|
|
| נשלח ב-27/1/2016 22:18 |
 |
| |
| משוררששיער כתב: |  | | אגב, אם כבר בפינה התורנית עסקינן, מותר לשאול מיהו הכותב שעומד מאחורי הממתקים לשבת? |
|
זהו עלון לילדים היוצא מידי שבוע.
הדבר התורה מוגש גם בוידאו מידי שבוע על ידי שליח חב"ד בבנגקוק הרב נחמיה וילהלם.
תוקן על ידי netson ב- 27/01/2016 22:21:57
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 10:58 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת יתרו תשע"ו אב ובנו הגיעו פעם לרב וביקשו את עזרתו להכריע בוויכוח קשה שיש ביניהם, יש להם מעיל אחד בבית, החורף הקשה בפתח וכל אחד טוען שהמעיל צריך להגיע דווקא אליו, האבא טוען שהוא חולה ואם לא יהיה לו מעיל הוא לא יוכל לצאת מהבית וייאלץ לבלות חודשים סגור בבית, לעומתו טוען הבן שהוא זה שעובד ומפרנס גם את האבא ואם הוא יצא בלי המעיל הוא יהיה חולה, לא יוכל לעבוד ולשניהם לא יהיה מה לאכול. *** הרב שמע את הטענות, אמר שקשה לו לענות והפנה אותם לבית הדין, אך הציע להם שיבואו בגישה שונה, שכל אחד מהם יסביר לדיינים למה לדעתו השני צריך לקבל את המעיל, הגיעו האב ובנו לדיינים, האב אמר אני כבר זקן ולא ייקרה כלום אם אשאר בבית, הבן שלי מפרנס אותנו הוא חייב את המעיל, הבן טען אני עוד צעיר ויש לי כוח אסתדר גם בלי המעיל, האבא חייב לצאת מהבית מפעם לפעם, שייקח הוא את המעיל. הדיינים שמעו וביקשו שיבואו בעוד שעה לקבל את הפסיקה, לאחר כשעה חזרו האב ובנו לבית הדין וראו שתלוי שם מעיל חדש ויפה, הדיינים הגישו להם את המעיל ואמרו להם ראינו שיש ביניכם כזו אהבה, החלטנו לקנות לכם עוד מעיל וכך פתרנו את הבעיה. *** בסוף פרשת יתרו מזהירה התורה את הכהנים שלא יעלו על המזבח עם מדרגות רק על ידי הכבש שהיה מעין עליה משופעת למזבח "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו" מכיוון שכשאדם עולה במדרגות הוא מרחיב את פסיעותיו, יש בזה כמו גילוי ערווה, שאינו לכבודן של אבני המזבח. אומר רש"י שמכאן למדים קל וחומר, אם לאבנים שאין בהם דעת צריך אדם להיזהר לא לבזות אותן כל שכן כשמדובר על חברך שהוא בדמות יוצרך, שצריכים לנהוג בו כבוד ולא לבזותו חלילה. *** השאלה היא למה אנחנו צריכים ללמוד מכאן שאסור לבזות את חברינו, הרי זה דבר מובן מאליו וגם כבר צווינו על כך במצוות "ואהבת לרעך כמוך"? אלא שמכאן אנחנו למדים שאיסור הפגיעה בחבר היא גם כאשר הוא לא מרגיש את הפגיעה כמו באבנים שאינם מרגישות וגם אם אין לי שום כוונת פגיעה, כמו הכהן שעולה על המזבח ואינו מתכוון לפגוע או לזלזל, אם ההנהגה יכולה להתפרש כפגיעה עלי להימנע ממנה. *** כשרש"י לומד את לימודו על שמירת כבוד חברי הוא מוסיף את המילים "שהוא בדמות יוצרך" מכיוון שהאדם נברא בצלם אלוקים הרי שפגיעה בחבר היא כפגיעה בקב"ה. ואם כך זה בצד השלילי בטח שכך זה בצד החיובי שכאשר אנחנו מכבדים את החבר אנו מכבדים בזאת את הקב"ה ומראים את אהבתינו אליו. ובזכות החיזוק באהבת ישראל וההקפדה לדבר בשבחו וטובתו של הזולת ובטח שלא לפגוע בו, אהבה כזו שמחזקת כאמור את האהבה לקב"ה נזכה שגם הקב"ה יראה לנו את אהבתו הגדולה ויביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 16:03 |
|
| |
יישר כח!!
