ביקורות הסרט נהפך לאחד הלהיטים הגדולים של אותה שנה וקיבל ביקורות משבחות. וינסנט קנבי מהניו-יורק טיימס, כתב בביקורתו על הסרט- "שערורייתי... מבריק, מצחיק בצורה אכזרית, קומדיה אמריקאית מקומית שממקמת את פאדי צ'ייפסקי כאחד מהסטיריקנים החדשים הראשיים". סרט שה"ראייה המעוותת והמרושעת שלו לדרך שהטלוויזיה נראית ונשמעת, היא הניתוח של הסטיריקן לא רק לגבי הטלוויזיה, אלה גם לגבי החברה שתומכת בה, ושהיא בחזרה נתמכת על ידיה". בביקורת על הסרט שנכתבה לאחר זכיותיו באוסקר, רוג'ר אברט כתב- "משוחק היטב בצורה מפליאה, סרט אינטליגנטי שתוקף לא רק את הטלוויזיה אלא גם את רוב הרעות החולות של שנות ה-70... מה שהסרט מצליח להשיג בצורה כל כך טובה, חדה ובלתי נסלחת, יגרום לו לשרוד הרבה אחרי סרטים מיופייפים אחרים". כרבע מאה מאוחר יותר, במסגרת רשימת "הסרטים הגדולים ביותר" שלו,
נשלח ב-12/9/2011 14:19
היית אשכול בפורום (לא זוכר כרגע איזה) ודנו החברים בעניין מי הבעלים על הילדים. ההורים או החברה\המדינה,
ראיתי אתמול את הסרט הזה תפוזים וזריחה \ Oranges And Sunshine ושם תראו איך זה עובד אם החברה\המדינה באמת מרגישה בעלים על הילדים,
סרט טוב ומרגש מאוד וממליץ מאוד לראות, (אחרי שראיתי את הסרט אני כבר לא יכול להאמין (מלשון אימון) בנאורות)
"תפוזים וזריחה" מספר את סיפורה של מרגרט המפריס, עובדת סוציאלית מנוטינגהם, שחשפה את אחת השערוריות החברתיות המשמעותית ביותר בתקופה האחרונה: (בשנות החמישים השישים) הגירה כפויה של ילדים מבריטניה. כמעט בגפה , כנגד כל הסיכויים ועם מעט מאד הערכה לעבודת הרווחה שלה, מרגרט איחדה אלפי משפחות, והביאה לידיעת הרשויות את המספרים ברחבי העולם וחוסר הצדק. היא גילתה סוד שממשלת בריטניה הסתירה במשך שנים: 130,000 ילדים נשלחו לחו"ל למדינות זרות ובעיקר לאוסטרליה. ילדים בני ארבעה סיפרו כי הוריהם היו מתים, נשלחו לבתים בצד השני של העולם. רבים היו חשופים למסכת התעללות מחרידות. כאשר הובטח להם "תפוזים ושמש",הם מצאו את עצמם עובדים בעבודה קשה וחיים במוסדות.
צר לי, אבל אני לא מסכים בכלל עם תיוג הסרט הזה כסרט טוב. עמוס קיטש ומסר נוצרי מטופש של מחילה.
גם המשחק והתסריט לא משהו בכלל.
צר לי, לא שווה את הזמן.
נ.ב: אני במקום האבא בסצנת הסיום שולף את האקדח המשטרתי ודופק לדורס בראש, ולא מחבק. זה, בקליפת אגוז, הבעיה של הסרט. החלק היחיד שאהבתי היה התיאור של מצב עניינים קודר. בעיני, זה תיאור מציאות מתאים. הפתרון הנוצרי, לא.
