|
|
| נשלח ב-27/5/2016 17:15 |
 |
| |
יישר כח גדול!!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2016 12:30 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת במדבר תשע"ו בכפר קטן התגוררו שני ילדים שהיו חברים קרובים למרות הפרש הגילאים בניהם, הקטן היה בן 6 והגדול בן 10. יום אחד שיחקו הילדים בשדה ולא הבחינו שהם מתרחקים מאד מהכפר, לפתע נשמעה צעקה, החבר הצעיר רץ לעבר הקול וגילה את חברו הטוב יושב ובוכה בתחתית באר נטושה. החל החבר לצעוק לעזרה, אבל הכפר היה מרוחק מרחק שעה הליכה ממקום ישוב כלשהו, לא היה סיכוי שמישהו ישמע. הילד הגדול בתחתית הבאר קרא לחברו: "אתה חייב לחפש ולמצוא חבל או משהו". החל הצעיר לסרוק את השדה ואכן לאחר כמה דקות מצא חבל ישן.. הוא זרק קצה אחד לבאר ואחרי שחברו אחז בחבל, משך בכל כוחו עד שחברו הטוב הצליח לצאת מהבאר. חזרו הילדים לביתם וסיפרו על האירוע המרגש לבני הכפר. הסתכלו בני הכפר על שני הילדים בפליאה ואחד מהם שאל: "איך יכול ילד בן 6 למשוך מבאר עמוקה ילד גדול בן 10 ששוקל הרבה יותר ממנו?" "איך באמת?", שאל אחר, "מה היה לך מנוף בכיס?...". "לא זו הסיבה שהוא הצליח", נשמע לפתע קולו השקט של קשיש חכם מזקני הכפר "הוא הצליח משום שלא היה לידו אף מבוגר שאמר לו מה ילד קטן בן 6 לא מסוגל לעשות..." *** בפרשתינו מצווה הקב"ה על משה לספור את בני ישראל "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", במבט ראשון זו נראית ספירת אוכלוסין רגילה כפי שעושים בכל מדינה; אבל בשונה מספירת אוכלוסין שנעשית בדרך כלל על ידי אנשים מובטלים שמקבלים עבודה לזמן קצר, כאן הצוות שהסתובב לספור היו מכובד מאוד וכלל את משה, אהרון ושנים עשר הנשיאים. וצריכים להבין, למה באמת הספירה נעשתה בצורה כזו? וגם אם כבר ספירה מכובדת הרי שמשה ואהרון ששייכים לכל עם ישראל יכלו להסתובב ולקחת איתם לספירה של כל שבט את נשיא השבט, למה היו צריכים כל השבטים להיות נוכחים בספירה של שבטים אחרים? *** מוסבר בתורת החסידות שהספירה כאן היתה במטרה מיוחדת, המטרה היתה ראשית לתת לכל יהודי לדעת ש"סופרים אותו", הוא חשוב ולא משנה מה גדולתו ומהם יכולותיו, ודבר שני היתה חשיבות גדולה לתת לעם ישראל לראות שכל שבט צריך את השבט השני. שלא יגיד יהודי משבט ראובן איך אוכל לסייע ליהודי משבט שמעון הרי אנחנו לא אותו דבר יכול להיות שהוא יותר גדול ממני או יותר מוצלח ממני, באה הספירה ומלמדת אותנו שאמנם נחלקנו לשבטים שונים וכל אחד בפני עצמו הוא שונה אבל עליו לדעת שיש לו כוחות והוא יכול לחלוק כוחות אלו עם זולתו ועליו לדעת שבלעדיו המספר של עם ישראל לא שלם, עצם המודעות שהם יקבלו תתן להם את הכוח והרצון לעזור אחד לשני. *** יהי רצון שנזכור תמיד את המיוחדות של כל אחד מאיתנו ונשתמש באיכויות שהקב"ה העניק לנו כדי לסייע אחד לשני ובזכות זה נזכה להיות ראויים לקבלת התורה ולגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 08:35 |
