בגמרא ניתנו טעמים אחרים:
"הגמרא מוסיפה ואומרת ''ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן?!'', כלומר, כשיצאו בני ישראל ממצריים הם שרו על הים, ועד היום אנו אומרים את בפסח הן את שירת הים והן את ההלל על הנס, על המעבר מעבדות לחירות, אז מדוע שלא נאמר שירה והלל על שעברנו מדין מיתה לחיים?
הגמרא כאן נותנת את תשובתה, שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ. נשאלת השאלה, מדוע אם כן ביציאת מצריים אומרים הלל, שהרי זה היה בחוץ לארץ. הגמרא משיבה, שבאותם ימים עם ישראל עדיין לא נכנס לראשונה לארץ ישראל והארץ עדיין לא הוכשרה עבור העם, ומכאן שמאז שעם ישראל נכנס לראשונה לארץ המובטחת, ומאז שנבחרה והוגדרה כארץ הקודש, הרי שאין עוד מקום להלל ולשבח על נס שקרה בחוץ לארץ, משום שאין לעם היהודי מה לחפש מחוץ לארצו.
הגמרא מביאה טעם נוסף שהוא, שהנס שקרה לעם ישראל הוא כה חריג ומיוחד, שקריאתה של המגילה היא בעצם ה''הלל'', ממשום שהמגילה בטאת יותר מכל את השירה וההודאה על הנס שקרה, שהנס הוא כה גדול שהוא מצדיק שירה מיוחדת ולא שימוש בנוסח קבוע של ''הלל'' כמו בשאר החגים.
טעם שלישי הוא, שעדיין אנו (באותם ימים) עדיין נמצאים בגלות, ועדיין נתונים לשיעבוד ממלכת פרס, ובעיקרון, המצב היסודי, של השיעבוד והנתינות, לא השתנה, למרות שעם ישראל ניצל מסכנת הכחדה. לכן מאז ועד היום, אנו קוראים את המגילה פעמיים, הן בליל פורים והן ביום הפורים עצמו, בעוד שביתר החגים קוראים את ההלל פעם אחת בלבד במהלך היום, ובכך מבדילים ומייחדים את החג משאר החגים. *
 |
|
|
