|
|
| נשלח ב-11/10/2015 05:02 |
 |
| |
| אסתרק כתב: |  |
| משוררששיער כתב: |  |
מעניינים מאד אלו הדברים הקדומים, ותודה לך אסתרק על הדברים המחכימים. [כמו גם לך, מיאמוש, על הבאתם אל שוכני הפורום משמה של יושבת עלומים]. אגב, אם ננסה להתאים את הביאורים האמורים, אל נדוננו אנו באשר לחידוש התורה ודבריה אשר בעצמותינו חדורים, הרי שבאשר לביאור הראשון איני רואה כיצד יכול הוא להתאים את עצמו אל הנדון, אולם הביאור השני - וכאן אנו שוב נזקקים לבקיאים בדברי האדמו"ר מליובאוויטש, אם אכן הוא העשיר את הרעיון האמור בתחייה מחודשת והעניק לו מקום של כבוד, הרי שהביאור השני - בהחלט יכול להתאים עצמו אל הנדון, וליישב את דבריו שלnetson תוך שהוא חוסך ויכוח או 'מדון'... אם כבר העלית את נקודת הראשית, אסיים כאן באנקדוטה בנימה אישית: הזכרתך כאן את השאלה האמורה המתעוררת בדברי הגר"ז - בעל התניא - בספרו 'שער היחוד והאמונה', הצליחה לנגב מעט גרגרי אבק מלוח זכרוני, ולהעלות אנקדוטה מעניינת שהיתה לי בעיוני. היה זה לפני שנים מספר, עת עסקתי בעיון במספר סוגיות יסודיות במחשבת-אמונת ישראל. אחת מהם היתה - איך לא? - סוגיית מציאות הא-ל, ובעיקר אחדותו. סוגיא, אגב, מאד מאד מרתקת, ולא פחות מכך ארוכה וכמעט שאינה מסתיימת. משהו בבחינת 'אחד ואין יחיד כייחודו, נעלם וגם אין סוף לאחדותו'. במסגרת מחקרי הגעתי גם נגעתי בחידושה של תורת החסידות בנושא, כמובן. 'נגעתי' זו לא בדיוק המילה המתאימה ולא ממש מהווה הגדרה ממצה למה שאירע בעת לימודי; העיסוק העיוני היה נוטה יותר לכיוון של 'תפסתי בשתי ידיי', משהו שדומה יותר ל'צללתי' בימה של הסוגיא, כשיותר מכל, היה מדהים להיחשף לתורת ההתפתחות של הגרעין החסידותי, כשמספר משפטים בודדים ממש שנאמרו על-ידי הבעש"ט זכו לפיתוחי חותם מדהימים בתורתו של בעל התניא (כשמקומם של אדמור"י חב"ד שלאחריו לא נפקד אף הוא), בדמות הרחבת הרעיון לאורכו ולרחבו, הסברה בהירה בפה מפיק מרגליות, והבאת הוכחות מדהימות לאמיתותו. טוב, לא אלאה אתכם כעת בעומקה של הסוגיא, וכמובן שלא במחשבותיי ותובנותיי, ואקפוץ בדרכי אל תורפו של סיפורי. בעברי בין בתרי דבריו של בעל התניא ב'שער היחוד והאמונה', בדיוק באותם שורות שצוטטו לעיל, נפגשתי בשאלה האמורה: מדוע זה מייחס הוא את פירוש הפסוק אל הבעש"ט בעת אשר הוא מופיע כבר במדרש קדומים? לא ארכו השעות ונפגשתי גם בביאור השני אותו הזכירה בדבריה אסתרק, לפיו הזכרת הדברים בשם הבעש"ט נבעה מהדגש המיוחד להם הם זכו בתורתו שלו, דגש שלא היה קיים בתורת התנא במדרש. אלא שליבי לא היה שלם עם זו תשובה, ומוחי מאן להסכים עם זו המחשבה: ייתכן אמנם שהדברים זכו לעדנה מחודשת בעת אשר התגלגלו על שפתי קדשו של הבעש"ט, אולם עדיין אין זו סיבה להשמיט לגמרי את 'זכויות היוצרים', ולהתעלם לחלוטין מכך שאותם הדברים ממש נאמרו במקור בפי התנא, תוך התעלמות גמורה מדברי המשנה בענין 'האומר דבר בשם אמרו'?! לימים, פגשתי בגאון רבי יואל כהן שליט"א, והצעתי בפניו את שאלתי. בתחילה הוא הציע כתשובה את ההסבר האמור, אולם לאחר שראה על פניי את חוסר הנוחות שיש לי בביאור - ולאחר שרחרח מעט לבחון את ידיעותיי בסוגיית יחוד ה' - הוא התיישב על כסא סמוך, הורה לי לנהוג כמוהו ולהתיישב על כסא שעמד בצידו, ופתח את פיו הבהיר בהסבר עמוק ונהיר, תוך שהוא מבאר במשך שעה לא קלה (תרתי משמע) ומגלה עומק נוסף