סוד בנות ישראל בשבי הערבים

כולם מכירים את הפסוק בזכריה המתאר את גוג ומגוג וומאורעות המלחמה סביב ירושלים:

וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה
וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר


בשורות הבאות נתמקד בקטע המודגש.

ההבנה השטחית והפשוטה גורמת לנו להבין שמדובר על אירוע מאוד ספציפי ומוגדר במסגרת אותה מלחמה על ירושלים. אירוע המתאר מקסימום אונס של נשים יהודיות בידי חיילי הקואליציה. אבל אין הכרח לצמצם את  התמונה עד כדי כך. בפרט לאור הידוע לנו שאותו שלב במלחמה לא יימשך זמן רב אולי אפילו לא יותר מכמה ימים, כך שיש להרחיב את הזום ע"מ לאתר בדיוק את טיבו של האירוע המתואר בכתוב.

בא הרמח"ל [ספר קנאת ה' צבאות חלק ב'] ופותח לנו צוהר להבין טוב יותר את המציאות העומדת מאחורי נבואה זו ותוך כדי מגלה לנו סוד נוסף או שניים על הדרך, וכה דבריו:


דע, כי תחלת הקלקול היה ביאת הנחש על חוה, שהטיל בה זוהמה. ומפני זה ירדה היא אחר כך בתוך הקליפות. והנה אי אפשר לתקן זה הפגם אלא כענין האמור בכתוב "והנשים תשכבנה". והענין הוא, כי סוף סוף צריך שיהיה למטה זה הענין, שישא החוטא את חטאו, והפגם יסור מן השורש. כי למעלה הנחש רודף תמיד בעבור זה, וכאשר ינתן לו חלק למטה בישראל שחטאו, אז יושלם הקטרוג למעלה. וכמה צער גדול הוא לנשים הקדושות, נשות ישראל, שיצטרכו לסבול הענין הרע הזה. ותראה שראשית הקלקול היה (איכה ה, יא), "נשים בציון ענו". ועל כן סוף הבירור יהיה זה - "והנשים תשכבנה". אך תדע, שאפילו זה הצער אין לו להמצא אלא בסוף הכל, בהיות התקון עומד להשתלם, שאז נאמר "ותשחק ליום אחרון", כי כבר הכח גדול, ואין המעשה ההוא פוגם למעלה, אדרבה - מתקן. ואומר לך איך הוא מתקן - כי ע"י המעשה הזה יקבלו הטמאים ההם את הזוהמה הנשארת מתחלה. ואדרבה, כל טוב הנכלל בהם - יצא מהם ויכלל בקדושה. וסוד כל הענין הזה הוא, כי צריך לתת לס"א החלק הראוי לה, אך להיותו תקון, צריך שיעשה למטה ולא למעלה.



ללא ספק דברים גבוהים ועמוקים המגיעים עד חטא אדה"ר וחווה בעץ הדעת אשר משם משתלשל ויורד הכל.


במילים קצרות ופשוטות למתקשים בהבנת הדברים

כאשר הנחש פיתה את חווה והחטיאה הוא הטיל בה זוהמא ועי"כ גרם פגם למעלה בעולמות ומאז ישנה קבוצת נשמות שנפלו בקליפות ועתידות לבוא בדור האחרון ולחטוא עם הגויים בין בפיתוי ובין באונס, ועם כל הכאב והצער שבדבר, התופעה הקשה הזאת גורמת גם לדברים טובים ולתיקונים בעולמות העליונים משום שעי"כ הזוהמא הנמצאת באותן נשים עוברת לאותם גויים
והטוב שהיה באותם גויים ארורים (כנראה יש בהם טוב כי אחרת הם לא היו נדבקים בבנות ישראל) עובר לאותן נשים וכך חוזר לקדושה וכל הכוחות חוזרים כל אחד למקומו הראוי לו. תוצאה נוספת היא שכל זמן שהפגם הזה קיים למעלה הנחש רודף אחרי ישראל ומקטרג עליהם וע"י העברת אותה זוהמא הנמצאת באותן נשים הנחש מקבל את חלקו וסותם את הפה.

כיוון שמעתה עלול הקורא לטעות ולחשוב שהותרה הרצועה ואם הדבר לא מקלקל אלא אדרבה מתקן אז למה שלא נעשה את זה לכתחילה? חלילה לומר כן. רק אם עבר וקרה בדיעבד אז קרה מה שקרה עם כל ההסבר וכו' אבל לא שיש לחפש את המצב הזה לכתחילה חלילה וחס.


אגב מעניינים דברי המדרש (מדרש תהלים) בהקשר הזה המוסיף שתי מילים בלבד לפסוק!
והנשים תשכבנה - אלו הבנות.
כלומר בנות צעירות ולא מבוגרות או נשואות. דומה שכל מילה נוספת מיותרת.


והשי"ת יגדור פרצות כרם בית ישראל וינחם את עמו בבנין ירושלים ובהמ"ק ותחזינה עינינו בהתגשמות הפסוק
אבדו גויים מארצו אכי"ר.

_________________