|
|
| נשלח ב-11/12/2015 12:13 |
 |
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת מקץ וחג החנוכה השולטן הטורקי בא פעם בימי החנוכה לבקר בביתו של הרופא היהודי שלו מר נסים רחמים. היהודי הזמין אותו לשבת ליד הנרות הדולקים וכיבד אותו בסופגניות ולביבות. השולטן שמע מהרופא בקשב רב את סיפורם של נרות החנוכה, כשסיים שאל השולטן מהו הנר הגבוה שעומד שם מעל כל הנרות. אמר לו נסים "זהו השמש, איתו מדליקים את כל הנרות", אמר לו השולטן "אם רק זה היה התפקיד שלו לא הייתם משאירים אותו דולק ועוד שמים אותו מעל כל הנרות, אני יודע שיש כאן סוד שאתה מסתיר ממני בגלל שאינני יהודי, יש לך שלושה ימים להגיע לארמוני ולגלות לי את הסוד..." השולטן קם בכעס ויצא מהבית. נסים הרופא נבוך מהעניין. גם כך היו הרבה מאנשי הארמון שלא אהבו את קרבתו אל השולטן ורק זה חסר לו שעכשיו הכעס יצא על כל היהודים.. ירד הרופא לרחוב להסתובב קצת ולהפיג את המתח. עם צאתו מהבית ניגש אליו יהודי זקן ובירכו במאור פנים. הזקן פנה לרופא ואמר לו "אתה לא נראה טוב, ספר לי מה מעיק עליך; דאגה בלב איש - ישיחנה". החליט נסים לשתף את הזקן, סיפר לו את הקורות עם השולטן ואמר לו "אינני יודע מה אוכל להגיד לשולטן שיניח את דעתו" חייך הזקן ואמר לרופא "לך אל השולטן ואמור לו שסוד גדול צופן השמש! השמש אומר לכולנו הביטו וראו, אני בשונה מכל הנרות לא נמצא כאן בשביל עצמי, אני כאן רק כדי להדליק את כולם לחמם ולהאיר אותם ולתת להם את הכוח להאיר גם הם, זו הסיבה ששמים אותי מעל כולם. וכך גם אנחנו בני האדם צריכים לדעת שככל שנעזור לאחרים כך נתעלה יותר." התפעל הרופא ואמר לזקן "עכשיו אני מוכן עם תשובה שבטוח תניח את דעתו של השולטן" אנחנו קוראים על יוסף שסוף סוף שר המשקים נזכר בו ומספר לפרעה על נער הפלא שפתר להם את החלומות בהיותם בבית הסוהר ופרעה מזמין את יוסף. ניתנת כאן ליוסף הזדמנות פז לפגישה אישית עם המלך וזה הזמן להרשים את המלך במוכשרותו של יוסף וביכולותיו המיוחדות על מנת שהמלך ישתכנע להשתמש בכוחותיו. במקום זה אנחנו רואים שכאשר פרעה מדבר עם יוסף על כך ששמע שהוא יודע לפתור חלומות, יוסף מיד עונה "האלוקים יענה את שלום פרעה" וממשיך לאורך כל השיחה עם פרעה לדבר על אלוקים במקום לדבר על עצמו. הסיבה היא שיוסף רוצה להיות "שמש". הוא יודע שאם הוא באמת רוצה להתעלות ולצאת ממצבו הקשה, עליו להדגיש את כוחו של ה' ואת האפשרות שלו לקיים את רצון ה' ולעזור לכל באי העולם. ואכן פרעה מבין את המסר ואומר לו "אין עוד איש אשר רוח אלקים בו כמוך". על מנת להצליח לעבור את שנות הרעב ולא להשאיר אף אחד רעב צריכים איש אשר רוח אלוקים בו, אדם שמבין מטרתו היא לא הגדלת עצמו אלא סיוע לזולת. זו בעצם היתה המלחמה של החשמונאים נגד היוונים. אדם שהיה עוקב אחרי היוונים בכניסתם לבית המקדש, היה נדהם לראות שהם לא שברו כל דבר שנקרה בדרכם. הם הסתובבו ופתחו מכסים של כדי שמן, אף שכלל לא שפכו את השמן. המלחמה שלהם היתה בעיקר על הכנסת האלוקים לכל דבר. לא היה אכפת ליוונים שיש לעם היהודי תרבות, הם מאוד אהבו תרבות, אבל הם לא יכלו לסבול את זה שהתרבות הזו היא על טבעית. הדלקת המנורה בבית המקדש היא דבר יפה, אך ההקפדה על כך שהשמן יהיה טהור - זה לא מובן בהגיון האנושי, ועם כך הם לא יכלו להסכים. לכן כשעם ישראל חזרו לבית המקדש חיפשו