא לא חייב במצוות יותר"

ולעיל כתבת "אבל אני מדבר ומוכיח מהמקורות שלנו, כלומר כל דעותי מגיעות מהתורה מחז"ל מגאונים וראשונים ואחרונים"

 על מנת לקיים "חכמים, הזהרו בדבריכם" כדאי שלקביעתך הראשונה, אכן תצרף מקורות. אמנם יפה עשית והצבת כמה

מגבלות למימוש הפטור מן המצוות, אבל עד כמה שידוע לח"מ, מלבד אי אלו רמזים אצל רמ"י מאיז'בצה ואולי ספר חסידי
נוסף, הרי כל המקורות מורים בדיוק את ההפך.

ייתכן

כל דיון יוצא מהנחות יסוד. בדרך כלל, אדם מאמין שהנחות היסוד שלהן הורגל או שאותן אימץ לאחר לימוד ומחשבה הן הן ה"פשוטות ביותר". ויש כמובן להבהיר מה הן "פשוטות" ולפי איזה קריטריון ומדוע "פשוט" עדיף על "נלמד" ו"נרכש".

בכל אופן, אני מצהיר כי מה שלך פשוט, שהנבואה טעונה הוכחה וניתוח, לי אינו פשוט כלל. והשאלה היא כנראה מאיזה מקום יוצאים. עבורי התנ"ך הוא מקור חי ונאמן, ולכן הנבואה שהוא מתעד היא תופעה קיימת. צריך כמובן ללמוד ולחקור מהי. אבל הפשטות הראשונית שלי שונה משלך.

האם יש עדיפות לגישתי או לגישתך? מסתבר שאם הכל תלוי בהנחות יסוד מוקדמות, אין עדיפות לוגית לזו על פני זו. (אלא אם כן תטען שהנחת היסוד הראשונה היא לשלול הכל עד שמוכח אחרת, וגם אני תומך בכך. אך אני גם יודע שלאחר שאני מאשר את המציאות המורכבת שמסביבי, אני מקבל דברים רבים שטעונים בירור וסידור כי אין לי ברירה אחרת. וכפי שאני מקבל את החשמל ואת החלקיקים התת אטומיים כך אני מקבל את הנבואה, אם גם התחום הראשון בא מהפיזיקה ומהמדע והשני מן ההיסטוריה ומן החויות האישיות).

האם הבהרתי את עצמי? כוונתי לומר שהגישה שבנבואה יש ממש אינה פחות אינטואיטיבית ואינה פסולה לשמש כהנחת יסוד ראשונית. זאת בניגוד לקביעתך. וכמובן זה מזמין דיון מוקדם. מה פשוט ומה ראשוני ומדוע.

***
אני סבור שהתפתחות החשיבה האנושית מסייעת להתפטר מאמונות הבל אבל הנבואה אינה אמונת הבל ומעולם לא היתה כזו, ולכן לא היה צריך להתפטר ממנה, ולכן גם ההתפתחות האנושית לא שמה לה קץ.

כמדומה שהמבקר הגדול של הנבואה כהתגלות של אלוקים אישי ומתעניין באדם היה שפינוזה. זה כ1500 שנה לאחר שתמה הנבואה ואולי גם תמה בת קול של חז"ל. עד אז לא פסקה האמונה בנבואה. לא היו נביאים חדשים, אבל הנביאים ה"ישנים" נותרו באמינותם. (ואיני מתכוון ליוצאי דופן ששללו אותם, שהרי אתה מבקש לטעון שהחברה והתרבות שללו אותם באופן לא מכוון אלא מחמת התפתחות של התודעה).

הנקודה האחרונה הזו התחדשה לי כעת מעיון בדבריך. העלית טענה מרחיקת לכת ולא שמתי לב שהיא לא מדוייקת, לפחות כפי שאני מבין אותך. כתבת על הפסקת הנבואה כאילו זה חוסר אמון כללי בכל הנבואה כתופעה. ולא היא. יש לשים לב כי הפסקת הנבואה לא שללה את הנבואות הקודמות אלא רק שללה חדשות.

אפשר כמובן לטעון שגם הנבואה כבר לא היתה דבר כה פשוט ומוכח מעצמו. בעוד, נניח, גדעון ואשת מנוח יכלו להאמין שהאיש שמדבר אליהם הוא מלאך, בימי התנאים לא היו אמורים להאמין שמלאך מתגלה לאדם. ואם הם אימצו את הנבואות הרי זה בגלל שהן כבר קודשו ולכן עמלו כדי לבארן באופן יותר שיטתי.

חוששני שעדות התלמודים שוללת את מה שכתבתי בפסקה האחרונה. יש לנו עדויות על תנאים ואמוראים ואישים מן הזמן ההוא שחווים מפגשים (אביי ורבא זכו לפריסת שלום שמים, יהיה  טיבה מה שיהיה. ר' יוחנן שומע מלאכים, גם אם לא ידוע לנו מה שמע ואיך ועוד). זה נדיר, אבל גם הנבואה היתה נדירה בימי המקרא.

***
כפי שכתבת, התכנים היפים והמוסריים של הנבואה מעידים על עצמם. מה הם מעידים? על תפיסה פילוסופית (אינטואיטיבית) ומוסרית. על אמונה באלוקים טרנצנדנטי שהעולם כולו בריאתו ואין הוא כפוף לו, שהרי הוא גם "בורא רע" (כן, בדבר זה אני מחזיק מגישתו של קויפמן, אם כי היום בחוגים אקדמיים, לפי הספרים המתפרסמים, זה כבר לא פוליטיקאלי קורקט). ועל תביעה מוסרית של שיחרור עבדים, אי ניצול של החלשים וכיו"ב.

***
מעל לכל, הנבואה מעידה שיש דו שיח בין אלקים לאדם. יכול אתה לטעון שהנבואה התקבלה אצל האדם בכוח הדמיון שלו. כך ודאי טען הרמב"ם וכך גם אני סבור, לפחות לפעמים. אבל איני כופה על הטקסטים את הנחות היסוד של הפילוסופיה האנליטית של ראשית המאה ה20, שסברה שרק המדע מסביר הכל ואין בלתו, ושכל מה שהוא מוסרי או חווייתי הוא חסר ערך. (ובזה אני חוזר לנידון הראשון: מאילו הנחות יסוד אנו יוצאים ומה אנו מחשיבים כראשוני).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

בקצרה: בעוד שאתה מבקש ומסתפק בעריכת דיון פינומנולוגי, רוצה ייתכן לערוך בירור פילוסופי במובנו הראשוני/בסיסי.

כתבת "כמדומה שהמבקר הגדול של הנבואה כהתגלות של אלוקים אישי ומתעניין באדם היה שפינוזה" כבר קדמו בכך הרמב"ם, לפחות לפי הפרשנות הרדיקאלית לדבריו.