|
|
| נשלח ב-5/7/2011 16:56 |
 |
| |
הרב מימוני מה דעתך על הסיפור הבא [פורסם גם בYNET]:
הרב זילברשטיין חתן הרב אלישיב פסק: מותר לנערה חילונית לפצוע עצמה כדי שהוריה שמתנגדים לחזרתה בתשובה ירשו לה ללבוש בגדי חרדית צנועים (כדי לכסות הפצעים שתפצע עצמה).
זה הסיפור הכי מסעיר שמסתובב לאחרונה בחוגי ההחזרה בתשובה, הוא עלה בכנס ארגון ה'קירוב' וההחזרה בתשובה החרדי היוקרתי 'לב לאחים'. יש בו גם הקרבה למען האמונה וגם למען הצניעות, שזה היום ערך עליון.
הנערה הושוותה לסיפורים מתקופת מסעי הצלב על הנערה שחיברה שמלתה לגופה בסיכות כדי לא ליחשף, מהגמרא על רבי יוסף שעיוור את עצמו כדי לא הסתכל על דברים אסורים, והלויים שקטעו אגודליהם כדי לא לנגן עבור נבוכדנצאר מלך בבל.
עוד אמר הרב זילברשטיין בהתפעלות: "לקחת סכין לחתוך בבשר זה משהו לא יאומן. האא מכפרת על האומה מכפרת בחורה כזאתי" "איזה דרגה הבחורה הזאת, איזה דרגה"
הוא סיפר סיפור נוסף על בחורה רוסייה שהייתה מחוייבת לכתוב בבית הספר בשבת ולא רצתה לחלל את השבת ולכן חתכה עצמה: "היא הייתה ברוסיה הייתה צריכה לכתוב אוי ואבוי . הודי שלא היה בא לבית ספר היו הורגים אותו. הבחורה הזו כל יום שישי חתכה לה אצבע ואומרת 'תראי המורה חתכים' והאמינו לה ושחררו אותה".
תמליל של חלק מהקלטת הדברים מתוך כנס לב לאחים כח ניסן תשעא
המנחה הרב סורוצקין:
עצם השאלה חיזקה אותי ותכף תשמעו ותבינו למה... עכשיו אני רוצה להביא לפניכם שאלה שאני אגיד לכם את האמת עצם השאלה חיזקה אותי ותכף תשמעו ותבינו למה, גם סיפרתי את זה לרב, הרב אמר זה 'געוולדיג'.
שאלה שהגיע ממדרשות שלהבת: נערה שהתחילה לחזור בתשובה משתתפת באחת מהמדרשות, יפה מאד, מתקדמת, אבל ההורים שלה נהפכו - כמה שהיא מתחזקת נהפכו ליותר אנטי - ממש מנהלים קרבות נגדה. ואמרה להם שרוצה ללכת לקנות בגדים יותר צנועים. אמא שלה אומרת לה: 'על גופתי, את לא תקני את הבגדים של הדתיים'. קשה לה להלחם עם ההורים.
אומרת הבחורה הזאת, יום אחד ניגשת לרכזת של המדרשה, אומרת לה: 'הרבנית, אני לא יכולה יותר, יש לי פיתרון, אני אחתוך לעצמי את הרגלים ויהיו פצעים ותהיה הגלדה ואז אמא שלי תבין שחייבים ללבוש בגדים ארוכים להסתיר את זה'. וכך היא תינצל מללבוש לבוש לא צנוע.
איזה דרגה
האמת, הרב זכרתי שיש סיפור על נערה שהבקשה האחרונה שלה הייתה סיכות
היום התפללתי שחרית אצל ר' יעקב אדלשטיין שאלתי: 'מאיפה זה? זה גמרא? זה מדרש?' אמר לי 'זה סיפור שהיה אולי במסעי הצלב אולי בגזירות תט זה סיפור נכון. היה גם בזמנו יהודים שהורידו יד כדי לא ללכת לצבא'.
(שואל את הרב זילברשטיין:) לעודד אותה? להגיד לה שזה לא הדרך? מה עושים בבקשה?