דווקא את פך השמן הטהור שיסמל את הניצחון ואת האפשרות להדליק בצורה על טבעית. וכאשר עם ישראל נהגו בצורה על טבעית, לא חשבו על עצמם אלא על תפקידם בעולם, גם אם העשיה היא למעלה מהגיונם, זכו הם עצמם להתעלות, שגם משמים נהגו איתם בצורה על טבעית והשמן הספיק לשמונה ימים. נזכור להקשיב לסיפורם של הנרות ובמיוחד לסודו של השמש שמזכיר לנו שכל תפקידנו בעולם הוא לתת, להאיר ולחמם את זולתנו ובזכות זה נתעלה גם אנחנו. חנוכה שמח ושבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2015 12:15 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2015 13:38 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ויגש אחד מתלמידי הבעל שם טוב קרא בספרים שאדם שנמנע מלדבר 40 יום זוכה לראות את אליהו הנביא. החליט התלמיד כי ההשקעה שווה והתחיל לשתוק במשך ארבעים יום. עברו הימים והוא מחכה לבואו של אליהו אבל לצערו הגדול הוא לא זוכה לראותו. הלך התלמיד אל הבעל שם טוב והתלונן, "רבי, אני כבר ארבעים יום לא מדבר ולא זכיתי לראות את אליהו הנביא". אומר לו הרבי "בא אתי". הם יוצאים יחד מבית הכנסת והרבי פונה לעבר אורוות הסוסים, הרבי ניגש לאחד הסוסים, מלטפו ואומר לתלמיד "ראה את סוס זה, הוא כבר 40 שנה לא מדבר וגם הוא לא זכה לראות את אליהו הנביא..." *** בשבועות אלו אנו קוראים בתורה את הסיפור של יוסף ואחיו. האחים כבר חזרו אליו עם בנימין כבקשתו, אך בדרכם חזרה לביתם מתגלה גביע הכסף של יוסף באמתחתו של בנימין והם מוחזרים למצרים. השבוע נקרא בתורה "ויגש אליו יהודה", יהודה ניגש ליוסף לשכנעו שישחרר את בנימין גם במחיר השארתו של יהודה כעבד במקומו, כאשר את דבריו אל יוסף פותח יהודה במילים "בי אדוני". *** בחסידות מוסבר שיש משמעות רוחנית פנימית לכך שיהודה ניגש ליוסף. אחי יוסף היו רועי צאן, כי זו היתה הדרך הכי נוחה לעבוד את השם, מבלי להיות מעורבים יותר מדי בעולם; לוקחים את הצאן לרעות בשדה ואפשר לשבת לעבוד את השם בשקט ובשלווה, לנגן ניגונים ולהתבונן ביופי הבריאה. לעומתם, יוסף היה מאוד מעורב בעולם. הוא היה משנה למלך מצריים, אחראי על הכלכלה המצרית ועל ניהול כל ענייני המדינה; ולכן כתוב שיוסף הכיר את אחיו והם לא הכירוהו - הוא הכיר את דרך עבודת השם שלהם, אבל הם לא הכירוהו, הם לא יכלו להאמין שאפשר להיות כל כך מעורב בעולם ובכל זאת להיות מחובר לקב"ה. *** לאחר שראו האחים את התנהלותו של יוסף ניגש אליו יהודה כנציגם של כל האחים ואומר לו "בי אדוני"; אנחנו מודים שדרכך היא הנכונה, לחיות בתוך העולם ולא בבריחה ממנו והלוואי שדרכך תדבק בנו וגם אנחנו נלמד שהתכלית היא לגלות את האלוקות בתוך העולם הגשמי. *** המסר הוא ברור. הקב"ה הביא אותנו לעולם כדי שנעשה לו פה דירה, שנעשה מהעולם החשוך והמבולגן ארמון מפואר שיהיה ראוי להשראת השכינה. את הארמון הזה אנחנו בונים באמצעות מצוות ומעשים טובים בפועל. היהדות מלמדת אותנו שהרוחניות האמיתית היא דווקא באמצעות המצווה הגשמית. השאיפה שלנו צריכה להיות שנחיה בתוך העולם הגשמי, עם הרבה שפע, אבל אסור לנו לשכוח שאת הגשמיות הקב"ה נותן לנו על מנת שאנו נעשה ממנה רוחניות. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2015 13:43 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 22:29 |
|
| |
לא פתחתי את האשכול הזה כבר המווון זמן.