הקשר למיאמי-'ואהבת לרעך כמוך..' מרוווח
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 22:26 |
|
| |
| netson כתב: | |
| משוררששיער כתב: |  | אגב, אם כבר בפינה התורנית עסקינן, מותר לשאול מיהו הכותב שעומד מאחורי הממתקים לשבת? |
|
זהו עלון לילדים היוצא מידי שבוע.
הדבר התורה מוגש גם בוידאו מידי שבוע על ידי שליח חב"ד בבנגקוק הרב נחמיה וילהלם.
|
|
בהשגחה פרטית מסופר השבוע על העלון 'ממתק לשבת: קישור
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 22:28 |
|
| |
רידה- יישר כח!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2016 15:32 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת משפטים תשע"ו שמעתי פעם סיפור מאדם בשם בועז: בילדותי, הייתי בגינת המשחקים עם חברי ושיחקנו, לפתע הגיע לגינה ילד עם ארגז בידו והכריז "מי רוצה?" כולנו רצנו אליו וצעקנו "אני" מבלי לדעת מה בארגז, הילד פתח את הארגז ולהפתעת כולנו הארגז היה מלא בחפיסות שוקולד שלימות, כולם שלחו את ידיהם והחלו לאכול בהנאה, רק אני, שהייתי ילד עם חוש צדק מפותח, לא הסכמתי לקחת לפני שאברר את העניין, פניתי לילד בשאלה, "מאיפה השוקולדים?" "מהחנות", ענה הילד, קנית אותם? שאלתי, והילד אומר "לא בדיוק", "אלא מה גנבת?" "לא, לקחתי", הסתכלתי עליו בנסיון להבין, לקח הילד שתי חפיסות שוקולד ואמר לי "בא ואסביר לך, אם תבין, בסדר, ואם לא,יישארו לי יותר", התיישבנו בצד והילד מסביר לי "כאשר מתמחרים מוצר,התמחור מורכב מכמה מרכיבים, העלות הבסיסית של המוצר, השכר של החנווני, עלות שכירות של החנות וכו', יש עוד מרכיב אחד שמוסיפים בין 5 ל10 אחוזים על גניבות ובלאי שיש בחנות, תאר לעצמך שבחנות הזו אף אחד לא גנב, יוצא שבעל החנות גונב מהלקוחות שלו 5-10 אחוז, כשאני לוקח מפעם לפעם משהו מהחנות אני עוזר לו לא לגנוב", מסיים אלי את סיפורו ואומר "מה שמדהים זה שאני אכלתי את השוקולד בידיעה שבדקתי לפני כן שזה בסדר.. שלא כמו שאר הילדים שאכלו בלי לבדוק, *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק "ושוחד לא תיקח כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים", בפשטות מדובר על השופט היושב למשפט והתורה אומרת לו שלא ייקח שוחד כי אפילו אם הוא פיקח השוחד יעוור אותו והוא לא יוכל לראות את הדברים נכונה ויסלף את הדברים גם אם הצדק הוא שונה, *** בחסידות מתייחסים לשוחד גם כשוחד של האדם עם עצמו, לכל אחד מאיתנו יש מערכת של שכל ורגש, פעמים רבות השכל והרגש חלוקים ומשום מה הרבה יותר קל לנו ללכת בעקבות הרגש, ולהתעלם משיקולים וחשבונות, באה התורה ואומרת לנו שלא ניקח שוחד, כי ברגע שאני מאוד רוצה משהו, אני משוחד ולא רואה את המציאות בצורה הנכונה, ברגע שאני רוצה את השוקולד אמצא כל הצדקה כדי שהוא יהיה כשר, ברגע שהתאהבתי קשה לי לראות את החסרונות, הרגש שלנו הוא כמו תינוק שהוא טהור וחמוד אבל חייב מבוגר