|
| |
יישר כח!!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2016 19:03 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בהעלותך תשע"ו היה פעם באירופה רב מכובד מאוד שעשה בר מצווה לבן שלו, לבר מצווה הגיעו רבנים חשובים, שרים, אישי ממשל ועוד מכובדים. למחרת בר המצווה ראה הרב את הבן שלו מסתובב בין חבריו ואומר להם בגאווה "ראיתם מי היה בבר מצווה שלי אתמול?" פנה הרב לבנו ואמר לו "יקירי, ראית את כל האנשים שבאו לבר מצווה שלך אתמול? הם לא באו בזכותך הם באו בזכותי" הילד היה חכם ואמר "אבא, אם ככה למה לא באו יותר אנשים?" ענה לו האב "זה כבר בגללך..." בפרשתנו אנחנו קוראים את הפסוק "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", קצת קשה להבין איך יכל משה להיות עניו כאשר הוא יודע שהוא קיבל את התורה מהקב"ה בעצמו, הוא זה שזכה להנהיג את עם ישראל ולהוציאם ממצרים והקב"ה מבטיח לו "וגם בך יאמינו לעולם"; לכאורה כל זה אמור לגרום לו להיות בגאווה, איך יכל משה להיות עניו כל כך? *** התשובה היא שמשה ידע בדיוק את מקומו, הוא ידע את מעלותיו וידע שהוא ברמה יותר גבוהה מכל עם ישראל אבל הוא זכר שהכל מתנה מאת השם והוא לא חשב שזה בזכות עצמו. משה אמר לעצמו שכל אחד מעם ישראל שהיה מקבל את הכוחות שאני קיבלתי יכול היה להגיע למקום עוד יותר גבוה ממני. *** אך הסבר זה עדיין לא מספק מכיוון שעצם זה שמשה הוא זה שזכה לקבל את הכוחות היה אמור לתת לו להרגיש שבכל זאת יש בו משהו מיוחד ואיך בכל זאת היה בענווה? מוסבר על כך בתורת החסידות שמידת הענווה של משה לא הגיעה מתוך התבוננות של הגיון אלא שהענווה היתה טבועה בו בלי שום חשבונות בצורה כזו שמלכתחילה לא ראה בעצמו שום דבר מיוחד והיה ברור לו שכל הטוב שיש בו זה מתנה מהקב"ה. *** ממשה רבנו עלינו ללמוד איך להיות בענווה, בדרך כלל אנחנו רגילים להאשים את כל העולם כשקורה משהו לא טוב ולשבח את עצמנו כשהדברים הולכים כפי שרצינו, משה רבנו מלמד אותנו שתמיד כשקורה לנו משהו טוב נמצא את ה"אשמים" בסביבתנו, נדע שהקב"ה העניק לנו את החושים, ההורים העניקו לנו את האהבה, המורים לימדו אותנו והחברים נתנו לנו תמיכה, וכך נוכל להיות צנועים ולחיות במידת הענווה. *** יהי רצון שתעלה על לבנו מדת הענווה שהיא מדה טובה מכל המדות טובות ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2016 07:33 |
|
| |
ייש כח!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2016 13:10 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת שלח תשע"ו מספרים על הרב שלום שבדרון שיום אחד הבחין שאחד מתלמידיו לא מגיע לשיעורים מזה כמה ימים. הרב דאג לשלומו והלך לביתו לבקרו, כששאל את התלמיד המופתע היכן היה, השיב הלה, כי בימים אלו מתקיימת תחרות עולמית גדולה בכדורגל והוא, כחובב מושבע של המשחק, לא יכול להיפרד מהדיווחים על התוצאות, ונשאר בבית. הביט בו רבי שלום בעיניו הפיקחות, ושאל