החזרות בתורה למה הן נועדו?

"אין עניין בקושיות לשמן, יש עניין בהבנת הנאמר והנכתב.
 
גם שאלות ההגדה נועדו להוות בסיס לתשובותיהן בדווקא. "


האם דייר הקשה קושיות לשמן?האם לדייר לא היה עניין בהבנת הנאמר והנכתב?

האם יש רק תשובות בדווקא? (whatever it means

דייר וכולם

(לצערי לא היה בידי זמן לקרוא את התשובות החכמות).

אני כותב לך את מה שמצאתי בשעתו אצל החכם קאסוטו.

הוא עיין בסגנון הכתיבה של מחברים בבבל (או אשור, על כל פנים הממלכה הגדולה שהיתה מצפון לארץ ישראל) והראה כי שם טקסטים נהגו לחזור על עצמם גם כשלא היה צריך. איננו יודעים למה זה היה שם כך, אך זה היה הסגנון. לדוגמא, אם אני זוכר נכון, בגרסת סיפור המבול הבבלית יש פירוט של המעשים שצריך לעשות כדי להכין את התיבה ושוב כיצד הם נעשו בפועל.

לפי זה, יתכן שחזרות מסויימות יתבארו לפי צורכי הדור שבו ניתנה תורה. יותר מכך, יש כאן מעין ראיה שהדברים חוברו כבר אז, כי זה היה סגנון החיבור ולכן ה' אמר למשה לכתוב אותם כך. סיפור הוראות הכנת המשכן ושוב עשייתו, אולי כל המקומות שבהם נאמר כיצד לעשות משהו ושוב כיצד זה נעשה, ובוודאי חזרות סיפור הנשיאים.

הנקודה החשובה היא שכפי שהתורה ניתנה בשפה המובנת לבני דור קבלת התורה, ולפי מושגיהם, כך גם לפי הסגנון הספרותי של אז.

איני טוען שהכל יתבאר כך, וגם לא שעלינו להסיק שאין משמעות נוספת לחזרות, שהרי חז"ל השתמשו בהן לדרשה, ויש מקומות שבהן החזרה אכן מלמדת על תוכן שאינו בולט תחילה לעין. דוגמא קלאסית: החזרה על "וילכו שניהם יחדו" בסיפור העקידה. "יחדו" כשהלכו בלי לדעת לאן ולמה, ו"יחדו" כאשר יצחק הבין מי יהיה השה...

(אמנם זה קשה לי מדוע זה לא כתוב יותר ברור. וכי ילדים שטרם נחנו בהבנה שיש משמעות שצריך לחפש וסתם בני אדם, כיצד ילמדו לקרוא ולהקשיב כך לתורה?)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

האם לא היינו מצפים שבתקופה שהכתיבה היתה כה קשה, או שכתבו בכתב יתדות, או שכתבו על קלף, שינסו לקצר במידת האפשר?

מיימוני
אם זה הסגנון, אזי אין מקום לדרוש מלים מיותרות ובוודאי שלא אותיות מיותרות.
אם נניח אותו שאלה תישאל גם לסברה שהועלתה לעיל (שכמובן מופרכת על ידי הדימוי שדימית לכתבי היד הבבליים) שהחזרות האלו מעידות על מקורה הא-להי של התורה.

"שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם" (ויקרא רבה, (וילנא) פרשה יט) . וכשאלוהים רצה לברוא את העולם הוא הסתכל בתורה וברא את העולם.

הרמב"ן, בהקדמתו לפירוש התורה, מסביר כיצד יתכן שמשה יכתוב את התורה בלשון המורה שמישהו אחר כותב עליו: "והטעם לכתיבת התורה בלשון זה [מחבר המספר על משה] מפני שקדמה [התורה] לבריאת העולם ואין צריך לומר ללידתו של משה רבינו כמו שבא לנו בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב".
לפי זה התורה לא נכתבה כלל בדור של כתבי היד הבבליים אלא זמן רב לפני כן.

צענע ובעב

גישתו של מיימוני מוכרחת
1 יש בתורה פרשות הנראות בלתי מדוייקות עובדתית (למשל פרשת הבריאה, נח שלכאו' לא היה המבול בכל העולם). נהוג ליישב שאלו משלים. אבל אם כך חשוד מדוע המשל כה מתאים לצורת הידע והחשיבה של אז, בעוד התורה נצחית

2. לכן לפחות צריך להוסיף, אם לא לבטל בכלל את עניין המשל, שהתורה התפשרה עם בנ"י וניתנה בצורה קלה לעיכול על ידם (כדוגמת הרמב"ם בקרבנות שזו סיבתם, ובהעדר תחה"מ בתורה).

3. משכך קל לומר כי הסגנון חיקה את המקובל אז.

4. ונעל הדרשות – עדיין ניתן ללכת בשני שלבים מקבילים, גם לחקות סגנון מקובל וגם לתת בו עומק ורמזים.

ירוחם,

החזרה וההקשר הם-הם מעידים שמדובר בשירה. לו היה מדובר כאן בארוע שולי, והפרשה הייתה נמצאת באמצע דין מקושש עצים, היה רחוק לומר שמדובר בשירה.  אך כאשר ישנה חזרה עקבית במסגרת תיאור של טקס, ההשערה שזוהי שירה די מתבקשת.

שותפי,
הנחת השאלה היא שצריך להיות גם הסבר על דרך הפשט במקביל להסבר על דרך הסוד. לכן העובדה שיש צרכים של סוד אינה מספיקה כדי לענות על השאלות הללו.