הרב זילברשטיין:
"אני גם נדהמתי, צריכים לפרסם את זה בכל העולם כולו, העולם היהודי. הבחורה הזאתי דומה, אני אגיד כעת דבר נורא ממש התוספות הרן במסכת קידושין אומר 'ר' יוסף היה סומא' למה הוא היה סומא? אומר הרן מובא באגדה , אחד מהמדרשים ר יוסף רצה להיות במצב לא להתסכל חוץ מהד' אמות שלו ולא עמד בזה. הלך וסימא את עצמו. איום ונורא ממש.
...
היא? צריכים להכניס אותה בין התלמידים של ר' יוסף. לקחת סכין לחתוך בבשר זה משהו לא יאומן. היא מכפרת על האומה, מכפרת, בחורה כזאתי.
...
בחורה כזאתי אח ועוד דבר מה שצריכים להגיד היא לא רק תלמידה של ר יוסף, גם של הלויים. הלויים כשבאו לנהרות בבל ידעו שנבוכדנצר יבקש שהם ישירו שיר, הלויים הלכו וקטעו בהונות ידיהם, איך נשיר?
והקבה נשבע שכל אלה יזכו לחזור לארץ ישראל אחרי שבעים שנה
וירמיהו הנביא לקח את האצבעות האלה ובכה עליהם.
הבחורה הזאת , איזה דרגה הבחורה הזאת,
הבחורה הזאתי צריכים לעשות פרסום למה בחורה מסוגלת להגיע
תלמידה של ר יוסף תלמידה של הלויים
...
האיסור הזה חבלה ממש אבל ודאי שמותר לעשות את זה ...
... על אנשים כאלה העולם עומד...
בפרט שזה על צניעות צריך לפרסם יראו רבים ויראו מה זה בת ישראל
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2011 23:52 |
|
| |
ייתכן
אם הסיפור היה כפי שתארת, הרי אין כאן מסירה מכוונת וגם אין כאן הצבעה על אדם פלוני. מה שכן, אפשר להבין מדבריו שיש כאן נושא לחקירה כך שהוא הופך סופרים אחרים לחשודים.
כיון שמסירה היא דין שנוצר על ידי גרמא, אפשר שצריך כוונה מפורשת להזיק והצבעה מפורשת על אדם כדי להתחייב (אני כותב מזכרון מעומעם של הסוגיות ובהסתמך על הגדרות כלליות של דיני נזיקין שאיני זוכר אם הן ישימות כאן. אולי מישהו עוד זוכר וישלים).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 00:10 |
|
| |
פס"ד של הרב זילברשטיין מסעיר את בני ברק:
הגאון רבי יצחק זילברשטיין רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, סיפר בשיעורו האחרון בבית המדרש בית דוד בחולון, סיפור מעניינא דיומא ופסקו בצידו. פסק ההלכה עורר סערה גדולה בקרב פוסקי ההלכה ודייני בני-ברק בשל החדשנות שבה.
משפחה חרדית מורחבת בת חמישה אחים אברכים, החליטה לשכור מתחם של חמשה צימרים עם בריכה בצפון, לימי בין הזמנים. עם בעל הבית הוסכם מראש כי ניתן לבטל מראש את הזמנת הצימרים חודש מראש.
ואכן אחד האחים ביטל בשל נסיעה לארה"ב את הזמנתו ובעל המקום ספג את ההפסד שהרי מי ירצה לשכור צימר בתוך מיתחם המאוייש על ידי בני משפחה אחת. לאחר זמן בוטלה נסיעת האח לארה”ב. הוא פנה שוב לבעל הבית בעילום שם ושאל אותו אם יש לו צימר פנוי להשכיר. בעל הבית הסביר למתקשר בכנות, כי אכן המיתחם הושכר לבני משפחה אחת וארבעה אחים.
האח המבטל תמה: "האם במקרה כזה תגבה מחיר מלא?" האיש ענה: "בהחלט תקבל חמישים אחוז הנחה". אלא שמצפונו של האברך הכזבן הציק לו והא הביא את השאלה לדיון אצל הרב יצחק זילברשטיין: "מה דינה של המשפחה שכביכול לקחה בעורמה את הצימר ה׳פנוי׳".
למרבה ההפתעה, הרב זילברשטיין פסק כי האיש הרמאי לכאורה, נהג כהוגן. ורק חוכמה יש כאן שהרי ביטל לפי תומו ורצה לשכור לפי תומו. אז הכל אמת אין כאן שום מרמה.
