למה הישיבות לא מצמיחות 'גדולים'?

כדי לפתח ת"ח גדולים, צריך 1) ידע, 2) מודעות 3) קהיליה של ת"ח.
בכל שלושת התחומים יש חסר:
- התפוצצות והשתטחות של המידע התורני (ידע).
- מפל המתח בין היחיד המעולה לסביבתו קטן יותר מבעבר (מודעות)
- יש הרבה רעש לבן של בינוניות, וקשה יותר למעולים ליצור את הרשת החברתית המתאימה (קהיליה)

בכל שלושת התחומים יש מניעות:
- ישנם כשלים לוגיים במערכת החשיבה התורנית: באגים, ולולאות אינסופיות (ידע).
- ישנה הטפה מכוונת השוללת את צבירת הידע, וכן מעודדת ציות לסמכות. (מודעות).
- המהפכה החרדית זקוקה כיום לחפ"שים ולא לגנרלים, ולכן המהנדסים החברתיים מטפחים את הבינוניות.

עולם הישיבות הליטאי טיפח את המצויינות בחשיבה וידע. כאשר החברה החרדית בישראל היתה זקוקה למסלול חינוכי אלטרנטיבי לגימנסיה והאקדמיה, היא אימצה את המערכת הליטאית הקיימת, אך למטרות אחרות. הרד"צ הילמן היה אומר שבדורנו, כאשר אומרים "כלל ישראל" מתכוונים ליוצאי הונגריה.

וישנן סיבות הנובעות מן הידע עצמו.

פריצת דרך חדשנית מולידה אחריה אשד של יצירתיות. כך לגבי שיטת הלימוד הישיבתית מיסודו של ר"ח סולוביצי'ק,  שהולידה דור או שנים של יוצרים גדולים, כך לגבי התפרצות התנועה החסידית, שהולידה מנהיגים בעלי שיטות מענינות, ובדומה גם תנועת המוסר.

שיטת הלימוד הישיבתית הגיעה לרוויה. והיא נתונה גם במשבר תיאורטי. תיאור יפה של שיטת הלימוד הליטאית  מצוי בהקדמה לספר שעורי דעת הטלזאי, לפיו מתוך אוסף ההלכות המעשיות, מנסים לבנות הגדרה הגיונית, שתסביר את הדינים העולים. אלא שהחלקיק ההלכתי מסרב להתמפות לרשת הקואורדינטות הישיבתית של חפצא וגברא, חיוב וזכות.

הרידב"ז בהקדמתו לבית רידב"ז ע"ס פאת השולחן, צפה שיום יבוא והחימיה הישיבתית תגיע גם לפסקי הלכה, ואכן הרצ"פ פרנק, הרש"ז אוירבך ור"א גולדשמידט עשו כך. אלא שכיום בשאלות ההלכתיות החשובות ביותר של תחילת החיים וסופם, שבת פוריות ויוחסין, לא ניתן להכריע בגלל התפיסה הדיסקרטית (הבדידה) של ההלכה, לפיה ניתן לעקוף את האיסור ההלכתי ע"י גרמא וגוי ואולי גם אדם של ספר יצירה (IVF).

נראה שהדבר הבא במטא הלכה הוא שימוש בשדה אגדי המייצר קוי כח הלכתיים. התופעה קיימת בחוג תלמידי הרב אי"ש קרליץ, ר"ל מיצברג, אצל תלמידי הגרי"ד מבוסטון ב-YU והר עציון המשלבים את את שיטת בריסק עם אקזיסטנציאליזם, וכן אצל מקצת ראשי ישיבה.

יעבץ
כתבת:
<

בתחום תורת הניהול ההבנה היא לחרוג מהבנת המנהל כבעל הידע הגדול ביותר. אולי תפיסת ה'גדול' החרדית היא מיושנת כיוון שהיא בזבזנית. אם נתפוס את עולם התורה כאירגון גדול אזי נבין שגדלות היא היכולת לתקשר ולשלוט בתורה הטובה ביותר ולא לרכז את הידע כמו שקיים בתפיסה התורנית ובמידה רבה גם הקלסית.

יהיר, רעיון מאד מעניין.

יהיר
האם אתה מציע מועצת?

צענע
האם את מחכה למלך שיקח את בתך לרקחות?

צענע
את מדברת על מודל הייאררכי.
קיים עוד מודל הייאררכי
רצית לדעת איך את מזדהה עם המודל השני והאם לדעתך יש הבדל בין שני המודלים (מלוכה ופסק).

תודה על המחמאות! ולעניין- אינני מציע שוויון אלא מודל בנוסח של תלמיד-חבר. או יחס של גדול בחכמה מול פחות ממנו בחכמה, לא מודל היררכי כמו רב-תלמיד שנפוץ לצערי בציבור הדתי והחרדי.
מנהל לעומת זאת עד כמה שאני מדמיין את יחסיו עם עובדיו מנהל מערכת יחסים מורכבת עם עובדיו של היררכיה וחברות במקביל. נראה לי שיכולתם של תלמידי ישיבות כמו מחבר 'דרך המלך' להגיב לרבנים מבוגרים מהם מעידה מחד על חוצפה יתרה וחוסר כבוד(בלי להיכנס לתוכן העניין) אך מאידך אני עומד ותוהה אולי זה פירות עולם תורה שלא הצליח להתעלות לרמה של מחקר אקדמי... והדברים צ"ע.