אחראי לידו וזה תפקידו של השכל להיות המבוגר שיוביל את הרגש למקום הנכון, ורק אז יוכל האדם להתחבר למעשיו בצורה הנכונה הן בשכל והן ברגש. *** וכשקשה לי להחליט זה המקום לקיים את דברי חז"ל "עשה לך רב" לקחת אדם שאני סומך עליו ולהתייעץ איתו שיגיד לי בצורה אובייקטיבית מה נכון לי לעשות. *** יהי רצון שנזכה באמת לחיות את החיים בצורה הנכונה בהרמוניה טובה בין שכל לרגש וכך ניתן קצת יותר ביטוי לנפש האלוקית השוכנת בתוכנו ובזכות העבודה עצמית שכל אחד מאיתנו יעשה עם עצמו נזכה בקרוב ממש לגאולה אמיתית ושלימה. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2016 19:45 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2016 12:47 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת תרומה תשע"ו במרוקו חי יהודי אחד, שהיה עני ואביון. יום אחד רצה אותו יהודי לאכול קוסקוס – מאכל שהיו הכול אוהבים לאכול בארצו. ואולם כדי שמאכל זה יהיה טעים, צריך לבשלו בכלי מיוחד עשוי חרס. מה עשה אותו עני? עבד ימים רבים, עד שהשיגה ידו לקנות כלי חרס כזה ולהביאו לביתו. ראה שכנו העשיר את הכלי שביד אותו עני, לגלג עליו ואמר: "הכלי שבידך יפה הוא, ועתיק כל כך, אולי תיתן אותו מתנה למלך פרס? בטוח אני כי המתנה תמצא חן בעיניו ואתה תתעשר עושר רב". האמין העני התמים לדברי שכנו, קם והלך דרך ארוכה ארוכה, עד פרס, והביא את הכלי מתנה למלך פרס. ראה המלך את המתנה וחשב בלבו: אם טרח האיש והביא את הכלי הזה ממרוקו הרחוקה עד כאן, נראה שכלי יקר ועתיק הוא. ציווה המלך על עבדיו לתת ליהודי שק מטבעות זהב ושילח אותו בכבוד לביתו. חזר היהודי מפרס למרוקו. בבואו לביתו שאל אותו שכנו העשיר מה היה בפרס. סיפר לו היהודי את כל שקרה לו. אמר העשיר בלבו: אם שכני נתן למלך מתנה זולה כל כך והתעשר, אכבד אני את המלך במתנה יקרה ואתעשר שבעתיים... מכר העשיר את כל רכושו ובכסף שקיבל עשה כיסא מזהב משובץ באבנים יקרות. כעבור שנה נסע גם הוא אל מלך פרס, לתת לו את הכיסא במתנה. קיבל המלך את הכיסא היפה ואמר בלבו: מה אתן ליהודי הזה תמורת מתנתו? ודאי שאין הוא צריך לכסף ולזהב, שהרי הביא לי כיסא שכולו זהב. מותר שאכבד אותו במתנה יקרה אחרת. לקח המלך את כלי החרס שקיבל במתנה מן היהודי העני ומסר אותו ליהודי העשיר ושלחו בכבוד לביתו. בפרשת השבוע אנחנו קוראים על התרומות שעם ישראל תורמים לבית המקדש והתורה מונה סוגים רבים של דברים שאנשים תרמו ומהם נעשה המקדש, מתחיל מזהב כסף ונחושת. נשאלת השאלה - מדוע לא נבנה המשכן רק מזהב? הרי זהב הוא המתכת היקרה ביותר ולכאורה הכי ראויה לבנות את בית השם.. מסביר על כך הרבי מליובאוויטש שכל אחד מהחומרים שאתם נבנה המשכן מסמל סוג מסויים של יהודים. ישנם יהודים שהם נמשלים לזהב שהוא המתכת היקרה ביותר, הם אנשים שלכאורה החיים שלהם חלקים וקלים, הם עשירים וחיים חיי רווחה בגשמיות או ברוחניות. ישנם אנשים שנמשלו