בחידושו של הבעש"ט, טפח אחד נוסף בהגדרת אחדותו ית'. מה אומר לכם? ישבתי מרותק [והאמינו לי, לא כל-כך מהר מצליחים לרתק אותי ולגרום לי להקשיב בשתי אוזניי ולא רק מפני הנימוס] והאזנתי בשקיקה לקולו המיוחד, מלווה אותו עת הוא יורד לעמקים לקטוף שושנים ולחשוף טפח אחר טפח את האמת הזרועה בארץ, כמו בעת שהוא עולה לגבהים ובאיזמל דק מבחין בין רבדים שונים בשמי ערץ. [במאמר המוסגר: איני מבין כיצד אינכם משווקים אותו לציבור הרחב, ומכירים להם אותו כגאון עצום, ולא פחות חשוב מכך: בעל חוש הסברה מיוחד שבמיוחדים. עתים אני מתחבט בעצמי היכן היא גדולתו האמיתית, בהבנה החודרת עמקי ימים, או בהסברה הפותחת שער לנכנסים אל הכרמים. בעצם? הא בהא תליא. ההסברה המופלאה שלו בהגדרות כה עדינות, עת הוא אוחז באיזמל מנתחים ויוצא לניתוח לב סוגיא פתוח, הם הם המעידים על הבנה כמו אבחנה דקה מן הדקה המסדרת כל סברא בעולמה היאה לה. איך טען מאמר העולם שהיה רווח בישיבת בריסק המעטירה? "חסרון בהסברה מורה על חסרון בהבנה"...]. לאחר שסיים להרצות את הביאור המחכים בשפה ברורה ובנעימה קדושה, ביאור שמאיר חידוש מיוחד של הגר"ז בהגדרת אחדותו ית', ובזה מבאר אל נכון אי אלו תובנות הנובעות מכך כמו גם דקדוקים מרהיבים בלשונו הזהב בדבריו שלו בספרו, פנה אלי הגאון כשבת שחוק נסוכה על פניו וחתם את דבריו באמרו: נו, את הנקודה הזו ראית מבוארת במדרש תהילים?... |
|
טוב, אני לא מתיימרת להבין את כל ההסבר שר' יואל נתן לך, אבל סיקרנת. ואני מאמינה שכולם ישמחו אם תואיל להסביר זאת בקצרה (עד כמה שהינך יודע לכתוב קצר...)..
|
|
בספר עבודת הקודש [למקובל רבי מאיר אבן גבאי] כתב כך: "כשם שיש לו כח בבלתי בעל גבול – כך יש לו כח בגבול". הנה הביאור בדרך קצרה: המדרש חידש את ענין ההתהוות התמידית ביחס לעצם מציאות הנבראים, והשמיענו כי עצם קיום הנברא (העובדה שהוא קיים ואינו אפס מאופס) מושפע מדבר האלקים, ואילו הבעש"ט הוסיף לחדש את ענין ההתהוות התמידית אף ביחס לפרטי תכונות וטבע הנבראים, והשמיענו כי אף התכונות הפרטיות השונות בכל נברא מושפעות מדבר האלקים. והנה הביאור בדרך קצרה יותר: דברי המדרש נסובים אודות הקיום השלילי של הנברא (מה שאינו העדר), ואילו דברי הבעש"ט נסובים אודות הקיום החיובי שלו (מה שהוא קיים). והנה הביאור בדרך קצרה אף יותר: דברי המדרש עוסקים בענין ה'התהוות', ואילו דברי הבעש"ט עוסקים בענין ה'חיות'. לנקודה מחודשת זו, אגב, השפעה עמוקה על תורף יסודות אחדותו ית'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2015 13:22 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2015 15:37 |
|
| |
| משוררששיער כתב: | |
| משוררששיער כתב: | | ...[במאמר המוסגר: איני מבין כיצד אינכם משווקים אותו לציבור הרחב, ומכירים להם אותו כגאון עצום, ולא פחות חשוב מכך: בעל חוש הסברה מיוחד שבמיוחדים. עתים אני מתחבט בעצמי היכן היא גדולתו האמיתית, בהבנה החודרת עמקי ימים, או בהסברה הפותחת שער לנכנסים אל הכרמים. בעצם? הא בהא תליא. ההסברה המופלאה שלו בהגדרות כה עדינות, עת הוא אוחז באיזמל מנתחים ויוצא לניתוח לב סוגיא פתוח, הם הם המעידים על הבנה כמו אבחנה דקה מן הדקה המסדרת כל סברא בעולמה היאה לה. איך טען מאמר העולם שהיה רווח בישיבת בריסק המעטירה? "חסרון בהסברה מורה על חסרון בהבנה"...]. |
|
קטנותי מלדבר עליו ובכל זאת...
