החזרות בתורה למה הן נועדו?

מקס
זו הטענה של שותף, שעצם ההסבר המקיף היא ההוכחה לנכונותו, ברם ע""ע פופר.

תלמיד טועה

(כאן במיוחד הניק מקשה לכתוב מה שאני רוצה)

תודה לך. לא היה לי זמן לעיין ולענות ועשית זאת עבורי.

ואנסה להרחיב קמעא.

א. יש לזכור, מה שלא ברור כלל למי שלא חשב על כך עד היום, שהתורה היא ספר שניתן בנסיבות מסויימות, והנסיבות כופות שפה, ניסוח, תוכן.

הספר נכתב בעברית מקראית כי זה מה שידעו השומעים והקוראים שלו (ומכאן שבמצרים הוסיפו לדבר עברית).

הספר מציג את מה שיש לו לומר בתוך מערכת האמונות של מקבליו. הוא מתאר את השמש כעולה במזרח ושוקעת במערב מפני שהוא לא נועד ללמד אסטרונומיה של קופרניקוס וממילא לא היה מי שהיה מבין אותה, או אולי מתעניין בה (רק מעטים).

הספר נכתב בסגנון שבו היו כותבים אז. ואם היו חזרות, אז במקומות מסויימים היו חזרות.

ב. למה יש חזרות רק בחלק מהמקומות? האם יש סיבה לדברים כאלו? איני יודע. יתכן מאד שהרעיון של הרב בן נון הוא נכון. יש להשוות זאת לשירת הים. למרות שנמסר לנו שמרים והנשים חזרו על השירה, יש רק את ההתחלה שלה.

גם אם נניח, מה שלא מקובל כנראה על כל המשתתפים שלנו (סמיילי), שמשה הוא שכתב את התורה לפי מה שה' אמר לו, יתכן שכתיבת משה היתה תלויה בו עצמו, והוא עצמו השתנה במשך עשרות השנים מאז הוציא את עם ישראל ממצרים ועד שנפרד מהם לפני כניסתם לארץ. יתכן שהיו לו ימים שבהם היה שייך לכתוב יותר באריכות וימים שבהם ראה לקצר.

ג. כיון שהתורה היא ספר שניתן בידי אלקים, יש קו מחשבה לפיו הוא צריך להיות מושלם, חכם, יודע כל, מלמד הכל, מקפל בתוכו את כל המציאות. אך האם הנחת יסוד זו נכונה או אפילו מתבקשת?

כאשר חז"ל שיבחו את התורה שהיא יסודו של עולם, עד שהקב"ה כביכול משרטט את העולם בצלמה, האם התכוונו לכך ברצינות? כגון שה' בזמן מסויים קודם הבריאה (אך לאחר בריאת הזמן) הגה את התורה (או שהיא חלק ממנו? כטענת מקובלים) ולפי התורה יצר את העולם בהמשך? יש שהסבירו כך, ולדעתי זה לא נכון, ואף חז"ל לא התכוונו לכך. מה שהם התכוונו לומר, לדעתי, הוא שהתורה כספר הנהגות ועצות מתאימה לכל צרכי האדם והחברה, והדרך שבה בחרו לבטא זאת היא על ידי האמירה שהתורה שימשה כדגם לבריאה. לא יותר מכך.

יש לזכור גם כי המילה "תורה" משמשת אצלנו בכמה שימושים שונים. בין כשם שמצביע על הטקסט של חמישה חומשי תורה, בין על מערכת המצוות שניתנה למשה, בכתב ושבעל פה, ועוד. אם לא מבדילים בין הדברים, אפשר להתבלבל. כאשר חז"ל אמרו שה' ברא את העולם לפי התורה (ולעיל כתבתי איך אני מבין זאת), האם דיברו על הטקסט של חמשת החומשים או על מערכת החוק וההלכה שאינה זהה מילולית עמהם?

ד. במשך הדורות עולות שאלות שאין עליהן תשובה במקורות המוכרים. לא בכתב ולא שבעל פה. יתכן שהיתה תשובה ונשכחה  (חטאת שהלכה לאיבוד, הוקדשה חדשה, ונמצאה הישנה), ויתכן שזה מצב חדש לגמרי שצריך להכריע לגביו (מיקרוגל). כמו כן, מדרכו של החכם שהוא רוצה לסדר את ידיעותיו המפוזרות במערכת של כללים. לכן יהיה נסיון לסדר את הכללים הקצרים מדי של התורה (למשל בפרשיות נזיקין) כספר משפט.