וסיים הגר”י זילברשטיין: "לצימר יש מחיר שוק, ולכן צימר במקרה נדון אכן שווה פחות בשוק ואין צורך לשלם עליו יותר". עם זאת דיינים אחרים בבני ברק חלקו על הקביעה ופסק ההלכה היה לשיחת היום בבתי המדרש הפועלים - למרות בין-הזמנים - בבני-ברק ."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 00:27 |
|
| |
חיים מאיר
כיון שהרב זילברשטיין תלמיד חכם, עלינו לתלות שהכותב טעה ולא דייק.
זאת לפי הבנתי מהי גישת היהדות למטיל מום בעצמו.
הנושא כבר הועלה בפורום, ואני כותב מהזכרון.
יש כמה מקורות, שרובם באמת הוזכרו כאן, לגבי מי שהיו מוכנים לפגוע בעצמם כדי להינצל מעבירות לפי דעתם.
הבה נבחן את המקרים.
1. הלוויים חתכו את אצבעותיהם כדי לא לנגן למלך הרשע שהחריב את המקדש.
האם הם עשו לפי הדין? יש לבדוק את המדרש ולנסות ללמוד ממנו איזו עמדה הוא משקף. האם יש כאן שבח ללווים?
לצערי לא מצאתי בחיפוש מהיר את המדרש בפרוייקט השות.
אבל אני עדיין מציע הסבר. יש לנו כאן תיאור דרמטי ומוקצן של האבל על החורבן, של האכזריות של הכובש, התובע מן הלווייים לנגן, ושל ההתנגדות העיקשת לשיתוף פעולה עימו.
האם יש יסוד היסטורי למדרש? הוא אמור להיות פרשנות או דרשנות של פסוק בתהלים. אבל אם נניח, כמוני ולדעתי כפי שמסתבר, שזו רק דרמטיזציה שנתלית בפסוק, יש לשאול מה זה בא לומר. האם חז"ל ראו ערך או מעלה במעשה שמתואר כאן?
אם כן, אזי יש מקור לרב זילברשטיין המהלל את כוונת הנערה לפגוע בעצמה. אם כי הדברים אינם דומים. אבל האם אפילו העיקרון של פגיעה בעצמי הוא יתכן ביהדות?
2. הסיפור על חכם שהתעוור אכן מובא אי שם. בשעתו פורסם לו מקור אם כי נדמה לי שזה לא היה על רב יוסף כלל (אולי על רב ששת). כמו כן, שם מדובר שהחכם התפלל על כך ולא שלח יד עצמו. אבל כמובן צריך לראות את המקור בפנים.
אם אני זוכר נכון, אזי שם מדובר בתגובה קיצונית על נסיון קיצוני. ושוב, האם זה בא לשבח את התופעה?
3. הסיפור על הנערה שחיברה את השמלה לרגליה כדי למנוע מעצמה חוסר צניעות אינו מוכר לי מן הכרוניקות של מסעי הצלב (משום שאיני בקיא בהן) אבל הוא סיפור ידוע מצפון אפריקה ומיוחס לנערה צדיקה בשם "שוליקה". יתכן שיש לו בסיס עובדתי. (מתי הומצאו סיכות?).
אולם האם היא נהגה נכון? בכל אופן, יש לשים לב כי הסיפור נולד (בין כמעשה אמיתי, בין כפולקלור) לא על פי חכמים ולכן קשה לראות בו מקור להנהגה נכונה.
4. הסיפור על הילדה שנהגה לפצוע את עצמה כדי לא לחלל שבת מוכר לי מסיפורי בתיה ברג (כמדומה שזכרונה לחיי העולם הבא) ושמעתיו מן המיימונית ששמעה ממנה (או מקלטת שלה...). כך נהגה היא עצמה. ושוב, האם אנו יכולים להסיק מסקנות הלכתיות מרעיון של ילדה שהיתה לה מסירות רבה לתורה אבל לא הרבה ידע?
5. העובדה שהיו כאלו שקטעו יד או עשו מום בעצמם להימלט מגיוס היתה קיימת במלחמות בדורות עברו (אני מכיר זאת בעיקר מן "החייל האמיץ שוויק"). היה לכך בסיס של ממש. הסיכון למוות או למום היה גדול ולעומת זאת מום קטן יכול היה להחשב למחיר "סביר". אבל לאו דווקא יהודים נהגו כן. ובוודאי שאי אפשר לראות בכך המלצה הלכתית.