ראשית בחב"ד יש הרבה 'גדולים'. למה לא עושים מהם 'גאוני הדור ' וכו'? כמה סיבות...
בין היתר: בחב"ד בשונה מחוגים אחרים שמים דגש על דברים אחרים. כל אחד שלומד חסידות יודע מהם המושגים של 'ישות' ו'גאווה' ולעומתם 'ביטול' ולכן זה אך טבעי שלא נראה את כל הדברים האלו בחב"ד אצל החסידים. אדרבה זה נוגע ב'חיצוניות' מוגזמת. כך היה לאורך כל ההיסטוריה החבדית.
ברור שבחב"ד כל כאחד מכיר את מקומו של השני ומעריך אחד את השני ואחד כמו ר' יואל (ככה קוראים לו 'בעגה החבדית') שאין שני לו.
כבר נחשפתי להסבר האמור בשיחות שהיו לי עם חסידי חב"ד. אם להיות הוגנים? איני יודע בוודאות מה מצב תלמידי החכמים בהווה, אולם ההיסטוריה מצביעה גם מוכיחה על עבר מפואר של חסידי חב"ד שהיו גאוני ארץ ובקיאים בחדרי תורה, למודים בשחייה בים התלמוד וידיהם רב להם אף בפלפול ובסברא, ובכל זאת אף אחד בעולם התורני הרחב [למעט קומץ חוקרי תלמוד והלכה, ואני הקטן בתוכם בעיתות פנאי ומנוחה] לא שמע את שמם או גרגר מחידושי תורתם מעולם.
זה מחזק את מה שאני אומר...
ועל הרגצו'בער שלא היה חבדניק, מחוץ לחב"ד שומעים עליו? אגב, דבריך אודות ה'ביטול' אל מול ה'יש' הציפו במוחי את המעשייה הבאה: ב'טיש' של ליל שבת הגיד הרבי ענין עמוק על 'ביטול היש', וניטעו הדברים כמסמרות בליבו של חסיד בטלן. בשעה מאוחרת שב החסיד לביתו, שקוע בהרהוריו תפוס בשרעפיו. נרות השבת תם אורם וכבו, והחסיד מתהלך בחשיכה מכותל מערב אל כותל מזרח ומסיח עם ליבו: "הכל בטל ומבוטל; אין כלום; הכל בטל ומבוטל; אין כלום". לפתע הטיח ראשו בתנור הגדול וניצוצות ניתזו לו על פניו. תפס בראשו בשתי ידיו מחמת כאב המכה ונאנח: "משמע, תנור ישנו"... מעשייה מצחיקה אך נכונה בנוגע לקהל החוץ חב"די. מאין לקחת שלא 'משווקים אותו'? בעשור האחרון כל פעם שר' יואל מגיע לארץ, חוץ מהאירועים החב"דים בהם הוא נמצא הוא משתתף בהמון אירועים המיועדים לציבור החרדלי והדתי לאומי. כמו"כ לוקחים אותו לאירועים של 'כלל חסידים'.
מאין לקחתי שלא משווקים אותו? 'פוק חזי מאי עמא דבר'. צא לרחובה של עיר ותיווכח למצא כי רובא דאינשי [מתוך הקהל שבכלל מכיר את שמו] מכירו כ'חוזר' של האדמו"ר מליובאוויטש, וכאדם בעל כח זיכרון נפלא שהיה מסוגל לחזור על דברותיו של האדמו"ר שנאמרו משך שעות ארוכות בלולים מכל מכמני התורה, אולם כגאון בעל ראש ברזל וכוח עיוני עמוק מפענח נעלמות ונוקב תהומות יש מי שמכירו מחוץ לחסידות חב"ד? אף אדם אחד מאלף לא מצאתי. לא חשבתי שזו אכן המציאות אבל אם אתה אומר אז יש בזה כנראה דברים בגו... לדעתי, רוב מוחלט מתוך המון העם ששמע את תורתו נחשף לדברותיו באירועים המוניים כאלו ואחרים [בדוגמת האירוע הנערך בשנים האחרונות בארץ הקודש בי"ט כסלו, אולי אליו כיוונת בדבריך] ולא בשיעורי חסידות מסודרים [אם בשיעורים חיים בקולות וברקים ואם בהקלטות שונות משיעורים עתיקים] וכל-שכן שלא בשיחת פנים אל פנים ו'לימוד' חברותא לליבון עניינים. למיטב ידיעתי, ומן המעט שדליתי, באותם האירועים הוא אינו עוסק בשיעור תורני בנוי לתלפיות ושולה מרגליות כמו ב'התוועדות' חסידית ודברות אודות האדמו"ר מליובאוויטש המשלבות גם ביאורים שונים מתוך ואודות תורת החסידות. [שוב, איני בקי דיי בסדר דרכיו והילוך אורחותיו. דבריי נובעים מהידיעה הדלה משהו שיש לי בהם, ואשמח מאד לשמוע שיסודם בטעות]. אם אכן נכונים דבריי, הרי שמשמיעת אותם ההרצאות אף אדם אינו אמור לצאת את האולם תוך קריאת התפעלות 'גאון נורא דורש לפניי', ומכאן מסקנתי כי רוב ההמון אינו מכיר את ראשו העצום. באותם הרצאות שהינך מזכיר בדבריך נעשה אולי שיווק שֶׁמִי, אולם בהחלט לא שיווק תורני; מהפן הזה הוא נותר לגמרי אנונימי.
