| נשלח ב-19/1/2003 10:12 |
 |
| |
וואס און נישט פאר וואס - מה ולא למה
וואס און ניט פאר וואס - "מה ולא למה"
אימרה ידועה ונפוצה משם הגר"ח סולביציק.
רבות בשנים הייתי חלוק עליו, והייתה דעתי נוטה למה שמיוצג בדרך לימודו של ר' שמעון שקופ, כביכול דרך לימודו הוא בדרך "למה" ולא "מה".
ברבות השנים הגעתי למסקנה, שאין לך למה יותר גדול מ"מה" ואין לך "מה" שאין בו את עיקרו של ה"למה".
והיינו משום שאם אנו מגדירים היטב את הדבר שלפנינו לא ייתכן שלא נראה בו עצמו את יעודייו האפשריים ואת מטרתו, כן נראה את שחסר בו ואת שהוא ממלא וכו'.
למשל בבואנו לדון על עניין הכעס, נוכל לסוב כסביבון סביב כל עניין שבעקבותיו יכול לבוא כעס ועמלנו יחלו משם ועד לזיבולא בתרייתא, אך אם נתמקד בכעס עצמו להתבונן מה הוא מייד נשכיל גם את סיבותיו ממילא ובצורה עקרונית כוללנית, כן נוכל למצוא מיניה וביה [כלומר בו עצמו] את הפתרון או את הקו שעל פיו וממנו לא נבוא לידי כעס.
כן הוא בכל עניין, ואם יש המעוניין לבחון את הדבר עלי פורום הוא מוזמן להציג כל נושא ומקרה, ואם יהא לאל ידי אשיבנו כמיטב יכולתי.
תוקן על ידי - יהוסף on 1/19/2003 1:04:03 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2003 10:14 |
|
| |
יהוסף
שכחת יקירי שלא כל קוראינו הם דוברי שפת האידיש...
ועוד פחות מהם מכירים את החילוק העדין בין שיטת ר' שמעון שקופ לשיטת ר' חיים מבריסק.
לכן אני מציע:
א. לתרגם את דבריך לעברית רהוטה.
ב. להציג דוגמא של סוגיא לפי ביאורו של ר' חיים ולפי ביאורו של ר' שחעון, או לפחות כיצד הם היו ניגשים לסוגיא לפי המקובל בידינו.
אז ניתן יהיה להעריך את מסקנתך האישית לגביהם.
ולמען האמת, גם אני זקוק לביאור הזה. דבריך, כרגיל אצל גאונים, קצרים מדי עבורי. או שאני קצר עבורם...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2003 10:18 |
|
| |
אתן דוגמא אחת להבדל הלימודי בין ר' חיים לר' שמעון.
ניקח את מונח הבעלות
בעוד ר' שמעון ילך בדרך ה"למה" ינסה הוא למצוא מה הביא ומה הצדיק יצירת המושג של בעלות, ויאמר כי בעלות היא חלוקה החרכית הבאה מהצורך הנפשי של האדם לתחושת הבטחון, בגלל הרוע בעולם.
דוגמא בלבד
ר' חיים לעומתו יסביר בשיטת ה"מה" שבעלות זה שייכות והשתייכות, ויוסיף כי יש בזה מהמלאכותיות. (כמובן מטעמי ר' שמעון ואסביר עוד אם יבוקש).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2003 12:12 |
|
| |
יהוסף
נא ונא להרחיב על מושג הבעלות.
ובנוגע לכעס, לא הבנתי ברור. מדוע לשיטת ה"מה" הכעס הינו התקוממות. האם הכעס אינו, או אינו גם, מצב נפשי של חוסר נעימות, של רתיחה או מה שמקביל לה בתחום הנפש (ושים לב שאנו משתמשים כאן במשלים של סיר העומד על האש). האם הקביעה כי הכעס הוא התקוממות אינה כבר חורגת מן ה"מה" המיידי ויוצאת אל ה"למה", או, ליתר דיוק, אל ה"לקראת מה" כלומר אל התכלית?
איני בא לומר שלא יתכן לפרש את השימוש במילה "כעס" כפי שעשית. שהרי אנו דוברים חופשיים של השפה, ובידינו להחליט לאיזה חלק מן התופעה ברצוננו להתייחס. אך סבורני שבכל זאת התופעה של הכעס מתפרשת קודם כל על המצב הנפשי, ואילו השאלה מה המצב הנפשי משרת היא כבר שאלה של "למה", המסתתרת בתוך ה"מה".