אז דבר ראשון,כל הכבוד אסתרק על דברי הטעם שאת עורכת כאן.
ורציתי לשתף אתכם בחוויה אישית קטנה,
שאם היא תצליח לחזק אי מי באמונה ובקרבה לבורא עולם, היה זה שכרי.
זה לא סוד שאנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה . לא מדינית,לא כלכלית, לא בטחונית,לא נפשית . כמעט אין דבר יציב סביבנו.
אנשים מאבדים תקווה, מאבדים את עצמם לדעת, אנשים יורדים מהדרך.
יש הרבה ערפל, טשטוש, כאב ובדידות.והנקודות של האור והטוב הצרוף ,לפעמים קטנות וחמקמקות כל כך,עד שכמעט לא רואים אותן.
אין ספק שלהרבה יהודים קשה לשמור תורה ומצוות בדקדוק, כי הם רדופים,פוחדים. כי יש אלף ואחת סיבות .כי כשל כח הסבל.
אומרים שהנסיון של הדור הזה הוא אמונה.
פעם, לפני כמה שנים טובות ,כששמעתי את העובדה הזו חשבתי לעצמי : אמונה? איך יכול להיות שבנאדם שדבוק וקשור כל כך, יכול לבעוט. לשכוח?
והיום, אני מבינה. ויודעת ורואה על עצמי כמה זה קשה.כמה זה שביר ולא מובן מאליו.
אז יש את הצדיקים שמדברים על התחזקות במצוות ויראת שמים , יש את אלו שמדברים על תורה.
וכל אדם יודע מה הוא מסוגל ויכול.
אני רק רוצה להביא את הנקודה הזו של המאבק וההאחזות באמונה שה' קיים. שהוא נוכח.
על הקשר, על הקרבה.
לא משנה מה אתה עושה ואיך. תשמור איתו על קשר. הוא אבא. תדבר אליו. תספר לו הכל.
גם את זה שאתה לא מצליח להאמין בו ואתה כועס ומיואש לפעמים.
ובכן, לסיפור:
במסגרת עבודתי, נדרשתי לבצע איזושהיא מטלה, שלא היתה תלויה בי, אלא יותר באנשים אותם פגשתי.
בדרך לעבודה, אמרתי במילים חצויות ופשוטות, בלי קול
" ה' אין לי כח להתאמץ בשביל זה. אני יודעת שההצלחה של זה היא רק ממך. תעשה שזה יקרה. פשוט אין לי כח להתמודד עם זה."
הבוקר עבר ודבר לא קרה. נסיתי להרפות. להרגיש בתוכי רוגע ובטחון גדול שזה יקרה.
והנה עד הצהרים, הגיעו אלי 3 אנשים שונים , כמעט בזה אחר זה
והביאו אותי להשלמת המטלה , ללא כל מאמץ.
ראיתי בחוש איך ה' שלח לי אותם. רק בגלל כמה מילים קטנות שאמרתי לו.
