|
|
| נשלח ב-17/8/2011 07:58 |
 |
| |
[תלמיד,
אני חושבת שאתה טועה מהותית.
אתה מוזמן לבדוק את התלמודים והמדרשים - השאיפה למות על קידוש השם (ושוב - בניגוד לצידוק הדין בדיעבד) אינה המיינסטרים של דברי חז"ל, ובמקומות רבים מאוד היא מוצגת כמהלך בעייתי ולעיתים אפילו מגונה.
אם תרצה, אתה מוזמן להביא לכאן דוגמאות ספציפיות ונדון בהן (למשל הדוגמא המפורסמת של חנינא בן תרדיון, שמבחינת פשט הסוגיה שם בע"ז מוצגת כדוגמא רעה, לעומת האופציות האחרות המושוות אליה, למשל זו שמציע סיפורו של אלעזר בן פרטא וכו').
הפרשנות המאוחרת לסיפורים ולאמירות אלה, כאילו יש בהם שבח למתים על קידוש השם ואפילו דרישה כזו לכתחילה, הושפעה לא מעט ע"י המציאות האשכנזית בתקופת מסעות הצלב וכו', ואינה מושרשת בתלמוד עצמו.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 17/08/2011 07:50:44
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 08:31 |
|
| |
פעם העליתי סברה להסביר את מחלוקת הרמב"ם והתוס' האם מותר למסור את הנפש גם בעברות שאין בהם חיוב.
הרמב"ם סובר שעיקר הצלחת האדם היא בקנית הדעות הנכונות, ורוב המצוות הן על צד הכוונה השניה, ולכן לא מסתבר למסור את הנפש על הכוונה השניה ןלהפסיד בזאת את הראשונה, לעומת זאת התוספות סבורים שתכלית האדם לקיים תורה ומצוות ואם אין ביכולתו לקיימם, למה לו חיים.
וא"כ, לפי הרמב"ם התחדש שחייבים למסור את הנפש על גילוי עריות (לדעתו, ע"ז ורציחה הן סברה ואכמ"ל) ובפרהסיא ואילו לדעת תוס' התחדש שמותר לעבור במקרים מסוימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 08:33 |
|
| |
הנושא מתארך וראוי לאשכול בפני עצמו.
הנהו
מטא הלכה: האם מותר להטיל מום בעצמו למען שמירת הלכה? נא לכתוב בנושא זה רק שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 13:15 |
|
| |
הרב אברהם יעקב זילברשטיין, בנו של הרב יצחק זילברשטיין, נכדו של הרב אלישיב, מלמד בישיבה הידועה "אורחות תורה".
ככל הנראה, יוצא לעתים מזומנות (פעם בשבוע?) דף של חידושיו.
בדף שהגיע אלי מופיעה שאלה של "אאמור" וכו'. אני מעתיק עם תוספת שלי בסוגרים וכמובן בסוף.
וזו השאלה, אלא שאני מקצר.
בבית כנסת מסויים הפסיק הקורא באמצע קריאת התורה של שבל בשל ספק בכשרות אחת האותיות. היה שם רב, והוא הורה להביא ילד קטן.
בשוע אוח לב טז נאמר שמביאים "תינוק שאינו לא חכם ולא טיפש". לא חכם, שאינו מבין את הענין ולא ידע לזהות את האות מתוך ההקשר. לא טיפש, שיודע לקרוא אותיות.
אם הילד ידע לקרוא את האות ולזהותה, כשר. ואם לא אז לא.
בבית הכנסת לא היה ילד (בשבת!) יצא הגבאי החוצה (מנין מסודר עם רב וגבאי וכל אחד יודע את תפקידו). מצא ילד שעבר שם, וקרא לו להיכנס. נתנו לו כיפה והזמינו אותו לקרוא.
הילד קרא באופן ברור, כך שנתברר שהאות כתובה כראוי ומותר להמשיך בקריאה.