ואולי זה בדיוק מה שרצית לומר, שכל ניתוח יסודי ביותר של ה"מה" יוביל אותנו אל ה"למה" והתכלית?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2003 12:43 |
|
| |
לגבי עניין הבעלות לא אתייחס כעת, כי עניין לעצמו הוא.
לגבי עניין הכעס,
ברור כי הכעס אינו רק אכזבה, או משהוא כזה, אלא יצר לחימה = התקוממות ואי השלמה, התנגחות בדבר ד', על כן אמרו כל הכועס וכו', אין בכך תוספת מעבר ל"מה", אדרבה אמור נא אתה במילה ברורה וחדה מה זה הכעס.
לפי הבנתי הכעס היא התקוממות ורתיחת התקוממות נגד מה שהמציאות עושה נגד מה שאנו רצינו ההיפך.
בהערכה
יוסלה
תוקן על ידי - יהוסף - 1/19/2003 12:46:59 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2003 15:41 |
|
| |
יהוסף, יישר כוח!
אני מזהה נקודה עקרונית מהחשובות ביותר בגישה האידיאלית ללימוד [ראה אשכול בשם זה], בדבריך.
אך הערה. העדפת ה"מה" על ה"למה" תקיפה רק למי שלמד לזהות מיידית או כמעט, את המשמעות האובייקטיבית של ה"למה" ומשייך אותה אוטומטית עם ה"מה". לולא כן לא יעזור לו הרבה הגדרת ה"מה".
מסתבר שלכן בשנים עברו החזק בעדיפות לימוד ה"למה" עד שלמדת לזהות אינטואיטיבית את משמעות ה"למה" ולכן התקדמת להעדפת ה"מה" שהוא העיקרון וממנו ידעת "ואידך זיל גמור" [תרגום: "את השאר לך תלמד"] כי כבר ידעת לבד איך לקשרו ל"למה".
לשם המחשה מבהירה, אנקוט דוגמא.
ניקח את השאלה "מיהו יהודי?"
לימוד ה"למה" יתמקד סביבות הנתונים הגורמים לאדם להיות יהודי, לידה וגיור. בלימוד זה ידונו למה הולכים אחר האם בלידה ולמה הצורך בכמה מרכיבים לגיור ובעיקר איך הלידה והגיור עושים את האדם ליהודי.
ואילו ה"מה" פשוט יגדיר שיהודי הוא המשויך לעם ישראל. זה נראה מאד פשוט וסתמי ולמי שאין את האינטואיציה איך לידה וגיור משייכים, לא יספיק לו ה"מה".
לצורך הענין נוח לי ונראה לי נכון לקרוא לכל דרך בשמו.
דרך ר"ח - גילוי היסוד
דרך ר"ש - גילוי השורש
היסוד הוא הפנים המוחלט ולכן ראשוני ובסיסי יותר. השורש הוא הצומח מהיסוד.
היסוד הוא הנקודה העיקרית. במקרה המשל; השיוך לעם ישראל. מעתה משתרש מכך שפעולות מסוימות תגרומנה את השיוך, כמו לידה וגיור – זה השורש.
למי שכבר למד לזהות איך השורש עובד, אז אם הוא מתחיל עם היסוד, הוא רואה איך שהשורש מתחבר ליסוד. אבל אם עדיין לא למד, אז עליו לעסוק בשורש לפני שלומד להתמקד ביסוד.
במילים אחרות, כפי שהערתי באשכול "מבנה הדעת", זה ענין של דדוקציה ואינדוקציה. לימוד השורש הוא הלימוד הקודם האינדוקטיבי וכאשר מגיעים להבנה טובה של הפרטים ולמיקוד קבוע בעקרונותיהם, עוברים לדדוקציה.
ראה נא שם: http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=242183 בהודעה הרביעית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2003 23:02 |
|
| |
בקשר להבדל בין 'מה' ל'למה'.
אלה מילים בלבד, יוצרי האימרה הזו (שמסופקני אם יצאה מפי הגר"ח) התכוונו למשהו אחר.
