הפינה התורנית


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 ... 27 28 29 ... 51 52 53

סך הכל 53 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-30/11/2013 23:08

. אוקיי. תודה אידי...
הצלחתי להבין בסוף...

תוקן על ידי netson ב- 30/11/2013 23:08:23

נשלח ב-5/12/2013 16:07

ב"ה

ממתק לשבת פרשת ויגש תשע"ד

מסופר על אחד מגדולי ישראל שאביו הזקן היה גר אצלו בבית, כשהזקין האב, החל לרעוד וכשהיה מסב לשלוחן היה תמיד שומט את הכוס מידיו והכל היה נשפך, בכל פעם שהייתה הכוס של אביו נופלת היה הבן מפיל מיד גם את הכוס שלו ואומר "חייבים כבר לתקן את השולחן הזה, כל הזמן נופלים ממנו כוסות..." וכך היה האב הזקן מרגיש בנוח ולא מתבייש.
בשבועות האחרונים אנחנו קוראים בתורה את הסיפור המרתק על יוסף ואחיו, יוסף נמכר לעבד ומתגלגל עד לכסא המשנה של פרעה מלך מצריים, מתחיל רעב בארץ והאחים מגיעים למצרים לקנות אוכל, יוסף מזהה את אחיו והם לא מזהים אותו, חז"ל משבחים את יוסף "הצדיק" על כך שלא נקם באחיו ואף הרגיע אותם ואמר להם "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים", אבל האמת היא שבמבט ראשון נראה שיוסף קצת מתעלל באחים עד שהוא מתגלה אליהם ומרגיע אותם, הוא שולח אותם להביא את בנימין, מכניס לשקו של בנימין את גביע הכסף ומעמיד אותו כגנב עד שבפרשתנו יהודה ניגש ליוסף ואומר לו "אדוני שחרר את האח שלנו, אנחנו מוכנים להיהרג בשביל לשמור עליו", בשלב הזה יוסף לא יכול יותר להתאפק ומתגלה לאחיו ואומר להם "אני יוסף", ובאמת זה לא מובן, אם יוסף סולח להם בלב שלם היה צריך מיד כשזיהה אותם להגיד להם "שלום אחיי היקרים ברוכים הבאים, אני יוסף..."?
מוסבר שיוסף ידע שאם הוא מיד יציג את עצמו בפני אחיו, האחים כל כך יתביישו שכל התנחומים שיוסף ייתן להם ויסביר להם שהכל משמים וכו' לא יועילו להחביא את אותה הבושה, גם אם הם יגידו לו שהם ממש מצטערים על מה שעשו זה לא יוכיח כלום מכיוון שבמצב הזה שהם נתונים לחסדו של האח המושל, ברור שהם יגידו שהם מתחרטים, לכן יוסף שבאמת רוצה לתת להם הרגשה טובה מוביל אותם לסיטואציה דומה שיש להם אח שלכאורה גנב גביע ורוצים להעניש אותו ולקחת אותו להיות עבד במצריים, עכשיו יש לאחים אפשרות לחזור על הסיפור של יוסף, להשאיר את בנימין כעבד והם כולם יינצלו, אך הם כמובן לא חוזרים על הטעות ולכן ברגע שהם אומרים ליוסף שהם מוכנים למסור את נפשם למען אח שלהם זה הרגע שבו יוסף מתגלה ואומר להם הוכחתם שאכן הבנתם את טעותכם ואין לכם צורך להוכיח לי יותר וכך האחים הרגישו באמת נוח עם יוסף.
מסיפורו של יוסף נלמד עד כמה עלינו להיות רגישים האחד לשני, לסייע אחד לשני מכל הלב ותמיד לתת לזולת הרגשה טובה ובזכות זה נזכה שהקב"ה ייתן לנו הרגשה טובה של גאולה שלימה בקרוב
שבת שלום

נשלח ב-5/12/2013 16:13

חיה-ממש יפה ומדהים!!

בדיוק שבוע שעבר שקראנו את הפרשה עלתה לי השאלה הזאת..
בזכותך היא נפתרה.. :)

נשלח ב-5/12/2013 16:26

כייף לשמוע זאת!

