כתב לי חזן/חבר: לעיתים לומדים על ההווה מתוך התבוננות בעבר. גדולי החזנים בדורות האחרונים - מה היה הרקע המוסיקאלי שלהם ומה היתה ההכשרה שקבלו, בטרם היו לחזנים ידועי-שם? רבים מהם באו מבית שהיתה בו כבר מסורת-חזנית כזו או אחרת, והם - אפשר לומר - ינקו את החזנות מינקות. זה עזר להם לפתח הבנה וגישה-חזנית טבעית. כמו-כן, לרובם ככולם היתה הכשרה מוסיקאלית כללית מסודרת, קרי לימודים בקונסבטוריון למוסיקה, או כל מוסד מקביל אחר. השילוב של 'לימוד מן הבית' בבחינת מסורת-אבות, והלימודים הכללים בתחום המוסיקה, כנראה שהיה לו השפעה רבה על צמיחתם של הקוסביצקים, הרשמן, רוזנבלט, קוורטין, שטרן, ההרשטיקים, בנימין מוהלר ואחרים, להיות החזנים הגדולים בדורות הקודמים/סוף דורנו אנו. המצב כפי שהוא היום, שתלמידי-חזנות שניסיונם מועט והשכלתם/הכשרתם המוסיקאלית מועטה עוד יותר, מקבלים ומתהדרים בתואר "חזן", הוא מצב בלתי-טבעי שמדרדר את האומנות ואת דרגתו של החזן מן המקום אליהן הן שייכות. מבחינת מיהם הראויים להיות חזנים, השו"ע ברור מאוד בנקודה זאת. רוב שליחי-הציבור בימינו (בעיקר בני-הדור הצעיר, אלו הראויים יותר לתואר 'תלמידי חזנות') הם אנשים/בחורים יראי-שמים ושומרי-מצוות, ברמה כזאת או אחרת. יש כמה יוצאים מן הכלל, אך הם בטלים בששים. מן הבחינה הזאת מצבנו דוקא טוב מאוד. השאלה "את מי יש להפקיע מעולם החזנות" היא שאלה קשה וטעונה. צריך לזכור שאף-אחד אינו מושלם, והכלל הוא ש"והווי דן את כל האדם לכף זכות". אבל אולי אפשר לומר, שדוקא בעידן שיש בו כ"כ הרבה לימודי-חזנות ותלמידי-חזנות, והתחרות היא גדולה וקשה, צריך שתהיה אחוה ורעות בין חזנים, וחזן הפוגע בחזן אחר - הוא זה שיש להפקיע אותו מעולמה של החזנות.
 |
|
|