הגר"ח קיבל כל מושג הלכתי כנתון אפריורי, (ראה את תיאורו הנפלא של רי"ד סולובייציק על איש ההלכה)
ר"ש שקופ ניסה לחפש רציונל פנימי. לרוב הוא השתמש בכלים אינהרנטיים פנימיים להלכה. חבל שהוא לא הרחיב את היריעה, מעט יצירתיות לא תזיק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 00:04 |
|
| |
"אנשי שם אשר העמיקו להשיג ולהבין את היהדות, נהפכו לאויבים לרוח הפילוסופיה הזאת; אחריהם באו אלה אשר נהיו לאויבי הרוח בכלל ושונאי הפילוסופיה בפרט, -וישתמשו במקומות הבלתי מובנים להם, להגן על שטתם זאת, להרחיק כל השגה רוחנית מהתלמוד, ולא הבדילו בין השאלה "מה נאמר כאן" לבין השאלה "מפני מה נאמר זה".
"והרוח פנה לו, אם אל החדודים והפלפולים החיצוניים של התלמוד, או נטה אחרי הלב הרגש, היהדות הנוסדה על חלק המעשה, אשר לוא השיגו אותו בעצם טהרתה, כי אז אולי יכול הרוח לחדור בה עוד הפעם".
הרש"ר הירש
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 09:14 |
|
| |
אקדמאי היקר
ניכרים דברי אמת כי אקדמאי הנך, כי דרך האקדמאי מתוקף עיסוקו לכבד את שאמר מי שבשם דוקטור ייקרא, והשאר רק "מילים", זה טבעי.
על כן טבעי שתתלה את הבנת הדברים אם הגר"ח אמרם אם לאו.
אם לא הבנת את הדבר הפשוט אסבירנו שוב.
יש שני גישות חקר האחת הדנה במהות בלבד, והשניה הדנה בנסיבותיו וכבר הבאתי דוגמאות לעיל.
תוקן על ידי - יהוסף - 1/20/2003 9:25:38 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 10:34 |
|
| |
יהוסף 
כרגע באשכול מפגש לימוד, נקלעתי בניגוד דומה לזה שבין שתי הדרכים שהבאת. אבל דווקא משהו ביניים.
הרי"ז מבריסק מחלק בין 'חובת' כיבוד ומורא של תלמיד לרב ו'מצות' הידור לתלמיד חכם.
הוא כמובן, לא מדבר על ה'למה', אבל גם לא כל כך על ה'מה' כמו אביו הר"ח.
אני רואה בזה 'מה' מוגבל.
אבל וטו הביא שם הגדרות מחלקות בין 'כבוד מעצבי האדם' ו'כבוד התורה'.
דווקא בדברי וטו ראיתי 'מה' הכולל בדיוק את ה'למה' שהביא להבנתי המיידית של כוונת הגרי"ז (הוא הסביר שם משהו אחר ולא את הרי"ז, אני השוויתי את הרי"ז להגדרותיו)!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 10:47 |
|
| |
קוני
תודה על הדברים
בעקבות דבריך אכן ניתן ליצור חלוקה בת שלושה רמות
א' מה
ב' למה
ג' מה הכולל רקע = מה ולמה בתוך ה"מה".
הגרי"ז שלב א' ר"ש ב' הגר"ח וראשי הישיבות מנסים את האחרון, אך ראשי הישיבות אינם נמנעים מלקפץ על ההרים והגבעות מנוסח לנוסח.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 21:19 |
|
| |
בעקבות תלונה נוספת על חוסר הבנה
הנה דוגמא נוספת, מאשכול "האובייקטיביות שבפסיכולוגיה"
שמעתי פעם מקרה:
אחד עשה דיאטה, וכשהתרחץ, הביט במראה, ומאז קיבל חרדה.
הפסיכולוגית אליה פנה, התחילה בשאלות על ימין ועל שמאל, מה עברת באותה תקופה, איך היו חיי הנישואין, מה היה עם הילדים וכו'
ואני מהצד מבליג ומתקשה לאצור ולעצור את התשובה האובייקטיבית.
לא יודע אם היא נכונה, אבל היא בהחלט אובייקטיבית, וזו היא:-
ידוע ומוכר שהאדם קושר את נפשו וגופו, כלומר שהוא רואה בגוף את הנפש, אם הוא נראה יפה הוא גם מעריך יותר את נפשו.
ממילא, כאשר עשה הנ"ל את הרחיצה וראה את גופו הבלה כביכול, כלומר שהרזה, ראה בכך בתת מודע, גם כליון עצמי, לכן באה אליו החרדה.