נשלח ב-12/12/2013 21:33

ב"ה
ממתק לשבת פרשת ויחי תשע"ד

אל הבעל שם טוב הגיעה פעם שמועה על עני שיושב בעיירה פלונית וכל ברכותיו מתקיימות, שלח הבעל שם טוב לקרוא לעני כדי לתהות על קנקנו ולהבין מאיפה הכוח שלו, העני מגיע אל הרבי, כשהרבי שואל אותו במה זכית? אומר העני "איש פשוט אני ואינני יודע למה כולם אומרים שברכותיי מתקיימות" ספר לי בבקשה את סיפור חייך, ביקש הבעש"ט והעני מספר "חייט אני במקצועי, יחד עם חייט נוסף היינו עוברים מכפר לכפר ומקבלים עבודות מזדמנות ומזה היינו מתפרנסים, יום אחד פנה אלינו פריץ עשיר מאחת הערים ואמר שבתו מתחתנת וברצונו לבחון את עבודותינו, עשינו לו כמה דוגמאות שמצאו חן בעיניו וקיבלנו עבודה לכמה חודשים עם שכר נאה של 300 רובל לכל אחד מאיתנו, כשסיימנו את העבודה ועמדנו לצאת לדרכנו אמר לנו הפריץ "אולי יעניין אתכם, יש לי כאן בבור משפחה יהודית שהיו חייבים לי הרבה כסף והם כבר הרבה זמן נמקים שם בכלא, אני יודע שאצלכם היהודים יש מצווה גדולה של פדיון שבויים אולי תרצו לקיים מצווה?" שאלתי אותו בכמה כסף מדובר והוא ענה 300 רובל! התלבטתי לרגע ופניתי לחבר שלי "בא ניתן כל אחד 150 ובאמת נקיים מצווה גדולה" אך החבר אמר לי "עבדתי קשה על הכסף הזה ואני לא יכול לעשות זאת" לאחר מחשבה קלה פניתי לפריץ ואמרתי לו קח את 300 הרובלים שלי ושחרר את המשפחה, המשפחה שוחררה ואני חזרתי לעירי ללא שום כסף, כבר לא היה לי כוח להמשיך לעבוד והתיישבתי ברחוב לקבץ נדבות, עבר לידי יהודי וביקשתי ממנו שיעזור והוא שאל "מה תתן לי בתמורה?" עניתי לו שאני יכול לברך אותו וכך עשיתי, מסתבר שבאותו יום הוא הצליח מאוד, למחרת לפני שיצא לעסקיו בא שוב לתרום ולבקש ברכה ושוב הצליח וכך יצא לי שם של מברך שברכותיו מתקיימות אבל אני לא יודע במה זכיתי" אמר לו הבעל שם טוב "עם המעשים הגדולים שעשית אין פלא שברכותיך מתקיימות".
בפרשת ויחי אותה נקרא בשבת הקרובה מסופר על הברכות שיעקב מברך את בניו לפני מותו, הוא מתחיל במילים "האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים" ואז הוא מתחיל לברך כל אחד מהבנים בברכה שונה מאחיו, לכאורה היה הכי הגיוני שיעקב יברך את כל הבנים בכל הברכות ולמה לשנות בין האחד לשני אלא שיעקב מעביר מסר לבניו ובעצם לכל הדורות שאחריו, ראשית אם אתם רוצים להתברך עליכם להתאסף ולהתאחד וכפי שאנחנו אומרים כל יום בתפילה "ברכנו אבינו כולנו כאחד" הכלי לכך שהברכות ייתקיימו הוא לעזור לאחיך ולהתאחד איתו.
אך לפעמים אנחנו מבלבלים בין המושג אחדות לאחידות, ויעקב אומר לבניו אני רוצה שתאספו ותהיו ביחד, אבל תזכרו שלכל אחד הקב"ה נתן את המיוחדות והייחודיות שלו, אני אברך אתכם שכל אחד מכם יצליח למצות את הפוטנציאל המיוחד שהקב"ה נתן לו באופן אישי ומיוחד ואני מצפה מכם שתשכילו להיות שותפים שכל אחד יסייע לשני בתחום שבו הוא חזק יותר וככה תרוויחו כולם את כל הברכות.
יהי רצון שנזכה להגשים את תקוותיו של יעקב למצות כל אחד את הפוטנציאל האישי שלו ולזכור שכל אחד מאיתנו הוא חד פעמי ועלינו לחלוק את המתנה האישית שלנו עם כל סביבתנו וכך יבואו לידי ביטוי כל ברכות יעקב על כל אחד מאיתנו ועד לברכה הגדולה ביותר גאולה אמיתית ושלימה מיד ממש,
שבת שלום