נשלח ב-22/9/2011 17:19
סרט טוב הוא סרט שיש מה לדון בה, ואני מסכים איתך בביקורת שלך על הסרט,
מיני סידרת דרמה בריטית, בהפקת חברת גרנדה, שזכתה לפרסים רבים של תעשיית הקולנוע הבריטית. במאה ה- 18, הדרך היחידה לנווט בבטחה בים, היתה לעקוב אחר קו-חוף לאורך כל הנתיב, מה שלא הביא אותך מאירופה אל איי הודו המערבית או לאמריקות. תצפית בשמש או בכוכבים היתה נותנת לך את קו-הרוחב, אך לא את קו-האורך, אלא אם כן נעשה הדבר יחד עם שעון השומר על זמן מדוייק בים, ושעון כזה לא היה בנמצא. לאחר עוד אסון ימי אחד מני רבים, עקב טעויות בניווט, קבע הפרלמנט הבריטי פרס כספי ניכר לשיטה למציאת קו-אורך בים. הסרט נע במקביל בין שני סיפורים: הראשון מתאר את מאמציו של ג'ון הריסון (1693-1776), נגר בן המאה ה- 18, לבנות שעון, אותו היינו מכנים כיום כרונומטר ימי, אך ועדת הפרס שבה והערימה קשיים בפניו; השני, של רופרט גולד (1890-1948), בן המאה ה- 20, אשר מקדיש בלהט ובאובססיביות הרסנית את זמנו לשיפוץ שעוניו של הריסון, כדי להוכיח את גדולתו. בתפקידים הראשיים: מייקל גמבון וג'רמי איירונס. רשימה ארוכה ומכובדת ממיטב שחקני הבד הבריטי, מפארת את הסרט.
פאץ' אדמאס- סיפורו של ד"ר פאצ' אדמאס ממיסדי הליצנות הרפואית
המרדף לאושר- סיפורו האמיתי של אדם שחור שהגיע מהאשפתות והגיע רחוק
נשלח ב-26/9/2011 15:17
אהבתי מאד את הסרטים של דארן ארונופסקי. מרביתם סרטים מטרידים ולא נעימים לצפיה שעוסקים בסוגים שונים של אובססיביות והרס עצמי:
המעיין - סיפורו של מדען שאשתו גוססת מסרטן סופני. הסרט דן במוות כחלק ממעגל החיים, ומעמת דרכים שונות להתמודדות עם מוות קרוב. נקטל על ידי המבקרים והקהל מסיבות שלא הבנתי. זהו סרטו האופטימי ביותר של ארונופסקי. אינו ממש מכיל עירום או מין. רקוויאם לחלום - ארבעה סיפורים מקבילים של התמכרות לסמים והתמכרות להרס עצמי. מעמת את החברה ביחסה השונה בין סמים לתרופות שהבדלן לא ברור. מכיל קטעי מין בוטים מאד שלא נועדו לגרות ולעורר אלא להרתיע. זכה לביקורות מצויינות. ברבור שחור - עיבוד מדהים ועדכני לאגם הברבורים, שאף מכיל את הבלט בתוכו. עוסק בצורך האמנותי לאבדן שליטה ולקושי בכך, באובססיות לשלמות, ועל חרדות קשות מהגוף. זכה באוסקר ובהצלחה בקהל. מכיל רקדניות בלט לרוב ומספר סצנות מין לא נעימות במכוון.
סרט נוסף שלו, פיי (הקבוע המתמטי), פחות מוצלח מהקודמים, אבל קוראי האתר אולי ימצאו בו עניין (ואולי דווקא יירתעו) בשל הנקודה היהודית שבו. הסרט עוסק במתמטיקאי יהודי בעל אובססיה למציאת חוקיות מושלמת במספרים שמובילה לאבדן שפיות ולהרס עצמי. הקבלה נכנסת לתמונה ג"כ. אינו מכיל עירום או מין למיטב זכרוני.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 26/09/2011 15:18:14
נשלח ב-26/9/2011 15:29
קן הקוקיה.
ג'יק ניקולסון במיטבו.
ישנה גם הצגה בתאטרון.(כי קרוב הדבר אליך מאוד)
מומלץ.
