משמעות המילה 'מתים' בתנ"ך

דברים פרק ב, לד : וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד: וכמו כן שם ג, ו.

איוב פרק יא, ג: בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁוּ וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִם:

איוב פרק כד, יב: מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה:

בכל הפסוקים הללו פירש רש"י מתים במשמעות בני אדם, וזה נאמן לשינוי הדקדוקי.

לעומת זאת, בפסוק אחד שינה טעמו והוא האמור בתהילים יז, יד: מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וצפינך וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:

ושם פירש: ממתים ידך - מן המתים בידך על מטתם אני בוחר להיות:
ממתים מחלד - מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה רדוייל"א בלעז ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים:

ולכאורה קשה מפני מה שינה את טעמו כאן, ועוד שהוא דוחק בפסוק להפריד את 'חלקם בחיים' מראש הפסוק?

(ובאמת עמוס חכם ב'דעת מקרא' פירש כפשוטו שכוונת המשורר לבקש להיות חלקו עם האנשים החוסים תחת יד ה' והם האנשים המאריכים ימים.)

ויתכן שנטה אחר המדרשים שפירשו כאן מתים ממש, וכפי הנראה היה לפניו ניקוד המסורה ומדוע נתעלם ממנו???

 אשמח לקבל מידע על הענין, תודה.