אם ריק הוא מכם

אני חוזר לסכם עיקרי הטענות שלי, בצירוף מה שלמדתי מהתגובות כאן, ואבקש התייחסות ענינית [בבקשה להתייחס אל הנמשל ולא אל המשל]

א-הויכוחים, כאן, ובכל העולם, נמשכים לנצח. כמביט מן הצד שרוצה לברר עם מי הצדק, נראה שאין מזה שום דרך ללמוד עם מי האמת,  כי אילו היו הויכוחים מוכיחים משהו הרי כבר מזמן היו נגמרים להתווכח על אותו דבר שוב ושוב [אלא א"כ התשובה הוא שאף א' אינו מעוניין לברר האמת אלא לנצח, ואז בוודאי חבל לקרוא בכלל, אבל סוף סוף אם היתה הוכחה ניצחת היו מוכרחים להודות על האמת, ולעומד מן הצד היה ברור שמעכשיו אין כאן אלא התנצחות לשם התנצחות, ואין הדבר כן]
התורה ניתנה לישראל בלבד שזה אומר שאין הכרח לוגי מוחלט בקיום של העיקרים שלה ולכן האדם הוא זה שצריך לבחור בהם בהתנדבות ומתוך רצון אישי ואכן המדרש אומר שה' סובב על אומות העולם והם לא הסכימו ורק ישראל התנדבו לעניין [אמנם לאחר הבחירה יחזקאל אמר "בחימה שפוכה אמלוך עליכם" והדבר אכן התקיים לדאבוננו בהיסטוריה שלנו ובכל זאת העיקר הראשוני ולכן גם היסודי בכל מקרה הוא הרצון]

ב'-למי שכתב שאין נפק"מ מה אחרים חושבים-אני חושב שיש נפק"מ. כי כל אדם רציונלי כשרואה שאדם אחר אינו חושב כמוהו יש לו לשקול אולי הוא צודק, חוץ מכשהשני מכחיש את השמש באמצע היום, וממילא כל זמן שיש צד אחר זה מטיל ספק בכל הוודאות שלי  [ולכן רש"י מפרש ה' אחד לעעתיד שכולם יודו בזה, שכ"ז שאין כולם מודים בזה אינו בוודאות גמורה גם אצל המאמינים]
כיון שבקבלת עול מלכות שמים יש קושי מסוים חשוב יותר מה אני חושב ומה אני חפץ אמנם ודאי שהדברים שמוסכמים על הדעת האנושית בכללה מי שיחלוק עליה נכלל באלו שאין להם דעת כיון שהדעת הישרה היא רק דעה שיכולה לשכנע אחרים ושהיא לא באה מתוך "הקרצה" אישית

ג'-הוכחת הדת הוא דיני נפשות כפשוטו, וחמור יותר מדיני נפשות רגילים שהנידון על נפש אחת בפעם אחת, וכאן הוא לכלל כולו ולנצח, ואין הדעת מתיישבת לומר שההוכחה אליה הוא חלשה כ"כ .ואפילו שתטעון שזהו המצב ובשום דבר אין הוכחות חזקות כ"כ [וזה לא נכון כי בכל דבר גשמי יש הוכחות יותר טובות]
אילולי שהאדם היה חושב על הנצח ולא על רווחת הרגע ודאי שהוא היה בוחר בתורה ולכן דווקא מהבחינה הזאת ההכרעה היא מאוד פשוטה וכאן יש רק שאלה בבחירה היום יומית האם הנצח אמור להשפיע על צורת ההתנהלות השוטפת ולבחור כל הזמן רק בטוב או שאין צורך לחשוב על זה והעולם כבר יתנהל מעצמו על ידי מי שברא אותו

ד'-התירוץ, שחשבתי, וגם קבלתי כאן, על הסיבה שאנשים מאמינים בדעה אחת אע"פ שאין לה הוכחה ניצחת הוא שבוחרים להאמין בזה. לפ"ז לא מובן כלל כל הויכוחים, כי אם אני בוחר בזה למה אשנה אמונתי בשביל איזה ראיה או טענה,  וגם לא מובן כלל הלעג כאן למאמינים באמונה עיוורת, הרי סוף סוף כל מי שמאמין הוא בשביל שבחר מרצונו החפשי להאמין, והשכליות והחכמות והטענות אינם באמת סיבה מוחלטת להאמין אלא סיבה כלומר תירוץ למה בחרתי כן,.
כנ"ל, בחירה עיוורת ראויה לגינוי וכבר יש על זה את משל הרמב"ם של הארמון כיון שלאדם ניתנו העיניים בשביל שישתמש בהם ויכריע בהם הכרעות דעתיות ולא ילך כסומא בערובה כשאר בעלי החיים

ה'-וענין הבחירה הזאת כתבתי בתחילה שאינו אלא אם להאמין לשאלה או לתשובה [וגם כאן נטפלו ללשון ולמשל ולא לתוכן] דהיינו למשל שאנחנו רואים עולים, והשאלה "מי ברא אלה?", אז יש תשובה בספר בראשית, ויש לנו קושיא על התשובה הזאת מדינואזרים, אם הקושיא הזאת מפריכה את תשובת ספר בראשית.ואנחנו חוזרים בזה לשאלה הראשונית, דהיינו שהכופר הוא הנשאל תמיד בשאלה- ומחליט להאמין בשאלה-מי ברא אלה- כדבר החלטי, תמיהה קיימת מי ה'?  והמאמין הוא שמאמין בתשובה שה' בראו, ואם יש קושיא על הפרט או הכלל בספר בראשית אי"ז משנה, כי סוף סוף מאמין בתשובה שה' בראו, ובדיוק איך ומה אינו כ"כ נפק"מ.
[יש משהו בדינוזאורים שמוציא את המאמין מאמונה של תמימות לאמונה בוגרת יותר של האדם שעומד ברשות עצמו ולכן כשהוא ישיב לעצמו שה' הוא הבורא הוא לוקח כאן הכרעה ערכית ולא הכרעה אינטאטיבית שהוא לא הגדיר אותה לעצמו קודם ובדבר הזה יש גאולה לאדם ויש בו התחלה של קיום להבטחות שהובטחנו מראש על העתיד שכולם ידעו את ה']

אשמח לקבל התייחסות ענינית הרלוונטית לענינים שכתבתי, ולא רק ללשון או למשלים.

_________________