אני לא מכיר את סדר יומו למעט אותם פעמים שהוא מוסר שיעור בישיבה ב- 770. האמת? כבר שוחחתי על-כך עם מספר חסידי חב"ד, והם בתגובה שיברו את אזני במספר סיפורים - התואמים את תחילת דברך - המוכיחים את סלידתו מכל שמץ פרסום או כבוד אבירים. כך שדומה כי אף את השנים הבאות הוא יעביר בצל הזרקורים, כשהם מצידם יכוונו אל דמותו ויאירו את קומתו, אולם הוא יבחר להישאר עומד סמוך להם, באזור הצל האפרורי של בין הערביים. אני רוצה להגיש שהוא לא מסתתר או מתחבא משאלות אנשים. אין כזה דבר אצלו. מי שבא אליו יקבל תשובה בהירה. ואם הוא לא יודע אז הוא יגיד זאת(ואני בעצמי שמעתי בשיעורים תשובות כאלו)
יש מקום אחד שקשה לשווק אותו וזה ברור איפה, אך גם שם כבר לפני כמה שנים הוא נפגש עם גדולי הדור. פגישה זו היתה בעצם 'החלון הראווה' למציאות היום, שהיריבות ההיסטורית בין חב"ד ל'מתנגדים' חלפה ועברה לה מן העולם ב99%... וככל שחולפות השנים רואים יותר ויותר אנשים מאותו חוג באים ומשתתפים.
כאן כבר נגעת בנקודה עמוקה הנושקת למערכת המוטורית, הן מבחינה מחקרית, והן מבחינה היסטורית. על הדיון בה ניאלץ לדלג ולהניחה לשארית. איך כתב בפנקסו אותו חסיד ישיש? "שלשה דברים למדתי מן הרכבת, מן הטלפון ומן הטלגרף. מן הרכבת למדתי: כל המאחר רגע - מאחר הכל. מן הטלפון למדתי: כל שאתה מדבר כאן - נשמע שם. ומן הטלגרף למדתי: מילה בסלע"... חחח...
בנוסף לכך: בניוק הוא משתתף גם כן באירועים ובשיעורים המיועדים לכלל הציבור כמו בהיכל מנחם בבארא פארק וכדו'...(שם אני פחות מעודכן איפה והיכן...)
מצורף לך קישור הראשון שעלה לי בגוגל:
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=72642 |
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2015 10:40 |
|
| |
ממתק לשבת פרשת נח תשע"ו כשלוש שנים לאחר שהגענו לתאילנד הפעילות כבר גדלה מאוד ובית חב'ד שלנו היה קטן מדי, חיפשנו מקום גדול יותר בכל האיזור אך לא הצלחנו למצוא, בליל שבת היו משתתפים כבר 200-300 מטיילים כל שבוע, והתחלנו לעשות את קבלות השבת במלון שמול בית חב"ד, שנתיים אחר כך החלה האינתיפאדה השנייה בארץ ומנהל המלון באותה תקופה שהיה מוסלמי הודיע לי פתאום שלא נוכל יותר לעשות את השבתות במלון וחזרנו לעשות את השבתות בבית חב"ד בשתי קומות בו זמנית ובשני סבבים, חשבתי לעצמי איך נוכל להמשיך כך? *** באותו שבוע הגיע אלי בעל בניין גדול מאוד באותו רחוב שלנו והציע להשכיר לנו את הבניין הגדול שלו במחיר טוב, וכך הגענו למקום הרבה יותר גדול ומתאים בו אנחנו נמצאים עד היום. למדתי שכשנסגרת דלת זה על מנת שייפתח שער הרבה יותר גדול. *** פרשת השבוע נקראת פרשת נח, ידוע ששמה של הפרשה מבטא את התוכן שלה, אבל בפרשת נח נראה שהשם לא מתאים, הרי רוב הדברים שקורים בפרשה הם ממש לא נוחים, מסופר על המבול ששטף את העולם ועל חטא הפלגה ואם כן למה נקראת הפרשה כך? *** מסביר הרבי מליובאוויטש שבשם נח טמונה המשמעות הפנימית שמסתתרת מאחורי האירועים הקשים והסוערים. אמנם המבול ודור הפלגה כשלעצמם הם ההיפך הגמור ממנוחה ורגיעה, אבל דווקא על-ידם באה מנוחה ונחת-רוח לעולם. *** המבול טיהר את הארץ ויצר עולם טוב לאין-ערוך מזה שהיה קודם לכן. המדרש אומר, שכאשר נח יצא מן התיבה "ראה עולם חדש". זה היה עולם שנתעלה במדרגתו, עד שהקב"ה כרת עמו ברית "לדורות עולם" שלא יחריב אותו יותר. אם-כן, בסיכומו של דבר, היו מי המבול "מי נח", מים שהביאו מנוחה לעולם. *** עם ישראל עובר בשבועות האחרונים תקופה