הפינה התורנית


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 ... 10 11 12 ... 51 52 53

סך הכל 53 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-14/12/2011 17:31

גוט יום טוב!

רבי שניאור זלמן האדמו"ר הזקן שזהו יום גאולתו =גאולתינו בי"ט - כ' כסלו אמר:
שמי שישמח בשמחתו הוא יוציא אותו מהמיצר למרחב
לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו

נשלח ב-15/12/2011 02:09

אמן ואמן, לכל המאחלים!
והמברכים יתברכו בכפל כפליים!!
חג שמייח

נשלח ב-15/12/2011 17:54

אני שמחה שיש לי כעת את הזכות לכתוב בפינה קדושה זו ביום קדוש זה(י"ט כסלו-לחסידים שבינינו)
דברי קדושה אלו:
כידוע ששבוע הבא עלינו לטובה יחול חג החנוכה שבו גברו המעטים על הרבים,
החלשים על החזקים הטהורים על הטמאים,
כך אנו לדורות שואבים את הכוחות מחדש ע"י המעשים הקטנים(מזכיר לי את הסיפור המחזק של לבבית)
שנראים כה חלשים וחסרי תועלת למול כל הבלי העוה"ז שנראים בגבורתם ובחוזקם.
האמת עלינו לדעת כי לעולם אין לזלזל בערכו של דבר ולו הפעוט ביותר!
לעיתים לכשחלילה נופל האדם ולכשרוצה לעלות שוב אפילו במעשה קט,מיד מסיתו היצה"ר ואומרו-
וכי מעשה זה יעשך צדיק? אל תתאמץ,לא צריך! במילא לא תצליח לעלות.....
אבל ההפך הוא הגמור המעשה הקטנטן הזה כמו להרגיש את השני ולתרום לו קצת ממך מבלי שתרגיש חסר
(כמו למצוא מוצץ ולנסות מיד להחזירו למאבד מתוך הרגשה פנימית ואינסטינקט הכרחי,גם בלי מחשבה..)
זה מה שמעלה אותך ואתה כבר לא היהודי של מקודם,כמאמר חסידי האומר כי :
"יהודי של היום אינו יהודי של אתמול" - בכוחנו להפוך זמן כה קצר-זמן של יום,לכוח חזק של התקדמות הלאה
במעשינו והשתנות תמידית לצד חיובי יותר!
וזה גם שנאמר: המעשים הקטנים- יוצרים את האדם גדול!!!
זה בעצם הכוח שלנו ,מעשה קטן אחד ועוד אחר יוצרים אותו למעשה גדול וחזק,ובעל השפעה!
וכמו שהיהודים שזעקו:" מי לה' אליי"(בניגון המיאמי המצלצל בהברה הישראלית והאמריקאית...)
שהיו החלשים המעטים חסרי התועלת לכאורה,בעזרת אותה זעקה אמיתית מהלב להיות דבקים בה' יתברך
לא פחדו ולא חשבו מה כבר הם יעשו הרי הם כ"כ חלשים ומעטים-זכו ,וניצחו את כל הגיבורים והחזקים!!!
כך אנו ברגעי החולשה והקושי כשנראה שמה כבר שווה איזו מצווה קטנה-דווקא אז צריך להיאחז בטוב
ולזעוק בלב לרצון הקב"ה -אז זוכה ומנצח את הטמא וגובר על החזק!
אך זה תלוי בנו,בהשתדלות וברצון הפנימי שלנו,ואז:
"כל הבא להיטהר-מסייעין בידו"

מי יתן ויברכנו ה' יתברך לגבור על החושך,להאיר את האור
ולנצל לטובה באמת את ימי חג החנוכה הבעל"ט,
לזכות להיות חלק מהזועקים: "מי לה' אליי" !!!!!!

אז כבר מעכשיו אני מאחלת: חג חנוכה שמח!

נשלח ב-16/12/2011 00:27

יישר כוח, מיאמית!
מעודד ומחזק

נשלח ב-16/12/2011 13:17

רק ע"י קיום תורה ומצוות מתקרבים להשם ולא ע"י התבודדות שהרי להבדיל גם כמרים מתבודדים. האם הם קרובים להשם? אלא כנ"ל.
מדברי "החוזר "הרב יואל כהן אתמול. מי שהשתתף בהתוועדות בבניני האומה מוזמן להעלות את הדברים.

נשלח ב-16/12/2011 14:18

נראה לי שנטסון התכוון להגיד בשם הרב כהן שלא עובדים את ה' ע"י התנתקות קבועה מהעולם (ולא שדובר על "התבודדות" לזמן קצוב).
ז"א, לא לדאוג לעצמנו בלבד - "אנחנו את נפשנו הצלנו" וכל השאר זה לא ענייננו מה קורה איתם, אלא לפעול בתוך העולם ולהעלות את הכל לקדושה.
כן, נטסון?