בתמימות - "ספר לי, מה הוא משחק הכדורגל? איך זה הולך בדיוק?" עיניו של הבחור ניצתו ובשמחה, הוא התחיל לפרט "יש אחד עשר שחקנים בכל קבוצה, כולם רצים אחרי הכדור. ומנסים לבעוט בו שוב ושוב, עד שהם מצליחים להגיע אל ה"שער" ולהשחיל את הכדור אל תוך הרשת!" "וזה" הוסיף הבחור בקול צוהל, "נקרא 'גול!'" "ומה המרחק בין קורות השער?" המשיך ר' שולם להתעניין. "7.3 מטר"! ענה הידען בהתלהבות. לבש רבי שולם פני תם ותהה, "בשביל זה צריך עשרים ושנים איש, מה הבעיה?, שייקחו את הכדור ביד ויכניסו לשער כמה פעמים שהם רוצים, מה מרתק בזה כל כך?" "הרב לא מבין" ענה הבחור "זו לא חכמה סתם כך להכניס לשער, החכמה היא במשחק כאשר בשער יש שוער, שמנסה לעצור את הכדור ולא נותן לו להיכנס, ולמרות שהוא עומד שם, מנסים השחקנים להכניס את הכדור אל תוך השער..." "אתה שומע?!..." ענה אחריו רבי שולם, תוך שהוא מלטף את ידו בחמימות ומביט בו בעיניו החודרות, "אתה שומע?" "זו לא חכמה לבוא סתם כך לשיעור, דווקא כשמנסים לעכב אותך, כשיש משהו שמפריע ומונע ממך לבוא לשיעור, אז צריכים להגיע. דווקא כשיש התמודדות וכשההתקדמות היא לא תמיד קלה ויש עיכובים, אז אדם מצליח להגיע לפסגות רוחניות ולשלמות נפשית." ••• בפרשת השבוע פרשת שלח אנחנו קוראים על המרגלים שהפחידו את עם ישראל בכך שהם לא יצליחו להכנס לארץ ובסופו של דבר כלב בן יפונה ויהושע בן נון מצליחים להרגיע אותם ש"עלה נעלה ויכול נוכל". בשבוע שעבר קראנו על כך שעם ישראל מתלוננים שהם רוצים בשר ובסופו של דבר הם מקבלים בשר. אדם חכם אמר שאומרים על עם ישראל שהם אוהבים להתלונן, אך האמת היא שיש להם באמת סיבות טובות לתלונות שלהם, אם הקב"ה יכול לתת להם בשר למה הוא מחכה עד שיבקשו, אם הוא יודע שארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש למה הוא נותן למשה לשלוח מרגלים שבסופו של דבר יחטיאו את המטרה ויוציאו את דיבת הארץ? ההסבר בכך הוא שהשנים של עם ישראל במדבר הם הטוויית הדרך להמשך החיים של עם ישראל בכניסתם לארץ, אם הכל היה הולך להם על מי מנוחות ללא מאמץ הם לא היו מתרוממים, הם היו מביאים את מצריים איתם לארץ ישראל.. דווקא האתגרים שהקב"ה הציב להם לאורך כל הדרך הם אלו שהביאו אותם להיות מוכנים לכניסתם לארץ. ••• כל אחד מאתנו נתקל בקשיים כאלו ואחרים במהלך חייו ואנחנו צריכים ללמוד לראות בכל קושי אתגר, ולהרגיש שכל דבר שדורש מאמץ הוא בעצם משימה לביצוע והמטרה שלנו היא להצליח להבקיע את השער למרות האתגרים שלפעמים נראים כשוערים שמפריעים, דווקא העמידה באתגרים היא זו שתעלה אותנו לפסגות רוחניות גבוהות הרבה יותר. יהי רצון שנצליח לעמוד באתגרים ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2016 14:11 |
|
| |
"רק חזק רק חזק... ואמץ מאוד"