לא פשוטה, מבול של טרור ושל חששות, כולנו תקווה שהממשלה וכוחות הביטחון ינקטו ביד קשה ויעשו את המוטל עליהם כדי למגר את אויבינו במהרה ואנחנו מצדנו נוסיף בתפילות ומעשים טובים לזכות הצלחתם, הגברים ישתדלו יותר בהנחת תפילין והבנות יישתדלו יותר בהדלקת נרות שבת והעיקר אנחנו צריכים להיות בטוחים שנצא מתקופה זו מחוזקים ומחוברים יותר באחדות אמיתית שתביא אותנו לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2015 10:45 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2015 15:12 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת לך-לך היו פעם שני תלמידים שהגיעו אל הרב לשאול שאלה והרב היה באמצע פגישה. הרבנית הזמינה אותם לשבת ולהמתין, ובנתיים הגישה להם מגש עם שתי כוסות מים, שאחת היתה גדולה והשנייה קטנה. שניהם היו צמאים ולא רצו להסתפק בכוס הקטנה, וכל אחד חיכה שהשני יעשה את הצעד, ואז הושיט אחד החברים את ידו, ולקח את הכוס הגדולה, אמר לו השני "אתה לא מתבייש, לא מספיק שלקחת ראשון, אתה לוקח את הכוס הגדולה?" ענה לו החבר "אם אתה היית לוקח ראשון, הרי היית בוחר את הכוס הקטנה? זו בדיוק הכוס שהשארתי לך..." פרשת השבוע פותחת בציווי האלוקי לאברהם "לך לך", צא מהמקום בו אתה גר כעת, "אל הארץ אשר אראך". אברהם אבינו בשלב זה, היה אדם מלומד כבן 75 שכבר פרסם את דבר האלוקות בכל הסביבה שלו וכבר היה מוכר לאנשים. למה החליט הקב"ה להגיד לו פתאום לצאת ממקומו? האם לא עדיף היה שיישאר בסביבתו הטבעית והמוכרת ויוכל להמשיך להפיץ את האלוקות בעולם? מסביר הרבי מליובאוויטש שציווי זה "לך לך" מזכיר לנו שאסור לנו להישאר במקום, אלא עלינו תמיד להיות במצב של התקדמות, ובמיוחד בענייני קדושה תמיד לשאוף קדימה, ולא להסתפק במה שכבר נעשה, גם כשאדם כבר עשה הרבה בחייו, שלא יתרגל למקום שבו הוא נמצא, אלא עליו להמשיך להתקדם. מבואר בספר התניא, על דברי הגמרא כי "מי שלומד כל פרק מאה ואחת פעמים הוא נקרא עובד ה' ומי שלומד רק מאה פעמים לא נקרא עובד ה'". בזמנם היו רגילים לחזור על כל פרק מאה פעמים ולכן מי שלומד כפי הרגילות ומה שמקובל, אינו זוכה למעלת 'עובד השם' ומי שמוסיף קצת מעבר לרגילות הוא זה שנקרא עובד השם. במילים אחרות, התורה דורשת מאתנו לא להתרגל ולהסתפק באיזור הנוחות שלנו, לא להסתפק בכוס הקטנה אלא תמיד להיות במצב של עבודה והתקדמות. גם מה שהיה אתמול מצוין, להיום זה בלתי מספיק, ותמיד צריכים לחפש איך אפשר להמשיך הלאה. זו בדיוק הסיבה לציווי האלוקי לאברהם, ובעצם לכל יהודי אחריו, תמיד עליך להיות במצב של הליכה, אף פעם אל תדרוך במקום, הגעת לדרגה גבוהה, יפה מאוד, אל תתחיל להרגיש נוח מדי ואל תתקבע במקום, עליך להמשיך לעבוד ולהתקדם רק כך תהיה עובד השם באמת. יהי רצון שנזכה תמיד ללכת מחיל אל חיל ולשאוף גבוה, ובזכות השאיפות הגדולות ברוחניות, ייתן לנו הקב"ה הרבה שפע גם בגשמיות, בגאולה אמתית ושלימה בקרוב ממש! שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2015 15:18 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2015 22:26 |
|
| |
ישנם כמה שירים שיש בהם את שורש המילה 'לך' או את המילה 'לך' אבל זה לא ממש הקשר("והיה מחניך קדוש", "כי לך" וכו')