שתי השאיפות האלו, הפרטית לפתור שאלות חדשות והכללית לארגן את הידע, יביאו ליצירתה של מערכת שניסוחה מחודש, מערכת שתלויה במקורות אבל אינה יכולה להסתייע רק בהם מבחינה מילולית (המילים אינן מספיקות כדי לענות על הכל). מודעותם של חכמינו לכך נזכרת במשנה במסכת חגיגה. יש הלכות שהן הררים התלויים בשערה. כמדומה שהיה זה רבי עקיבא שכונן את הדרשה כשיטת הכרעה בשאלות שלא היו מוכרות אם כי שימוש בדרשות מוכר לנו כבר אצל הלל (כגון בשאלה האם קרבן פסח דוחה שבת) ויתכן שיש ראיות לקדמות גישה זו (איני זוכר). מסברה, ברור שהיו שאלות שלא היתה להן תשובה זמינה וחכמים ומנהיגים בכל הדור הסתייעו בספר הספרים אלא שלא נותר בידינו מידע על כך.

חז"ל ניסחו את הכלל, שלדעתי הוא אחד מן המטא כללים החשובים ביותר בפרשנות התורה וההלכה: "אם ריק הוא, מכם הוא ריק". כלומר, עלינו להניח שהתשובה נמצאת כבר "בפנים" ורק צריך להתאמץ כדי לחשוף אותה. זה מחייב שתהיינה שיטות לדרשה. האם זה סותר את הרעיון שיש חזרות שהן ספרותיות בלבד? האם זה תלוי במחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל אם דיברה תורה בלשון בני אדם?

כתבתי מאד בקיצור, וכמדומה שעוררתי יותר שאלות ממה שעניתי. אך סבורני שהשאלה היפה של דייר, פותח האשכול, פותחת לנו שער לנושא גדול וחשוב, והוא היחס בין הדרשות של חכמים לבין הטקסט של התורה. במשפט אחד תשובתי היא: אלקיות של טקסט אינה שוללת שהוא יהיה מנוסח בהתאם לדרישות אנושיות כלליות ואפילו תרבותיות. וואדרבה, הדבר הכרחי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

"קאסוטו סבר , כי התורה נכתבה בתקופת השופטים על סמך מסורות שנמסרו בעל - פה מדור לדור , ובשיטה שנועדה לגשר על פני הסתירות וליצר יצירה אחידה . כמו כן שער , כי במקרא שבצו שירי עלילה , שהיו רווחים במזרח הקדמון ובישראל . לבסוס השקפותיו נזקק קסוטו להשואות לשוניות סגנוניות בין שירת המקרא לבין שירת העלילה של אוגרית ( עיר - ממלכה קדומה בסוריה הצפונית ) , שעסק במחקרה ."


לפי מקור זה קאסוטו מתייחס לתורה כיצירה אנושית  שנכתבה מאוחר ולכן הסתמכות עליו והסקת מסקנות מדבריו בנושא סגנון התורה נראית לי מופרכת.

צענע, לא מדובר על הסתמכות עליו אלא על לקיחת רעיון ממנו. ע"ע אד הומינם.

מיכי

תודה!

צענע

האבחנה בין האיש שאמר רעיון לבין הרעיון עצמו וכן לקיחת רעיון מתוך מסגרת כללית ושיבוצו אצלנו אלו שתי אבחנות חשובות. אם נתתי מקום בדברי להניח שאני מסכים שהתורה עובדה מחדש בתקופת השופטים או בכל תקופה שהיא אזי עלי לציין שזה לא כך. אם אאולץ להגיע למסקנה זו, זה לא יוציא אותי מדעתי או מדתי, כפי שכבר הזכרתי בעבר את דברי רוזנצוויג (אם יש לתורה עורך הרי זה "רבנו" במובן שמה שעשה היה בדבר ה'). אבל די לי להישאר עם ההנחה הפשוטה שהטקסט של חמישה חומשי תורה יצא מתחת ידי משה רבנו בדבר ה'.

גם קסוטו שטען שהיה שימוש בשירי עלילה לא בא לומר שהם נלקחו כמות שהם או שהאמונות של השירים של הדת הבבלית משותפות להם ולעם ישראל. להפך. התורה באה להוציא מדעות אלו.

לגבי עריכת התורה במשך הדורות, לא מוכרת לי השקפת קסוטו בנושא זה ואשמח על הפניה למקור שבו הוא דן בכך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");