תוקן על ידי אידי ב- 16/12/2011 14:19:26

נשלח ב-17/12/2011 21:45

כמובן

נשלח ב-20/12/2011 23:23

חנוכה שמח ומלא אור לכוווולם!
לפניכם,(קיצור של) רעיון יפה ששמעתי לאחר הדלקת הנרות.
ההלכה אומרת,שנר שבת נדחה בפני נר חנוכה.אם לאדם אין מספיק כסף לנרות חנוכה,
מוטב שלא יקנה נרות שבת,ובלבד שיהיו לו נרות להדלקה.ומדוע?
ענינו של נר שבת(מלבד זכור ושמור),הוא הבאת שלום בין איש לאשתו.
לעומת זאת,נרות החנוכה,מהותם,כמו מהות הימים הללו,היא חיבור והבאת שלום בין הגוף לנשמה,
וממילא,בין הבריאה לקב"ה.וכיצד?
איך ניתן לחבר דבר גשמי כ"כ עם מציאות רוחנית,שאנו לא תופסים אותה?
זוהי העבודה בימי החנוכה-לחנך את עצמינו לאמונה ובטחון.להאמין שכל ישותנו והוייתנו,
היא ברצונו ובהשגחתו של השי"ת,שלא אנו הפועלים והעושים.וכך,ניתן להגיע לשלימות.
(כמובן,שלא במהירות,בה נכתבה ההרצאה....)
ודווקא העובדה,שהנשמה נמצאת בתוך גוף חומרי,מהוה העצמה,לתפקיד הזה.
משל למה הדבר דומה,לאמת מים מפכה,שאדם מציב בתוכה חול ואבנים ע"מ לחסום את הזרימה.
בתחילה,נראה שהמים מאטים את הקצב,שהאבנים אכן לא מאפשרים להם לזרום,אך במשך הזמן,
מצטברת כמות מים גדולה באזור המחסום,ואז המים פורצים ועולים בעוצמה כפולה.
כך גם הנשמה.אמנם היא מוגבלת בגוף,אך זה מה שבסופו של דבר,בתהליך של עשיה תמידית,מוביל לזיכוכה.
(וזו,הוספה ופירוש שלי..:יכול להיות שההגבלה בנמשל,היא גם,הסייגים שאדם צריך לעשות לעצמו,
ע"מ לקדש ולטהר את נשמתו.ולהשיג את מטרתו בעולם.)
אם כך,מובן מדוע חשיבותו של נר חנוכה,גדולה מנר שבת.אם הוא מביא לשלימות בין הגוף לנשמה-בין הבריאה לקב"ה,אזי,שזוהי התכלית.

נשלח ב-21/12/2011 13:59

חנוכה שמח
אין לי כל כך מה להגיד אבל אני יגיד קצת מילים שהם מכילות הרבה מאד...

בעל ה"חוות יאיר", מבטיח: מי שיושב/ת חצי שעה מול החנוכיה, מתבונן/ת בנרות, ובטוב שסביבו/ה, יזכה לישוב הדעת כל השנה.

החיד"א הקדוש אומר: מול החנוכייה תבקשו על דבר אחד - אני רוצה לראות טוב באנשים. תן לי עין טובה. אני רוצה לראות טוב בעצמי, לראות טוב בניסיונות שלי. לראות את החיים באופטימיות דרך סגולת נרות החנוכה, מי לא ירצה?

נשלח ב-21/12/2011 14:39

שכוייח ללבבית ושלאגריסט ולכולם כמובן!!!!!!!!!!!!

נשלח ב-5/1/2012 00:21

בהעדר מעוררים..,אני לוקחת על כתפי את התפקיד.
מחר י' בטבת.צום.עוד שנה שחלפה,ומשיח לא כאן.
מה שעצוב בכל הענין הזה,זו האדישות וחוסר ההכרה שלנו,למצב בו אנחנו נתונים.
השגרה השוטפת הזו,מוציאה מאתנו את טיפת הכח האחרונה שעוד נותרה בנו,בדור האומלל הזה.
לא שהחולשה הזו,היא נקודת זכות.או סוג של הסרת אשמה,ממה שמוטל עלינו לעשות באמת,
בשביל שנראה את ה' עין בעין.
היא נקודה של חוסר אונים מוחלט,מול רחמיו וגדלותו של ה'.אין לנו משהו אחר.רק הרחמים שלו.
מצד הדין,לא מגיע לנו כלום.
אנחנו רק זועקים בשברירי השניות,שניצוץ הנשמה בוער ופורץ מתוכנו,אבא,אנחנו באמת רוצים משיח.
לעשות את רצונך,להכיר בגדלותך,מקרוב.וכשהניצוץ הזה,שוב מתכסה בהמון מסכים של חול ואפרוריות,למרות שהנשמה שלנו,עוד בוכה במסתרים...,תזכור לנו את האהבה והרצון האמיתי שלנו,אליך.
(מן הראוי,לנצל באמת את רגעי ההתעוררות האלו,כדי לבקש ולהתחנן על הגאולה.ולהשתדל לעשות עוד צעד,
ולו הקטן ביותר,בשביל לקרב.המעשים האלו לא הולכים לאיבוד.)
אחרי הכל,ולפני הכל,זו התשוקה הפנימית שלנו,גם אם אנחנו לא יודעים או מסוגלים תמיד,להוכיח אותה,במעשים.
הלואי ונזכה עוד הלילה,לאורו של משיח,ולבנין ביהמ"ק בתפארתו.אכי"ר!!!!

