לא אטחן קמח טחון,הנושא מוצה,בעקרון.רק שהקפצת האשכול הובילה אותי להוסיף/לסכם כמה נקודות:
*מיאמי זה מותג.הוא לא נוצר ביום,אבל אין מקום של תחרות והשוואה.מה שגדלנו עליו,נכנס ומתחבר למקום עמוק ופנימי,של רגש מתוק וצרוף,שלא מעיבות עליו דעת קהל וחברה.כי לילד קטן,אין את המחסומים שמלוים את המבוגר.
אמנם,כשהתבגרנו,הבענו דעה,ועדיין,על סולנים,שירים וכו',אבל החויה הראשונית שלנו עם מיאמי,מגיל הילדות,
היא זו שמכריעה וקובעת.ולכן,אין עוד מקהלה,שיכולה להתחרות בנקודה הזו.
*לאור הנ"ל,וללא קשר,במיאמי אנו רואים ומוצאים את הכל-לחנים,סולנים,עוצמה,מקצועיות ועוד,כדברי קודמי.
*האמריקאיות(בשורוק)על כל המשתמע,היא זו שגורמת ללהיטות.אין ספק.(אני לא יורדת לפסים של מראה חיצוני,
כי אין שטות גדולה מזו.בכל מקום יש יפים יותר ופחות.)ואפרט בהרחבה בהמשך.(באשכול הפסיכולוגיה שנפתח...)
ולמי ששאל,למה ybc או שלשלת ג'וניור וכד',לא זוכים לכזו אהדה,למרות הרכיב האמריקאי שלהם,
משואה פשוטה,כשהאמריקאיות מצטרפת לשאר הפרטים שציינתי,ולעוד פרטים שציינו אחרים,מקבלים את התוצאה-
שלא היה כמו,לא יהיה כמו,ואין כמו פרחי מיאמי,של ירחמיאל!
תוקן על ידי לבבית30 ב- 09/11/2011 17:11:32
תוקן על ידי לבבית30 ב- 09/11/2011 17:17:22
 |
|
|
(סתםםםם! סליחה
)