שבת שלום ומבורך!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2016 15:16 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת בלק תשע"ו קבוצת חסידים באו פעם אל רבם ושאלו אותו "מה ראשי התיבות של בלק?"; ענה להם הרבי "ראשי התיבות של בלק הם - ואהבת לרעך כמוך". יצאו החסידים מחדרו של הרבי, הסתכלו אחד על השני ושאלו מי הבין איך זה מסתדר וכמובן אף אחד לא הבין.. חזר המבוגר שביניהם לחדרו של הרבי ואמר "רבי סליחה שאני שואל שוב, לא הבנו איך ואהבת לרעך כמוך זה ראשי התיבות של בלק?" השיב לו הרבי מה לא הבנתם ב' לא דגושה זה כמו ו' כנגד ואהבת, ל כנגד לרעך וק' זה כמו כ' דגושה כנגד כמוך.. תהה החסיד "רבי, אבל זה לא מסתדר" ענה לו הרבי בחיוך "מה חשבת ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר... גם כשלא מסתדר לך לאהוב את זולתך צריכים לאהוב אותו." בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בלעם שבא לקלל את עם ישראל בהזמנה של בלק ובסופו של דבר הוא מברך אותם פעמיים במקום לקלל. בפעם השלישית בלק לוקח אותו אל ראש הפעור ומקווה שמשם יוכל לקלל, בלעם צופה על עם ישראל "וירא את ישראל שוכן לשבטיו" ואז נחה עליו רוח אלוקים והוא אומר את הפסוק המוכר "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". מסביר רש"י שהדבר שגרם לכך שנחה עליו הרוח היה זה "שראה שאין פתחיהם מכוונים זה מול זה", הוא ראה שעם ישראל מכבדים את הפרטיות אחד של השני ושומרים על הצניעות, וראה שגם כשהם במצב זמני בהליכתם במדבר הם שומרים על כך, ולכן השתמש בביטוי "אוהליך" המסמל משהו עראי, כי לפעמים היצר אומר לנו כשאתה במצב זמני תתפשר ותוותר לעצמך קצת; בלעם ראה שעם ישראל שומרים על אמונתם ומצוותיהם בכל מצב וזה עורר אותו לברכם שוב. לכל אחד מאיתנו יש בחיים מצבים "זמניים" שבהם קשה יותר לקיים את המצוות אם זה כשאני לא בסביבתי הפיזית הטבעית, או כשאני לא במצבי הנפשי הטבעי - אני בלי מצב רוח, קשה לי בעבודה וכו' ועלינו לזכור שהתורה והמצוות הם נצחיים וכיהודים הברכה שלנו היא דווקא כשנמשיך ונשמור על יהדותינו בכל מצב וכשנזכור לכבד ולאהוב אחד את השני גם כשלא כל כך מסתדר לי. יהי רצון שנזכה לקיום ברכתו של בלעם "וקם שבט מישראל – זה מלך המשיח" שיביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2016 15:23 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2016 13:18 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ו גבריאל וחנה היו נשואים עשרים וחמש שנה, ועדיין לא זכו לפרי-בטן. אולם גבריאל, שהיה חסיד של בעל התניא קיבל את המצב בשמחה ומעולם לא התלונן לפני הרבי על מצבו. גבריאל היה נוהג לתת סכומים נכבדים לצדקה, באחד מביקוריו אצל בעל התניא הטיל עליו הרבי להרים סכום הגון למצוות פדיון שבויים שנזדמנה אז. אך הפעם מצבו הכלכלי היה בכי רע והוא לא ידע כיצד יוכל להשיג את הסכום המבוקש, הוא חזר לביתו במצב-רוח מדוכדך, ובשפה רפה סיפר לאשתו על הסכום שהטיל עליו הרבי. האישה אמרה לו: "הלוא כמה וכמה פעמים אמרת לי את מה שאומר רבנו בתורותיו, שצריכים להאמין, לבטוח