אבל!
אצל אחד המתפללים עלה חשד. הוא ניגש ושאל: מה שמך?
הילד ענה: אבו חוסיין.
התברר שהילד ערבי.
(למעשה אפשר היה לשאול על ילד לא יהודי שעלה מרוסיה, אבל אולי זה תיקון פוליטיקלי קורקטי).
ועתה בית הכנסת היה כמרקחה. ויכוח היה בין המתפללים. האם אפשר להמשיך ולקרוא בספר על סמך דברי הילד הערל?
(ערל לפי ההלכה, שהרי המוסלמים נימולים הם אלא שאינם פורעים, ומצד שני כנראה עדיין לא הגיע לגיל מילה שלהם).
***
לשאלה זו לא ניתנה תשובה
***
מה יש לומר? אם הילד יודע לקרוא, מה זה משנה אם הוא יהודי או גוי? האות זוהתה כראוי וזה המבחן.
כמובן, אולי זו שאלה לחדד את התלמידים ולהבהיר להם עקרונות הלכתיים. מצד שני, האם לא יתכן שעכשו נולדה חומרה חדשה, שיש לברר את לאומיותו ואולי שמירת המצוות של הילד לפני שמטילים עליו לזהות אות בספר תורה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 13:28 |
|
| |
הרב מימוני סיפא של דבריך לרוחי. זה לא כל כך (ערל לפי ההלכה, שהרי המוסלמים נימולים הם אלא שאינם פורעים, ומצד שני כנראה עדיין לא הגיע לגיל מילה שלהם).
נדרים דף לא :
מתני'. קונם שאני נהנה לערלים - מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים, שאני נהנה למולים - אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים, שאין הערלה קרויה אלא לשם עובדי כוכבים, שנא': +ירמיהו ט+ כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 13:48 |
|
| |
מה גרע ממסל"ת בעדות אשה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 13:56 |
|
| |
להשתמש בצואת כלבים לחזוק אותיות ס"ת מותר! לברור דבר סתמי כמו אם מה שכתוב מובן זה לא!
השאלה שהם היו צריכים לשאול- האם הילד נגע בספר התורה? אם כן הרי כנראה הספר נפסל . ואז כל הבעיה לא תהיה בעיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 14:52 |
|
| |
בעל, (וירוחם וכולם)
הוא שכתבתי. שיש כאן שאלה שאינה שאלה.
אילו היתה תשובה, היה צריך לכתוב: יפה ששאלתם, אבל אין זה צריך לפנים. מותר מותר מותר. ולהסביר את העיקרון.
ובמקרה כזה, שיכולות להוולד החמרות מוטעות, אולי אסור להשאיר את הדברים כך. מצד שני, אין לי את הדף הבא בסדרה. מעניין מה נכתב בו בנושא זה, אם בכלל.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 21:22 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
(ערל לפי ההלכה, שהרי המוסלמים נימולים הם אלא שאינם פורעים, ומצד שני כנראה עדיין לא הגיע לגיל מילה שלהם).
|
|
סתם נקודה שהפריעה לי
ירמיהו פרק ט
כי כל הגוים ערלים
עכשיו אני רואה שירוחם הקדים אותי.
תוקן על ידי רוצה_להבין ב- 27/09/2011 21:20:16
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 23:17 |
|
| |
סיכום נושא הערלה.
יש ערלה פיזיולוגית. יש בה שני עורות, עליון ותחתון. סילוק הראשון נקרא "מילה" והשני "פריעה".
יש ערלה מטאפורית. כפי שנאמר בנביא ואף בתורה שה' ימול את ערלת לבבנו.
הכינוי "ערל" הפך לשם נרדף לגוי.
גוי יכול להימול. חובת מילה מוטלת על בני קטורה (אשת אברהם).
המוסלמים נימולים, לפי המסופר, בגיל 13. אלא שמילתם אינה כוללת פריעה לפי המובא בספרים.