לכסף שהוא עובר לסוחר, אפילו יותר מהזהב; אלו אנשים שיש להם את כל מה שצריך כדי לחיות בסדר, אולי הם לא עשירים אבל מסתדרים. וגם ברוחניות אלו אנשים שלא מתקשים יותר מדי, אולי הם לא צדיקים אבל הם חיים ועושים את מה שצריך ללא יותר מדי התמודדויות. לעומתם, רובנו נמשלנו לנחושת שהיא מתכת פחות יקרה ויותר מצוייה, היא מסמלת את האדם הפשוט שעובר קשיים בגשמיות ועובר התמודדויות ברוחניות וחייו מאתגרים. כאשר באים לבנות בית להשם הקב"ה נותן לנו את המסר שהוא רוצה שהבית שלו יכלול את כל הסוגים, זה לא בית רק של העשירים ושל הצדיקים זהו בית של עם ישראל שכולל בתוכו את כולם ולפעמים דווקא מתנתו של העני שווה זהב למרות היותה נחושת. מבניית המשכן אנחנו למדים שכשאנו רוצים את השראת השכינה עלינו לכלול את כל הסוגים שבעם ישראל. על העשיר לדעת שללא תרומתו של העני הבית לא מושלם ועל העני לדעת לא להגיד לעצמו 'מי צריך אותי' אלא דווקא ביחד איתו יקום ויהיה המשכן. יהי רצון שנזכה לתת כל אחד את המקסימום שיש לו בדרגתו הוא ונשכיל להכיר בכוח המיוחד של עם ישראל בהיותו מאוחד ובזכות זה נזכה להשראת השכינה בבית המקדש השלישי שייבנה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2016 13:14 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2016 13:11 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת תצווה תשע"ו עשיר גדול יצא פעם לטיול רגלי, בדרך נקרעה לו סוליית הנעל, ראה צריף עלוב ובו מעין סנדלרייה, ונכנס פנימה. הסנדלר לקח את הנעל, חתך, הדביק ותפר. כשעמד העשיר לנעול את הנעל הבחין שהתפירה של הסוליה עקומה והתיקון מכוער. "מה קורה לך? זאת עבודה של בעל מקצוע? אתה סנדלר אתה?" גער בו העשיר. "אנא, סלח לי," פנה אליו הסנדלר, "אני עני ובקושי מתפרנס למחייתי, יש לי שמונה בנים ובנות - שיהיו בריאים - הבת הגדולה הגיעה לפרקה, ואין לי כסף לחתן אותה. ראשי מלא דאגות ואינני מסוגל להתרכז בעבודה", לקח העשיר את הסנדלר לביתו, הכניס אותו, ניגש לכספת והוציא משם כיכר זהב. "בכל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדיך, פרוס לך פרוסת זהב." אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב, הלך לביתו ושמר אותה במקום מסתור. מאותו היום החל הסנדלר לעבוד בשמחה, חסר כל דאגה ליום המחר. יכולתו השתפרה ללא הכר, ושמע עבודתו המדויקת יצא למרחקים. החלו לבוא אליו אנשים מכל הכפרים והעיירות שמסביב, ובמשך הזמן הקים הסנדלר מפעל לנעליים, והפך לאחד מעשירי הארץ. יום אחד יצא הסנדלר העשיר לטייל בשוק, והנה הוא רואה אדם ממרר בבכי. שאל אותו הסנדלר על מה ולמה הוא בוכה, הסביר לו האיש שהוא עני ואין לו ולילדיו מה לאכול, הזמין אותו הסנדלר לביתו ונתן לו את כיכר הזהב. "כשתצטרך כסף, פרוס לך פרוסת זהב מכיכר זו, מכור אותה ולא תצטרך לדאוג יותר". לקח האדם את כיכר הזהב כשהוא מלא בספיקות, כשהגיע לביתו הכה עליה