בה' ולהיות בשמחה, ומדוע תצטער? בטח יעזור ה' ונוכל לשלם גם סכום זה שביקש הרבי". לקחה האישה כמה מתכשיטיה, מכרה אותם והביאה את כל הכסף בצרור סגור לבעלה. היא אף יעצה לו ללכת בעצמו ולהביא את הכסף לרבי ולא לחכות שיבוא השליח לקבל את הכסף. גבריאל הגיע אל הרבי, ומיד כשנכנס ל'יחידות' הניח את הצרור על השולחן. הרבי קיבלו בברכה ופתח לנגד עיניו את הצרור. על השולחן נערמו מטבעות נוצצים ומבריקים, כאילו יצאו עתה מבית היציקה. הרבי נשען זמן-מה על זרועותיו, כפי שהיה עושה בעת דבקותו, ולאחר מכן הגביה את ראשו ואמר לגבריאל: "בתרומת המשכן הדבר היחיד שהיה מבריק זה המראות שבהן השתמשו נשות ישראל במצרים הן תרמו את המראות למשכן ומהן נעשה הכיור וכנו, הכיור היה המקום שבו התחילו את עבודות המשכן". שאל הרבי את גבריאל: "מניין בא לך הכסף הזה?". בשלב זה גולל ר' גבריאל לפני הרבי את כל קורותיו בעת האחרונה, ואת מצבו הכלכלי. כמו-כן סיפר, שכאשר אמר לאשתו על הסכום שביקש הרבי, מכרה את תכשיטיה בלי ידיעתו וזירזה אותו להביא את הכסף אל הרבי. שוב נכנס הרבי לדבקות בהישענו על ידיו, ולאחר מכן הרים את ראשו ואמר: "בטל הדין. הקב"ה 'ייתן ויחזור וייתן', לך ולאשתך, בנים ובנות ואריכות ימים לראות דורי-דורות. ייתן לך ה' הצלחה בכל אשר תפנה, עושר ונשיאת חן בעיני כל רואיך. שמח וטוב-לב חזר החסיד לביתו וסיפר לאשתו כל אשר אמר הרבי והברכה אשר בירכם. "אך אמרי-נא לי", שאל, "כיצד הבריקו המטבעות כל-כך?". "כשהגיעו לידי המטבעות", השיבה האשה, "חשבתי כי כדאי שהנתינה תהיה שלמה. שפשפתי את המטבעות בחול עד שהבריקו ונצצו, ובליבי התפללתי שירחם עלינו השם יתברך, והרבי בקדושתו יברך אותנו שגם מזלנו יתנוצץ, יבריק ויזרח". כעבור שנה לא היה קץ לשמחתם של ר' גבריאל ואשתו, בהולדת בנם בכורם, ונקרא שמו בישראל - חיים. גבריאל וחנה ראו הצלחה בכל מעשיהם וגבריאל תמיד דאג לספר לכולם שההצלחה שלו היא רק בזכות האמונה התמימה של אשתו חנה. *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בנותיו של צלפחד שפונות למשה לאחר שראו בדיני הנחלה שאם אביהן מת ללא בנים לא יהיה מי ממשפחתם שיקבל חלק בארץ. הן פונות ומבקשות לקבל גם הן חלק ונחלה בארץ, משה שואל את השם והתשובה שהוא מקבל "כן בנות צלפחד דוברות, נתן תתן להם אחזת נחלה". כשמתבוננים בשבח הגדול שבנות צלפחד מקבלות, קצת קשה להבין למה כל כך משבחים אותן, בסך הכל הבקשה שלהם היתה מאוד חומרית הן רצו לקבל נכסים בארץ ומה ההתלהבות? כתוב במדרש שכדי להבין זאת צריכים להבין יותר את רוח התקופה בה קרה הסיפור, עם ישראל בדיוק באותה תקופה פונים ומכריזים "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", הם כולם כבר עייפים מהמסע במדבר; עדיין תחת השפעת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ ותחת הרושם של פטירתם של אהרון ומרים; המוטיבציה לכניסה לארץ די נמוכה ודווקא בשלב הזה כשהכניסה לארץ נראית כל כך