יכול להיות שזה היה קורה גם בלי שהייתי מבקשת.
אבל האושר והחוויה המדהימה הזו של קרבת אלוקים, היא אחד הדברים המטורפים והמרגשים שיכולים לקרות כאן בעולם המשוגע הזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 22:38 |
|
| |
את חמודה!
את מזכירה לי את אביגיל מייזליק מעיתון משפחה!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2015 22:56 |
|
| |
לבבית - יישר כח.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2015 11:59 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ויחי תשע"ו הכנר יצחק פרלמן הוא אחד הכנרים הגדולים בעולם, בילדותו חלה במחלת הפוליו ומאז הוא נכה ונעזר בקביים, בנובמבר 1995 הוא הופיע בניו יורק בקונצרט בפני אלפי אנשים, הוא עלה לבמה לאיטו והתיישב עם הכינור, אך כשהחל לנגן את הצלילים הראשונים, נקרע אחד ממיתרי הכינור. הקהל כולו ששמע את פקיעת המיתר, הבין מיד את המשמעות של צליל זה.. אנשים שהיו שם באותו ערב סיפרו שאמרו לעצמם: "חשבנו שהוא יצטרך לקום ולדדות החוצה כדי למצוא כינור אחר או כדי למצוא מיתר אחר, אבל פרלמן לא עשה זאת. הוא חיכה לרגע, עצם את עיניו ואז סימן למנצח להתחיל שוב. התזמורת החלה לנגן והוא המשיך מהמקום שבו הפסיק. הוא ניגן בלהט ועוצמה, כפי שמעולם הם לא שמעו אותו. יכולת לראות אותו מאלתר, משנה, מחבר מחדש את היצירה בראשו. ומפיק משלושת המיתרים צלילים חדשים, צלילים שלא הופקו קודם לכן. כשהוא סיים, האולם היה שקט להפליא. ואז הקהל נעמד על רגליו והחל להריע. הוא חייך, הרים את הקשת כדי להשקיט אותנו, ואז הוא אמר, לא ביוהרה, אלא בשקט, בטון מופנם: "אתם יודעים, כל אדם צריך להשתמש עם מה שהקב"ה נותן לו, לפעמים זה מתפקידו של האמן למצוא כמה מוסיקה הוא יכול להפיק עם מה שיש לו". *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הברכות המיוחדות שיעקב מברך את כל אחד מבניו ובסיום הברכות כתוב "איש אשר כברכתו ברך אותם" יעקב ברך כל אחד מהבנים בברכה המיוחדת לו, מדוע לא ברך את כל בניו יחד בכל הברכות? *** עלינו קודם להבין את המושג ברכה, בתורת החסידות מוסבר שברכה היא מלשון ברך, ופירושה המשכה - הורדה, כמו שעל ידי הברך האדם מוריד את עצמו, וכמו שכתוב אצל אליעזר "ויברך את הגמלים", שמשמעותו היא שהורידם לרבוץ, כך גם הברכה היא הורדה של שפע שקיים בעולמות העליונים וצריכים להורידו אל הפועל בעולם הזה, לכן דווקא בכוחו של הצדיק לברך, כי בהיותו במקום הגבוה יש לו את הכח להוריד למטה, כל זאת בתנאי שהברכה קיימת בפוטנציאל *** לכן יעקב שרואה מלמעלה את הפוטנציאל של כל אחד מבניו מברך אותו שיצליח למצות את עצמו במקסימום באותם דברים שקיימים עבורו, שידע במה הוא טוב ומה הברכה המיוחדת שהקב"ה נתן לו ואת זה ינצל במקסימום יחד עם זאת מסביר רש"י, שיעקב נתן גם לכולם את כל הברכות של כולם, כך שכל אחד יחלוק את המיוחד שלו גם עם זולתו. *** עלינו לדעת בחיינו להתמקד במה שהקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו ולדעת שבכך נעשה את המקסימום האפשרי ויחד עם זאת נחלוק את שלנו עם הזולת וכך יהיה לכולנו קצת מהכל. *** יהי רצון שנזכה לראות את ברכת השם בכל מעשינו ובעיקר את הברכה שכוללת את כל הברכות, גאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2015 12:28 |
|
| |
יישר כח.