תוקן על ידי איש_הזיפים ב- 26/09/2011 15:38:49
נשלח ב-15/5/2012 04:07
הקיץ מגיע ב"ה ויחד עם זה רוחות החופש מעבדות המודרנית = הקפיטליזם,
סיפור מלכותי עוקב אחר סיפורה של קרולינה מתילדה, נסיכה בריטית שנשלחת על ידי משפחתה לדנמרק להתחתן עם המלך כריסטיאן השביעי. עם הגעתה היא מגלה מלך ילדותי, שנדמה שאינו מעוניין בה כמלכתו כלל. עם כתר על ראשה, קרולינה שוקעת בחיים של סבל והעמדת פנים.כל זה משתנה כשרופא חדש, ד"ר סטרונזה, מגיע לארמון וזוכה בהערכתו ובחברותו של המלך. בין ד"ר סרונזה וקרולינה מתפתח רומן סודי, בעוד סטרונזה מסתיר גם כמה סודות משלו.הסרט מבוסס על פרשייה אמיתית מרתקת המעלה שאלות על עקרונות, אהבה, בגידה ורומן אסור - סיפור ששינה את פניה של דנמרק לנצח.
הסרט טיפה ארוך אך בעיני באמת שווה את זמן הצפייה בו. יש אולי שני קטעים קצרים שאינם צנועים. מבוסס על סיפור אמיתי (כמובן- אין לדעת מה אחוז האמת ומה אחוז הבדיה..).
נשלח ב-27/12/2012 10:15
אני ממליצה על הסדרה "עבודה ערבית" אפשר למצוא ביו טיוב את כולה שתי העונות. תהיה תיכף עונה שלישית- עמוק, גאוני וגם הומוריסטי, מלא אמירות על יחסי יהודים ערבים, גזענות ומה לא. סדרה נהדרת.
נשלח ב-27/12/2012 12:12
הייתי ממליץ באופן כללי על סרטיו של וודי אלן לא ראיתי הרבה מהן אבל מה שראיתי היה מעורר מחשבה, והאמת שכמעט אלו הסרטים היחידים ששרדתי את קו העשרים דקות, וראיתים במלואם.
הוא מיזנתרופ עדין, עם הרבה נגיעות אינטלקטואליות. משום מה כשחשבתי על התובנות העולות לדיון בעקבות סרטיו מחשבותי נדדו על עבר 'קהלת'. ישנם מקומות שהוא מוצג כיהודי נוירוטי בפן החיובי משהו-ביקורתי בצורה נחמדה.
אתמקד בסרט האחרון שלו שנקרא 'חצות בפריז' המבוסס על איזושהי קפיצה פנטזיונרית לזמן העבר שבו גיבור הסיפור קופץ לשנות העשרים הפריזאיות על שלל סופריה הוגיה ואמניה, ומעוניין להישאר בהם. אלא ששם הוא נתקל ומתאהב במישהי שגם היא רוצה לחזור לשנות ה80 של המאה ה19, ושם הם נתקלים באנשים המעוניינים לשום לתקופת הרנסנס.
לבסוף הוא חוזר לתקופה העכשוית. מה שעורר את מחשבותי על מושג 'סדנא דארעא חד הוא' והשלכתי אותו גם על ציר הזמן ולא רק על ציר המרחב. כמובן מלבד המחשבות הברורות שעולות שם שתמיד לא נהיה מרוצים, והצורך ללמוד להנות מהרגע, מה שגם הרבה וודי אלן לדבר בראיונות שנערכו עימו בעקבות הסרט.
[קצת אקטואליה- קטטות יהודיות דתיות הם לא רק מנת חלקנו, הלכתי בקו מחשבתי לאורך כל הדורות ולא הגעתי רחוק ממסקנותיו של וודי אלן].
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 27/12/2012 12:14:24
נשלח ב-3/7/2014 15:54
סרט חובה להבין אייך פועל אלוהי ישראל במציאות.
זוג הורים לשלושה ילדים, ג'ון (ברנדן פרסר) ואלין (קרי ראסל), מתוכם שני ילדים חולים במחלת הפומפה, מחלה גנטית חשוכת מרפא. לאחר שביתם כמעט ומתה מהמחלה, ג'ון, איש עסקים במקצועו, עוזב את הכל ויוצא למצוא תרופה למחלה בעזרתו של ד"ר סטונהיל (הריסון פורד)...