נכון שלא סתרתי את הראיות שמיוחסות לרב זילברשטיין מן המדרש ומדברי גאונים שמצטטים מדרש. אני ממתין למראי מקומות כדי לנתח את המקורות. אבל בהחלט שללתי, סבורני, את הטענה שהמקורות כביכול החדשים יותר מלמדים היתר או מצוה לעשות כן.
והאם באמת נכון לעשות זאת?
נזכור נא את דברי הרמב"ם: שהתורה באה לתת שלום וברכה בעולם ולא מנהג אכזריות. אם נוצרת תחושה שצריך אדם להטיל מום בעצמו כדי להינצל מעבירה, יש כאן טעות בהלכה.
יש שלוש עבירות שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". רצח, גילוי עריות ועבודה זרה. רק שלוש. יש להוסיף לרשימה זו כל עבירה שהגויים כופים עליה בשעת השמד. כל דבר אחר אין אדם חייב למסור את עצמו. הרמב"ם פוסק שאם עבר ומסר את עצמו למיתה זו עבירה! (ויש חולקים על זה).
אבל להטיל מום בעצמו. אתמהה.
סבורני שהרב זילברשטיין ביקש לייקר את ערך הכוונה הטובה של אותה נערה עבור צניעות. הצניעות היא נסיון קשה מאד, במיוחד - אני מעז להיות מגדרי - לאשה שטבעה לרצות להיות יפה ומושכת. סיפור כזה יכול לשכנע בנות רבות, ודווקא בציבור שרגיל לשמירת מצוות, להעריך את הצניעות ואת המסירות לצניעות.
אך אם זה נכון, האם ראוי גם לשבח את הרעיון לפצוע את עצמה?
יש להבדיל בין פגיעה עוברת כמו פציעה בסיפור של בתיה ברג ושל הנערה האלמונית של הרב זילברשטיין לבין הטלת מום שמיוחסת ללווים. אבל זו וזו אסורות הן לדעתי.
חובה היתה על הרב זילברשטיין להוסיף ולהבהיר בדבריו שגם אם כוונתה של הנערה היתה נאצלת, המעשה שרצתה לעשות הוא איסור תורה ואין חלילה כוונת התורה ונותן התורה לתבוע כאלו מעשים.
גם ראוי היה להקדיש כמה מילים לתופעה העגומה מאד שיכולה להיות מחלוקת בבית על רקע של שמירת מצוות. יש מקרים לא פשוטים של עימותים כאלו וצריך חכמה רבה כדי למנוע אותם. וגדול השלום.
אשר על כן, סבורני שהכותב שמע וטעה או קיצר מדי והשמיט את הביקורת שודאי השמיע הרב זילברשטיין נגד הרעיון שיש מעלה בהטלת מום בעצמו או אפילו בפציעה. ודאי שיבח את הרצון הטוב והבהיר שאין לעשות כן. ומצוה לדון תלמידי חכמים לכף זכות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 00:37 |
|
| |
צענע
תודה. חסכת לי העתקה. רציתי להביא הלום את הסיפור הזה (הנה הלינק )
וכיון שהגעתי לאשכול, ראיתי שנותרו דברים ללא תגובה.
ולגבי הסיפור האחרון.
הסיפור מתרחש פרקים פרקים.
1. חמישה אחים עם חמש משפחות שוכרים חמישה צימרים מאותו אדם ומותר להם לבטל עם הודעה מראש.
2. אחד מבטל בתום לב את השכירות. אבל כעת נוצר מצב, כך יטענו בהמשך, ששום אדם לא ירצה לשכור את הצימר שנותר פנוי. (לא ברור לי למה ואם כן מה היה החוזה בין השוכרים לבעל המלון. המשך הדברים תלוי מאד באפשרות השכרה של צימר בודד. האם באמת אי אפשר להשכיר במצב כזה? מדוע בעל המלון הסכים להכניס את עצמו לכזה מצב? האם החוזה שאיפשר ביטול כלל אפשרות ביטול מצד כל אחד ואחד בנפרד או רק כל החמישה ודווקא במועד שישאיר אפשרות לבעל המלון להשכיר לאחרים?).