יפה מאד!!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2015 12:44 |
|
| |
יישר כח לאסתרק;)
הקשר למיאמי-זה הזכיר לי את הראיון של ירחמיאל עם נחום סגל "איזה שיר הכי מוצלח של מיאמי מבחינת איכות היצירה היית מביא איתך במזוודה ליצחק פרלמן כנר מפורסם />והתשובה היתה :'אילו פינו'.שיר שלא עובד מספיק טוב באלבום אבל הוא מאוד מיוחד מבחינת המבנה המוזיקלי שלו.
_________________
תוקן על ידי מיאמוש ב- 06/01/2016 06:21:51
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי מיאמוש ב- 06/01/2016 06:22:48
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2016 12:13 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת שמות תשע"ו היה פעם איש עסקים שהיה עשיר גדול, עסקיו שאבו אותו כל כך שלא היה לו פנאי לכלום מלבד לדבר אחד, תחביב היה לו לקנות סוסים מגזע משובח, בכל הזדמנות שהיה שומע על יריד של סוסים היה עוזב את כל עיסוקיו ונוסע ליריד לרכוש עוד סוס גזעי. יום אחד יצא ליריד מרוחק, רתם לעגלתו שניים מסוסיו המשובחים אחד מזן מצרי והשני סוס הודי ויצא לדרכו. *** הסוסים שעטו בהרמוניה ושימחו את העשיר שיש לו כאלו סוסים מיוחדים אך לפתע התמלאו השמים בעננים והחלו לרדת גשמים חזקים מאוד, הסוסים החלו להתמרד האחד מושך ימינה והשני שמאלה, העשיר מכה אותם בשוט אבל כלום לא עוזר, הסוסים ממשיכים למשוך כל אחד לצד אחר ומהר מאוד העשיר מוצא את עצמו עם שני סוסיו שקועים בבוץ ללא יכולת להמשיך בדרכו. טיפס העשיר על העגלה וחיכה לעזרה, והנה מרחוק הוא רואה איש זקן יושב על עגלת קרשים פשוטה רתומה לשני סוסים זקנים כחושים ולהפתעתו הסוסים הזקנים עוברים את הביצה בקלות וממשיכים הלאה. *** העשיר קורא לזקן שיעצור, הזקן עוצר והעשיר מספר לו על הסוסים המשובחים שלו שלא מצליחים להיחלץ מהבוץ ומתפלא על הסוסים הזקנים שהצליחו לעבור כך בקלות. חייך הזקן ושאל: מה המקור של הסוס האפור? והעשיר עונה "מהודו" והשחור? "ממצרים" השיב העשיר, "עכשיו הכל מובן" אמר הזקן, "הסוסים שלך משובחים וטובים כל אחד לעצמו, אבל שניהם יחד לא מסתדרים, הסוסים שלי הם אחים, הם גדלו באותה אורווה ואכלו מאותו אבוס, כל מכה שאני נותן לאחד השני מתגייס לעזרתו כי לא רוצה לראות את אחיו סובל, לכן הם מצליחים לצאת מכל ביצה טובענית. הסוסים שלך זרים אחד לשני ואינם כואבים האחד את כאבו של זולתו וכל אחד דואג לעצמו לכן אינם מצליחים ביחד". *** בפרשתנו, פרשת שמות אנחנו קוראים על כך שמשה רואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו והורג אותו. למחרת הוא רואה שני יהודים רבים "ויאמר לרשע למה תכה רעך" והיהודי עונה לו "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?" ממשיך הפסוק "ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר". במדרש מוסבר שבאמירתו זו משה רבנו לא רק חשש לעצמו אלא שמשה כל הזמן לא הבין מדוע נגזר על עם ישראל שיעבוד כה קשה, אך כשראה את פירוד הלבבות בעם ישראל אמר "אכן נודע הדבר" אם עם