רחוקה מגיעות בנות צלפחד ומבקשות בקשה טכנית לקבל חלק בארץ - בכך הם חיזקו את האמונה בכל מי שמסביבם שהכניסה לארץ היא דבר ברור ורק צריכים לראות איך לחלק את הנחלה, האמונה הפשוטה הזו היא זו שחיזקה את עם ישראל, שינתה את האווירה ונתנה להם כוחות להתגבר ולהיכנס לארץ ולכן זכו בנות צלפחד לשבחים כה גדולים, בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ובזכותן עתידים אנו להגאל; יהי רצון שנזכה לחזק את אמונתנו ונקבל את נחלתינו בארץ בגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2016 14:10 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2016 12:18 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת מטות תשע"ו רפאל היה איש עסקים מצליח בקנה מידה עולמי. יום אחד מוישי בן השבע מצלצל לאביו רפאל באמצע יום העבודה ושואל "אבא כמה אתה מרוויח לשעה?" האב, שהיה באמצע עסקה, הגיב "אתה מפריע לי בבקשה אל תצלצל אלי בשעות העבודה"; מוישי מחשב מתי אבא מסיים את העבודה וכשאבא ברכב הוא מצלצל ושואל שוב "אבא כמה אתה מרוויח לשעה", רפאל גוער בו "מוישי אני באמצע שיחה בטלפון השני אל תפריע לי"; רפאל מגיע הביתה ומושי מיד פונה אליו "אבא כמה אתה מרוויח לשעה?" רפאל מאבד את הסבלנות וצועק על מוישי "אולי תפסיק להטריד אותי כל היום, מה זה משנה לך כמה אני מרוויח?!" מוישי הולך לחדר עם פנים נפולות, רפאל קצת מרגיש לא נעים הוא הולך לחדר של מוישי ואומר לו "מצטער שצעקתי עליך", מוישי לא מתייחס לדברים ושוב שואל את אבא כמה הוא מרוויח, רפאל אומר לו "אני מרוויח בערך מאה דולר לשעה, למה זה כל כך משנה לך?", מוישי פותח את המגירה מוציא ממנה קופה קטנה ומגיש לאבא "אבא יש כאן חמישים דולר תוכל אולי להקדיש לי חצי שעה?..." *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בני גד ובני ראובן שעל סף כניסתם לארץ הם מבקשים ממשה להישאר בעבר הירדן מכיוון שיש להם הרבה מקנה צאן ובקר. משה עונה להם בשאלה "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו כאן?" והם משיבים "גדרות צאן נבנה למקננו וערים לטפנו (ילדינו)" ומיד לאחר מכן אנחנו נבוא ונלחם ורק אז נחזור למשפחתנו. *** משה רבנו מסכים איתם ומאשר, אך אם נשים לב נראה שיש שינוי בדברי משה מדברי בני גד ובני ראובן - משה עונה להם "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם", הם הקדימו את גדרות הצאן לפני ערי המגורים לטפם ומשה אומר להם קודם ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם. *** משה מלמד אותם ובאמצעותם את כולנו מה צריך להיות סדר העדיפויות בחיים שלנו - קודם כל דואגים לילדים ואחר כך לכסף, אמנם הכסף הוא דבר חשוב ואפשר באמצעותו לעשות הרבה דברים טובים אבל אסור בשום אופן שזה יבוא על חשבון הדברים החשובים באמת כמו משפחה, אשה וילדים. פעמים רבות נראה לנו שמכיוון שאנחנו עובדים כדי לפרנס את משפחותינו הרי שאנחנו עושים למענם, אבל