3. נוצר מצב של ארבעה צימרים מושכרים ואחד פנוי אבל כך שאין עליו קופצים.
4. האח מבקש לשכור את הצימר בלי לגלות שהוא הוא. בעל המלון מציע לו חצי מחיר הנחה.
5. האח קופץ על המציאה אבל ליבו נוקפו והוא פונה לרב ז.
השאלה היא: האם היה מותר לנהוג כן? אולי צריך לשלם מחיר מלא?
למעשה, התשובה של הרב זילברשטיין המתייחסת רק למצב האחרון היא נכונה. האח לא התכוון לנצל. הנקודה היחידה שבה לא נהג כהוגן היא שלא הודיע שהוא אותו שוכר שכבר ביטל. אם היה עושה כן, יתכן שבעל המלון היה מציע לו עדיין הנחה. ויתכן שלא. במצב הנוכחי, יש לחשוש שבעל המלון, אם הוא מגיע למקום, יראה שהוא אותו אח ויקפיד ונמצא שיצא שם רע על "אברכים" שמנצלים, כי זה נראה כאילו זמם לעשות כן.
אבל ודאי שכל מה שנעשה בסיפור חל ותפס ומבחינה ממונית אין כאן תביעה. רק מוסרית. ואכן יש תחושה לא נעימה מן הסיפור.
נדמיין לעצמנו: אילו היה אח שישי שהיה מבקש לשכור את הצימר שהתפנה, האם היה עליו להוסיף עד למחיר מלא?
מצד שני, כיון שלשוכר, בין הוא בין אחר אותה משפחה, יש ענין רב בשכירות הזו, והוא לא גילה זאת לבעל המקום, זה אכן נראה כניצול. זה לא דבר שנראה שיוצא בדיינים. אבל לא ראוי לעשות כן.
למעשה, הרב זילברשטיין פסק שכל מה שעשה היה לפי הדין ובתום לב. נראה לי שההתקשרות בשלב 4 לא היתה בתום לב. אחרת היה אומר שהוא מבקש לשוב ולשכור את מה שביטל. האם בהתחשב בכך הרב זילברשטיין היה מחייבו בתשלום מלא?
שורה אחרונה: השוכר לא נהג יפה בהעלימו את זהותו מבעל המלון וכיון שזה דבר העומד להתברר ויש בכך חשש של חילול השם ראוי שיתנצל בפני בעל המלון ויציע לו תשלום מלא. ואם יתפשרו על תוספת מסויימת עד שבעל המלון יסכים לה ברצון זה יהיה הפתרון הטוב ביותר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 03:00 |
|
| |
מיימוני ,כתלמיד הדן לפני רבותיו באתי לדון על ספיקותיך על המוסר
לפום ריהטא הייתי אומר שהדין הוא ככל גרמא בניזקין ,הרי באדם המזיק וכן בגרמי חייב בין שוגג ובין אונס ןלא שייך לדון אם כוונתו להזיק או לא .ולכן בגרמא של אדם המזיק גם באונס פטור מדיני אדם וחייב מדיני שמים ,ובמקרה דנן היה אפשר לדון כמעט על גרמי,אלא שמצד שני יתכן שהיו נתפסים גם בלי מסירה,מה שלא מסתבר יספיק כדי לפטור אותו מגרמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 06:47 |
|
| |
כשי.ל. פרץ מתפעל מסיפורים כאלו (פציעה לחיזוק הדת) בסיפורו 3 מתנות זה תרבותי. כשהרב זילברשטין ממליץ כך זו וולגריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 07:40 |
|
| |
תלמיד טועה
האם דבריך מתייחסים למה שכתבתי אני?
אם כן ואם לאו, אני מרשה לעצמי לענות.
אתחיל מהסוף. לא טענתי שדברי הרב זילברשטיין הם "וולגריות" (=המוניות) מפני שאיני יודע למה הכוונה במילה זו.
אם הכוונה שדבריו מציגים עמדה שגויה, אכן זו דעתי ויש לבאר זאת.