בפטיש. להפתעתו רק ציפוי דק של שכבת זהב היה על הכיכר, ומתחת למעטה הזהב הדק היה גוש ברזל חלוד. נדהם וכועס רץ האדם לביתו של הסנדלר העשיר וקרא בכעס: "מדוע רימית אותי? כיכר זו כולה ברזל, רק הציפוי שלה זהב!". התבונן הסנדלר באיש ובכיכר הברזל שבידו, ולאחר רגע של שקט אמר לו: "מעניין, גם אני קיבלתי ברגע של ייאוש את כיכר הזהב הזו, אלא שהגישה שלי הייתה שונה משלך. אני האמנתי במתנה ואילו אתה היטלת בה ספק. אתה מבין," פנה הסנדלר לאיש, "לא הזהב הוא זה שמפרנס אותנו אלא האמונה, כיכר הזהב הזו אמנם אינה כולה זהב אבל אם היית מאמין היא היתה מאירה את חייך, האמונה היא כיכר הזהב האמתית, ואני בזכות אמונתי הצלחתי להגיע למה שהגעתי". בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מעשה המנורה עבור המשכן. חז"ל אומרים לנו שמשה רבינו התקשה במעשה המנורה והקב"ה אומר לו להשליך ככר זהב לאש ואז תצא המנורה. היו הרבה כלים במשכן ובכולם נראה שמשה הסתדר בעשייתם, מדוע דווקא בעשיית המנורה כתוב שמשה התקשה? מוסבר על כך בתורת החסידות, המנורה הייתה עשויה מזהב גשמי ותפקידה היה להאיר את העולם באור רוחני, כ"עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". משה מתפלא איך אפשר לקחת זהב גשמי ולהאיר אתו באור רוחני? על כך אומר לו הקב"ה אתה צודק שאדם בכוחותיו לא יכול לעשות כזה אור. את האור מביא הקב"ה, האדם צריך רק לקחת את הזהב ולהשליך לאש ואז הקב"ה יעשה מזה מנורה שמאירה באור רוחני. לכל יהודי יש בתוכו משכן פנימי ובתוכו מנורה שצריכה להאיר את העולם, אומר לנו הקב"ה - אתה צריך לקחת את הגשמיות שלך ולזרוק אותו לאש הרוחנית, להקדיש את כל השפע שהקב"ה נותן לך כאן בעולם ככלי לעבודת השם ואז תראה שגם זהב גשמי יכול להאיר באור רוחני. יהי רצון שהקב"ה ייתן לנו שפע גדול בגשמיות ונצליח להשתמש בו בצורה הראויה להוספת רוחניות וקדושה בעולם. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2016 13:23 |
|
| |
תודה רידה!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2016 14:28 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2016 12:24 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת כי-תשא תשע"ו שני אנשים אשר חלו במחלה קשה, חלקו את אותו החדר בבית הרפואה... מיטתו של האחד הייתה סמוכה לחלון והשני שכב בצדו האחר של החדר. בשל מצבם הם היו מרותקים למיטותיהם בלא יכולת לקום. מידי יום בצהריים, כאשר היו מושיבים את החולה במיטה שליד החלון כדי שיוכל לאכול, הוא היה מתאר לשותפו לחדר את כל מה שרואה מבעד לחלון. החולה ששכב במיטה השנייה הקשיב בקשב-רב לתיאוריו של חברו, והיה מתמוגג מהפעילות והצבע של העולם שבחוץ - דרך החלון נשקפו אגם עם ברבורים, ילדים השיטו את סירות הצעצוע שלהם, אנשים הסתובבו וצחקו, פרחים בשלל צבעים, באופק ניתן היה לראות את קו הרקיע... התיאורים הללו עוררו אותו מחוליו, הוא