נשלח ב-17/12/2013 00:38

במוסד פיננסי ידוע בארה"ב פרסמו משרה יוקרתית שבה דרוש רואה חשבון. תנאי הסף היו גבוהים למדי ואף על פי כן זרמו אלפי קורות חיים לאותו המוסד. מתוך מיונים רבים וסינונים הגיעו שלושה לוועדת המיון הסופית. במכתב שקיבלו שלושת המועמדים הסופיים צוין כי בראיון האישי תישאל שאלה אחת בלבד שהעונה עליה נכונה- יתקבל. כמובן שכל אחד מהמועמדים שינן נוסחאות ובעיות מסובכות בכדי להיות מוכן לאתגר.
***
בהגיע היום הגורלי זומנו שלושת המועמדים. נכנס הראשון, ומציע עצמו, בוגר מוסד הארוורד היוקרתי, רו"ח מכובד וידוע בעל תארים והשכלה רבה בתחום. אוקי, שואל אותו ראש הוועדה. נשאל אותך שאלה אחת בלבד: כמה זה 1+1? ממצמץ המועמד בעיניו ולא מאמין. האם כרגע שאלו אותו שאלה ברמה של כיתה א'? הוא מנסה לראות זיק של בדיחות בעיני היושבים מולו, אך לא. כולם רציניים וכבדי ראש. הוא חושב וחושב ולבסוף פולט את התשובה ההגיונית: שתיים.
מצטער,אומר לו ראש הוועדה. זו לא התשובה. תודה על מאמצך והצלחה בהמשך דרכך. יוצא המועמד בפחי נפש וזורק טיפ לחבריו הממתינים: אם ישאלו אתכם כמה זה 1+1 דעו כי התשובה איננה שתיים. והולך. נכנס המועמד השני, כולו נידף כעלה ומציג עצמו: בוגר הארוורד, מנהל פיננסי של חברות רבות, בעל נסיון רב בתחום. אוקי, אומר לו ראש הוועדה. התוכל לומר לנו בבקשה, כמה זה 1+1? ובכן, מכחכח המרואיין בגרונו..דומני כי התשובה היא 11. צר לי, אומר ראש הוועדה, אך זו לא התשובה. תודה שבאת, המשך יום טוב. גם השני יוצא בפנים חפויות. נכנס השלישי. מי אתה? שואלים אותו. אני משה. יהודי מברוקלין. עונה המועמד. האם יש לך השכלה רלוונטית בתחום? נסיון? לא מזה ולא מזה עונה משה אבל החלטתי שהמשרה מתאימה לי ואני מעוניין להתמודד עליה. היכן למדת? שואלים. בישיבה. למדתי גמרא ותוספות. חברי הוועדה נבוכים, אך מחליטים לתת לו צ'אנס: אנו נציג בפניך שאלה. מענה מדויק ונכון יזכה אותך במשרה ללא קשר לרקע ולהשכלה שלך. ובכן: כמה זה 1+1??? חושב רגע משה ועונה: אם תגידו לי כמה אתם רוצים שזה יהיה, אני אדאג לסדר את זה!
באותו רגע אורו פניו של ראש הוועדה והוא מחייך: ברכותנו משה, התקבלת!
***
כמובן שהסיפור מעלה חיוך בהקשר של המוח היהודי המתוחכם (והתחמן?) אבל אנו נלמד מכך הוראה בעבודת ה': כיהודים, אנו אמורים לשאול כל הזמן: מה ה' מצפה מאיתנו לעשות? לאיזה תשובה הקב"ה מחכה מאיתנו? ברגע שנעמיק בשאלה הזו ונתמקד בה ולא רק בעניינים של הגיון ושכל ישר, ככה נצליח למצוא את הדרכים לביצועה גם אם הן סותרות כל מציאות, לכאורה.

נשלח ב-17/12/2013 01:18

מדהים!!!
יפה מאד. אהבתי:)

נשלח ב-17/12/2013 22:42

תגידי זה מהאתר בית חב"ד?

תוקן על ידי פרעל ב- 17/12/2013 22:44:33

תוקן על ידי פרעל ב- 17/12/2013 22:44:44

נשלח ב-17/12/2013 23:13

לא.. זה מהפייסבוק של בית חב"ד בדלהי :)

נשלח ב-17/12/2013 23:54

חיה, יישר כח!

נשלח ב-18/12/2013 12:47

בשמחה.. הנה עוד פנינה והפעם מבית חבד ניו זילנד

הבדיחה מספרת על שני יהודים שנפגשו במטוס. אחד מהם היה גיבן וחבש כיפה לראשו. השני ניסה להסתיר את עובדת היותו יהודי, ואף הקפיד שלא להיראות במחיצת הגיבן שלא יחשדו בו חלילה שהוא שייך לעם הנבחר.

הטיסה התעכבה והנוסעים חזרו לטרמינל. איכשהו, בפינה, ניגש הנוסע השני אל הגיבן ואמר לו: "אני רוצה לגלות לך סוד, אבל אנא אל תגלה לאיש – אני יהודי!"

הביט עליו הגיבן בחיוך. "גם אני אגלה לך סוד, ובבקשה תשמור עליו בסודיות – אני גיבן!"
**

בפרשת השבוע מסופר שהיהודים התערבבו במצרים אך דבר אחד הם שמרו ולא ויתרו: על שמם היהודי, ובזכות זה הם נגאלו מהשיעבוד הקשה שם.
אין דבר יותר יפה מלשמור על הזהות היהודית. על אותה מסורת בת שלושת אלפים שנה שהורישו לנו אבותינו.

ואין ספק: בזכות זה נגאל שוב.