ישראל לא מאוחדים אכן למצרים יש כח לשעבד אותם. *** לכאורה ניתן לשאול הרי באותה תקופה היו בעם ישראל כאלו שחטאו בעבודה זרה ועדיין משה רבנו לא מבין למה הם משתעבדים ודווקא כשרואה שאין אהבת ישראל ביניהם זה מסביר לו את הגלות? מוסבר על כך בתורת החסידות שהבחירה של הקב"ה בעם ישראל היא בחירה שלמעלה מהגיון ולא תלויה במעשה כזה או אחר, הקב"ה אוהב את עם ישראל כמו שהם ולכן גם החטאים הכי גדולים לא מפרידים בין עם ישראל לקב"ה אבל פירוד ומחלוקת בעם ישראל פוגעים בעצם מהותו של עם ישראל כעם ולכן זה גורם למצרים להצליח לשלוט בהם. בסופו של דבר דווקא קושי השעבוד הוא זה שהוריד את גאוותם של עם ישראל וגרם להם להתאחד מחדש ובזכות זה זכו להיגאל ממצרים. *** יהי רצון שלא נצטרך את אויבנו על מנת להתאחד אלא נלמד שכוחנו הוא דווקא באחדותנו ובזכות זה שנחזק את האחדות בינינו נזכה למגר את כל אויבנו ונהיה ראויים לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש. שבת שלום! (שליחה של אסתרק כמובן) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2016 12:15 |
|
| |
יישר כח! והקשר למיאמי: כל ישראל ערבים זה לזה באנגלית עם דדי.. you sense it you feel it...  נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2016 13:45 |
|
| |
איזה יופי. נהייתה כאן תורנות! יישר כח רידה, אסתרק ומיאמוש!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2016 22:04 |
|
| |
"החיים והמוות ביד הלשון". משפט שכ"כ מוכר לנו. וזה ממש כך.
בשבוע האחרון נוכחתי לדעת כמה החיים שלנו מתנהלים על פי הלשון ובמקרה הזה : הודעת SMS.
נוכחתי לדעת ולהרגיש את יד ההשגחה. כשכבר הכל לכאו' בטוח ולא נראה שיש או שתיתכן בעיה כל שהיא, משום מקום קורה דבר שטותי, מיותר לחלוטין וחסר כל ערך והיגיון ועל פיו נקבעים סדרי האירועים המשתנים במהירות מקצה אחד לקצה השני.
עברתי שבוע לא פשוט ששיאו היה היום(למרות שגלי ההדף החלו כבר לפני לא מעט זמן). הנושא פשוט הטריד אותי במשך כל היום(דבר שבחיים לא קרה ולא חשבתי שיכול להיות לי כזה דבר) עד שאפי' הסחה ע"י העבודה כמעט ולא עזרה. אבל בסופו של שבוע ובסיומו של יום הנני מלא סיפוק תודה והערכה להקב"ה שהוא זה שמכוון את העניינים ויודע יותר מכל אחד למה איך כמה ולמה.
המוסר השכל: הזהרו תמיד מה אתם מדברים ושולחים. לפעמים הכוונה שלכם היא אחת אבל הזולת מבין אחרת. ממש כמו ה-SMS שאני קיבלתי וממש הרגשתי פגיעה בי ובכל מה שאני כבן אדם. וברגע שזה קרה העניינים כבר יצאו מידיי ולא יכולתי וגם לא היו לי את הכוחות הנפשיים לעצור את זה(מרוב עוצמת הפגיעה וההלם שהייתי נתון ). יש הפתעות בחיים לפעמים הם נעימות וטובות ולפעמים גרועות. אקווה שמעתה והלאה יהיו לי הפתעות נעימות.
וסתם לסקרנותכם: השולח והמקבל(אני) סלחנו ומחלנו לכל אחד אך הנזק שקרה לצערי באופן ספציפי הוא בלתי הפיך ובל ניתן לתיקון. ובכללי אפשר להתגבר עליו וזה יקרה בסוף! אני בטוח בכך!
תוקן על ידי netson ב- 03/01/2016 22:05:16
|
|
|
|
|
|