אסתרק - יישר כח!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2015 22:30 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2015 18:13 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת וירא תשע"ו הרבי מליובאוויטש סיפר שפעם נכנס לחדרו של חמו הרבי הקודם, זה היה שעה קלה לפני שהי' עליו לצאת מביתו לתחנת הרכבת בדרכו לעיר הבירה, מוסקבה. בכל פעם כשהיה הרבי יוצא לנסיעה, היו אנשי השלטון בודקים אחריו בשבע עיניים, הם ידעו שהוא עוסק בהפצת היהדות, ורדפו אותו על זה. ולהפתעתו הוא רואה את הרבי הקודם יושב במנוחה וברוגע ולומד, ולא היה ניכר עליו בכלל שום מתח ודאגה ! לא יכולתי להתאפק, מספר הרבי, ושאלתי אותו : עד כדי כך ?! ענה לי הרבי ואמר, ששמע שאדם צריך לעבוד על עצמו, שכאשר הוא עוסק בעניין מסוים, הנה כל ענין אחר – הן ענין שנעשה בעבר והן ענין שצריך להתבצע בעתיד – כאילו אינו קיים כלל בעולם. ואז, אפילו אם יש לו רק זמן קצר, יוכל לנצל אותו במלואו, וזה נקרא ''הצלחה בזמן''. – לנצל את הזמן בצורה מקסימלית, באותה שעה קלה הרבי לא היה מוטרד מהנסיעה המסוכנת – היא פשוט לא הייתה קיימת אצלו. *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים על ניסיון העקידה, הקב"ה מצווה על אברהם אבינו להעלות את בנו יחידו יצחק לעולה בהר המוריה, כאשר הקב"ה פונה לאברהם אבינו אברהם מיד עונה לו "הנני", המילה הנני היא לא רק אני כאן, הנני פירושו הנה כולי שלך אני מוכן לתת את כולי למענך, אם נתבונן נראה שאצל אברהם "הנני" זו דרך חיים לא רק כשהקב"ה קורא לו אלא גם כשיצחק בנו פונה אליו ואומר אבי, אברהם עונה לי "הנני בני" גם בתפקידו כאב הוא לגמרי שם, ושוב כשהמלאך קורא לו התשובה היא הנני, בכל מצב שפונים אליו הוא שם לגמרי כי אדם שהוא אמתי נמצא כל כולו בכל מקום שהוא עם כל האיכויות המיוחדות שלו, ובזה אברהם אבינו מלמד אותנו שסוד ההצלחה של האדם היא בכך שיהיה תמיד במצב של "הנני" להיות כולך בתוך מה שאתה עושה. *** איך באמת אפשר להיות במצב כזה שכל כולי מרוכז באותו דבר שאני אמור להיות בו ברגע נתון זה? מגלה לנו אברהם "ואנוכי עפר ואפר", על מנת שאצליח למלא את תפקידי ושליחותי בעולם אני חייב לבטל את האגו שלי ולדעת שהקב"ה במרכז והוא נתן לי את הזכות להיות שותף שלו בכך שאמלא את הייעוד שלשמו הגעתי לעולם ועל מנת שאצליח למלא את תפקידי בשלימות עלי להיות בכל דבר שאני עושה עם כל הכוחות שלי, לכן לא משנה המקום האישי שלי וכשאני נקרא למשימה אני מכניס את עצמי לגמרי לתוך הדבר ולא נותן לשום דבר להסיח את דעתי. *** כל אחד מאתנו יודע עד כמה בעולם שלנו קשה לאנשים להיות מרוכזים בדבר אחד, כל דבר שנעשה מלווה בהודעת וואטסאפ, טלפון, ידיעה חדשותית "חשובה" וכו' אם אנחנו רוצים באמת להצליח בכל דבר עלינו לדעת להתמקד בדברים החשובים ולדעת שכשהילד שלי פונה אלי התשובה היא "הנני" ואני כולי איתו וכשאני בעבודה אני במצב של "הנני" לגמרי בעבודה וכמובן כשאני מתפלל או לומד ה"הנני" הוא שאני לגמרי שם ללא שום הפרעות אחרות. יהי רצון שנצליח להגיד "הנני" לדברים החשובים בחיינו ונוסיף במצוות ומעשים טובים מתוך שמחה וכך נזכה בקרוב לגאולה אמתית ושלימה. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2015 20:06 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2015 23:49 |
|
| |
הנני:-)