נשלח ב-16/1/2012 23:47

כתוב בתורה: "בזעת אפיך תאכל לחם", וידוע שהעונשים שנותן הקב"ה
אינם בדרך נקמה חס וחליה, אלא בדרך לימוד - לתקן החטא.
וחטא אדם הראשון היה שחפץ לדעת גם את הרע. ובזה הוציא את עצמו ממדרגת גן עדן -
שבה ניתנה ממשות רק לרוחניות הזכה - והוריד את עצמו לעולם הזה, עולם הגשמיות,
שבו נראה בעיננו כאילו יש ממשות גם לטבע ולגשמיות.
ועל כן ראתה חכמתו ית' שתיקונו הוא אשר בהיותו בתוך ההסתר הזה,
בתוך ההשתדלות ביגיע כפיו על פי דרך הטבע - יתעלה להבחין בלבבו
את ביטול דמיון הטבע ואת אמתת השגחתו ית'.

עפ"י מכתב מאליהו ה' מאמר 'העסק בדרך ארץ למה?' / הרב דסלר
ואני מוסיפה...
שכאשר מגיע על האדם ניסיון....קושי....עצבות....
אל לא לחשוב מדוע?! ולא לצעוק כלפי שמיא למה?!
אלא להתחזק! יחשוב לעצמו למה קרה לי הדבר הזה? מה ה' אלוקיך דורש מעימך? איך אני יכול להתחזק ולהתעלות מזה? במה זה מקרב אותי לה'? מה למדתי מזה?
ותאמינו לי!!!!!! מכל דבר קשה/ לא נעים/ עצוב וכיוצ"ב שקורה לאדם....אפשר למצוא מוצא להתעלות רוחנית! לחזק את הקשר עם ה'!
זה כמו שאמא שכועסת על בנה הקטן...נותנת לו איזה סטירה והוא כמובן מתחיל לבכות ו....מניח עליה את הראש, מתנחם בזרועותיה ונרגע....והטיפש יאמר לקטן...והרי אך לפני שניה נתנה לך אישה זו סטירה ואתה בא ומניח עליה את ראשך?....אך מה? מה נענה לאותו טיפש?....הרי זוהי אימי!!!! ואם נתנה לי סטירה זו....משמע לא התנהגתי יפה!.... משמע היא מגיעה לי!.... משמע עליי לשפר מעשיי והתנהגותי! ואך מתוך אהבתה אליי עשתה לי כן! אך מתוך דאגתה לי עשתה לי כך! ולא ח"ו לשם הענשה!!! לשם פגיעה או נקמה! וע"כ מוצא אני בה נוחם! ורוצה ושואף אני לשפר מעשיי ולהגביר אהבתה אליי.... כך אנו עם הקב"ה... לעיתים מגיע לנו "סטירות"....ואנו צריכים להודות על "סטירות" אלו... כי כך אנו יודעים שה' באמת אוהב אותנו! ואכפת לו מהתנהגותנו!!!! הוא רוצה שנשפר את מעשינו! כי כשאתה דואג למישהו אחר... אתה מעיר לו!!! אכפת לך מדרך התנהגותו! אבל אם לא אכפת לך מפלוני הרי שלא תתיחס לשום מעשה אשר ייעשה מצידו... שינהג כראות עיניו ואתה לא תעיר לו כלל כי לא אכפת לך ממנו....
אני מאחלת לכל אחד ואחת מאיתנו למצוא, לראות ולחוש תמיד בכל דבר ודבר שקורה לנו את יד ה' שמכוונת אותנו לדרך הנכונה...ורק לזכות להתעלות ממעשיו יתברך...
נ.ב.... התגעגעתי....(זה לא כ"כ קשור למיאמי אבל זה נשלח ממיאמית אז...)
המשך יומקסים!