הילדים זקוקים לזמן האיכות איתנו ולחינוך שלנו יותר מהכסף שלנו ועלינו להצליח לעשות את סדר העדיפויות הנכון. *** יהי רצון שנזכה להיות עשירים ובכל זאת נדע תמיד לעשות את הבחירות הנכונות ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2016 12:49 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2016 12:17 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת מסעי תשע"ו יחזקאל החליט לנסוע ברכבת לראשונה בחייו, הוא הלך בהתרגשות לתחנה וביקש לקנות כרטיס, שאל אותו הקופאי "איזה כרטיס תרצה? יש כמה מחלקות". ענה יחזקאל "אני רוצה מחלקה הכי טובה, זו פעם ראשונה שאני נוסע ברכבת וברצוני ליהנות מהנסיעה", הוא שילם והקופאי נתן לו את הכרטיס היקר. יחזקאל החביא את הכרטיס עמוק בכיסו וביום המיוחל הגיע לתחנה שמח, כשהגיע כבר כמעט כולם עלו והוא הספיק לראות כמה גנבים עולים בריצה ונכנסים מתחת לכסאות, יחזקאל בתמימותו חשב שכך יושבים ברכבת עלה גם הוא והתחבא מתחת לספסל, הגנבים היו מקצועיים והצליחו להתחבא היטב אך יחזקאל השאיר את רגליו מחוץ לכסא, כשהגיע הכרטיסן, משך לו ברגליים וכשיצא והחל לצעוק עליו "גנב, למה אתה עולה לרכבת בלי לשלם?!", יחזקאל המסכן עונה לו "למה אתה אומר שלא שילמתי? בטח ששילמתי!" כאשר מבקש הכרטיסן לראות לי כרטיס, נדהם לראות כרטיס השייך למחלקה ראשונה "למה אתה כזה טיפש, יש לך כרטיס למחלקה ראשונה ואתה שוכב מתחת לספסלים כאחד הגנבים..." * בפרשת השבוע פרשת מסעי אנחנו קוראים על 42 המסעות שעברו עם ישראל מאז צאתם ממצרים ועד הגיעם לארץ ישראל. הבעל שם טוב אומר שהמסעות הללו הם גם המסעות של כל אחד מאתנו במשך שנות חייו, היציאה ממצרים היא לידתו, וכל המסעות הם השלבים במשך חייו עד הגיעו לארץ ישראל הרוחנית שהיא המקום הרוחני הגבוה אליו יכול האדם להגיע. * לכאורה אם מסתכלים על המסעות נראה שהיו לעם ישראל חלק מהמסעות שהיו פחות טובים, מסעות שבהם התלוננו על הקב"ה, מסעות בהם חטאו בכל מיני חטאים, איך אפשר לומר שכל אחד אמור לעבור את כל המסעות הללו? האם חובה שבמסע הרוחני שלי אחווה ירידות ונפילות? האם אי אפשר שהכל ילך חלק ואוכל להגיע למקום הרוחני שלי בשלווה? מסביר הרבי מליובאוויטש שכל יהודי מקבל בתחילת הדרך כוחות לעבור את כל המסעות בצורה הכי טובה, כולנו מקבלים כרטיס למחלקה ראשונה והבחירה שלנו היא להחליט האם להשתמש בכרטיס המיוחד שקיבלנו ולנצל את הכוחות לעשות את המסע טוב יותר ללא שום נפילות, באמצעות היצמדות להוראות שהקב"ה נותן לנו או שחלילה נבחר במסע עם כל מיני תקלות רוחניות שמפריעות לנו בהגעה אל היעד. * יהי רצון שנהיה חכמים, נבין שיש לנו ביד כרטיס למחלקה ראשונה ובמקום להתחבא מתחת לספסלים נשב במחלקה ראשונה ונעבוד את השם מתוך שמחה, והעיקר שנזכה בקרוב להגיע ליעד העיקרי, ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2016 12:26 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
|