יכול להיות שזה לא קשור, ונכון שראוי לשאול גם מסביב, אך אם אין משהוא אחר לא צריך להמציא אלא להתמקד בגוף העניין.
הנה לכם ניתוח המה העדיף על הלמה.
יש עוד מה להרחיב, ועוד חזון למועד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 21:48 |
|
| |
יהוסף!
דבריך יפים ונכוחים אך כפי שציין מימוני קצת מסובכים.
תנה ואנסה להבהיר דבריך לתועלתי ולתועלת הקוראים.
דיברת על הבדל בין "מה" ל"למה" ונתת כדוגמא את הכעס. אם נשאל מהו כעס הרי התשובה היא התקוממות וחוסר השלמה עם המציאות.
כאן שאל מימוני:האם כעס אינו רגש, האינו (גם) תגובה למצב מרגיז וכו'
התשובה היא אכן כעס הוא גם רגש אך זה אינו מהות הכעס, זו אינה התשובה המושלמת ל"מה זה?"
כדי לפשט את הדברים ניקח כדוגמא -כפית- מהי?
אפשר לומר "כלי", "עשוי מתכת" וכדומה, אך בכך לא ענינו את את התשובה המושלמת, התשובה היא: כלי קיבול לצורך אכילה (דיקו אותי)
זהו ה"מה".
לאחר מכן בא ה"למה"
התשובה לשאלת הלמה לגבי כעס היא: כי משהו נגד את רצוני וכולי
ולגבי כפית התשובה ללמה היא: משרת העברת מזון מהצלחת לפה.
אקוה כי הבנתי נכון וכונתי לדעתך
תוקן על ידי - פגית - 1/20/2003 9:50:29 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2003 22:07 |
|
| |
יהוסף וכולם
אם נתבונן נסיק שכאשר מתבהר הלמה נוצרת פירמידה של 'מה'ים.
נגיד שמתבהר לנו שגזילה היא חלק מכבוד האדם ושכבוד האדם הוא חלק מעיקרון ההתאמה (עליו האריכו כאן הרבה), אז יש לנו שורה של שלוש 'מה'ים:
כלל ראשון - ההתאמה,
כלל שתחתיו - כבד האדם,
פרט - גזילה.
למה עם קמץ הלמ"ד מתפרש גם בשווא הלמ"ד. הכוונה 'אל מה'. ה'למה' מוצא את הכלל אליו מוביל הדבר. הכלל שהדבר הוא חלק ממנו.
'למה' תמיד בא לחפש את הכלל היותר כולל, עד שמגיעים ל'הווה' - 'זהו זה ללא למה'!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2003 23:59 |
|
| |
פגית
אין כמו דוגמא להבהרת נושא.
ולכולם -
ניקח את הכפית.
תיאור שלה בתור חפץ עשוי מתכת וכו' נותן לנו את הסיבה החומרית ושאר הסיבות האריסטוטליות, פרט לסיבה התכליתית - שהיא עיקר הדבר.
אבל סבורני לאחר מכאן אנו נכשלים בחוסר בהירות סמנטי. כלומר, בעברית מדוברת, איננו מבהירים למה אנו מתכוונים.
שתי הקביעות
א. הכפית נועדה להעברת מזון.
ב. הכפית נועדה להאכלת אדם.
שתיהן מצביעות על תכלית. אלא שניתן לסדר את התכליות בסדר עולה, מתכלית שהיא אמצעי לאחרת לתכלית שהיא עליונה ממנה (אך לא עליונה לגמרי, שהרי ניתן לשאול מדוע בכלל לאכול).
מעתה, אם נשוב לחלוקה של יהוסף.
המה עם הלמה והלמה בפני עצמו הן שאלות על תכליות בדרגות שונות.
ואין תשובה מלאה בלי ה'למה'.
כמדומה שהשאלה אינה על תכלית ומיצוי הסוגיא, אלא על הדרך שיש ללכת בה כדי להגיע למיצוי זה.
האם נפתח בבירור מקיף ככל האפשר של הפרטים, של ה'מה',
או שננסה לקפוץ היישר לעבר התכלית, אל ה'למה', כדי לחזור ולחשוף מתוכו את הפרטים.
ואלו ואלו דברי אלקים חיים.
אני עצמי משתמש פעם בדרך זו ופעם בדרך זו,
כפי שכולנו עושים, ולא רק בלימוד התורה, אלא בכל לימוד שהוא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