יישר כח!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2015 20:14 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת חיי שרה תשע"ו באמצע שנות ה90 היה בחור חבדי שהחליט שמכיוון שהרבי מליובאוויטש עודד כל כך הרבה שנשים ובנות ידליקו נרות שבת יהיה מן הראוי לשים בעיתון ניו יורק טיימס בכל יום ששי מודעה עם זמני הדלקת הנרות, בדיקה העלתה שהתענוג יעלה 2000 דולר מדי שבוע, הבחור לא נבהל ולאחר מאמצים השיג איש עסקים שהסכים לממן את המודעה וכך במשך כמה שנים היתה מדי יום ששי מודעה בעיתון המפורסם עם זמני הדלקת נרות, *** יום אחד מיודענו העשיר נקלע לקשיים והודיע לבחור שהוא ייאלץ להפסיק את המימון וכמובן המודעה לא פורסמה יותר. ב1 לינואר 2000 הוציא הניו יורק טיימס את מהדורת המילניום שלו שכללה שלושה עמודים מיוחדים, בעמוד אחד היו חדשות מה1 לינואר 1900, בעמוד השני היו חדשות אקטואליות של אותו יום 1 לינואר 2000 ובעמוד השלישי היו חדשות של העתיד 1 לינואר 2100, *** הבחור החבדניק שלנו מדפדף בעיתון ולהפתעתו הוא רואה שבעמוד של החדשות העתידיות מופיעה מודעה עם זמני הדלקת נרות ליום ששי ה1 לינואר 2100, הוא ביקש להיפגש עם עורך העיתון ושאל אותו לכבוד מה המודעה ותשובתו היתה מדהימה ומיוחדת הוא אמר לו "כל מה שכתבנו בעמוד של 2100 הוא בגדר מדע בדיוני, הדבר היחיד שאני בטוח שיהיה ב2100 זה נשים יהודיות שידליקו נרות שבת! ורציתי שיהיה לפחות משהו אחד אמתי. *** בפרשתנו מסופר שיצחק מביא את כלתו רבקה לאוהל של שרה ומתנחם על מות אמו. על פי המדרש, נחמתו היתה בכך שראה שחזרו הנסים שהיו אצל אמו שרה. אחד הנסים היה, כששרה הייתה מדליקה נר בערב שבת הוא נשאר דולק עד לערב שבת הבאה על אף שהיה נר רגיל המספיק ליום אחד. מה מבטא נס זה? בדרך כלל, העולם מתנהל על פי חוקי הטבע, אך לפעמים הקב"ה עושה לנו נסים מעל הטבע. התרחשות הנסים הללו תלויה גם בנו - אם אנחנו מסוגלים להתעלות מעל הטבע, הקב"ה מעלה את העולם אתנו. *** בהדלקת הנרות ביום ששי, כשנכנסים לאווירת השבת, כל יהודי מתעלה קצת מעל הטבע של היום-יום ומביא את אור האלוקות אל ביתו. האתגר הוא לשמֵּר את ההרגשה המיוחדת של השבת, ולהחדיר את האור האלוקי בימי השבוע האפרוריים. ככל שנשמר את ההתעלות הזו זמן רב יותר - הנר שלנו יידלק יותר. וזה היה עניינה של שרה – היא התעלתה מעל הטבע כל הזמן. האור האלוקי הלך אתה תמיד, ובכל דבר ראתה את הטוב לכן דלק הנר שלה במשך כל ימי השבוע. *** יהי רצון שנזכה גם אנחנו שהנר שלנו יידלק משבת לשבת על ידי המשכתה של אווירת השבת הרוחנית על כל ימי השבוע. נתרגל לראות תמיד את הטוב שבכל דבר ואת הטוב שבכל אדם, נעזור ונסייע לכל יהודי, ועל ידי זה נזכה להמשיך את האור הנצחי של עם ישראל עד לאור הגדול של הגאולה האמתית והשלמה. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2015 22:34 |
|
| |
יישר כח! .מזכיר לי את shabbos candles (שיר שירחמיאל שר בו סולו לבד) lift up your candle ו נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2015 12:54 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת תולדות תשע"ו רבי נחום מצ'רנובל היה עני מרוד. פעם הגיע אליו אחד מחסידיו, והעניק לו שלוש מאות רובל. בני משפחתו של הצדיק שמחו מאוד, והחלו לתכנן כיצד ישתמשו בכסף להחזר החובות הרבים שהיו להם. בסוף היום רצה הגבאי לקחת את הכסף ולהתחיל להחזיר חובות. להפתעתו גילה כי לא נותרה פרוטה במגרה. "רבי, מדוע לא השארת לעצמך דבר?" שאל הגבאי בתדהמה. השיב רבי נחום: "היום הגיע אליי חסיד וסיפר על מצוקתו – הוא חייב סכום כסף גדול ובתו אמורה להינשא – ולרש אין כול. שאלתי אותו לכמה כסף הוא זקוק, והשיב כי זקוק לשלוש מאות רובל. כששמעתי זאת, החלטתי לתת לו את הכסף שקיבלתי היום. הרגשתי כי מן השמים מסרו לידיי סכום זה כדי להציל משפחה ולזכות