לגבי י. ל. פרץ, כמדומה לי שאני מכיר פחות או יותר את הסיפור. אבל ראוי לסכמו לפני שחולקים לו שבח או גנאי. בודאי שאין הוא מקור תורני. אם המחבר הוא בעל שאר רוח, יש מקום לקוות שדבריו ישקפו רעיונות אנושיים מעמיקים. כמדומה שאכן כך הוא. האם הסיפור מופיע במפעל בן יהודה (שווה גוטנברג) הישראלי? האם אפשר לקבל לינק?
לא הבנתי את שימוש הלשון "תרבותי". המונח הזה הוא נטול משמעות ערכית באנתרופולוגיה שם זה נושא מחקר. לעומת זאת זה לשון שבח בתרבויות מסויימות בישראל...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 07:42 |
|
| |
ביליצר
אתה מוזמן להביע כל דעה ובוודאי אלמד ונלמד כולנו מדבריך.
יש כמובן לסכם מה נאמר במקורותינו לגבי חיובים במעשה בידים, בגרמי (סוג של גרמא) ובגרמא (היזק שאינו בידים ולפיכך האחריות לגביו פחותה ואפשר שאינה קיימת אלא מתקנת חכמים, אם בכלל).
בכל אופן, יש לנו מחלוקת תנאים לגבי חיוב בגרמא, ובזה מוסכם שאין חיוב בשוגג אלא במזיד, אלא שאיני יכול כרגע להביא את המקורות ואולי יעשה זאת בינתים מישהו אחר.
מסור ומלשין הוא סוג מסויים מאד של גרמא ולכן יש מקום להחמיר בו יותר. גם בגלל התפקיד החמור חברתית שיש לתופעה זו.
לגבי השאר אבקש רשות לדון בהמשך היום ובערב או בלילה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 09:16 |
|
| |
[תלמיד,
הכרתי את הסיפור, אבל תודה על התזכורת.
אני תוהה אם שנינו קראנו את אותו הסיפור, כיוון שקשה לי להבין כיצד אתה מעלה בדעתך שי"ל פרץ "מראה את הערכיות שבהקרבה פיזית למען הרוח", או "מתפעל מסיפורים כאלה (פציעה למען הדת)". אני חוששת שי"ל היה מתהפך בקברו לו שמע שכך הבנת את סיפורו...]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 09:39 |
|
| |
תלמידטועה
זה דבר אחד "להתפעל" מאמהות ששחטו את ילדיהם כדי שלא ייפלו לידיים נוצריות במסעי הצלב, זה דבר אחר לגמרי להורות כך היום הלכה למעשה או אפילו להכניס את המושג הזה לשיח הציבורי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 09:57 |
|
| |
| אמשלום כתב: |  | [תלמיד,
הכרתי את הסיפור, אבל תודה על התזכורת.
אני תוהה אם שנינו קראנו את אותו הסיפור, כיוון שקשה לי להבין כיצד אתה מעלה בדעתך שי"ל פרץ "מראה את הערכיות שבהקרבה פיזית למען הרוח", או "מתפעל מסיפורים כאלה (פציעה למען הדת)". אני חוששת שי"ל היה מתהפך בקברו לו שמע שכך הבנת את סיפורו...]
|
|
אמשלום
איך את הבנת את הסיפור?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 09:58 |
|
| |
אמשל אני מבין קטן מאוד בספרות, אבל היות והכרותי עם הסיפור הינה מגיל התיכון ומי שלמדני אותו היה פרו' (לספרות) הלל וייס, אני מניח שיש מקום לפרשנות הזו. [אני מניח שכוונתך להערה החותנת את הסיפור – לראותם בלבד, וזה מה שמקסוול טוען] מקסוול מתי פקעו דברי ר"ע שהתפלל מתי יבוא לידי ואקיימנה? להבהרה – איני טוען ליישום ההלכתי של הרב זילברשטין [בור אני ואיני יודע אם זה נכון. אני מספיק לא בור ואני יודע שלא הפורום כאן הוא הפלטפורמה הנכונה לכך] אני מדבר על העיקרון של קיום הדת עד כדי מיתה. אני שם לב שכאן בופרום זו גישה הנחזית בעיני רבים לפרימיטיבית. קשה לי להניח שאתה טוען שע"ז אינה בגדר ייהרג ואל יעבור [אם כי להרוג אחרים איני יודע הלכתית]
|
|
|
|
|
