הרב ספרן,
גם אני משער כי "רגש אחריות חברתית" הוא כנראה לפחות אחד הגורמים לאי ביטול הדת המעשית על ידי הרמב"ם ועוד. אך צודק בעל שכיום גם זה נראה מיותר.
הרב מיימוני,
אם, כפי שכתבת, גם אתה תומך בטיעון כי הנחת היסוד הראשונה היא לשלול הכל עד שמוכח אחרת, טיעון שלכאורה אינו צריך לפנים (שאל"כ לא שבקת חיי לכל ניסיון להבין ולבדוק דברים מיסודם) מדוע ובעיקר לפי איזה קריטריון, אתה מקבל דברים רבים שטעונים בירור וסידור כי אין לי ברירה אחרת. מדוע אין לך ברירה ומדוע זה רלוונטי אם יש לך ברירה או לא.
אני חוזר למה שכתבתי. עליך החובה להוכיח מה בין אמונת הבל לאמונה טהורה, לא רק בעניין הנבואה. הקריטריונים צריכים להיות אחידים לגבי כל אמונה ללא דעה מוקדמת, ללא הנחות (תרתי משמע) וללא משא פנים.
אינני מבין בכלל את ההשוואה כפי שאני מקבל את החשמל ואת החלקיקים התת אטומיים כך אני מקבל את הנבואה. אמנם הסתייגת קצת מההשוואה במלים מורכבות, אבל ההבדל חד כתער. וכי יש בידי אפשרות לא "לקבל" את החשמל? אני יכול לקרא לו איך שאני רוצה ולמצוא הסבר חלופי סביר לדעה המדעית, אך אינני יכול לפקפק ברגע במציאות המוחשית העומדת לנגד עיני כולם.
את החלקיקים התת אטומיים אמנם אינני רואה, אבל ראשית, אם אבקר במעבדות המתאימות הפתוחות עקרונית לכולם, אוכל "לראותם". שנית, וכי אני "מאמין" בהם? אני מקבל את דעת המדענים בעניין כיוון שכלי עבודתם גלויים וידועים לכל והם מסתמכים אך ורק על בדיקה ובחינה פיזית והסתברותית. נכון, אולי הם טועים וזה קרה יותר מפעם אחת וכי משום כך לא נבדוק עד מקום שידינו מגעת. אין בין זה לדברים שכלל לא ניתנים לבחינה אובייקטיבית ולא כלום.
אני מסכים לגמרי כי הגישה שבנבואה יש ממש אינה פחות אינטואיטיבית. אבל בניגוד לכך, הגישה שעד שלא יוכח אחרת, אין ממש בנבואה אינה אינטואיטיבית כלל וכלל. היא מבוססת על "הנחת יסוד" המוסכמת גם עליך ובלעדיה אינני רואה איך אפשר בכלל לדון על משהו. ואני משתמש במטבע לשונך הנחת היסוד הראשונה היא לשלול הכל עד שמוכח אחרת. מי שלא מקבל זאת אומר בעצם שאי אפשר לדון על כלום. כל אחד יבוא עם הנחתו שלא הוכחה. וכי אנו רק משלמים מס שפתיים להגיון וחוזרים לאינטואיציה הראשונית?
פרשנותך לדברי אכן מרחיקת לכת. אחדד שוב. אני לא טוען כי בשלב מסוים אנשים הטילו ספק בכל עניין הנבואה. אני טוען כי ככל שהאנושות התפתחה פחתו תופעות הנבואה. פחות נביאים התנבאו ואנשים נטו פחות להאמין.דווקא בגלל שהם כן האמינו שאכן הייתה בעבר נבואה הם היו צריכים להסביר לעצמם מה קרה שאין יותר נבואה. כמו שאתה חושד בכל תופעת הדיבוקים כיוון שהם נעלמו יחד עם התפתחות הפסיכיאטריה והמדיה, כך היה מקום לפקפוק בתופעת הנבואה.
כדי למנוע את המסקנה הזאת, נאלצו המאמינים להסביר לעצמם מה התרחש. כאן הגיע הפתרון. "פסקה נבואה". אגב, זהו פתרון אופייני לעוד הרבה שאלות מסוג זה. תוחמים קו ומעבירים אל מאחוריו בעיות שונות שאין להם פתרון טוב יותר.
בקיצור, אינני טוען שמישהו הונה או כפר במה שהיה. בסך הכול ניסו להסביר באופן הגיוני, כביכול, את מהלך ירידת הדורות בענייני נבואה ורוח הקודש שבתהליך הדרגתי הצטמצמו והלכו וכך נוצרה תפיסת "פסקה נבואה".
התכנים היפים והמוסריים, מעידים רק על מה שהנביאים האמינו בו ועל אפיים ומעלותיהם האישיות. הא ותו לא.
אם אתה סבור שהנבואה היא דמיון אין בינינו ויכוח. גם אני לא כופה את דעתי על הטקסטים. אדרבה. לפי תפיסה זו הרי הנבואה חיה וקיימת עד עצם היום הזה. כל דברי כוונו כלפי התפיסה הבאה לידי ביטוי בטקסטים.
מעולם לא טענתי כי מה שהוא מוסרי הוא חסר ערך. אני גם לא מבטל את ערכן של חוויות. עדיין אני סבור כי מי שמתיימר לחשוב בהגיון איננו יכול לבסס תזה כלשהי על סמך חוויות אישיות סובייקטיביות, שאל"כ מדוע אינך מקבל את חוויותיו של ישו ומוחמד ושבתי צבי ולהבדיל האר"י והבעש"ט והרבי מלובביץ שטען יש נביא בישראל וכו' וכו'. אחזור בפעם המי יודע כמה. העובדה שנולדתי בשכונה מסוימת אין לה שום משמעות פילוסופית.
איש ציפור,
כתבת, הכרה בכך שלחברה או ליתר דיוק לעם אליה אנחנו משתייכים (למי ששכח ישראל שמו) תכלית ייחודית באנושות. הרעיון נחמד. אני שואל על סמך מה הוא מבוסס. אם יש לזה ביסוס הרי יש כאן בהחלט תשובה לדברי. אנו דנים האם יש לכך ביסוס.
עיק,
הבאת דוגמאות יפות למה שהגדרתי כתופעה רווחת. תוחמים קו ומעבירים אל מאחוריו בעיות שונות שאין להם פתרון טוב יותר. "פסקה נבואה", כמשל.