במצוות הכנסת כלה. "כבר עמדתי להוציא את הכסף מן המגרה ולמסור לידיו, ואז עלתה בראשי מחשבה – אולי אין לתת סכום גדול כל כך לאדם אחד. הרי בשלוש מאות רובל אפשר לסייע להרבה אנשים! לא ידעתי מה לעשות. הסתגרתי בחדר וחשבתי. אחרי התבוננות הגעתי למסקנה שהרעיון, לחלק את הכסף להרבה אנשים, אינה קולו של היצר הטוב, אלא קולו של היצר הרע – המנסה לעצור אותי, כשאני רוצה לקיים מצוות צדקה. ביקשתי לקרוא שוב לחסיד העני, ונתתי לו את הכסף". *** בפרשתנו אנחנו קוראים על יצחק שמבקש מעשיו ללכת לצוד ציד ולהכין לו אוכל, ובתמורה ייתן לו ברכות. רבקה שומעת על כך, ומיד מצווה על יעקב ללכת להביא לה שני גדיי עזים, כדי שתכין ליצחק מטעמים, וכך יקבל יעקב את הברכות במקום עשיו. יעקב חושש. אם אביו יגלה את התרמית - "והבאתי עלי קללה ולא ברכה", ורבקה מרגיעה אותו: "עלי קללתך בני". וכך יעקב מגיש ליצחק את האוכל. יצחק חושד מעט, וממשש את ידי יעקב. הידיים שעירות למגע, מכיוון שרבקה עטפה אותן בעורות עזים. יצחק מציין בפליאה: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", אוכל מהתבשיל ומברך את יעקב. ואז מגיע עשיו עם תבשילו. יצחק אומר לו: "בא אחיך במרמה וייקח ברכתך". התבוננות בסיפור מעלה תהיָּה - לכאורה טענתו של יעקב - "והבאתי עלי קללה ולא ברכה" – הגיונית מאוד. האם לא חששה רבקה שבעוד זמן קצר, כשיבוא עשיו ותתגלה התרמית, יהפוך יצחק את הברכה לקללה? *** בתחילת הסיפור מופיע פסוק "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב". פסוק זה לא נכתב סתם כדי לתאר רגשות, אלא בא ללמדנו על כל מהלך העניינים. לאורך כל הדרך התנהל ויכוח בין יצחק לרבקה. יצחק הביט על השורש והמקור, וראה שנשמתו של עשיו מגיעה משורש גבוה. לכן חשב שמחובתו לסייע לעשיו. הוא ידע שעשיו אינו הולך בדרך הנכונה שבה התחיל אברהם, ובכל זאת קיווה שאם יקרב את עשיו, ישנה הלה את דרכיו. לכן "ויאהב יצחק" - הכריח את עצמו לאהוב, על אף ידיעתו שעשיו כרגע אינו ראוי לכך. הציד שבפיו של עשיו הטעה את יצחק והדיבורים היפים שלו עודדו את יצחק להמשיך במאמצי הקירוב ולהרעיף עליו אהבה. רבקה ראתה את המרמה של עשיו. היא הבינה שגם אם רוצים לקרב את עשיו, הרי שאסור להפקיד בידו את הברכות. מקבל הברכות יהיה ממשיך הדרך של אברהם ושל יצחק, ובעניין גורלי כל כך אין מקום להימורים. אסור להסתכן. אי אפשר להישען על תקווה קלושה – שמא ישפר עשיו את מעשיו. רבקה עשתה הכול כדי שיעקב הצדיק, איש תם ויושב אהלים, יהיה הממשיך. למרות חששו של יעקב, יצחק לא התחרט על הברכות. הוא הבין לבסוף שעשיו מרמה אותו ושרבקה צודקת ולכן לא כעס על יעקב, אלא להיפך, אמר לעשיו: "בירכתי את יעקב 'גם ברוך יהיה'". *** בכל אחד מאתנו יש יעקב ועשיו, הצד המוביל אותנו לטוב ולהבדיל הצד המוביל אל הרע. הפרשה מלמדת אותנו שעלינו ללמוד לזהות את הקולות - איזה צד אומר אמת ואיזה צד הוא "רמאי" - מה טוב ומה רע. רק כך נדע להפנות את הברכות ואת הכוחות המיוחדים שיש לנו לכיוון הטוב ולעשיית טוב. כל יהודי טוב במהותו. כל יהודי רוצה לעשות טוב. אך לפעמים אנו עלולים לטעות בזיהוי - 'עשיו' שבתוכנו עשוי לבוא אלינו בתחפושת של צדיק, ולשכנע אותנו לעשות דברים שלא באמת היינו רוצים לעשות. אם נשכיל להפנות את הברכות והכוחות לכיוון הנכון, ל'יעקב' שבתוכנו, נצליח לחיות נכון ונזכה להוסיף במעשים טובים ובמצוות שיביאו את כולנו לגאולה אמתית ושלמה. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