המשנה קדמה כמובן להופעת האיסלם. אולם גם בזמנה היתה ידועה תופעה של מילה. ועם כל זאת, בפירוש נדרים אנו הולכים אחרי לשון בני אדם. ולכן הנודר להאסר במולים או בערלים, כוונתו לאומה הנימולה, היהודים, או לאומות שלא היו נימולות לפי ההלכה, הגויים, גם אם יש יוצאי דופן פה ופה, (כגון יהודי בזמנם שמתו אחיו מחמת מילה ולכן היו מלים אותו מפאת הסכנה).
כאשר בסיפור של הרב זילברשטיין נזכר שהילד ערל, אפשר שהכוונה לכך שהוא לא נימול, אולם מסתבר יותר (וכך הבנתי מן ההערות כאן) שזה כינוי להיותו לא יהודי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 23:24 |
|
| |
בעניות דעתי לא זכיתי להבין מדוע לא ניתנה תשובה לשאלת זיהוי האות על ידי ערבי.
בפשטות אנחנו לא מסתכלים כאן על המזהה, שיהי' בו תנאים מסויימים. אנו מסתכלים על האות והיא ברורה לאדם בעל רמ"ח ושס"ה שקורא לה"ר טוב.
ולמאי נפק"מ המזהה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 23:36 |
|
| |
מליפמן
ברוך הבא לפורום!
זו השאלה שכמדומה כולנו מתקשים בה. אולי זו התשובה הנכונה אבל פשוט לא נשאר מקום בדף? ואולי זה לא נכתב כי הרב רצה שהתלמידים יבינו זאת מעצמם? ואולי היתה לו חומרה? כל הניחושים אפשריים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2011 23:46 |
|
| |
כמו שמבואר בגמ' חולין צח א' שסמכינן לגבי טעם בשר בחלב על גוי שאומר שאין טעם בשר ומותר לאכול,ה"נ הכא.
ואם בגוי גדול שטפי יש לחוש אולי לכוונות נסתרות,ק"ו לילד תמים [עד כמה שערבי יכול להיות תמים...] שאין לחוש בדבר.
האמת,שהיה מתאים לו לשאול,האם בכלל ראוי לקרוא לילד גוי שיסתכל באותיות הקדושות של ספר התורה,אם כי ברור שג"ז לא שאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2011 01:10 |
|
| |
קסת
הראיה ראיה. כפי שכבר העיר בעל.
לשאלתך האחרונה, חשדתי שזה אולי מונח בכוונת השואל...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 04:30 |
|
| |
מיימוני:
א. עברתי (בשקיקה) על כל הדיון המתארך מתחילתו ועד סופו, יישר-כוח!
ב. אתה נותן פרשנות אידאלוגית לפסקים של הר"ז, אך אתה מתעלם מפרשנות אידאלוגית מוצהרת וניתוחה. האין מקומה אף היא בדיון מעניין זה?
ג. השאלה האחרונה הנידונת, האם יש להאמין ולסמוך על תינוק לחול"ט גוי, לעניין כשרות הס"ת, לענ"ד אינה שאלה כל עיקר. היא לא נידונה בפוסקים מפני שהייתה לא מציאותית בעבר (הלא רחוק), אך אין לראות בכך הסתייגות של הפוסקים. הסיבה שהר"ז (או בנו!, אין לשכוח שהדף לא יצא ישירות מהר"ז כ"א מבנו, כך שיש לייחס את הדברים לבנו ג"כ) התייחס לכך כשאלה כל עיקר, קשורה במידה רבה למש"כ לעיל לגבי הפחד מ]סיקות חדשניות שאינן מבוססות באופן ישיר על דברי הפוסקים הקודמים לנו.
מחכה להמשך.
תוקן על ידי אדג ב- 02/10/2011 04:37:47
|
|
|
|
|