היה עוצם את עיניו ומדמיין את העולם שבחוץ... כך חלפו ימים, שבועות וחודשים, בוקר אחד נכנסה האחות כדי לבדוק את השניים והופתעה למצוא את הגבר ליד החלון ללא רוח חיים. לאחר כמה ימים פנה החולה ששכב במיטה שליד ושאל: "האם אוכל לעבור למיטה שליד החלון?" "בשמחה" אמרה האחות והעבירה אותו למיטה שליד החלון. שמח האיש שמחה גדולה ולאט לאט, בכאב רב, הוא הרים את עצמו על מרפקיו וניסה להביט, לראשונה מזה הרבה זמן, בעולם האמיתי שבחוץ, לראות ולא רק לדמיין את התיאורים המופלאים... הוא הגיע אל החלון אך להפתעתו, ראה קיר לבן ואטום. כשהגיעה האחות בשנית אמר לה החולה: "החלון הזה אטום! שותפי לחדר נהג לתאר לי דברים נפלאים שהיה רואה מהחלון, וכל מה שאפשר לראות מהחלון הוא קיר לבן...!" האחות, הביטה בו בחמלה והשיבה: "שותפך המנוח היה עיוור, ואפילו את הקיר הלבן הוא לא היה יכול לראות..." בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שמשה רבנו מבקש מהקב"ה לסלוח לעם ישראל על חטא העגל וכשהקב"ה מתרצה וסולח. מנצל משה את ההזדמנות ואומר "אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך". מסבירה הגמרא במסכת ברכות שמשה רבינו שואל את הקב"ה איך זה שיש צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם אולי הקב"ה יוכל להסביר לו את דרכיו ואת הדרך שבה הוא מנהל את העולם, והקב"ה אומר לו "גם את הדבר הזה אעשה כי מצאת חן בעיני... אני אעביר כל טובי על פניך... הנה מקום איתי ונצבת על הצור... ושכותי כפי עליך... וראית את אחורי ופני לא יייראו". במבט ראשון הפסוקים האלו לא כל כך מובנים אבל קיים הסבר נפלא שמסביר לנו את דברי האלוקים. הקב"ה אומר למשה אכן מצאת חן בעני ואתן לך פעם אחת לעמוד בנקרת הצור, בנקודת המבט האלוקית "ואני אעביר כל טובי על פניך", כשתסתכל מנקודת המבט שלי תראה שהכל טוב ושאין רע יורד מלמעלה, אבל אני נותן לך את הזכות הזו רק לזמן קצר ואחר כך אמשיך להסתיר את הדברים מעיניך; "וראית את אחורי", לפעמים תוכל להסתכל אחורה ולהבין למה הדברים קרו כפי שקרו ולהגיד עכשיו אני מבין למה זה היה לטובה, "ופני לא ייראו", להסתכל קדימה ולהבין למה דברים קורים כמו שקורים לא תמיד תוכל לדעת כי אדם לא יכול לחיות בצורה כזו שידע עתידות. במילים אחרות הקב"ה אומר למשה בעולם שלנו הכל טוב רק שאנחנו עיוורים ולא באמת יכולים לראות פנימה וכאן הבחירה שלנו להתעצב ולכעוס למה הקב"ה לא תכנן את הדברים כמו שאנחנו רצינו או לבחור להסתכל על העולם בשמחה ולהבין שהעולם יכול להיות נפלא אם אתבונן בפנימיותו ואבין שאין רע יורד מלמעלה. יהי רצון שנזכה לראות את הטוב בצורה הכי גלויה הן בחיים הפרטיים של כל אחד ואחת והם בחיינו כעם בגאולה אמתית ושלימה תיכף ומיד ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2016 12:31 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2016 13:30 |
|
| |
יישר כח!
|
|
|
|
|
